קשר השתיקה מספר 3: המקרה של הקשת הדמוקרטית המזרחית

שיקו בהר

הקדמונת: לפני 7 שנים שמחתי מאוד לסייע ליהודה שנהב באמצעות כתיבתן של שתי תגובות תומכות לרשימתו שפורסמו במוסף הארץ. השנייה מביניהן היוותה למעשה סיכום תמציתי של כל הדיון שהתפתח בעקבות רשימתו.  <StrippedTag/FONT>תגובתי זו פורסמה ב- 25.4.97 וזה היה לשונה:

פתק שחור

בארבעת החודשים האחרונים התפרסמו במוסף "הארץ" תגובות רבות שמקורן במאמר קשר השתיקה שכתב פרופ` שנהב.  <StrippedTag/FONT>מאמר זה הציג ביקורת מזרחית נוקבת על השמאל הישראלי וזכה ל-25 התייחסויות: שני מאמרי תגובה (פרופ` רובינשטיין ופרופ` שאול משעל; מאמר קצר במדור "אנשים בחזית" (מאיר גל) ו-22 מכתבי תגובה (4 מתוכם כתבו נשים).  <StrippedTag/FONT>מעולם לא נערך דיון כזה בשאילה המזרחית ביומון ישראלי מהזרם המרכזי מאז 1948.

שנהב יהיה ודאי הראשון להודות שרוב התזות שהעלה נוסחו כבר בשנות ה-80 בכתבי עת מזרחים דוגמת "עיתון אחר"; "חדשות הל"ה" או "פעמון השכונות" שעליהם פסחו בדרך כלל ישראלים המזוהים עם השמאל.  <StrippedTag/FONT>

[הערה קטנה: זה מצער מאוד שיהודה שנהב טרח לעיתים נדירות ביותר, אם בכלל, להעניק כבוד וקרדיט אקדמי או פוליטי מינימאלי לאקטיביסטים והאינטלקטואלים המזרחים שחרפו את נפשם ועתידם המקצועי לאורך כל שנות ה-80 ושבעצם אפשרו לשנהב עצמו להשתחרר מאשכנזיותו הציונית המוקדמת ולהפוך לסליבריטי מזרחי ביקורתי מאמצע שנות ה- 90.  <StrippedTag/FONT>אולי הגיע הזמן לתקן את המעוות וליצור חזית מזרחית חדשה וטובה הרבה יותר מזו הנוכחית– ש.ב.]

בתגובתו לשנהב טען דדי צוקר כי "לאחר כל כך הרבה בוץ לא נשאר לשנהב מקום לטפל בכישלונות האמיתיים של השמאל כמו למשל לייצג את החלשים כלכלית.  <StrippedTag/FONT>דדי צוקר צדק לדעתי משום ששאילה מרכזית אחת עלתה מהדיון: מה יקרה בין השמאל והמזרחים בבחירות של שנת 2000?

מאז 1984 נוהגת קבוצה גדולה של מזרחים משוללי בית פוליטי להתכנס יום אחד לפני הבחירות; הם גוזרים ריבועי נייר ואחר כך צובעים אותם בשחור.  <StrippedTag/FONT>למחרת פוסע כל אחד מהם לקלפי שלו, מטיל את הפתק השחור ובכל ממלא את חובתו האזרחית בישראל.  <StrippedTag/FONT>שינוי שיטת הבחירות איפשר להטיל שני פתקים שחורים ב-1996.

מבול התגובות על מאמרו של שנהב סתר את ההזיה שמה שמכונה "הבעייה העדתית" הוא מאחורינו.  <StrippedTag/FONT>הנה ה"ארץ", כעיתון היומי הדמוקרטי והפלורליסטי היחיד בישראל [בולשיט על מנת לאפשר לפרסם את המכתב – ש.ב.] משמש אכסניה לא רק לאנשי שמאל ליברלים וסוציאל-דמוקרטים אלא גם לפובליציסטים המזוהים עם הקצוות הימנים ביותר של הפוליטיקה הישראלית, אך לא מצא עדיין לנכון להעניק במה קבועה ורצופה לאיש או אישה מבין האלפים המזוהים עם השמאל המזרחי.  <StrippedTag/FONT>הכוונה היא לייצוג קבוע של איש או אשת שמאל שהם מזרחים בתודעתם הסוציו-פוליטית (דוגמת שנהב ו-14 הכותבים שתמכו בו), ולא לייצוג של מזרחים במוצאם, דוגמת דווד לוי, רן כהן או שאול משעל.

כך הוא הדבר בכל מרכז עוצמה ישראלי, כלכלי, חינוכי, תרבותי, אקדמי, עסקי או אומנותי.  <StrippedTag/FONT>כל זמן ששינוי ייצוג זה לא קורה אפילו בעיתונות, אפשר לקבוע בבטחון שגם בשנת 2004 יחזור ויתפוס השמאל את פדחתו (הלבנבנה) וישראל "למה המזרחים לא תמכו בנו." (סוף תגובה).

בעקבות החלטתו של שנהב לפרסם מחדש את הטקסט שלו שווה עתה להתחיל לברר אם הטיעון המזרחי הפוליטי פותח והתקדם באופן זה או אחר (או לא) מאז 1996, השנה בה פורסמה רשימתו והשנה בה התחילה לפעול הקשת הדמוקרטית המזרחית, שנהב בתוכה כפעיל מרכזי.

        <StrippedTag/FONT>

קשר השתיקה מספר 3:

המקרה של הקשת הדמוקרטית המזרחית

                                   <StrippedTag/FONT>

מדוע אוהבים המזרחים של הקשת לעסוק באפליית המזרחים, אך מתעלמים מסוגיית הפליטים הפלסטינים שעל אדמותיהם הם חיים. מדוע אין בישראל שמאל אמיתי, ודיבורים על סולידאריות חוץ-ציונית בין מזרחים לפלסטינים נתפסים כחלומות באספמיה או כבגידה?

לאחר 7 שנים מפרסום רשימתו של שנהב ראויים המזרחיות ומזרחים של הקשת לשבח: הם סייעו לנו להתנער מהבלים ולהג מתוצרת הפוליטרוקים של הציונות, לימדו אותנו על פשעיהם של בירוקרטים אשכנזים לדורותיהם, על טכניקות של מה שהם נוטים לכנות `ההדרה` של המזרחים ועל אידיאולוגית השוויון (המזויף) כמיתוס מגייס.

אבל למזרחים של הקשת יש גם נקודה עיוורת, ולכן קשר שתיקה נוסף טרם פוצח: אני מתכוון לקשר השתיקה הבין-דורי בין הקומיסרים האידיאולוגיים של הציונים המזרחים ("מלח הארץ") מהדור הראשון לבין האינטלקטואלים של הקשת המזרחית בת ימינו (גם כן "מלח הארץ"). זו הסכמה שבשתיקה בין שני דורות של מזרחים – כלפי הבעיה הפלסטינית.

בעניין זה נשאר הדור הצעיר של האינטלקטואלים המזרחים של הקשת דומה לדור הוריו. "השמאל" המזרחי מוכן להשקיע את כל כולו בחשיפת העוולות שנעשו ונעשים למזרחים, אך אינו מוכן להתייצב ולהוקיע את דור הוריו על גזענותם כלפי הפלסטינים הלא-יהודים, כמו זאת האשכנזית. חשוב יותר: דור מזרחי זה בקשת אינו מוכן להודות בפומבי ששאלת פליטי 48 (לדוגמה) היא בעיה אקטואלית מרכזית. חברי הקשת עושים מעט מאוד – אם בכלל — למען חלק מהקבוצות בישראל שהיו צריכות לעמוד בראש מעיניהם. הם מתהדרים בתווית "שמאל" כפי שדור הוריהם השתמש במושג "דמוקרטיה ישראלית". בדיוק כפי שהוריהם לא היו דמוקרטים, הם אינם אנשי שמאל. התוצאה היא שפלסטינים מן המעמד הנמוך, פעילי כפרים ואף אינטלקטואלים מפגינים עוינות גם כלפי תנועת העבודה הציונית המסורתית וגם כלפי יורשיה, בכללם הקשת המזרחית הציונית.

מדוע להוט ה"שמאל" המזרחי של הקשת לעסוק בבעיה המזרחית ומדוע הוא מכחיש את הסוגיה הפלסטינית, שלהחרפתה הוא שותף? עצם העובדה שהדור הצעיר של "השמאל" של הקשת אינו מזהה את המכנה המשותף הבולט בין שתי הקהילות הללו – הפלסטינים והמזרחים – מעוררת חשד ותמיהה. אבל בעצם הסברה של התופעה אינו קשה: הוקעת העוול שנעשה למזרחים אינה מסכנת את מעמדם של האינטלקטואלים המזרחים שהתברגו באוניברסיטאות הציוניות-אשכנזיות. היא לא מסכנת אותם כחלק אינטגראלי מהקבוצה התרבותית ההגמונית בחברה הישראלית או את מעמדם הכלכלי. היא לא מסכנת את הגדרתם העצמית כנציגי התרבות המזרחית באקדמיה הציונית.

העיסוק בעוול שנעשה למזרחים מספק את זרי הדפנה של ההומניזם, את העמדה היוקרתית של שוחטי פרות קדושות, את תווית המרדנות, את הקתרזיס לנוכח עוולות דור ההורים הציוני-המשתכנז. כלומר המזרח – הבלתי מוכר, המאיים – מקובל על ה"רדיקלים" של הקשת המזרחית כל עוד הוא נשאר מחוץ לגדר – כמו הפלסטינים — ונמנע מלהתחבר עימם. הוא ניתן לעיכול כל עוד אפשר לסמנו, להפכו ל"אחר" לא ערבי-פלסטיני ולהרחיקו. מתוך זה אפשר להבין למה אפילו היותר רדיקאלים בקרב הקשת תומכים בהפרדה ובשתי מדינות לשני עמים.

