"לא עבדתי יום אחד ב`סקאל` וכל הפרסום הזה היה בולשיט" מספרת ליליאן אלון "מה שקרה הוא ש`ידיעות אחרונות` הזמינו אותי להצטלם והבטיחו שיסדרו לי עבודה, למחרת פורסמה תמונה שלי בעיתון והיה כתוב שהתקבלתי לעבוד ב`סקאל`. ביום שבו הצטלמתי דיברתי עם המנהל, סיכמנו שאני אתחיל לעבוד והוא אמר לי לחכות לטלפון, אבל הוא לא חזר אליי … בסופו של דבר הכל התברר כקרקס, שממנו למדתי לא להאמין לשטויות".
ליליאן אלון היא אחת מ 14 האמהות אשר דווח כי מצאו מקום עבודה, היום הן אינן מועסקות במקום העבודה שאיתר עבורן העיתון "ידיעות אחרונות". (העובדות האלה עולות מכתבתו של אביב הורביץ המבוסס על תחקירה של ליאת להב ומתפרסם היום במדור התקשורת של עיתון "העיר". 14 האמהות החד הוריות מהוות שישים אחוזים מכלל אלה שהעיתון טען שאיתר עבורן עבודה).
בעיצומה של מחאת האמהות החד הוריות, באמצע יולי בשנה שעברה, הפך העיתון של המדינה ללשכת תעסוקה. העיתון פתח בקמפיין מציאת עבודה לאמהות החד הוריות. המשמעות המרכזית של הקמפיין הייתה תמיכה במדיניות הכלכלית של נתניהו, והוכחה ניצחת להכרזותיהם של נתניהו ושיטרית – "יש עבודה, אבל הפרזיטיות החד הוריות לא רוצות לעבוד".
באותם ימים נתניהו אף זכה לתמונת ענק ב"ידיעות אחרונות" כאשר הוא מעיין בפרויקט התעסוקה של העיתון ואומר "המבצע מוכיח: יש עבודות". כך חיסלו נתניהו והעיתון של המדינה את בעיית האבטלה וריסקו את מחאת האמהות החד הוריות שהוצגו כטפילות חברתיות.
העיתון מכר אמהות חד הוריות לקוראיו, אבל מה שחשוב יותר מכר הרבה עיתונים, מעסיקים נוכלים ופיקטיביים זכו לחשיפה ופרסום חינם ו"הקוסם" הציני והשרלטן הצליח להוכיח שאין גבול ליכולתו להונות את הציבור הישראלי. ליליאן אלון וחברותיה, תצטרכנה להמתין עד למבצע הבא של "ידיעות אחרונות".
הסיפור של עיתון ידיעות אחרונות ושל מר "בנימין נתניהו" מוכיח שהציניות והכיעור יכולים להופיע בצורה המכוערת ביותר דווקא לאנשים שהכי זקוקים לעזרה. לפני כמה שבועות שמעתי ראיון רדיו שבו שלי יחימוביץ ראיינה את מנהלת לשכת העסוקה בדרום. אחת השאלות ששלי הפנתה אליה הייתה: "בעידן שבו התעשיה כמעט חוסלה ועברה למדינות המזרח הרחוק קרוב לוודאי שבמרבית מהמדינות המפותחות שיעורי האבטלה ינועו סביב כ- 15% מהאנשים לכן למה שלא יקיים אותם בכבוד ולא נגרום להם להתחנן לכסף בכדי שיוכלו להתקיים בכבוד". תשובתה של המרואינת למרות הפעתי הייתה שהמצב אכן כזה ואין היא מסוגלת לספק עבודה לאנשים רבים. מאז כניסתו לתפקיד של ביבי נתניהו הוא מנסה בהצלחה רבה לעשות דמוניזציה למובטלים הוא מציג אותם כפרזיטים וכעלוקות המוצצות את דמה של המדינה. הפרויקטים הללו של העיתון שלו רק ממחישים עד כמה המדינה אטומה. אתמול בתוכניתו של רינו צרור הוצגו אנשי המועצה של עראבה שלא קיבלו משכורות כבר 11 חודשים. בשל עובדה זו הם נאלצים לקטוף צמח מהגן שנקרא עולש ולאכול אותו (תזונה לקויה). בושה וחרפה שאנשים עובדים לא מקבלים שכר מה יגידו כאלה שאינם עובדים. פשוט בושה וכלימה לראות מצב שכזה.
כשם שאין לבלבל בין ידיעה לדעה כך אין להחליף בין דיווח על חדשות לבין עשייתן. כאשר עיתון מתגייס להוכיח תיזה מסויימת תוך הרתמות לעזרת צד זה או אחר, הוא מאבד את האובייקטיביות שלו, הוא מאבד את האמינות שלו, ואולי בסוף הוא גם מאבד את קהל הצרכנים שלו – קרי קוראיו. כאשר ראיתי את מבצע ידיעות אחרונות חייכתי. השמה מקצועית אינה חלטורה. יש משרד שאמור לעסוק בכך ויש לכך שירות ממלכתי – הגם שהוא כושל. יש גם חברות פרטיות שמוציאות מכך את פרנסתן ואולי יצרו איזו מויומנות שהיא בנושא. מדוע חשבו בידיעות אחרונות שהם "יצליחו" במקום שאחרים כשלו? האם ב"ידיעות" אימצו את האמירה "העיתון של המדינה" וחשבו כי הכוונה היא ל"מדינה זה אני"?