וודי אלן, אנטישמיות חדשה, "סיפור חיינו" ולמה צפויים לנו חיים ארוכים

"התעוררתי ביום שישי בבוקר, וכיוון שהעולם מתכווץ לקח לי הרבה יותר זמן מהרגיל להגיע לחלוק שלי. בגלל זה איחרתי לעבודה. כיוון שהמושגים "למטה" ו"למעלה" הם יחסיים, המעלית שנכנסתי אליה הגיעה לגג ושם היה קשה לי מאד לעצור מונית" וודי אלן במאמר מה"ניו יורקר" מסביר מושגים בסיסיים בפיסיקה מודרנית.

"המיתוס של האנטישמיות החדשה" בריאן קלוג, סוקר, במגזין "Nation", כמה ספרים חדשים שיצאו לאחרונה. ביניהם ספריהם של אלן דרשוביץ` (שהואשם בפלגיאריזם), ספרו של אייב פוקסמן מהליגה למניעת השמצה, וספר של איל העיתונות מורטימר צוקרמן הטוענים כי, בעיקר באירופה ובקרב האיסלאם, מתפשט גל של אנטישמיות חדשה. קלוג כותב מאמר ארוך על ההבחנה בין "אנטישמיות" ל"אנטי ציונות" שהיא לדעתו דבר אחר לחלוטין.

שתי פסיכולוגיות מאוניברסיטת שיקגו, סוניה קביגלי ומרתה מקלינטוק, הגיעו למסקנה שאנשים בעלי נטייה להסתכן נוטים לחיות חיים ארוכים יותר מאשר אנשים החוששים מלקיחת סיכונים. מחקר מעניין, וכמו הרבה מחקרים מעניינים אחרים הוא נעשה על עכברים. מסקנה מקומית אחת מהמחקר היא שמי שבוחר לחיות בישראל, החלטה שמעורב בה הימור מסוכן על חייך, ייטה לחיות חיים ארוכים יותר. אבל המציאות הישראלית לא מאוששת את התחזית של החוקרות משיקגו.

גלן סטרוסון, פילוסוף בריטי, מבקר את תיאוריית ה"נרטיב" של הזהות – תיאורייה המזהה את "האני" עם הסיפור שאדם מספר על עצמו. לתיאוריית הנרטיב של הזהות, שותפים פילוסופים כסארטר, צ`ארלס טיילור, פול ריקר, דניאל דנט והפסיכולוג ג`רום ברונר, שאת ספרו מבקר סטרוסון. תיאוריית הנרטיב טוענית ש"האני זה לא דבר שהאדם מוצא אלא דבר שהאדם יוצר". סטרוסון טוען, בין היתר, שיש להבחין בין שתי קבוצות אנשים, קבוצה אחת שהזהות שלה אכן מוגדרת דרך הסיפור שהם חיים, יוצרים ומספרים לעצמם וקבוצה שנייה של אנשים שפשוט חיה ללא ניסיון ליצור ולחיות על פי "סיפור חיים". ובין שתי הקבוצות הללו יש קבוצה גדולה אחרת שלפעמים זהותה מוגדרת על ידי "סיפור חיים" ולעיתים לא.