לעומת זאת ביקורת דמוקרטית שמדגישה בגלוי את ערך הסולידאריות המזרחית-פלסטינית, שלא מפחדת להיות דמוקרטית אנטי-ציונית, שלא חוששת לתמוך בגלוי בחרם כלכלי על מדינת האפרטהייד הישראלית – ביקורת שכזאת לא תעזור לאף אחד להשיג עמודי כתיבה במוסף של היומון הניאו-ליברלי, הציוני-אשכנזי ה"ארץ."  <StrippedTag/FONT>היא גם לא תסייע לאף מרצה בלי קביעות להשיג קביעות באוניברסיטאות הציוניות.  <StrippedTag/FONT>זו אחת מהסיבות מדוע המזרחים של הקשת מקפידים שלא להרגיז יותר מידי, שלא לחצות באמת את קווי הקונצנזוס הישראלי, שלא להתעמת עם חברות קונצנזוס (דוגמת אבירמה גולן, שלי חיימוביץ או רונית מטלון).  <StrippedTag/FONT>זו הסיבה שבשורה התחתונה, חברי הקשת אהובים מאוד על השמאל הציוני-אשכנזי משום שהם חמודים מאוד, לא-מפחידים ולא מאימים על כלום באופן רציני מינימלי.   <StrippedTag/FONT>

בשל אותו חשש מן המזרח הערבי פיתחו ישראלים רבים — לרבות אנשי שמאל ברוח הקשת הדמוקרטית המזרחית ומרצ — הכחשה כלפי ערביותם של הפלסטינים ושל היהודים המזרחים גם יחד. גם את הפלסטינים וגם את היהודים המזרחים אפשר להפוך ל"אחר" או להוציא אל מחוץ לגדר. אפשר לבנות כבישים עוקפים הן בפלסטין והן סביב עיירות פיתוח ושכונות עוני.   <StrippedTag/FONT>הסוגיה היא איך לבנות כבישי קישור בין המרכז המסחרי לעיר העתיקה בחברון הערבית ולמרכז אום אל פאחם.  <StrippedTag/FONT>את זה הקשת וחיבריה מעולם לא ניסו לעשות.  <StrippedTag/FONT>

ההכחשה היא אמצעי ההגנה: אם יכירו אנשי הקשת בפשע ובעוול ההיסטורי שנעשה לפלסטינים ב-48 וישאפו לתקן גם אותו באופן דמוקרטי ושוויוני בתנועתם, הרי שהם יצטרכו לתקן גם את עצמם, את מצעם ואת פעילותם. הם יצטרכו לוותר על מעמדם היהודי המזרחי ההגמוני, לחלק אחרת את העוגה הישראלית, להשתלב באזור כשווים ולא כפטרונים יהודים מזרחים שמשתפים פעולה עם הציונות הקולוניאליסטית. הם יצטרכו לשנות את תכניות הלימודים, מהמוסדות להשכלה גבוהה ועד לגן הילדים באופן אחר מזה שהם עושים. הם יידרשו להקים אקדמיה למוסיקה קלאסית ערבית (למשל אנדלוסית), ללמד מקורות של תרבות עמי ערב (ולא רק מקורות של תרבות המערב), ללמוד וללמד את השירה והשפה הערבית, ללמד על קולוניאליזם ואנטי-קולוניאליזם (ולבזבז הרבה פחות זמן על "פוסט" קולוניאליזם בקולוניה הציונית-אשכנזית-והמשתכנזת). הם יצטרכו להיפרד מן הזיקה הבלעדית לאוניברסיטאות בצפון אמריקה, ממה שנתפס בעיניהם אוניוורסלי ולהתחיל להגיע לביר זית, אל-נאג`ח ואפילו לאוניברסיטה האמריקאית בקהיר. נוכח כל האתגרים האלה הנשק האפקטיבי הוא שתיקה: ההכרה בערביות המזרחית כתופעה פנים ישראלית היא טאבו גם בקרב הקשת.

מתוך כך אפשר להבין את שטחיות עמדתו של "השמאל" של הקשת הדמוקרטית המזרחית כלפי הפלסטינים. הקשת היא שמאל פרו-פלסטיני כל עוד אין הפלסטינים תובעים את זכות השיבה, כל עוד יש חלוקה, כל עוד יש הפרדה, כל עוד מוותרים הפלסטינים על בתיהם בשייך מוניס (אוניברסיטת תל אביב), בטלביה וביפו, כל עוד תישאר המדינה ציונית וכל עוד ימשיכו הפלסטינים המכונים "ערביי ישראל" להיות נוכחים נפקדים. אילו היו האינטלקטואלים של הקשת משוחררים באמת מהמיתוסים האשכנזים-ציונים הם היו חושפים את הציונות כתנועה אירופית אנטי-מזרחית אשר הגיעה למזרח מסיבות לא-מוצדקות ולא ראתה בו ישות פוליטית אלא מדבר הזקוק להפריה. אילו היו ההורים והבנים המזרחים מכירים במזרח התיכון הערבי כביישות פוליטית הם היו מבחינים גם במכנה המשותף בין המזרחיות היהודית למזרחיות המוסלמית והנוצרית. הם היו מבינים שהאנטגוניזם רב השנים בין המזרחים לבין הערבים הוא בחלקו תוצר של תקיעת טריז ציוני בין מזרחים יהודים למזרחים ערבים הן ע"י ציונים אשכנזים והן ע"י ציונים מזרחים. אבל השמאל של הקשת ממשיך את מדיניות העיוורון וההתנשאות של הוריו השמרנים ואינו נוקף אצבע בסוגיות הקשורות לבעיותיהם של הפלסטינים של 48, 67 או הפליטים מחוץ לישראל.

ברור איפוא מדוע עסקה החברה הישראלית, ובתוכה הקשת, כל השנים בדה-פוליטיזציה של שאלת החזית המזרחית-פלסטינית. חזית זו הוצגה כקוריוז מקומי, כאוסף מיצגים תרבותיים.  <StrippedTag/FONT>כל ניסיון להפכה לשאלה פוליטית נתקל בדה-לגיטימציה ובהכחשה כמו כל טאבו חברתי אחר הן בקשת המזרחית והן מחוצה לה. מצד אחד עודדו המפלגות הגדולות את המזרחיות ברמה הארגונית, כמקור לגיוס קולות. מצד שני שללו את המזרחיות ברמה האידיאולוגית. מצע `עדתי` הוצג כסותר את מיזוג הגלויות הציוני ואחדות העם. בשנות החמישים הוצגו רשימות מזרחיות כמזוהות עם גורמים עוינים, והפנתרים השחורים – שלא כמו הקשת היו לא ציוניים בגלוי — הוצגו כתנועה מסוכנת למדינה.

תהליכי הדה-פוליטיזציה הללו השפיעו גם על המזרחים של הקשת. למרות הרדיקליות שלהם לכאורה, הם אינם עוסקים באופן מעמיק בהיסטוריוגרפיה הפלסטינית – למרות שנושאים הזועקים לטיפול מונחים ממש לרגליהם. שתי דוגמאות קטנות, ידועות למדי: עדיין לא נעשה מחקר מקיף ובעל תהודה על המניפולציות של התנועה הציונית בהבאת יהודי תימן ועל שיתוף של חלק מיהודי תימן בנישול הפלסטינים. משום מה המזרחים של הקשת לא מתעניינים בכך.

אף אחד מהמזרחים של הקשת – לוחמי הזכויות החברתיות – לא התעורר לעסוק בפרשיות המחרידות של גרוש הפלסטינים ב-48, בהריסות הבתים, בבניית חומת האפרטהייד, בעקירות וסוגיות רבות אחרות. מי מהם השתתף לאחרונה בהפגנות פרו-פלסטיניות נגד החומה? מתי חתמה הקשת על עצומה נגד הריסת בתים פלסטינים (באותו זמן שהיא פעלה עבור השגת דיור למזרחים!!!)? פעם ניסיתי לעניין את הקשת בהצתרפות למאבק נגד החרבת בתים ונציגיה סרבו.  <StrippedTag/FONT>באותו אופן, אף אחד מן המזרחים של הקשת לא עוסק ברצינות מספקת בעדויות על הפרובוקציות של התנועה הציונית כלפי הפלסטינים שנועדו לזרז את הגירתם מפלסטין-ישראל. כמעט אף אחד מהם לא שואל כיצד הסכימה התנועה הציונית להלאמה של הרכוש והאדמות של הפליטים הפלסטינים והעברתם בחלקם לידי הוריהם של חברי הקשת. במובן זה, מעשיו, הרצאותיו בארץ ובעולם ותרומתו של ה"היסטוריון החדש" אילן פפה (לדוגמה) לשיח הדמוקראטי הביקורתי בישראל גדולה עשרות מונים מתרומתם של מרביתם המוחלט של האינטלקטואלים של הקשת.

