רפורמת העידוד למעמד העליון

השינויים הנובעים מהשלב הנוכחי של רפורמת המס מנציחים את פערי ההכנסות ואם הם מעודדים עבודה, הרי העידוד קיים רק עבור משתכרי המשכורות הגבוהות. עבורים התוספת היא משמעותית. מישהו חושב ברצינות שתוספת של 14 שקל לשכר המינימום תעודד מישהו לעבודה. היא תעודד רק גיחוך מר ורצון להמשיך ולחיות על חשבון הקופה הציבורית, או לחלופין תעודד נסיונות "בריחה" מהארץ.

ניתוח הנתונים כפי שמתפרסם מעלה את התמונה הבאה: בשכר הנמוך של 3,500 שקלים, הירידה בתשלום המס גבוהה – 26% אולם הסכום הנחסך המתווסף לנטו של העובד הוא מגוחך: 14 שקל בלבד.

בשכר של 4,000 שקל הירידה במס היא של 13% והחיסכון הוא 19 שקל בנטו. ב – 5000  שקל הירידה במס היא כבר 5% והחיסכון במס הוא 21 שקל. מדובר בשכר שאותו מקבלים מרבית השכירים במשק. מישהו חושב שציבור העובדים הזה יחשוב שלמיסוי ההון (כולל של חסכונות הציבור הזה וכל הבירוקרטיה הכרוכה בכך), יש הצדקה לטובת תוספת שכר זעומה כזו?

אם עולים יותר למעלה בסולם השכר ההטבה משמעותיות יותר. בשכר של 20 אלף שקל גובה ההטבה הוא 250 שקל. אולם מסכום של 25,000 שקל ומעלה חל שינוי מוזר, המס הנחסך עולה והוא 6% ושוב עולה בשכר של 35,000 שקל ל- 7% כאן התוספת לנטו היא כבר קרוב לאלף שקל.  בשלב זה יש כבר עידוד משמעותי לתוספת העבודה. לא קשה לנחש כי ברמות השכר הללו נמצאים פקידי אוצר בכירים, מנכ"לים ושרים שמקדמים רפורמות במיסוי ואולי גם עורכים כלכליים – חברתיים בכירים.

אם הרפורמה הייתה מבטיחה תוספת של 1,000 שקל למשכורות הנמוכות, אפס תוספת למשכורות הביניים ותוספת שלילית של 7% בשכר הגבוה אפשר היה לדבר על רפורמה. במצב הנתון אפשר רק לצחוק כמו בבדיחה על האריסים והפריץ. וכשהאזרחים צוחקים מישהו למעלה צריך להיות מודאג.

עו"ד יהודית קנולר היא עורכת כתב העת לענייני עבודה "נטו+"