עובדת שרות התעסוקה פוטרה, בין היתר, כיון שלא רשמה מספיק סרובים. זאת אומרת שלא דאגה לשלול את הזכות לדמי אבטלה ממספיק מובטלים. חלק משכרם של העובדים בשרות התעסוקה נקבע על ידי מספר הסרובים שהם רושמים. כך אפשר להבין למה פחות מ-30% מן המובטלים מקבלים דמי אבטלה. זו עוד אחת מהשיטות הנקוטות על ידי המדינה כדי לחסוך כסף. עובד שלא עומד בנורמה לא רק מפסיד כסף הוא אף יכול להפסיד את מקום עבודתו, ואז הוא יהיה מובטל והסיכוי שחבריו לשעבר ירשמו אותו כסרבן עבודה יעלה, כיון שמי שעדיין עובד לא רוצה שיפטרוהו, וחוזר חלילה.
שרות התעסוקה טען: "אין פסול בהתחשבות בשיקול של מספר "הסרובים" – שהוא כמו יתר "חבריו" בבחינת "תפוקה" של עובד, במיוחד כאשר שיקול זה משמש משתנה לצורך חישוב שכר עידוד. לשיטת שירות התעסוקה רישום "סרובים" הוא בגדר פעולה של "דאגה לקופה הציבורית ולשמירה עליה". התגובה בעיתון (ידיעות אחרונות 13/1/2004) הייתה אף חדה יותר "פקיד שאינו רושם סרובים כשהנסיבות מצדיקות זאת מועל באמון הציבור וגורם לכך שהמדינה תשלם קצבאות לבטלנים..".
משום מה בית הדין לעבודה לא התרשם מהטיעון המבריק הזה ופסק: " לכאורה, ההתחשבות ב"תפוקה" של סרוב היא בבחינת שיקול זר ופסול. שכן, לכאורה מדובר בשימוש בשיקול שאינו מתאים למטרה. אם המטרה היא לבדוק "תפקוד" של עובד לא ברור כיצד נתון זה אודות מספר הסרובים שנרשמו על ידו משרת מטרה זו. שירות התעסוקה לא פירש בתשובתו את הרלוונטיות של נתון זה. יתכן כי הדבר הוא הפוך בהיפוך התכלית. יתכן כי המספר הנמוך של הסרובים נובע דווקא מהצטיינות יתרה בעבודה – הצלחה גדולה יותר בהשמות ובהפניות. העובדה כי נתון זה מובא בחשבון בעת חישוב שכר העידוד אינו מעלה ואינו מוריד לטעמנו. הרי לא יעלה על הדעת שעובד שבשל צירוף נסיבות רשם מעט סרובים יוכה פעמיים, פעם אחת שכר העידוד יהיה נמוך יותר ופעם שניה יוביל הדבר לפיטוריו. יתכן ולצורך שכר עידוד קיימת הצדקה להכללת הסרובים בחשבון – ענין זה לא מתברר כעת ואין צורך לקבוע לגביו מסמרות – בודאי לא בהליך הזמני". עקב כך ביטל בית הדין את הפיטורים בשלב זה עד לפסיקה סופית בנושא.
עובדת צריכה להזדקק לבית דין לעבודה כדי להתמודד עם כך שהמעסיק קבע מדד שאין לו שום דבר, לדעתי, עם ביצועים במקום העבודה. נראה ששרות התעסוקה שכח מה תפקידו, מציאת תעסוקה למובטלים, והפך לזרוע של האוצר ולשותף למלחמה במובטלים, הבטלנים יש להזכיר.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מהמאמרים האחרונים בהעוקץ עולה שיש מגמה ממשלתית רב זרועית שמיועדת להפוך את המובטלים ואת הנסמכים על קצבאות ממשלתיות לפושעים. המעקב והחקירה אחריהם עברו להיות חלק מעבודת המשטרה. פקידי לשכות העבודה מעודדים להרחיק את מבקשי העבודה או קצבאות האבטלה מהמשרדים שלהם ומסתמן באופק שירות כליאה פרטי אשר יעודד את הגדלת מספר האסירים בישראל. ברור שהמאגר הפוטנציאלי לאסירים אינו מצוי בקרב אלה שמשלמים מסים.
כפי הנראה, אין מגמה זו מקרית ואין היא אף תוצאת לוואי של תהליכים אחרים. שרי האוצר ועושי דברם כמו גם בעלי אינטרסים אחרים, כבר צוטטו לא אחת בשנים האחרונות בסווגם בלא משים בפליטות פה את הפועלים, השובתים והמובטלים כפושעים או כטרוריסטים. הפועלים כבר נתפסים בעיני ראשי המשק הישראלי, כאויבים ולכן צריך לכבול אותם בשלשלאות של מצוקה או בשלשלאות של מתכת.
לפי תפיסתם של המרופדים, להיות מובטל הוא מעשה עברייני. אין זה משנה אם אתה עני, העיקר שתעבוד עד צאת נשמתך. רק כך, תהיה אדם ראוי בחברה ותינצל ממאסר או ממוות ברעב.
כעובד מדינה לשעבר אוכל לומר כי רכיב המדד שלסירוב לקבלת דמי אבטלה במודל ההתייעלות של פקידי משרד התעסוקה הוא רשעות למול האנשים הזקוקים לסיוע המשרד וסחיטת כסף מתקציב המדינה על ידי תגמול הפקיד!!! במודל היעילות במשרד בו אני עבדתי היה מרכיב של מענה/כתיבת מכתבים או סיום תחקור של פעולה מסויימת. ראשית החלו להיכתב מכתבים סתומים וסתמיים על מנת לעמוד בנורמה ולעבור אותה (דבר הגזל זמן מזמן העבודה היעילובפועל הפך את זמן העבודה ללא יעיל) ושנית רמת התחקורים ירדה באיכותה על מנת להספיק כמה שיותר תיחקורים עליהם מקבלים העובדים תגמול.
המדינה מאבדת את דרכה ועובדי המדינה נותנים יד חזקה וזרוע נטועה לכך מבלי להבין כי הם הבאים בתור!!!