אלה שהתנסו בפעילות מזרחית פרו-פלסטינית דמוקרטית יודעים לספר עד כמה חרדים המזרחים של הקשת בכל פעם שעולה שאלת שיתוף הפעולה של מזרחים דמוקרטים עם המדוכאים הפלסטינים בשטחים, בישראל ובגולה. יש לחרדה זו בדרך כלל כמה תגובות `קשתיות` אופייניות. בולטות בהן שתיים.  <StrippedTag/FONT>אחת היא שיש ימנים בקשת.  <StrippedTag/FONT>הטענה שנייה, היותר חשובה, היא שאין טעם לעסוק בעוולות הפלסטינים שכן זה ירחיק מזרחים פוטנציאלים מהקשת.  <StrippedTag/FONT>הטענה הזאת מתיימרת להיות "אסטרטגית", יעני, "עדיין לא בשלו התנאים."  <StrippedTag/FONT>(בכמה אחוזים גדלה החברות בקשת ב-7 השנים האחרונות, אם בכלל?)  <StrippedTag/FONT>כל מזרחי שמעז לטעון אחרת ולבקר את הקשת עובר דיסקרטיזציה, מכונה "רדיקאל לא מציאותי", `מודר` מכל פורום ודיון של הקשת ומקורביה הממסדיים, מואשם שהוא מנסה להפוך עלבון להון אישי ושהוא פוגע באחדות התנועה והמזרחים (אחדות המזרחים וקונצנסוס היו תמיד מיתוס מגייס ומנגנון השתקה של מיעוטים פוליטים). והמגוחך מכל: בכל פעם שאינטלקטואל מזרחי דמוקראטי טוען שקיימת בקשת אימפוטנציה מוחלטת של אקטיביזם דמוקרטי, הוא מואשם בילדותיות ופולמיות ומתויג כקיצוני.

אחת התוצאות המרות של הכחשת החזית המזרחית-פלסטינית היא שהדור השני והשלישי של המזרחים מבין את הזהות המזרחית שלו (אם בכלל) כאנטגוניזם לאשכנזיות. הוא מזרחי לא כחיבור תרבותי של ממש עם הערבים אלא כזהות ישראלית מסוימת הכרוכה בכעס ובתסכול. זהו "מזרח" חדש, של מזרחים ישראלים בלבד.

ואילו השמאל המזרחי של הקשת לא ראוי להתכנות שמאל. הוא מורכב ברובו ממזרחים שאין להם כל קשר לסוגיות חברתיות המעסיקות את הפלסטינים בשטחים ובישראל. עסקני הקשת, שלום עכשיו, פעילים שונים של מרצ ואינטלקטואלים מתנשאים מן הפקולטות למדעי החברה והרוח ("החדשים") אינם מתעוררים למראה עוולות הדיכוי המכוער של המוני עניים פלסטינים, "אנשי שוליים", "שכבות חלשות", "טיעוני טיפוח". רבים מפעילי ה"קשת" הם פרופסורים ובורגנים אמידים מספיק. הם בקושי מדברים על סוגיות פוליטיות הנוגעות לפלסטינים או על חומת האפרטהייד. השמאל של הקשת הוא שמאל מזויף: לא שמאל של שיוויון ושל סולידאריות גלויה וחד משמעית עם מי שהם המדוכאים ביותר בישראל/פלסטין, היינו, הפלסטינים.

למען הדיוק ההיסטורי: לא  <StrippedTag/FONT>רק הקשת הדמוקרטית המזרחית, מרצ ותנועת העבודה אשמים בהתרחקות המזרחים מהם. חלק מהאשמה יש לתלות בהצלחתו של הימין להשתמש במזרחים ולהלהיבם בסמליו הלאומניים האנטי-ערבים. בשני העשורים האחרונים, אחד האויבים הגדולים של הצדק החברתי בארץ הוא משה קצב שתפס את משבצת הקיפוח והפך אותה לריטוריקה חלולה. יש להאשים בכך גם את הפוליטרוקים המזרחים לדורותיהם, משה שחל, שלמה הלל, שמעון שיטרית, יצחק נבון, שושנה ארבלי-אלמוזלינו, משה קצב, מרדכי בן-פורת, ועוד רבים אחרים – מזרחים מלידה אך לא מזרחים בתודעה, שעשו דה-לגיטימציה למזרחיות כענין של פוליטיקה.

בכנסת הנוכחית יש מספר ניכר של פוליטיקאים מזרחים. אין בהם ולו אחד אשר פרש אידיאולוגיה מזרחית חברתית סדורה, לא כל שכן דמוקרטית או פרו-פלסטינית. כולם משחקים בכלים, במגרש ובשפה של ההגמוניה הציונית (האשכנזית או המשתכנזת). אין שמאל אמיתי שיציע מצע חברתי דמוקרטי, של סולידאריות עם הפלסטינים, שידחה את השיח הליברלי של מרצ, את השיח הפשיסטי של הימין ואת ההתבדלות המזרחית האנטי-פלסטינית של הקשת. אין שמאל שיאפשר למזרחים היהודים להיות מפויסים עם מקורותיהם הערבים לא רק מבחינה תרבותית אלא גם מבחינה פוליטית.  <StrippedTag/FONT>זאת, בלי אפולוגטיקה, הכחשה, חישובים "אסטרטגים" וכיו"ב.  <StrippedTag/FONT>שמאל מזרחי דמוקרטי באמת, אוניברסלי ופרו פלסטיני שבין השאר יאפשר לאשכנזים הישראלים להכיר במזרחיות של המזרחים בישראל. אין שמאל שיאפשר כינון זהות מזרחית דמוקרטית ורדיקאלית לא מתוך קונפליקט אלא מתוך חירות פוליטית ותרבותית ומתוך אחווה עם החלש, עם המדוכא הפלסטיני.

דומה שאת השמאל הזה לא יוכלו ליזום המזרחיות והמזרחים של הקשת אלא רק, כנראה, מזרחיות ומזרחים דמוקרטים באמת שאינם חוששים להבליט את עמדותיהם הפרו-פלסטיניות הן בגלוי והן בשיתוף פעולה פראקטי, אקטיבי ומעשי עם פלסטינים בישראל ובשטחים הכבושים כמו גם עם ערבים בכלל.

שיקו בהר הוא אקטיביסט מזרחי די ותיק; ממייסדי צ"ח וקדמה; וחבר הנהלת ארגון היל"ה.  <StrippedTag/FONT>(אירגון היל"ה גוסס בימים אלו לנגד עיננו וזאת מבלי שלאף אחת ואחד מחברי הקשת הדמוקרטית המזרחית אכפת מכך – בדיוק כפי שארע בסוף שנות ה-90 כשביה"ס קדמה תל אביב הוקרס והוחרב ע"י עירית ת"א ומשרד החינוך והקשת המזרחית בלמה את פיה והביטה בתהליך באדישות, קטנוניות וקנטרנות ילדותית).  <StrippedTag/FONT>שיקו הוא ד"ר לפוליטיקה השוואתית ומנהלו של המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית (קישור מימין).  <StrippedTag/FONT>כדאי לציין שהגיליון הקרוב של הירחון באנגלית שאנו מפרסמים במרכז (ניוס פרום וויטין, WWW.NEWSFROMWITHIN.ORG<StrippedTag/FONT>  <StrippedTag/FONT>) ייצא לאור בעוד שבוע ימים.  <StrippedTag/FONT>שמחנו לכלול בו מאמר של יהודה שנהב שנושאיו קרובים לאלו הנדונים להלן).

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. מתיתיהו

    אני שמח לקרוא שהשיח המיזרחי נפתח והורחב, בעצם במקביל, גם באתר קדמה . http://www.kedma.co.il/opinion/opinionfile/chetrit030204.htm רשם ד"ר סמי שלום שיטרית את דעתו על "המיזרחים החדשים" וארגון הקשת המזרחית הדמוקרטית, שהוא הקים ביחד עם קבוצה של שישה אנשים וגם פרש ממנו לאחר ש :

    "הקשת" התחמקה מהצורך המכריע הזה בכך שקבעה מראש כי לעולם לא תשלח יד בענייני בחירות, כלומר ביטלה מראש את האפשרות לנסות ולשלוח נציגים לכנסת." .

    ומצד שני באופן דומה זיהה ד"ר סמי שלום שיטרית את המאבק המזרחי החדש עם הכרה בפשעים שנעשו מלפני 48 ועד ימינו לעם הפלסטיני והוא רשם את המילים הללו על כך :

    "באופן כללי ניתן לקבוע כי השיח המזרחי החדש תומך במאבק הפלסטיני להפסקת הכיבוש והקמת מדינה ריבונית לצד ישראל, ומזדהה עם מאבקם של הערבים הפלסטינים הישראלים לשוויון אזרחי וחופש תרבותי."

    השיח שנוצר עם פרופ' שנהב, באתר ונסוב על השאלה : האם קיימת בעצם הגירה של אקדמאים מזרחים ופלסטינים לאוניברסיטאות בחו"ל, עקב "חומות זכוכית" באקדמיה הישראלית ? והבקשה שלי שיכתוב מאמר בנושא, הובילה אותו להביא לכאן מחדש, את מאמרו המרתק על "שתיקת השמאל הישראלי" ולתגובה המרשימה והמעניינת והמלאה של ד"ר שיקו בהר.

    אני חייב קודם כל לומר שאני מסכים עם כל מילה שנאמרה של ד"ר שיקו בהר, שבהחלט מייצג לדעתי את קולו של הרדיקל המזרחי. (לרוב מתחילים בתגובות שכאלו, בהסתייגויות ואני מתחיל בהסכמה}.

