לתשומת ליבו של מר ריבלין

סזאר יהודקין

יושב ראש הכנסת, עורך דין בהשכלתו, שוב יוצא כנגד מערכת המשפט בכלל ובית המשפט העליון בפרט,מוקד הוויכוח הוא בהתערבותה היתרה, לטעמו של מר ריבלין, של הרשות השופטת בעבודתה של הרשות המחוקקת.

מר שריבלין שוכח הוא שאחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה היא חלוקת הסמכויות שבאופן הגיוני ומסורתי נעשתה בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת.  חלוקה זו יוצרת, בין היתר, את האיזון הנדרש כדי שאזרחים מן השורה יוכלו להתמודד, ובמידת הצורך גם להתגונן, מפני שרירות ליבם של פוליטיקאים.   שני נושאים מרכזים מחייבים אותנו, אזרחי המדינה, לעשות כל מאמץ לשמור על האיזון בין שלוש הרשויות, ואף לפעול למען חיזוקה של הרשות השופטת.

ראשית, הזהות הגדולה שבין חברי הכנסת והממשלה. משטר הפרלמנטרי הנהוג במדינת ישראל קרוב לרבע מחברי הרשות המחוקקת מהווים באורח קבע גם את הרשות המבצעת, ומספר לא מבוטל של שאר חברי הכנסת הם רק מקהלה של "אומרי הן" אחרי כל פליטת פה של החברים הבכירים במפלגותיהם.   הדיונים בשבועות האחרונים על תקציב המדינה וחוק ההסדרים התורן מהווים דוגמא חיה ואין צורך להרחיב במילים על כך.  

שנית, חוסר הייצוג של רשויות המדינה. אחת הקלישאות הנפוצות בקרב הפוליטיקאים הנה זו האומרת כי "יש לכבד את רצון הרוב, כי זהו שלטון דמוקרטי".   אך הדמוקרטיה אינה "שלטון הרוב" בלבד, דמוקרטיה היא גם שלטון כל האזרחים בהתאם לחלקם בחברה.   החברה הישראלית מפוצלת במיוחד ומכיוון שבישראל שוויון הזדמנויות הוא משאב במחסור, לא כל הקבוצות בחברה זוכות לייצוג מתאים במוסדות המדינה.   לכן החשיבות המרובה לשמור על האיזון העדין שבין שלושת הרשויות.

קבוצות מוחלשות וחסרות נגישות אל קובעי המדיניות מתקשות להביע את עמדותיהם בפומבי ומצוקותיהם נשמעות לרוב בשולי סדר היום הציבורי.   מגזרים שלמים כגון דיירי דיור ציבורי, עולי אתיופיה, בדואים, מובטלים, ועוד ועוד, אינם זוכים ליחס הוגן מצד רשויות המדינה, ואף נופלים קורבן של מידע מעוות שמפיצים מי שנמצאים בקדמת הבמה הפוליטית.   אלה מחזיקים לרוב בתפיסות לפיהן חלוקת המשאבים בחברה הנו סוג של "משחק סכום אפס" ולכן יש לדאוג אך ורק למי שמשתייכים למגזר ששלח אותם לתפקיד.   

גם בשדה התכנון המרחבי אנו עדים פעמים רבות לחוסר צדק ואי השוויון בהם הממסד פועל, כאשר הוא מקצה בין כלל האזרחים משאבים ציבוריים דוגמת קרקעות מדינה, תקציבי תכנון ופיתוח ממלכתיים,  מקורות הכנסה לרשויות מקומיות, ורשימה ארוכה של נושאים נוספים.   מעורבותם של בתי המשפט כמפלט אחרון של הציבור כדי להגן על זכויותיו הוכיחה את עצמה עד עתה.

