שלשה ניסויי מחשבה פוליטיים

לפניכם שלושה ניסויי מחשבה פוליטיים פשוטים. נסו לענות בכנות על השאלות המוצגות בניסויים.

1. נניח ש"שלום עכשיו" (או גוף שמאלני אחר), היה מקים מאחז בשטחים, כדי להגן על מטעי הזיתים של כפר פלשתיני (או לשם איזושהי מטרה פוליטית או מוסרית אחרת).

שאלות: האם הממשלה הייתה מורה על פינוי מיידי של המאחז "הלא חוקי" הזה, תוך שהיא מתריעה על הסכנות שבעבריינות פוליטית, או לא? האם הצבא היה מהסס לפנות את המאחז? האם הצבא/הממשלה היו חוששים מ"מלחמת אחים" או משפיכות דמים בשל פינוי המאחז? האם רבני יש"ע היו מוציאים "פסק הלכה" האוסר לפנות ישוב יהודי? האם בג"ץ היה מוציא צו על תנאי לבקשת "שלום עכשיו" האוסר על פינוי מיידי, ומורה לממשלה לנמק את הפינוי בתוך שבועיים?

2. על פי תורת "המלחמה הצודקת", בגרסאותיה הנפוצות, אסור להפוך לא-לוחמים למטרות, וכאשר תוקפים מטרה לגיטימית, יש לעשות מאמצים אמיתיים כדי שהם לא יפגעו. לפי נתונים שפרסם השב"כ לאחרונה, מתוך כ- 2500 הרוגים פלשתינים, כ- 500 בלבד היו לוחמים (או "חמושים" או "מחבלים"), וכל השאר היו לא-לוחמים. כלומר, קרוב לחמישה לא לוחמים נהרגו על כל מחבל.

שאלות: האם ננקטו אמצעים מתאימים ונעשו מאמצים כנים על מנת להימנע מפגיעה בלא לוחמים? האם צה"ל נוהג על פי כללי המלחמה המוסכמים? האם הורשעו חיילים על הרג לא מוצדק? ואם כן, איזה עונש קיבלו, ומי מהם נשלח למאסר משמעותי?

3. בספרו "מלחמות צודקות ולא צודקות" ממליץ מיכאל וולצר לערוך "אנלוגיה פנים מדינתית" לדילמה מלחמתית (או בינלאומית). כמו כל אנלוגיה, יש בה מגבלות אבל יש בה לפעמים גם תועלת. לעיתים אנלוגיות מאירות עיניים. הנה האנלוגיה: נניח שראש העיר הנבחר ומועצת העיר הנבחרת, במדינה דמוקרטית, שולחים קבוצה מתושבי העיר לתפוס שטחים בעיר, להקים שם בתים ולהתיישב בהם, בניגוד לחוקי המדינה, ומנימוקים מתקבלים על הדעת (שמירה על קרקעות העירייה מפני פולשים או כל נימוק טוב אחר). היועץ המשפטי של העירייה מקבל את עמדת העירייה, ומאשר את חוקיות ההתיישבות.

שאלות: האם מותר לממשלה, למדינה, לפנות את המתיישבים, למרות שהם התיישבו שם ברשות העירייה? האם מותר להורות לשוטרים של העירייה להגן על המתיישבים ולמנוע את פינויים כמתחייב על פי חוקי המדינה? האם שוטר שיסרב להגן עליהם מסכן את הדמוקרטיה ושלטון החוק?

נרחיב את האנלוגיה: נניח שקבוצה אחרת של תושבי העיר, תופסת גם היא שטחים בעיר, והפעם ללא אישור העירייה, ומאותם נימוקים שהוזכרו קודם.

שאלה: האם מותר לעירייה ו/או לממשלה לפנותם? האם מי שיסרב להגן עליהם יפגע בשלטון החוק או בדמוקרטיה? 

והנמשל הוא כמובן ההתנחלויות והמאחזים בשטחים הכבושים: שאלו מומחים למשפט בינלאומי ולפחות 95% מהם יגדירו את ההתנחלויות כולן (כל שכן "מאחזים") כבלתי חוקיות בעליל על פי האמנות והמשפט הבינלאומיים, גם אם הן הוקמו באישור הממשלה או הכנסת ("העירייה"), וקיבלו אישור מהיועץ המשפטי לממשלה, או אפילו מבג"ץ.

שאלות: האם פינוי התנחלויות ומאחזים פוגע ב"שלטון החוק" ובדמוקרטיה, או להפך? האם חייל ואזרח במדינה דמוקרטית, החתומה על אמנות וחוקים בינלאומיים, מחויב יותר לצווי הממשלה וחוקי המדינה ("העירייה"), גם כשהם בניגוד לחוק הבינלאומי ("המדינה")? האם חייל המסרב לשמור על יישוב בלתי-חוקי בעליל, על פי החוקים והאמנות הבינלאומיים, פוגע בשלטון החוק או בדמוקרטיה, או שמא להפך?

מסקנות: 1. מסתבר שוב ושוב שבישראל מה שמותר לימין  אסור לשמאל. הפרות חוק פוליטיות של הימין, גם כשהן אלימות, נובעות מאהבת ישראל ומאהבת ארץ ישראל, הפרות חוק פוליטיות של השמאל, שמעולם לא היו אלימות, מסוכנות לדמוקרטיה . 2. "צה"ל פועל על פי ההוראות": על פי מניין ההרוגים הפלשתינים הלא-לוחמים בשטחים, כנראה שצריך לשנות את ההוראות. 3. לפעמים זה שמציית, הוא זה שמסכן את הדמוקרטיה ושלטון החוק, והסרבן מגן עליהם.

דר` יוסי זיו מרצה לפילוסופיה וכימיה ב"מדרשת וינגייט" וב"סמינר הקיבוצים"