    ניתן לומר למשל שהפוסט קולוניאליזם הוא תיאוריה שניתן לראותה במציאות, למשל אם היינו מדברים על אנגליה, אז הייתי שואל כיצד נזהה את התרבות הפקיסטנית בלונדון, כשהתרבות כולה הפכה היברידית ?! . אך באותו זמן ניתן לראות במציאות הפוליטית שישנו דיכוי, למשל כשהממשלה הבריטית אישרה לצאת למלחמה בעיראק לאחר דריסה מוחלטת של כל ההבנות שנסובו על תפקיד של ארגון האו"ם כמאשר החלטות שכאלו ומבלי שיהיו לך הוכחות על קיום wmd בעיראק.

    במדינת ישראל השיח הרב תרבותי והאזרחי הוא שיח עקר ! לצערי וזחיחות הדעת ו"ציפצוף" על העולם והחלטותיו ו"ביטחוניזם" הם ערכים עליונים, מעניין לדעת שבעבר מדינת ישראל הכירה בזכות השיבה של הפלסטינים, כדי להתקבל לאו"ם וביום למוחרת לאחר ההתקבלות, היא שלחה מכתב שהיא חוזרת בה מהכרה בזכות השיבה (וגרמה לאמריקאים להשתגע, זמן לא רב, קצת לאחר ועידת לוזאן-וזהו חלק מהדברים שלמדתי אצל שיעורים המרתקים אצל ד"ר אילן פפה למשל).

    אם כך האם אנו יכולים לדון על השפעות של קרבן על המקרבן ועל הכנסת ספרות מזרחית (לא פלסטינית!) בזמן שנוצר גטו נוראי בשטחים הכבושים ? איני יודע ? …

    לגבי השתיקה של ארגון "הקשת המזרחית הדמוקרטית" לפשעים שנעשו לפלסטינים ובכן אני חייב לציין שיש תמיד את אותה הגישה לפיתרון בעיות באוכלוסייה הישראלית, ששמעתי אותה כבר לא פעם מאקדמאים ומתנועות שמבקשות ליצור שינוי תודעתי בצד הישראלי. אני אביא לדוגמא את דברי מארגני ההפגנה של הסרבנים שהשתתפתי בה {כן רדיקל מזרחי, משתתף בהמון ארגונים שלא מיצגים אותו, באמת ישנו מצב של "פתק שחור" בחברה האזרחית ובפוליטיקה המפלגתית הישנה במדינת ישראל}. שאלתי אותם איך אתם מביאים את דגל ישראל לשטחים ועומדים איתו ? איך אתם קוראים לסיסמאות כאלו מליטיריסטיות כמו "הסרבן הוא הגיבור" או "הציונות היא סרבנות" או "שיח לוחמים" ? שאלתי איך אתם מעיזים להפוך את שיח הסרבנות, לשיח ציוני, כשהצבא היא פרקטיקה ציונית, יהודית, לאומית, גברית, והדיר אוכלוסיות שלמות מהחלוקה השיוויונית של כוח ומשאבים, למשל אוכלוסיות הנשים מכל האוכלוסיות{הפלסטיניות, המזרחיות ואפילו האשכנזיות למשל} ואוכלוסיות העניים ואוכלוסיות ההומואים והלסביות ואוכלוסיות הפלסטינים והחדרים ועוד. הרי אתם משכילים ואתם יודעים את זה בדיו'ק כמוני. אז כיצד אתם באים לעשות שינוי בזמן שאתם יוצרים בתודעה את המחשבה שהלאומיות ומיליטיריזם הם כלים לגיטימים. ראש תנועת הסרבנים הגיע אלי וביקש ממני להפסיק לעשות רעש ולחש לי באוזן שהוא גם אנטי ציוני אבל כדי לעשות שינוי תודעתי חייבים את הדגל ואת הדיון הצבאי כי רק כך, כמו בפרסומות ניתן להעביר מסר של כמה שניות בטלוויזיה וליצור אימפקט לשינוי. אני הבנתי מה הוא אומר, אבל הסברתי לו שכך הציבור כולו חושב שהדגל קרי הלאומיות וסרבנים {שרצחו פעם} הם הכרחים, כמייצגים את המיליטיריזם, לעשות שינויים ובכך אפילו אם תהיה איזה שהיא הסכמה לשלום, תישמר החומה והציבור לא יבין על מה אנו מדברים.

    אני רוצה להביא לכאן לסיום חלק מדברים שאמר חיים הנגבי, (וגם מירון בןבנישתי} בריאיון לא נשכח על העתיד של מדינת ישראל שתהפוך למדינה דו או רב לאומית – סוג של קונפדרציה, שהתוכניות שלה כבר נוסחו ב1948 :

    "אני לא משוגע. אני לא חושב שמחר בבוקר אפשר יהיה לגייס כאן המונים לרעיון של מדינה דו לאומית. אבל כאשר אני רואה שמירון בנבנשתי צדק, שהכיבוש הפך לבלתי הפיך, וכאשר אני רואה לאן הטירוף של ריבונות מוליך ישראלים טובים, אני מרים את ראשי מחפירות חיינו ומניף שוב את הדגל הקטן שלי. אני עושה זאת ללא אשליות: אין צבא שאני חלק ממנו. אין צבא שאני מוביל אותו. בינתיים המעשה שלנו הוא מעשה של בודדים. אבל נראה לי חשוב לרשום כבר עכשיו את האופציה הזאת. נראה לי נכון להניח על המדף את הרעיון הזה." שביט ארי, "תשכחו מהציונות", הארץ, 5 באוגוסט 2003.

    ד"ר בהר צודק אסור לנו לוותר ולעשות הפרדות, גורלנו קשור בגורל העם הפלסטיני ! ההיסטוריה כבר אינה הנחלה הבלעדית של האליטות, אלא גלימת הזכרון ההיסטורי שייכת גם לאדם הפרטי !

  2. פחזנית

    חשבתי שהאויב של המזרחי הוא האשכנזי, וטעיתי.
    האויב של המזרחי הוא ה…מזרחי מאד.

  3. רינת לוי

    לא ברור מניין לשיקו בהר יש את החוצפה לטעון של מזרחי שלא הולך לפי הקו שלו הוא אופורטוניסט. כסטודנטית בקולומביה, וכמזרחית ושמאלנית גאה, אני לא רוצה ללכת לאל-נג'אח שכבר נמצאת בשליטת החמאס.
    שיקו חי בעולם אחר. הוויכוח על כך שנעשה פשע לפלסטינים כבר נגמר. העולם השתכנע. אפילו רוב הישראלים (גם כשהם ממשיכים לבצע פשעים). השאלה עכשיו היא איך מתקדמים. שיקו מציע שנחליף פשע בפשע. הישראלים ביצעו פשע, אז עכשיו נבצע בהם פשע. תתעורר, שיקו, לסחורה החמאסניקית הזאת אין קונים בישראל. זה מתאים לאל-נג'אח. תקרא מה שפרסם היום העיתונאי הפלסטיני ביומון הציוני-אשכנזי הארץ. יש לך מה ללמוד ממנו, לפני שאתה מחזיר אותנו לסיסמאות של אש"ף משנות השישים והשבעים. גם הם כבר התפכחו ורק אתה מנסה להחזיר אותם לפשע הציוני.
    אני מזרחית גאה ושמאלנית גאה, ואני בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים. אני רואה ושומעת את השליחים של אל-נג'אח אצלנו, באונ' קולומביה, והם לא מסתירים את דעתם: הם רוצים את חיסול מדינת ישראל וגירוש רוב היהודים לאירופה. פשע תמורת פשע. אצלם זה תמיד מתובל עם השליטה היהודית במדיה האמריקנית ובממשל. אנטישמיות במסווה של רדיקליות.
    אנשים כמו שיקו מסוכנים למזרחים, משום שבמקום להוציא אותם מהדיכוי, הם מחזירים אותם לסיסמאות הישנות. בשבילם כל מזרחי ופלסטיני שרוצים פתרונות פרקטיים ולא סיסמאות, הם אופורטוניסטים.
    מזלו של שיקו שהוא צמח בישראל ולא בקהיר או באל-נג'אח. שם אף אחד לא היה נותן לו לפתוח את הפה אם הוא היה מנסה להיות "רדיקל". הוא בטח היה מוצא את עצמו בכלא. אז שקצת יירגע מההתלהבות שלו, שיסתכל גם רבע הכוס המלאה, ויתחיל להפשיל שרוולים כדי לצאת מהבעיות, ולא כדי לתקוע אותנו בתוכן.
    נמאס לנו מסיסמאות של "רדיקלים" מזויפים. הגיע הזמן להתפכחות.
    רינת לוי

  4. מתיתיהו

    תראו יש לי מבחן מחר בהיסטוריה אמריקאית אבל זה הרבה יותר מעניין להיות כאן.

    אני חייב להוסיף מספר הבהרות :

    1. קודם כל אני הערתי למאמר של ד"ר פפה על שצריכים להיות ערים תמיד לאירופצנטריות של הממשל בארץ והוא לא יכול לכתוב תיאור של הבעיה הציונית מבלי לכלול את הבעיה המזרחית. כפי שהוא עשה בתרגום למאמר שהוא נתן לעיתון אנגלי שהופיע בגדה השמאלית :
    http://www.hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=1808
    כך שחייבים לזכור שיכול שאותם אינטלקטואלים שידברו על הבעיה הפלסטינית ישכחו את הבעיה המזרחית, מבלי לגרוע כמובן מעומקו ועובדתו הלא מתפשרת של ד"ר פפה בנושא הפלסטיני .
    2. בשני המאמרים אני חושב שנשכחו כמה התייחסויות כמו הדיון הפמיניסטי מזרחי-פלסטיני, ולדיון הפמיניסטי בכלל ולעוד כמה מתחים שיצרה האידיאולוגיה הציונית, כמו חילונים-דתיים, ועשירים-עניים, וסטרייטים-הומאים ולסביות, שכולם דרך הפריזמה הזאת הופכים את הבעיה לאקוטית מתמיד.
    3. קראתי את תגובתה של רונית לוי וספרתי עד עשר לפני שהתחלתי לענות. אני זוכר איך הרגשתי לא בסדר שהעיתונאי בן דרור ימיני כתב הערות מעליבות לד"ר בהר באתר "קדמה" ומאז אני מנסה כמה שיותר להיות סלחני במטבעות לשון שאני כותב בהם במיוחד במדיומים כאלו של אינטרנט שבו ההשתלחות היא האופנה.

