מייקל מור בבאר שבע

יוסי דהאן

בעקבות הדיון אמש במכללה האקדמית למשפטים ברמת גן על מדיניות הפרטת בתי סוהר בישראל, נזכרתי בקטע מתוך סרטו התיעודי של הבמאי מייקל מור – "רוג`ר ואני".

מור מצלם עיירה במישיגן, שבעקבות העברת המפעל על ידי "ג`נרל מוטורס" מהעיירה למקסיקו על מנת "לחסוך עלויות שכר" החיים הכלכליים והחברתיים בעיירה מתפרקים לחלוטין. אולם הפרויקט היחידי שמוקם בה הוא בית סוהר. חלק מהמובטלים מגוייסים לעבוד כסוהרים בבית הסוהר החדש וחלק אחר מהמובטלים (חבריהם לעבודה לשעבר של הסוהרים) הם האסירים. האסירים הם אותם מובטלים שבעקבות המצב הכלכלי לא נותרה להם ברירה אלא לנסות לשרוד באופן בלתי חוקי.

בהינתן אחוזי האבטלה הגבוהים באזור באר שבע, נראה שחלק מהמפוטרים החדשים יגוייסו להיות סוהרים בכלא הפרטי החדש. שם הם ישגיחו על חבריהם המפוטרים, כאלה שהמדיניות הכלכלית של הממשלה לא הותירה להם ברירה  אלא לעבור על החוק. הנה רעיון לסרט תיעודי שאפשר להגיש ל"קרן החדשה לקולנוע".

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ברטולט ברכט

    מי שמתגונן כי נוטלים ממנו את האויר
    כשלוחצים את צוארו, בשבילו עומד סעיף
    וזועק, שפעל להגנה עצמית. אבל
    אותו סעיף עצמו מסובב את הגב וזז הצידה
    כשאתה מתגונן כי לוקחים ממך את הלחם.
    ובכל-זאת מת גם מי שאינו אוכל, גם האוכל מעט מדי
    אם-כי לאט. ובמשך כל השנים שהוא הולך ומת
    אסור לו להתגונן.
    מתוך גלות המשוררים, שנות המשבר הגדול, 1929-1933, עמ' 108

  2. שולה

    ומה עם עוד מפעל לנשק גרעיני ? או לטילים ?
    (זה כבר במקביל ל"באולינג לקולומביין")