הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
על "הקונצנזוס הפילוסופי"
בדיון שהתקיים אתמול בתופעת הסרבנות בועדת החוקה של הכנסת אמר אתיקן הבית של צה"ל פרופ` אסא כשר את הדברים הבאים:
"סרבנות זה שם משפחה. לכל משפחות הסרבנות יש נימוקים המצדיקים עבירה על החוק. במדינה דמוקרטית אין לאזרח זכות להפר חוק בשל מדיניות הממשלה. יש קונסנזוס פילוסופי בעניין הזה"
ביטוי מעניין "קונצנזוס פילוסופי", הביטוי הזה הוא דוגמה מצויינת להבנת ביטוי אחר – "אוקסימורון".
לטובת קוראי האתר הנה מספר חריגים ל"קונצנזוס הפילוסופי" – ג`ון רולס, יוסף רז ורונלד דבורקין. וכמה חריגים אחרים "אויבי הדמוקרטיה" – הנרי דויד תורו, מהטמה גאנדי, מרטין לותר קינג.
כאן המקום גם להביא חלק מדבריו של טייס-סרבן, סרן במילואים וסטודנט בשם יונתן, שהתעמת עם פרופ` כשר באוניברסיטת בן גוריון לפני מספר שבועות.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
בין אם אנחנו פרו סרבנות ובין אם אנו נגד, יש מישהו שיכול להגיד שלא מדובר בעבירה פשוטה על החוק? אנו מתיימרים להיות מדינת חוק וכל סרבן, זכותו לדבוק בעמדתו וחובתה של המדינה לעשות את מה שהיא צריכה והוא לשפוט אותו. זה המצב כרגע. גם אני חושבת שיש המון דברים לא מוסריים שהמדינה עושה, אם אעבור על החוק אתם חושבים שהמדינה לא תמצה איתי את הדין? ובמקרה של הסרבנים המצב גרוע יותר כי הם חלק מהצבא. לא ממש מוסד דמוקרטי. החיים קשים, הם בחרו לעשות זאת אז שיחיו עם התוצאות. ככה זה. שיפסיקו לבכות וישלמו את המחיר. הם פשוט עבריינים עם יחסי ציבור טובים.
התפלאתי לראות שלא נכלל בין הדוגמאות לחריגי ה"קונצנזוס הפילוסופי" שמו של ברטרנד ראסל.
מספיק להתעסק עם האיש הזה. מספיקה אמירתו "יולדת שמולדת" כדי לסתום עליו את הגולל.
נבוכתי. לא ידעתי כיצד להתייחס לאוקסימורון הכשריאני. אינני זוכר סטודנט או סטודנטית אצלי שנכשלו בקורס מבוא לאתיקה , כשמדובר באבחנה כל כך בסיסית. לזה ייקרא לא פרופ' ולא נעליים. ושוב מוכח כי הלאומנות היא מקלטו של הנבל. אבל כשר לא צועד לבד. "לא ידעתי על תומרקין מה שאני יודעת עכשיו…", כך שרת החינוך לימור לבנת, מעריב 4.2.04 . והבושה מכסה את הארץ מקצה אל קצה. שרת חינוך לא יודעת,(לפחות כך היא אומרת), עובדות בתחום ההשכלה הכללית האזרחית , הידועות ,ברורות ומחוורות לכל אזרח ואזרחית. ומצעד הבורות והסילןף נמשך…. "כאשר שמעתי על ההחלטה של שרת החינוך , תגובתי הראשונה הייתה-האם היא השתגעה? הרי גם אם פיו של תומרקין פולט שטויות לפעמים, אין זה פוסל את זכותו לקבל פרס על עבודות הפיסול שלו". תנחשו??? לא אחרת מהאימא של זכויות האזרח בישראל . גם היא שרת חינוך לשעבר. הייתי מחזיר אותה ללימודי אזרחות בתיכון. שם אולי תלמד שגזענות איננה שטויות. אז מה היה לנו פרופ' אחד ושתי שרות חינוך, אחת בהווה ואחת בעבר. או שמא עוד אוקסמורון: גזענות=שטויות.
יעל, את טועה בנסותך לפשט את נושא הסרבנות. את טועה בשני נושאים: [א] סרבנות אינה "עבירה פשוטה" וסרבנים אינם עבריינים פשוטים, הרי כל זב חוטם יודע כיצד להשתמט משירות צבאי מבלי להיות "עבריין". [ב] מדינת-חוק, כמו דמוקרטיה, היא הגדרה פורמאלית בלבד (לא מהותית) – גם סעודיה היא מדינת חוק.