    רונית היקרה, יש לי כמה הערות לדבריך :
    א. מדוע כתבת "אני לא רוצה ללכת לאל-נג'אח שכבר נמצאת בשליטת החמאס." ? מאיפה את יודעת זאת ? מתי היית שם ? האת הרי בגלל מה שקרה בארה"ב האיסלאמופוביה השתלטה על השיח ואנשים כמו דניאל פייפס או פואד עג'מי חוזרים לשיח {ומייעצים לבוש} עם טענות מהסוג של "הנטינגון" של ציור המערב מול מיזרח {בדיוק ההפך מהסוג שאדוארד סעיד הציע וממשיכו הומי באבא} , מלחמת דת וכד'.
    לדעתי האיסלאם הוא בדיוק תופעה פוסט מודרניסטית כמו ש"ס וכמו ניסיונות אדירים של זהויות שבורות ! לבנות מודל מגן, מול הדיכוי האכזרי של הכוחות המודרניים המדכאים {שימי לב שתנועות פוליטיות שכאלו לעולם לא נבנות ללא אזורים שבהם יש דיכוי כלכלי ותרבותי וחברתי}. ולכן אני לא צריך להיות איסלאמולוג כדי להבין תנועות אלו. שעושות אינטרומנטליזציה לדת. מה גם שאני רוצה לדעת מדוע את חושבת של פלסתין הינה חמאסניקית ? ומדוע את חושבת שהלאומיות האשכנזית (אשכנזית כמונח פוליטי ולא מהותני, ועם כל הקוראים האשכנזים סליחה} ציונית יהודית פחות הרסנית ואלימה ?

    2. את כותבת "לא ברור מניין לשיקו בהר יש את החוצפה לטעון של מזרחי שלא הולך לפי הקו שלו ? " ובכן את לא חיה באקדמיה הציונית אשכנזית יהודית ואת לא מבינה כמה קשה שהנרטיב שאנו מדלקמים אותו מספרי סבירסקי ושנהב ושיטרית ושוחט ועבאס ובלס וכהנוב ואחרים שנחשב כן, כן ללא לגיטימי !!! וכמגוחך !!!. לכן נכונה מחאתו של שיקו שמבקשת שינוי ואולי נשמעת שקוראת לפירוד, אבל לא כך נדמה לי שהיא.

    3.את כותבת : "אנשים כמו שיקו מסוכנים למזרחים, ". שמחזיר אותם לסיסמאות ישנות ? איזה ססמאות ישנות ? האם כוונתך לפנתרים ? שאמרו או שתתחלק העוגה או שאין עוגה ? הרי שיקו הוא בדיוק מהמזרחים החדשים שיוצאים מהטענות ההגמוניות של קיפוח ואפלייה.

    4. את כותבת "ואני בעד פתרון של שתי מדינות לשני עמים" ואני שואל איך ומתי יפנו מאתיים אלף מתנחלים דור שלישי משם ?

    5. הטענה הזאת : "מזלו של שיקו שהוא צמח בישראל ולא בקהיר או באל-נג'אח. שם אף אחד לא היה נותן לו לפתוח את הפה אם הוא היה מנסה להיות "רדיקל". " הינה טענה אירופצנטרית בעליל. שכן אני יודע למשל שפרופ' אדוארד סעיד נאם באוניברסיטת קהיר ואמר דבר ראשון שהממשל מושחת. ולא שאני בעד ממשלים מושחתים. אבל הממשל הישראלי או האמריקאי, לא פחות מושחת מכל משטר ערבי. שכן בארה"ב יש הפערים החברתיים הגדולים בעולם ובישראל אין אני לא צריך להרחיב על שני מיליון העניים, שהם במקרה גם מאתנוס מסוים.

    6. לגבי הימצאות אינטלקטואלים בשני הצדדים, אני מציע לך לקרוא דברי אינטלקטואלים בפלסתין אנשים כמו פרופ' סרי נוסייבה או פרופ' תמרי או אחרים שכותבים דעות מנוגדות לדעה שנראית במערב כדעה הומוגנית פלסטינית, ותתפלאי שגם בעיתון אל אהרם ישנם דעות מנוגדות לממשל המצרי. (מה גם שלא שמעתי את דעותיך על האם הערבי מיוצג כראוי בעיתונות האמריקאית או האם המזרחי מיוצג כהלכה בפרסומות הישראליות ?}

    7. אני אתפלא אם תמצאי מפלגה ציונית שתכיל את המאבק המזרחי בישראל בפרט. מה גם שרעיון ההפרדה הינו רעיון ציוני, והוא זה שגורם עכשיו לפלסטינים לדרוש עצמאות לאומית בלהט. אבל כפי שרשנתי העתיד ייראה אחרת, דוקא בגלל ההתפשטות החריפה מימי הקולוניאליזם של 48והמשיך בכיבוש וסיפוח הגולן והקמת גוש אמונים על ידי מפלגת העבודה וכו'.

    6. השיח הינו פתוח ואינו מוגבל ואין צורך להכריז על האחר כלא לגיטימי, אלא רק כמכשיר לפעולה, ואני חושב שאת וגם שיקו ושנהב ושיטרית ואחרים וכולנו, באותה הסירה.

    7. אשמח לקרוא את תגובתך. ובהצלחה בלימודים.

  5. המנצח

    אפשר לחשוב ששיקו, הכוהן החדש של ה"אותנטיות" המזרחית עשה את הדוקטורט שלו באונ' אל נגאח (הניצחון או ההצלחה בערבית} או בביר זית ולא בארה"ב.
    '

  6. באבא סעיד

    למתי' פער של קונספציה עקרונית פעור בין סעיד לבאבא….

