מוקטעה נפשית

עם התקרב ההצבעה על תקציב המדינה לשנת 2004, ועם התמשכות ההתחפרות של הממשלה מאחורי מדיניות הצעדים החד-צדדים כלפי הרשות הפלסטינית, אפשר לסכם את תמונת המצב כך:

שתיים הן המלחמות המתנהלות כאן בשלוש השנים האחרונות, ולא אחת: מלחמת לאומים ומלחמת מעמדות. במלחמת הלאומים, היעד של ממשלתנו הוא העברת שטחים רבים ככל האפשר מידי הפלסטינים לידי ישראל. במלחמת המעמדות, היעד (של הממשלה ושל בעלי ההון) הוא העברת נכסים רבים ככל האפשר מידי העובדים לידי בעלי ההון.

על מלחמת הלאומים לא צריך להכביר מלים, שכן כולנו מלווים את מהלכיה מדי יום ביומו. מלחמת המעמדות סמויה יותר מן העין, והחזיתות בה רבות ומפותלות. ובכל זאת, התמונה המצטברת בהירה ביותר: אנו מצויים במתקפה, של בעלי ההון ושל שכבת המנהלים במגזר הפרטי והציבורי, על נכסיהם של שאר הישראלים. במתקפה זו, כסף רב נלקח מידי ישראלים במעמד הבינוני ובמעמד הנמוך ומועבר לרשות שכבה צרה של ישראלים, המכונה "העשירון העליון", ובקרבה, בעיקר לבעלי ההון ולמנהלי התאגידים.

הכסף נלקח באמצעות הורדת שכר; פיטורים נרחבים; הלאמה של קופות הפנסיה והפניית כספיהן לשוק ההון, ובמקביל – הכנתן למכירה לחברות ביטוח מסחריות; קיצוץ בקצבאות המוסד לביטוח לאומי; והפרטה של חברות ושירותים ממשלתיים, שמובילה להורדת שכר.

הכסף נלקח גם באמצעות העלאת מס ערך מוסף ובאמצעות העלאת מסים עקיפים נוספים, כדוגמת דלק וסיגריות. הכסף נלקח עוד באמצעות רפורמה במס, המעניקה לשכירים בעשירון העליון תוספת נטו של 2000 ₪ לחודש, בעלות כוללת לתקציב המדינה של 5-8 מיליארד ₪ לשנה.

גם שירותים חיוניים נלקחים מן העובדים, ובראשם: שירותי חינוך, באמצעות קיצוץ של שעות הוראה; שירותי בריאות, באמצעות אי עדכון של מלוא עלות סל שירותי הבריאות; שירותי דיור, באמצעות צמצום תקציבי המענקים לרכישת דירה ובאמצעות הורדת הסיוע בשכר דירה. ישראלים הרוצים לשמור על רמת השירותים שממנה נהנו עד כה, נאלצים לשלם מכיסם: עבור תוספת של שעות לימוד; עבור ביטוחים משלימים ועבור ביקור אצל רופא; ועבור משכנתא מסחרית בריבית שהיא לרוב גבוהה מזו הממשלתית. הכסף שמשלמים צרכנים מן המעמד הבינוני ומן המעמד הנמוך מאפשר למדינה להוריד את המס – הורדה שממנה נהנים העשירונים העליונים, ובעיקר העשירון העליון.

התוצאות יתבררו במהלך השנים הקרובות, אבל כבר עתה ניתן להבחין בניצניהן: בין 2001 ל-2002 ירדה ההכנסה של משקי הבית בכל העשירונים למעט אחד – העשירון העליון, שאצלו היא דווקא עלתה. חלקו של עשירון זה בעוגת ההכנסות בישראל גדל על חשבון כל העשירונים האחרים, והוא הגיע ב-2002 ל-30% מכלל ההכנסות של משקי הבית.

המעניין הוא שהממשלה מתנהלת בשתי המלחמות, זו הלאומית וזו המעמדית, באופן דומה – באמצעות צעדים חד-צדדיים. במלחמה הלאומית, היא נוקטת בצעדים חד-צדדיים בטענה ש"אין פרטנר" – זאת, לאחר שעשתה את כל שביכולתה כדי למוטט את מוסדות הרשות הפלסטינית. כך גם במישור של מלחמת המעמדות: את הורדת השכר ניסתה הממשלה לעשות בדרך של חקיקה, בלא היוועצות עם ההסתדרות, וכך גם נהגה כאשר הלאימה את קרנות הפנסיה. קצבאות המוסד לביטוח לאומי קוצצו מבלי שהמוסד יהיה שותף למהלך. המורים לומדים על פיטורים המוניים ועל שינוי תנאי העסקתם מתוך הדלפות מהמתחם של כנס הרצליה – משם התבשרנו על צעדים חד-צדדיים רבים נוספים.

הממשלה פועלת כאילו אין פרטנרים חברתיים – או כאילו אין הם שווים כלל התייחסות. בעשותה כן, לא זו בלבד שהיא מעבירה נכסים רבים מכלל הציבור לידי מיעוט קטן, אלא שהיא מערערת את כמה מן היסודות של המשטר הדמוקרטי שלנו: זכות ההתארגנות, הנוהג של הידברות בין חלקי החברה המאורגנת, הפעולה לפי נורמות הקבועות בחוק, הכבוד למוסדות נבחרים והחתירה לקונסנסוס.

דר` שלמה סבירסקי הוא המנהל האקדמי של מרכז "אדוה"