הבנתי מדברייך שאינך כופרת באי-מוסריותו של הכיבוש, אלא מתנגדת (כמו רבים) לדרך המאבק הזו. ובכן, דעי לך שהמאבק הפאסיבי (סרבנות) הוא הדרך ה"נקיה" להיאבק בשילטון מושחת ואלים.
המצב של מלחמה+מיתון בעצימות נמוכה, המתוחזק בקפדנות ע"י הממשלה, משרת היטב את בעלי ההון המרוקנים את קופת הציבור. "הכרעת הבוחר", המתומרן על ידי ההון, לא תשתנה גם בעוד 100 שנה אם לא נסרב לציית.
מצד אחד, צודקת אורה, כשר סתם את הגולל על עצמו, ובמישור הפילוסופי והמוסרי הוא לא רק פסול לעדות, אלא גם לא ראוי להתייחסות רצינית. עם זאת, בעולם האמיתי הוא ממלא תפקיד משמעותי. מידע אישי: חיילים וקצינים רבים, גם בכירים, שמצפונם באמת מייסרם, ובצדק, מוצאים נחמה ומקלט בפסקי ההלכה העדכניים של אסא כשר. כמותם גם אזרחים רבים, שמנסים להמשיך לראות עצמם כמוסריים ובמקביל להאשים תמיד ואך ורק את הצד השני, זה ש"ברק הציע להם הכל". מכיוון שנזקו של כשר רב כל כך, בהיותו אולי היחצן האפקטיבי ביותר של הכיבוש כלפי קבוצה משמעותית של אנשים חושבים ומחליטים, אין מנוס מהתיחסות אליו. לא שכתישת האוויל במכתש תועיל לו, אבל אולי תועיל למכתש.
דודי: יש הבדל בין שתי שרות החינוך. זאת אכן בורה גמורה (ופופוליסטית, במקרה אולי לצד הנכון), בעוד שבקודמתה קשה לחשוד בבורות, וקשה שלא לחשוד בסלחנות (מובנית, ביוגרפית, חברתית) כלפי גזענות. ולגופו של עניין: מצד אחד, על פניו, כל מי שתומך בחופש הביטוי לא אמור להתנגד למתן פרס ישראל לתומרקין, כמו שאין מקום להתנגד למתן פרס ישראל לכימיה, נניח, לכימאי שהיה מביע דעות (דעות?) דומות (אלא אם כן היה מפתח גז לחיסול ערבים, מזרחים וחרדים, נניח). מבחן חופש הביטוי הוא הרי מול דעות מקוממות, אחרת מה החוכמה. מצד שני, מול גל הגזענות השוצף, נכון בהחלט להציב איום נגדי. בסופו של דבר, ככל שאנשים מסוגו ובכלל יחששו מהחצנת גזענות, יירד אט אט גם מפלס הגזענות בפועל. ומצד שלישי, סתימת פיות היא מדרון חלקלק. בעיה. שורה תחתונה: כנראה שעם כל הכבוד לליברליות ולמיליה של אלוני וחבריה, אין ברירה. לסתום, להוקיע, אפילו אם לימור לבנת היא כלי השרת. (אגב, המשוואה גזענות=שטויות אינה אוקסימורון אלא ההיפך. כלומר, הטענה שמדובר באוקסימורון היא אוקסימורון. סתם הערה קטנונית ברוח טובה)
ולסרבנות עצמה: מעבר לכך שהיא פועלת במציאות הריאלית, במיגוד לעולם הפילוסופים, הפסלים, הפרסים והדימויים, היא אינה הרע במיעוטו, אם הבנתי נכון את פחזנית (כינוי מתוק), אלא הטוב במיעוטו. בתנאים מסוימים, גם שלטון שנבחר "כחוק", בבחירות דמוקרטיות, עשוי לאבד את הלגיטימיות המוסרית שלו, דבר שמצדיק נקיטת פעולה אקטיבית, לא פסיבית. אל תשאלו את אסא כשר, תשאלו היסטוריונים של המאה הקודמת. יתכן שיתברר שהסרבנות היא דווקא מעט מדי, ומאוחר מדי. אבל זו התחלה טובה, או לפחות תקווה
אהלן ג'וס. הכותרת בה את מכתירה את כשר הולמת אותו כמו כפפה ליד. באשר לשולמית אלוני , לא בורות אייחס לה כי אם סילוף. ועוד: גזענות היא גזענות היא גזענות. כולנו תוצרים של תנאים חברתיים מסוימים , ביוגראפיה מסוימת וכו' מיותר דומני לאמר שמאפינים אלה אינם מעניקים צידוק לגזענות. ובכלל הנשמע כדבר הזה שאלוני המכונה אם זכויות האזרח בישראל תתייחס כך לגזענות. ואני אינני אומר זאת באירוניה או בציניות , אני מכיר ומוקיר את פועלה, גם בתחום הפמניסטי. ולכן רבה פליאתי,ומועצם זעמי על שהיא מטהרת את החלאה הגזענית תומרקין. וממתי גזענות היא שטויות. טוב אז לא נחזיר את אלוני לתיכון ללימודי אזרחות (יסוד מקודש של דורשי תוכנית הליבה בחינוך), אבל לפחות נדרוש ממנה חזרה ורענון. ואולי גם שתכיר בטעותה. האם זה מוגזם לבקש זאת?