  7. רונית לוי

    אני רוצה להתחיל עם הערה על השיח המזרחי:
    לפני כמה חודשים קראתי את הוויכוח בין סמי שטרית לבין בן-דרור ימיני באתר של קדמה. זה היה ויכוח מעניין, והרגשתי את עצמי לעיתים מזדהה עם שטרית ולעיתים עם ימיני. מותר לי להיות אדם מהסס לפעמים, כך אני מקווה.
    אחר כך קראתי את התגובה של שיקו להתכתבות בין שטרית לימיני. זו היתה תגובה רצופה בהערות מעליבות. כך שאם אתה מדבר על סגנון, כדאי לך לקרוא את הדברים שוב.
    עכשיו לדברים עצמם:
    1. לא הייתי באל-נג'אח, אבל קראתי בעיתונים שהחמאס קיבל שם רוב בין הסטודנטים. אולי מדובר בעיתונים בשליטה אשכנזית-ציונית שעובדים עלינו. אשמח אם תתקן אותי.
    2. באותו הקשר, הדברים שלך רק מוכיחים את הטענה שלי: יש סוג מסוים של אנשים, אתה ביניהם, שאצלם, כל מי שלא מתאים לקו הרדיקלי הכי קיצוני שקיים, הופך לתומך של בוש. אתה כבר מצמיד לי את הנטיגטון ואת פייפס. חבל שאין לך טענות קצת יותר רציניות.
    3. בעניין של אדוארד סעיד והומי באבא, אני שייכת יותר לצד הפחות שחור-לבן והביקורתי של באבא (מסיבות שבעיניך בטח יהפכו אותי לאופורטוניסטית, אבל לא ניכנס לזה עכשיו).
    4. גולת הכותרת של הטענות שלך היא שהאיסלאם וש"ס, וכנראה גם החמאס ואל-קעידה, הן תנועות שעושות אינסטרומנטליזציה של הדת, או ניסיון אדירים לבנות זהויות שבורות. הרבה זמן לא שמעתי קשקוש פוסט-רדיקלי כזה. בוודאי שיש כוחות מדכאים, השאלה היא האם הכנסת מיליוני בני אנשים לטרנס של שטיפת מוח חשוכה היא בשבילך התקוממות, או אולי תשובה של דיכוי בדרגה תשעים ותשע על דיכוי ברמה תשעים ושמונה.
    5. אזכיר לך משהו: אני אישה, מזרחית, פמיניסטית. מי שמציע לי "הצדקות" ו"הסברים" לדיכוי הנשים באיסלאם, בשם "זהות שבורה", הוא אדם ש . . . אני חייבת לספור עד עשר כדי לא לומר את מה שיש לי באמת. נרגעתי. אתה מציע לי להיות תחת דיכוי טוטלי, כאישה, רק משום שזו הדרך שלך להשתחרר מהדיכוי המערבי. החיים מזמנים לנו לפעמים בחירות קשות. בין חיים במשטר איסלאמי לחיים תחת שלטון בוש, אני בלית ברירה בוחרת באחרון. אני גם בוחרת להיאבק בכל דיכוי ולצאת להפגנות (ויצאתי להפגנות נגד המלחמה ועוד), אך כפי שאמרתי, לעיתים החיים מזמנים לנו בחירות קשות.
    6. בעניין הכפייה שקיימת אצל כמה "רדיקלים" ללכת לפי הקו שלהם: תתפלא, אני מרגישה קרובה מאוד לסבירסקי, שוחט ואחרים. הייתי באקדמיה בארץ, והספקתי אפילו להיות תלמידה של שנהב. אני עיינתי טוב בדברים שכותבים יוסי יונה, איציק ספורטא, מאיר עמור, יוסי דהאן ואחרים. אני חושבת שחלק מהם בעיניך הם כבר סוטים מהדרך, שלא לדבר על ניסים קלדרון, ויקי שירן ובן דרור ימיני, שבשבילך הם בטח בוגדים. אני בעד ויכוח עסיסי ונוקב, ואני יכולה ליהנות גם מדעות שאני לא מסכימה איתן. בשבילי קלדרון הוא לא אופורטוניסט, למרות שאני לא מסכימה איתו בהרבה דברים. למה אתם לא מסוגלים להתווכח כמו בני אדם? למה תמיד לכנות בביטויים עולבים כל מי שלא מסכים? אתה רוצה שאזכיר לך שוב באיזו שפה ראויה התכתבו שטרית וימיני, ובאיזו לשון התערב שיקו בהר בוויכוח?
    7. אני חוזרת על דעתי, שאנשים כמו שיקו מסוכנים למזרחים. אני מפנה אותך שוב למאמר של נזיר מג'אל בהארץ היום, כדי לדעת איזה פער יש בין החשיבה הפלסטינית לבין אחד כמו שיקו, שלא התעורר מהסיסמאות הפלסטיניות של שנות השבעים.
    8. בעניין שתי מדינות לשני עמים. קל יותר לפנות מאתיים אלף אנשים מאשר לפנות חמישה מיליון יהודים מישראל. אתה מספר לי שזה לא יהיה קל? תודה רבה. אני יודעת.
    9. תסמוך עלי שקראתי כמה דברים של אדוארד סעיד חוץ מאוריינטליזם, ואני יודעת שהוא ביקורתי מאוד כלפי המשטרים הערביים. האם זה אומר שיש יותר חופש באקדמיה ובעיתונות המצרית? תגיד, אתה רציני? שמעת מה עשו לאיברהים סעאד (ישב בכלא ובינתיים שחררו אותו). קראת את המאמרים של סעאד בזמן האחרון, על הדיכוי הפנימי בתוך החשיבה הערבית בכלל ובאקדמיות בפרט? או שאולי אתה קורא רק מה שמתאים לך? אני יודעת שבעיתונות המצרית יש גם מאמרים ביקורתיים נגד המשטר, אבל הם לא מתקרבים לאחוז אחד ממה שמקובל בארצות המערב, ואפילו בישראל, תחת "הדיכוי הציוני-אשכנזי". זה גם נוגע לפערים החברתיים. אני חיה כאן בארה"ב ותודה שאתה מספר לי שיש כאן עניים. כאילו שארה"ב היא המודל שלי. אני מעדיפה את המודל הנורבגי והדני, שיש בהם גם חקיקה סוציאלית מתקדמת וגם שוויון לנשים. אתה בכלל יכול להשוות את המיליונים שחיים בבית הקברות בקהיר ובסביבותיו, בעוני וברעב מתמיד, למה שקורה בארה"ב? אתה רציני?
    10. אני מזמינה אותך לקולומביה. בוא תראה איזו תעמולה ארסית ואנטישמית יש כאן. הדברים שאתה ובהר משמיעים מזכירים לי את הדברים האלה. צריך הרבה כוחות נפש כדי להיות, כמוני, מזרחית, פמיניסטית ודוגלת בזכויות הפלסטינים למדינה על קווי 67 למרות תעמולת הזוועה. אני שמחה שיש הרבה פלסטינים, כמו סרי נוסייבה, שמוכיחים שאתה ושיקו נתקעתם באיזשהו שלב מאחור (ואתם רוצים לתקוע יחד אתכם את המזרחים). אני גם מזמינה אותך לקרוא מאמרים שמתפרסמים באל-שרק אל אווסאט שיוצא בלונדון. תלמד שם שאתה שייך לגוש המקובע מבחינה מחשבתית. שם כבר הפסיקו להוציא רשף נגד היהודים והציונים כסיבת כל הסיבות לדיכוי שלהם.

    אני מצטרפת בברכה לדברים שכתבת בסוף, על כך שאנחנו באותה סירה. אני מתנצלת אם פה ושם אני נשמעת רגזנית קצת. אבל מי שמציע לי גיבובי מילים על התעוררות ש"ס והאיסלאם, אז אני בתור אישה מזרחית – רשאית להתרגז. בהרבה עניינים אני הרבה יותר קרובה אליך ממה שאתה חושב, אבל אני לא חושבת שמישהו יכול לנכס לעצמו את התואר "מזרחי" או "רדיקל" ולשלול אותו מאחרים שלא חושבים כמוהו. בואו נסכים שמותר לנו לא להסכים, בלי לייחס לאחרים כוונות או מניעים זדוניים (רוצים לקבל תקן, וכדומה).
    בברכה וללא טינה (באמת נרגעתי בינתיים)
    רינת לוי

  8. סמדר לביא

    למיטב ידיעתי וזכרוני, כשאלה שוחט כתבה את הדוקטורט שלה, היא הגישה מועמדות לפוסט-דוק בשם "אלון" באוניברסיטת ת"א, ונדחתה ע"י האוניברסיטה בטוענות שונות ומשונות שגרסו, שהעבודה שלה לא מדעית. את הפוסט דוק "אלון" קיבלה איזושהי יהודיה אמריקאית, שהאונ' ראתה בה הבטחה גדולה לחקר הקולנוע. אלה חזרה לארה"ב. העבודה שלה על הקולנוע הישראלי הפכה לטקסט אקדמי קלאסי, גם אצל אותם יפי הנפש, שטענו בזמנו, שהעבודה "לא מדעית". פשוט – לאורך זמן אין ניתן להתווכח עם מחקר מצויין. והשאר – הסטוריה.

  9. תוכי ושמו מוקי

    כשאתה כותב שהציונות היא "תנועה אירופית אנטי-מזרחית אשר הגיעה למזרח מסיבות לא-מוצדקות ולא ראתה בו ישות פוליטית אלא מדבר הזקוק להפריה", לאיזה סיבות לא מוצדקות אתה מתכוון? (חוץ מזיהום האוויר שהיהודים המתים גרמו בשמי פולניה. עד היום שיעור חולי האסתמה בקראקוב גבוהים מהנורמה).
    ואיך היית מגדיר נניח את יציאת השבטים הערבים מאלג'זירה אל כל צפון אפריקה ואסיה הקטנה בשם האיסלאם? סיבות מוצדקות? מלחמה על הבית? הגנת המולדת? קולוניאליזם בשם הדת?
    או שהספירה מתחילה רק עכשיו עם הציונות ואילו מה שהערבים עשו לפי 1500 שנה – זה הקלפים שכל צד קיבל? כי אחרת, בבקשה, שיחזרו הערבים למקומם, האמריקאים למקומם, או לחילופין שכל העוולות ההיסטוריות מקדמת דנא יתוקנו עכשיו ומיד. ערכים טהורים הם הרי לא רק אוניברסליים אלא גם נצחיים.

  10. מתיתיהו

    שבוע טוב למגיבות ולקוראים.

    אני מבקש להגיב לדברים שנאמרו,

    לבאבאסעיד, ובכן אני התכוונתי ושמתי את סעיד ובאבא באותו מקום כי הם פירקו את ההנחה הגמונית של האורנטציה הגלובלית ריאלית של ארה"ב ההגמונית מול גוש סובייטי, או מול כוחות הטרור העולמיים,{שהחזירה את דרך הפעולה הגלובאלית ריאלית תוך כדי השתמשותה במושגים הלקוחים מהגישה האידיאליסטית למדיניות חוץ, קרי סדר עולמי חדש, למרות שהם לרגע לא הפסיקו "לצפצף" על ארגון האו"ם וכל ניסיון לארגן ערכית את פעולתם} כלומר של מערב מול מזרח והחלו לדון בפרסקטיבה שהיא מתוך היחסים שבין הקולוניאליסט ליליד {בין אם מתוך אנטי קולוניאליזם או פוסט קולוניאליזם} . כלומר שניהם דנו בעולם מתוך אורנטצייה עולם שלישית מול עולם מתועש. (מה גם שהיום אנו יודעים שהמצב הרבה יותר מורכב שכן נמצאים שכונות עוני ומדינות עניות בתוך ארצות הברית שהן נצמאות במצב של עוני מחפיר).

    לרונית, יש לי כמה תגובות.

    1. לגבי השיח בין בהר לבן דרור ימיני, בהתייחס למצב אני נעמד לצידו של בהר ולא של בן דרור ימיני מתוך העובדה הכואבת והבהירה, שאני יודע מה העוולות שעושה ועשתה מדינת ישראל לציבור הפלסטיני לכן אני "קורא" את כתבי בהר לא כהשתלחות אלא כניסיון לדבר בכנות על הכאב ואילו את ימיני אני קורא כהתנשאות מחפירה ואני יודע איך ימיני כל יום ראשון ושני כותב על ד"ר פפה שהוא עוכר ישראל, בעוד שלא הכרתי דמוקרט פלורליסט אנושי ונדיב שכמוהו. את חייבת לדון על המצב לא מתוך הגנה על ישראל בארצות הברית אלא מתוך אהדה לדריסת החלשים באזור, שעושה ישראל תוך השתמשות בניכוס השואה והשיח האנטישמי של המאה ה-19 שכל תגובה של העולם למעשינו הינה אנטישמיות.

