גיל פרישה ל"כושי של העולם"

יהודית קנולר

אם חוזרים על שטות פעמיים אין היא הופכת לחוכמה בפעם השנייה. כוונתי לאמירה שנשים מאריכות ימים ולכן נכון להאריך את גיל פרישתן. "חוכמה" זו מככבת במאמר המערכת של "הארץ" היום.

העלאת גיל הפרישה לגיל 67 לגברים ולנשים לגיל 64, כפתרון הבעייה האקטוארית של קרנות הפנסיה, מיטיבה עם קרנות הפנסיה אך לא בהכרח עם העובדים. העלאת הגיל, שזוכה לתומכים גם בארצות אחרות, עלולה לגרום נזק רב מאד במצב של משק המצוי במיתון או בסטגנציה.

במה דברים אמורים ?

קיימות שתי אפשרויות:

האפשרות הטובה והאפשרות הרעה.

א. על  פי האפשרות הטובה העובד המבוגר ימשיך לעבוד עד גיל 67. אבל אז זו אפשרות גרועה למשק המצוי במיתון כיוון שעובד זה חוסם העסקה של עובד צעיר.

ב.האפשרות הרעה – הגרועה לעובד המבוגר היא, שאמנם את הפנסיה הוא יקבל בגיל 67. אולם, מעסיקו (וכידוע, לא כל המעסיקים הם המדינה, או גופים ציבוריים מוסדרים) ירצה להצעיר את המערכת, ואז הוא ייפלט אל מחוץ לשוק התעסוקה בטרם הגיעו לגיל הפנסיה.

יתרה מזו, שתי האפשרויות הללו עדיפות על מצבם של עובדים, שאין להם פנסיה כלל. עובדים המפוטרים בגיל צעיר יחסית וצריכים למצוא עבודה אחרת, שאינה בנמצא. בין היתר בשל העובדה שמקומות העבודה המתאימים לאנשים מבוגרים עדיין מאוישים. משמע, גם אין להם פנסיה והם גם צריכים להמתין יותר שנים על מנת לזכות בקצבת זיקנה מהביטוח הלאומי.

פרישת נשים

לא נחזור על ההסטוריה של קביעת גיל הפרישה לנשים, ביסמרק וכל השאר  אולם די לראות תנאי עבודה של נשים במשחטת עופות או במכבסה – מראות שלא אשכח דווקא במפעלים אזוריים של קיבוצים, כדי להבין מדוע מוטב שנשים תצאנה לגיל פרישה מוקדם יותר. הנשים "הכושי של העולם" נמצאות בתחתית סולם השכר ובתחתית סולם העיסוקים.

רובן נושאות בנטל כפול: הן עוסקות בנוסף לעבודה בחוץ גם בעבודות הבית.

קובעי המדיניות צריכים לדמיין לפני קבלת החלטת סופית על גיל פרישה לנשים אישה בת 64 או 67 המורטת נוצות עוף במפעל תעשייתי, בתנאי רעש ורטיבות, במשך שמונה שעות, בעמידה, תמורת שכר מינימום ויבינו, עד כמה נשים אלה מייחלות למנוחה של גמלאיות. אולי אז גם לא תישאל השאלה: מדוע נשים מופלות לטובה, לכאורה, בגיל היציאה לפנסיה.

אם תאמרו, כי גם גברים עובדים קשה, התשובה היא נכון, אך הם מתוגמלים אחרת. זאת, מפני שבמרבית העבודות, בתחתית סולם העיסוק ובשכר הנמוך ביותר (מה לעשות), מצויות עדיין הנשים.

ולבסוף, בניגוד למדינות מערביות אחרות, כמו: איטליה, צרפת, שוודיה ועוד, בהן בני ה-65 ומעלה מהווים כ-%18 מכלל האוכלוסייה. הצפי הוא, שבשנת 2025, הם יהוו %25 מכלל האוכלוסייה ואף כשליש. אצלנו, שיעורם של בני הגילאים הללו הוא פחות מ-%10 ובשנת 2025, הוא יעמוד על %14 בלבד.

לכן הפתרון הטוב ביותר לעניות דעתי הוא גיל פרישה גמיש לשני המינים, מגיל 60 ואילך, תוך איזון בין צורכי קופות הפנסיה, צורכי העובדים והגמלאים, ובין המציאות המשקית.

פרופ` מוטי רביד הציע לאחרונה לקבוע גיל פרישה גמיש לפי העיסוק. רעיון לא רע. למשל, כשם שיש גיל פרישה צעיר לעובדי הביטחון המשמשים פקידים בקריה, אפשר לקבוע  גילאי פרישה צעירים  גם למקצועות הפחות המתוגמלים והפחות מעניינים. הרעיון כרוך בכאב ראש לא קטן ובצורך בחתימה על הסכמים קיבוציים. שכן אין טעם לחוקק חוקים שהמעסיקים אינם מחויבים על פיהם. כיום רוב האוכלוסייה מועסקת על פי חוזים אישיים, מגמה זו הולכת ומתרחבת ולכן לא ברור כיצד אפשר להבטיח ללא שיתוף המעסיקים גיל פרישה גבוה, שיבטיח לעובד תעסוקה עד לפרישתו.

עו"ד יהודית קנולר היא עורכת כתב העת לענייני עבודה "נטו +"

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.