אזרחי ישראל רוחשים חוסר אמון בולט במנהיגיו בכלל ובנבחריו בפרט. תדמית זו מוצדקת ללא ספק – תופעת ההצבעות הכפולות ומניעת חקירתה כראוי, הטעיית הציבור בכלל ונבחרים על ידי חברי ממשלה או בכירים במערכת הביטחון, וכלה באנוכיות ודאגה לעניינים אישיים. לא כל הנבחרים מתנהגים כך, אבל לצערנו פוליטיקאי ישר הוא מין בסכנת הכחדה.

כוונותיו של מר ריבלין להעלות את הנושא במסגרת דיון מיוחד של הכנסת  לא צריכות להרתיע פעילים בחברה האזרחית להמשיך ולפעול למען פיקוח צמוד על פעילותם של הפרלמנט ושל הממשלה כאחד תוך שימוש מושכל בבתי המשפט.

 סזאר יהודקין – מתכנן ערים, מתמחה במדיניות ציבורית, פעיל למען זכויות אדם

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. עודד

    צר לי להיות "הורס שמחות" אבל אפשר להסתכל על הדברים גם בצורה אחרת (אם כבר קריאה של טקסט בצורה פוסטמודרנית אז עד הסוף…):
    החלוקה ההיסטורית לרשויות לא העניקה לבג"צ אקטיביזם שיפוטי ואהרון ברק בעצם ניכס אותה. אישית, אני חושב שטוב עשה, אבל למעשה אין בחוק סימוכין לכך. החשש של ריבלין נראה מוצדק משהו, שכן הכנסת מאבדת מסמכויותיה ה"היסטוריות".
    עם כל השאר אני מסכים (בצער) לחלוטין.

  2. סזאר

    במדינות מתוקנות (וגם כאלה שלא מתוקנות לגמרי) יחסי העבודה בין שלוש הרשויות מוגדרים בחוקה, ובהעדר חוקה המצב הנהוג הוא הקובע.
    לאור הניסיון הקיים בארץ חשוב לעמוד לצידם של בתי המשפט.

  3. מתיתיהו שמואלוף

    על פי מאמרו הידוע של סבירסקי

    מי הרוויח מכך שאין חוקה בארץ,
    כמה הוא הרוויח ?
    על חשבון מי הוא הרוויח ?!
    עד מתי הוא עוד ירוויח ?

  4. עודד

    חשוב להזכיר את החששות של רבלין מהבקרה השיפוטית שמבקש ברק לבסס: השופטים הופכים להיות בעלי סמכויות חקיקתיות וישנו חשש לפוליטיצזיה של בתי המשפט, אם לא היום אז בעתיד; השסע הקיים כבר בין בג"צ לימין עשוי לגדול עוד יותר ולהגיע למצב של אי ציות מוחלט; השופטים מגבילים את הפרלמנט ואת נבחרי העם אך ללא מנדט ציבורי לעשות זאת, וכן הלאה.

    "מה שריבלין שוכח הוא שאחת מאבני היסוד של הדמוקרטיה היא חלוקת הסמכויות שבאופן הגיוני ומסורתי נעשתה בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. חלוקה זו יוצרת, בין היתר, את האיזון הנדרש כדי שאזרחים מן השורה יוכלו להתמודד, ובמידת הצורך גם להתגונן, מפני שרירות ליבם של פוליטיקאים" טועם סזאר, אך אינו מציין כי ישנו צורך של הציבור להתגונן מפני החלטות שרירותיות של בית המשפט, ולראיה יש לא מעט פסקי דין בארה"ב שביטלו חוקים רק בגלל שתפיסת העולם של השופט הייתה כך ולא אחרת.

    הטענה ש"בהעדר חוקה המצב הנהוג הוא הקובע" דווקא מחזקת את טיעוניו של ריבלין החושש למעמד בית המשפט, לא? והרי אין חוקה, ומי שמנסה לחזק את המהפכה החוקתית הוא דווקא בג"צ… ואגב, אינני מבין בדיני עבודה, אך לא בכל הדמוקרטיות השיטה מקובלת, ואף יש כאלה האוסרות על בקרה שיפוטית במפורש (למשל, צרפת).