    2.אני לא הצמדתי לך את פייפס אלא ניסיתי להראות שהדיון הפורה שהיה בארץ בשנות התשעים ושבו פרץ השיח המזרחי החדש ועוד היה גם בארצות הברית ואנשים החלו לדון בקשר שבין האישי לפוליטי והתחיל שיח זהויות שהוא חשוב מאוד לנו בתור מזרחים {במיוחד לנשים} ולכל הזהויות שנדחקו הצידה אל מול הדורסנות המערבית לבנה של הדמוקרטיות הליברליות וערכיהן האוניברסליים.
    3. אני לא אמרתי שאת אופטרניסטית. ההפך, אני לא הגדרתי אותך, אני בדיון אתך.
    4. אני לא אמרתי שאל קעידה היא תנועה אינסטורמנטליסטית אבל קשה להסתיר את זה שבן לאדן ותנועתו לא בדיוק אנשי דת מקוריים אלא הם מכירים את השיח המודרני וגם גוייסו על ידי האמרקיאים לפעולה, כך שארצות הברית צריכה לשאול את עצמה מדוע במדיניות החוץ שלה היא מגייסת תנועות טרור ומתפלאת שהם יוצאות מכלל שליטה. ובתוך כל גם ישראל יצרה את החמאס ואף במידה זו או אחרת את ש"ס כפי שאמרה איריס מזרחי "כסגרו את כל הדלתות למזרחים, שכחו לסגור את דלת הבית כנסת". אני מסתייג מכל ניסיון לומר שאני בעד הצבעה ל"שס במיוחד לא לנשים, אני אף שמח לומר שאני מזדהה עם עשר הסיבות מדוע לא להצביע לש"ס !!! אשר מצויות במאמר שכתב באתר, סמי שלום שיטרית http://www.notes.co.il.

    האמת היא שאני קורא את הפסילה שלך של ההנחה שש"ס והחמאס הם תנועות פוסט מודרניסטיות, ואני מתעלם מדבריך הבוטים ואני רוצה להפנות אותך לספר מצויין שממנו למדתי המון מתוך הקורס "איסלאם פוליטי" שגם לקחתי אצל ד"ר פפה ובו הובאה הטענה הזו על ידי כמה מן החוקרים הידועים בעולם. הספר :
    Acbar, S. Ahmad "Islam in the age of Post-Modernity" in Acbar S. Ahmad and Hastings Donnan, , Islam, Globalization and Postmodernity" (London and New York) 1994 page 1-21

    ואולי עוד מילה על כך, מדוע את בוחנת את העולם שנראה חיצוני למערב בכלים אחרים מאשר את העולם אשר בתוך המערב קרי מדוע החמאס לא יכול להיות תגובה של זהות שבורה, ? והאם כל האיסלאם מהווה דיכוי לנשים ?ו והאם את חושבת באמת כך ? ואיך את בוחנת מחשבה זו ועל פי מה ?

    אני נגד דיכוי נשים בכל מקום בעולם, אבל לבוא ולהאשים את האיסלאם או היהדות או כל דת כדת "מהותנית" שהיא מדכאת נשים, זה כבר יותר מדי בשבילי. אני מכיר את היהדות ואפשר לקרוא אותה בנשית או כגברית, תלוי באיזה שדה ומי זהות הקוראים, במיוחד היום שהקריאה שלנו היא מנקודות זמן ומרחב אחרות.

    5. אף פעם לא קראתי לאף אחד בוגדים במחנה המיזרחי ואף במחנה הציוני. אני פשוט חושב שמאבקם של הציונים להיכלל בתוך מדינה ציונית קפיטליסטית ליברלית לא ייצלח לעולם. אפילו הקשת שעשו את חוק הדיור הצבורי ייספגו מפלה כואבת כרגע כשרוצים להעלות את שכר הדיור הציבורי. אם כי מאבקים כאלו משובחים !

    6. קראתי את המאמר שנזיר מג'אל היום בארץ ועדיין אין אני חושב שמדינת ישראל לא !!! נקייה משורה של פשעים שכבר התקבלו אפילו לתוך האקדמיה הישראלית ראי כתבי מוריס, פפה, רוזנפלד, כאזום, רוחאנה, מאדג' אל חאג', שפיר ועוד. ופשעים שהיא מבצעת אפילו ברגע זה, בו נהרג ילד בן 14 מחיסולי של צבא החיסול הישראלי, . ואני לא צריך לגור בארצות הברית כדי להסתכל מהצד ולומר זו לא המדינה שלי ! אלא זו אתנוקרטיה של אליטה צבאית אשכנזית ציונית {בגלל אי רצון לדו קיום מהצד הקולוניאליסטי הישראלי }.

    7. לגבי החשיבה הערבית והביקורת על המשטרים הערביים ובכן זו הטענה הרווחת שאני שומע מכל מי שמדבר בשיח המזרחי ואומר שהוא רואה את עצמו כיהודי ערבי. אני מסכים איתך שהמשטרים הערבים מושחתים אבל עם כל הכבוד, הם לא עשו שואה ליהודים, כמו האירופאים, שעשו גם טבח ונישול באפריקה ובעצם שמונים אחוז מהעולם עד לא מזמן והאמריקאים להם יש גם כמה פגעים ראי כתבי חומסקי למשל על ההתערבות האמריקאית בכוחות טרור בדרום אמריקה. אז לפני שאת מנופפת בביקורת המודרניסטית שלך ומגינה על המערב אני מציע לך לחשוב שוב ולשאול עד כמה, אנו בודקים את עצמנו לפני שאנו מבקרים אחרים. ושוב אני מתנער מכל משטר סמכותי מושחת כמו במשטרים ערבים במצרים או בסוריה אבל אני לא שוכח לבקר את המערב.

    לגבי ארצות הברית אני חייב לצטט דברים שנכתבו פה אני חושב על ידי ד"ר ספורטא על המשטר הליברלי הנאור באררה"ב:

    בימים האחרונים פורסם דו"ח הרעב בארה"ב על ידי משרד החקלאות, לא איזה ארגון אזוטרי, וממצאיו קשים, ל-35 מליון בני אדם יש מחסור במזון או בשפה יפה אי בטחון תזונתי (11.1% מן המשפחות בארה"ב), 3.8 מליון משפחות חוות אי בטחון תזונתי עם רעב. מה לעשות אם המספרים הללו? האם נראה לכם שלמקום כזה כדאי לדמות? מקום שמזניח לחלוטין מיליוני בני אדם. עוד דוגמה, בארה"ב ל-15.2% מן האוכלוסיה אין ביטוח בריאות, רק 43.6 מליון אנשים. במדינה שיש בה אבטלה נמוכה, ואף אחד לא יכול לטעון שהעניים עצלנים וחיים מקצבאות, כמו אצלנו, דבר זה מבטא את הרע בעולמות האפשריים, גם לעבוד קשה גם לקבל שכר נמוך וגם להיות עני עד כדי רעב או מחסור בביטוח בריאות, ממש חיים במאה העשרים ואחת. אני כבר לא מדבר על המצב הבלתי אפשרי שבו מאות מיליונים, ויותר, בני אדם חיים מדולר או שני דולר ליום ונמצאים במלחמת השרדות מתמדת כדי להשיג, לא מותרות, אלא מים נקיים ומזון.
    האמת המצב בארץ גרוע מהמצב בארה"ב כמו שכתבתי כאן בעבר בנוגע לרעב, לעומת זאת ביטוח בריאות בסיסי יש עדיין לכולם, למזלנו, אבל גם זה זמני. כי גאוני האוצר לאט ובאופן לא אלגנטי מרוקנים את החוק מתוכנו וכבר כעת מעל ל- 30% מביטוח הבריאות ממומן באמצעות ביטוחים פרטיים. זה לא אומר שאין דרך אחרת למי שמתעניין כדאי לקרוא את המאמר הבא שנקרא "בדרך לכלכלה הוגנת". המהפכה הביבית בארץ הולכת להעצים את הרע ולהמעיט את הטוב,

    לסיכום רונית אני מסכים איתך שחשוב להגן על דמוקרטיה אבל חישבי באמת על הפער העדתי, והמתח בין החילונים ודתיים {שפלד ורביצקי וליבמן מסכימים כי מקורו בציונות ) בין ערבים ויהודים (אפילו האקדמיה כבר הסכימה שזה פרי תיכנון מוקדם של חשיבה ציונית } והמתח בין הפלסטינים שטחים הכבושים ! לבין הישראלים, וכמובן המתח בין ישראל לסוריה על שאלת החזקת הגולן ואי החזרתו לסורים, ושאלת הטרנספר שעשו לערבים וגזילת רכושם והעמדתו מול הרכוש של יהודי ערב, שנאלצו לבוא עירומים לארץ, והכחשת הנרטיב הפלסטיני, והמזרחי, והפמינסטי, והאסונות האקולוגיים כמו למשל הרס כל נחלים בארץ, והפרטת מערכת החינוך וההשכלה הגבוהה ומדינת הרווחה וכל המונופולים הציבוריים, שבדרך, וחישבי על הנשק הגרעיני הכימי והביולוגי שיושב פה מי יודע איפה ועלול להתפוצץ כל יום ומזהם את חייהם של דרי דימונה וחישבי על וענונו המסכן שהולך לספוג עוד ועוד עונשים, חישבי על כותרות ביום הראשון בעיתונים על טרנספר עתידי למיליון אזרחים תושבי ישראל ועל הרבי הקצוני עובדיה יוסף ועל החכים הערבים הלא לגיטימיים חישבי על הנשק ועל האתוס המילטיריסטי של צהל ועל הלאומיות המתפשטת , ונסי להגן על כל אלה. ומדוע ? מדוע ? ההתקפות הארסיות אולי לא מוצדקות אבל גם לא מופרכות.