ההתגייסות של לבנת, הגזענית בזכות עצמה, להתנגד לפרס ישראל לגזען אחר, אין היא אלא מאפיין מוכר של התרבות הישראלית.
אין זו צביעות לדעתי, אלא היעדר היכולת להתבונן במראה. מוגבלות לכל דבר ועניין.
אמירתו של פרופ' אסא כשר נראית על פניה זכה וברה, מאפיינת תקינות משטרית וממשלית, ובכלל כונסת, לכאורה, אל תוכה, את כל תמצית הדמוקרטיה: אין אזרח זכאי ורשאי להפר חוק. והרי בשם הוראה גורפת ומטרייתית זו ניתן לגונן על המעורבים בפרשת כפר קאסם ולמחוק בכלל מן הלקסיקון המשפטי-משפטני ומוסרי את התיבה של "פקודה בלתי חוקית בעליל. ראוי שפרופ' כשר יעשה הבחנה ברורה בין שלטון החוק לבין קדושת החוק. אין צורך לצטט מאימי ההיסטוריה אותן פרשיות בהן נוצלה הדמוקרטיה לצרכים ניהילסטיים, הרסניים. החוק אינו קדוש ואינו מקודש, וכדאי להיות מיוסרים ומיוזעים נוכח החשש מ"דיקטטורה של החוק". הסרבנים עמדו באומץ ובנחישות על העקרון המקודש של "אין חוק מקודש", נכונו לשלם את המחיר (מה שקורה כעת בפועל) ולזעזע תוך כדי כך את אמות הספים. היינו להעלות את המצוקה המוסרית של הוראות בלתי מוסריות על פני השולחן הציבורי. אמרו, עשו ובמידה לא מבוטלת הצליחו. כל מי שתומך במגמה הקונצנזוסיאלית, המקורנפת, השטייטלית, דומה למי שהולם בראשו של אותו זאטוט שזעק "המלך עירום". אם מי הייתם רוצים להימנות?!
ייתכן שהסרבנות הנוכחית היא מרד של האליטות האשנכזיות כנגד מה שנראה להם כאובדן שליטה מוחלט שלהן במציאות הישראלית והשתלטות "האחר"?
בטח, דני. בוגי יעלון הוא "האחר". אסא כשר מייצג את המזרחיות המתפרצת. אולמרט שבחסות המלחמה מחלק את המדינה לחברים הוא בכלל אוהד בית"ר, "אחר" למהדרין. ודני זמיר, דני זמיר, השם נשמע לי מוכר. איכשהו נדמה לי שלא מדובר בעברות עילג של זריהן, נניח, או זרביב.
אמת, ברשימת הסרבנים בולטים שמות אשכנזים. סביר שגם שיעור יוצאי הקיבוצים גבוה שם משיעורם באוכלוסיה. זה רק לזכותם, אם כי לא בהכרח בזכות עצמם. נדמה לי שזה קשור יותר לדיון אחר כאן באתר, על חינוך ועל ניחשול. כדאי לשים לב שבמישור הזה, לימור לבנת וביבי נתניהו מושכים את ההתפתחויות לכוונים מנוגדים: ככל שהחינוך ידרדר, הנפגעים הראשונים יהיו המזרחים, מה שיעלה – וכבר העלה, לאורך השנים – את רמת הציות. ככל שהעוני יגבר, הציות יפחת. נראה מי יגיע קודם.
יתכן שהכיבוש הנוכחי הוא מרד של המקופחים המזרחיים במה שנראה להם כהשתלטות מוחלטת של האשכנזים על המציאות הישראלית?
תגיד לי דני זמיר, אין שום גבול להפוך על הפוך? שום גבול בכלל?
אני סרבן ושאף אחד לא יעיז לקרוא לי אשכנזי, כי אז יגלה איך מגיבים עיראקים לא מנומסים כשהם מתעצבנים.
עובדיה השתכנזת, לא יעזור כלום. אפילו בשער 7 לא רואים אותך יותר…
ועכשיו לעובדות לפני שאתם מתלהמים וכועסים בגלל שמישהו מציע מחשבה אחרת:-
1. מדינת ישראל נקטה באפרטהייד בפועל עד הסכמי אוסלו, אחדים כמו עובדיה עזרא (ואפילו אני) שסירבו לשרת
מדיניות כזו. לא ראיתי את הסרבנים החדשים כולל הטייסים ושאר בחורינו המובחרים מסרבים לשרת בצבא
המגשים מדיניות זו.
2. מאז החליטה ישראל אסטרטגית בהסכם אוסלו על סיום הכיבוש ועל תהליך שלום שמשמעותו שתי מדינות לשתי
עמים, הטענות נגד מדיניות ישראל וצבאה היא ברמה הטקטית (שלא בהכרח מצדיקה סירוב). עד כניסת צה"ל
מחדש לשטחים בעקבות מסע רצח פלשתיני בלתי נפסק במשך שנה וחצי גם כן הסרבנים קולם לא נשמע.
מה אם כן הבשיל כעת שמצדיק את ההתפרצות הסרבנות בקרב האליטות הוותיקות, האשכנזיות ברובן ומהותן?
אפתח בכך שאביע את עמדתי לפיה העובדה שחלק מהתפקידים המרכזיים מאויישים ע"י פרסונות אשכנזיות – אין בה כדי לסתור את הטענה הסוציולוגית שסירוב הוא פרי של ייאוש ואכזבה של האליטות האשכנזיות, העבודה הזו א בסך בכל מראה שיש "אשכנזים" שאינם כאלה.
לגופו של ענין:-
השכבות שהיו רגילות שקולן הוא "הדומיננטי" בשיח הציבורי שהן הן נושאות הלפיד לפני המחנה צריכות להתרגל לכך שהן לא נושאות הלפיד ההתיישובתי (במקומם הגוש הדתי-לאומי), שבכלל לא רק שהם לא צדיקים הם מחזקים נכסי לא להם ללא הצדקה משפטית או מוסרית (בג"ץ הקרקעות של הקשת), הם לא מובילים בהתגייסות וסיוע לנזקקים וחלשים (החרדים וש"ס במקומם), וגרוע מכל שגם בהובלה בגיסו ליח' המבוחרות בצה"ל מתחילם לדחוק את רגליהם "אחרים": עולים, דתיים וכד',
התסכול על אובדן ההגמוניה בחברה הישראלית הביא אותם למצב של הכרעה בין ללכת להיאבק על דמות החברה בחינוך,ברחוב בכלכלה, או לבכות על "ארץ ישראל היפה" שהיתה למשיסה בידי "האחרים."
רוב רובם של הסרנבים מקרב האליטות, לא נמצאים לצידי במאבק היומיומי בחינוך ובחברה השיראלית וכל תרומתם לעיצוב דמותה היא ההצטרפות לסירוב שמהווה תגובה בדיוק כמו התגובה במישורים אחרים שנשמטו מידי השליטים הישנים: לא מובילים בהתיישובת- אז היא חסרת ערך. לא מובילים בעזרה לחלשים- אז העזרה הזאת פסולה כי היא פוליטית וכו' וכו', ועכשיו תור הצבא – הם מאבדים את הבכורה שם אז אפשר להתחיל גם לגביו להפגין בוז וניכור. הסירוב הוא הירואיבעיניהם בעיקר מנשום היותו מענה לאתוס החלוץ המשליך נפשו בעד העקרון. אבל האמנם כך הם הדברים?
האם אני מעלה שאלות שטורדות רק אותי, או שיש כאן ענין עמוק יותר שדורש התייחסות וליבון לעומק.
וחוץ מזה, אם זה כל כך חשוב, ההורים שלי נולדו בארגנטינה, האשה שלי בת לעיראקית וכשהילדים שלי צריכים להביא מאכלי עדות הביתה הם מביאים קוטג' כי אנחנו לא יודעים מה העדה שלנו.
ועוד משהו, גם אם הייתי אשכנזי טהור ר"ל, מה הקשר בין זה לבין ההתבוננות בתהליכים חברתיים שגם "השבט שלי " לוקח בו חלק? האם בבגץ הקשת לא היו שותפים אשכנזיים?
מדובר בספר שיצא לאחרונה. שמו: צבא אחר לישראל. כותרת משנה: מיליטריזם חומרני בישראל. הוצ' תפו"ח, ידיעות אחרונות. מאת ד'ר יגיל לוי.
בספר הזה המבוסס על נתונים אמפיריים , נטען, כי האליטות (אני מסרב להשתמש בכינוי, אליטות חדשות, מיד תבין מדוע), אינן מתנדבות יותר ליחידות נבחרות, וכי הצבא אינו משמש יותר מקפצה טובה ואיכותית לאנשי האליטה הישראלית. במילים אחרות, האשכנזים מהערים המבוססות ומהקיבוצים מתנדבים פחות ופחות ליחידות נבחרות, וקצתם אינם מתגייסים כלל.
אני אישית סבור כי אין בכך משום עדות כלשהי, לשליטה המוחלטת של האשכנזים בחברה הישראלית. מעולם לא קיבלתי את המושג של כל מיני ז'ורנליסטים מטופשים, בייחוד מידיעות אחרונות וממעריב, על האליטות החדשות. שטויות, ממש קשקוש מוחלט. קביעה זו תקפה גם כשלש"ס היו 5 שרים בממשלה. אין שום אליטות חדשות באקדמיה, בתקשורת ובמשפט. המזרחים, לא יאומן כי יסופר, עדיין גם אחרי 55 שנים, נשלטים באכזריות. גם בתחום הפוליטי אין שינויים של ממש. זאת משום שהפוליטיקאים המזרחים, נעדרים תודעה מזרחית ומסרבים להשתמש בשיח המזרחי ,ולפעול למען האינטרסים של המזרחים. יש ויש אינטרסים כאלה. בכלל, כדאי לזכור שכל אימת שמדברים על עם אחד, או על אחדות העם, מדובר בהחלה ובהכלה של המזרחים, אף פעם לא ההיפך מכך.
אגב, מר או החבר זמיר, אולי אתה קיבוצניק מכנרת, הספר מצוין.
צ"ל כמובן:… אין בכך משום עדות כלשהי לירידה בשליטה המוחלטת של האשכנזים וכו'. המילה ירידה היתה חסרה בנוסח הקודם. מובן שבלעדיה הפסוק מקבל משמעות שונה לחלוטין, ואפילו אירונית משהו…
יהיה הוגן להודות שלדני זמיר יש קייס, חלקי. סביר, פסיכולוגית וסוציולוגית, שפחות סרבנים היו צצים מקרב ה"אליטות", לו היו חשים שזה הצבא "שלהם" באותה עוצמה שחשו לפני, נניח, 20 שנה. ליותר אנשים היה "לא נעים", מה שנקרא, לסרב.
אז מה.
הרי עם כל זה לא ניתן להתעלם מהעובדה שהסירוב, כרגע, הוא כנראה המעשה האפקטיבי ביותר במישור הפוליטי, והמוסרי ביותר ברמת הפרט. הרגל השניה של טיעונו של דני, וריאציה על "ברק הציע להם הכל", היא כרע פרגית.
אין לי שום סימפטיה או קשר לאותן "אליטות" (אמיתיות או מדומינות, כנראה גם וגם) – בדיוק מאותן סיבות שההפך הוא הנכון לגבי הסרבנים. נראה לי שבהעמדתם כאנטי תזה לפעילותו החברתית של דני, הברוכה כשלעצמה, יש קצת חוסר הגינות.
השיח המזרחי החדש די השתנה מהשיח הישן ושווה לקרוא בו.
http://www.kedma.co.il