    שבוע טוב בשנית.

  11. מתענין

    שיקו ביהר מוזמן לקרוא את הפרק השלישי (והמצוין) של הספר "היהודים הערבים", שם מתאר שנהב כיצד הממסד הציוני סכסך בין מזרחים לפלסטינים ויצר משוואה בין ההחרמה של הרכוש הפלסטיני ל"הלאמה" בדיעבד של הרכוש המזרחי, שממשלת ישראל הפכה את עצמה למייצגת שלו. הפרק החשוב הזה הוא נסיון לפרק את המשוואה הזאת ולצאת מהמסגרת הקונבנציונלית של ניגוד אינטרסים בין שני הצדדים.

  12. דני בליר

    אח, אאח.. כל כך הרבה מילים, ובאמת, שאין לי את הכוח, או הזמן להתחיל להביע ולהסביר את הסתייגויותיי.. בכל אופן, אולי רק כמה הארות לא מתוחכמות במיוחד, אחרי מבול דברי החכמה שנכתב לפניי:

    ראשית (ואישית) וחשוב מכל, תודה חמה, אהבה הוקרה והערצה לרונית שמצאה את הזמן והמילים לנסות ולענות למתיתיהו, כי לי כבר קצת לסחוב את התיק הזה בלי עזרה.. (ותודה כמובן גם למתי היקר המוכשר היפה והאהוב.. 🙂

    שנית ולעניין, או לפחות – משהו בהקשר אליו: כמה שזה עשוי להישמע אטום, אני נוטה להימנע מהתמודדות "אקדמית" עם רב טיעוניו של הכותב., ולא מתוך חוסר פתיחות, התנשאות, עצלנות, או פחד.

    ניתן לומר, כי במונחים של "פוזיטיביסט", קצרה היריעה מלעבור על מה שנראה לי ככמות אדירה של שטויות, השמצות, שקרים, אי-דיוקים וחוסר יושר אינטלקטואלי. (סליחה מראש)., ולחילופין – במונחים רלטיביסטיים, הייתי מוכן לקבל את הנאראטיב הלא מצחיק של הכותב, כנארטיב "לגיטימי", (אחד מני רבים), לו היה מגיע ללא כל הכעס, ההאשמות והאטימות לאלו שחושבים אחרת, שמעידים יותר מכל על חוסר הבסיס הפילוסופי אם תרצו לכולו, בקונטקס של החשיבה הפוסט מודרניסטית

    כלומר: כדאי לזכור ולהזכיר כי המאמר יוצא מנקודת התייחסות של תיאוריה מהפכנית, מוצלחת יותר או פחות
    , מענינת יותר או פחות, רומנטית יותר או פחות, אבל תיאוריה מהפכנית, ותו לא.

    את ההיגיון, המציאות, ניתוחים חכמים, חוכמות ישנות, פתיחות, ידע, ושאר ירקות צריך להשאיר בצד, אחרת, בבת אחת – כל המהפכה היפה והרומנטית הופכת בשניה למשהו אחר ועצוב, משהו שבהשוואה לפניני החכמה של אלון מזרחי, נראית כמו שאריות קיא של זבובים על אדן חלון במבנה חימר מט לנפול, אי-שם באפגניסטן שניה לפני הפצצה בתמונה המשודרת בפוקס ניוז, ובוקעת מתוך מכשיר טלוויזה רע במיוחד, המונח ליד

    תקליט של מוצרט.
    (:-)

  13. יהודי-ערבי-אשכנזי אותנטי?

    כמי שצופה – ולא רק דרך עדשות המצלמה, אבל גם – בעולם הערבי בכלל, וב"עולם" הפלסטיני בפרט, אני מתקשה מאוד לזהות את התרבות החברתית, הפוליטית והפילוסופית שמאפיינת אותו, בתוך השיח שמאפיין את ה"רדיקלים המזרחיים" ו"האנטי-ציונים" (ובמילים מדויקות יותר אוטו-אנטי-שמים) הפועלים בישראל וכותבים פה.

    הרתיעה מהאלימות וההתחשבות בזכויותיו, בשאיפותיו ובסיבלו של ה"אחר", אינם מן המאפיינים המובהקים של התרבות הערבית כפי שהיא ניבטת אלינו מן המסך ומן הרחוב. ניכר דווקא שהערבים אינם מסוגלים כלל "להבין את האחר" ולרוב אף משתדלים לגרום לו כמה שיותר סבל – ואף מתענגים על סבל זה. לא, אין זו תוצאה של ה"כיבוש הישראלי" – הדבר הזה ניכר גם במאבקים אלימים אחרים במזרח התיכון, וכאלו יש הרבה ברוך השם. האמת היא, שהשיח של "המזרחיים הרדיקאליים" – הדוגלים בכל הדברים הללו – נראה כמו שיח של "לפלפים אשכנזים פלצנים" (וסליחה על הביטוי) בעוד שדווקא השיח של אוהדי ביתר ירושלים, למשל ("מוות לערבים! מוות לערבים!"), ותומכי "כך" למיניהם, נראה לי כמשקף הרבה יותר את ה"מזרחיות" בכלל וה"מזרחיות הראדיקאלית" בפרט – לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי באופיו של הרחוב הערבי, השש ללינצ'ים והפגנות ענק מתלהמות בהם שורפים בובות ודגלים, ושל התנועות הלאומניות והדתיות-לוחמניות (מנאצר ועד סדאם חוסיין, מבן לאדן ועד חמאס) שזוכות בו לפופולריות עצומה.

    נראה לי שהעם היהודי, שנוצר במקורו במזרח התיכון לפני 3300 שנה לערך, ובו נוצרה "דמותו הרוחנית", שכח קצת את מקורותייו – במיוחד שמדובר באשכנזים חילוניים שינקנאים לפלפים", אך גם ב"מזרחיים משתכנזים רדיקאליים". יש לי דווקא תחושה שאילו היינו נוהגים בערבים כפי שהם נוהגים בנו, או שהיו נוהגים בנו אילו רק יכלו – כלומר טבח באזרחים ללא רחם, השפלה ודיכוי טוטאלי, ואולי אפילו איזה "ג'נוסייד קטן" כמו שעשו ליהודים בחייבר – בלי התבכיינות יתרה ובלי התנשאות מוסרית מערבית בנוסח "אסור שנהייה כמוהם", כבר מזמן היינו זוכים להיקלט בכבוד במזרח התיכון הזה, שאלייו כולנו – יהודים ספרדים ויהודים אשכנזים – שייכים במקור!

    כמה חבל לראות שדווקא אלו הנושאים את שם המזרחיות בגאווה, משמשים בפועל כ"יהודונים קטנים מחצרו של הפריץ האנטישמי" שיצאו ליבא לישראל את משנתם ואת ערכי המוסר המזוייפים של מיני הוגי דעות מערביים. סימני ההיכר של התרבות המזרחית הגאווה והכבוד – "כראמה" בערבית – זרים להם; הדבקות במסורת היהודית, שאבותייהם יהודי המזרח שימרו במשך מאות שנים של רדיפות האיסלאם, הם בעייניהם רק סרח עודף; והשאיפה לקוממיות לאומית בארץ ישראל שאליה התפללו יהודים במזרח ובמערב, בצפון ובדרום, לאורך מאות שנים (ע"ע סידור תפילה), נמצאת הרחק מאחורייהם. במקום כל אלו הם פתאום דבקים במאבק ה"שחרור" מן ה"כיבוש" – שכבר מזמן אינו קיים – של ה"עם הפלסטיני" שהומצא לאחרונה – בהתאמה לקריטריונים הגיאוגרפיים שחקקה האימפריה הבריטית ב-1914.

    כמה חבל לראות שמי שיכלו לשאת את נס המאבק בערכים הפוסט מודרניים המערביים (כביכול, שהרי אף מדינה מערבית אינה פועלת לפיהם), המשתלטים על חיינו בלא כל היגיון ומונעים מבעדנו להילחם באויבנו על-פי אותה אמת מידה מוסרית שלהם עצמם, הופכים להיות הקיצוניים ביותר מבין אלו שנושאים בערכים פסבדו-מערביים מזוייפים אלו.

    לסיכום. מי שרוצה לפגוש בתרבות יהודית-מזרחית אותנטית, ולשמוע מה דעתם על הציונות והסכסוך היהודי-ערבי, עדיף לו שיבוא למשחקים של ביתר ירושלים או ילך לעשות קניות בשוק, מאשר שיקרא את המניפסטים הפוליטיים של ה"קשת המזרחית". לא מפני ששם דווקא ניתן למצוא יותר "מזרחיים" מאשר באוניברסיטת תל-אביב, למשל, אלא מפני ששם האשכנזים עוד לא הספיקו לקלקל אותם – ואולי אפילו למדו מהם דבר או שניים.
    נ.ב. אללה הוא אכבר! איטבח אל ערב! – נשמע יותר מזרחי-אותנטי מ"שיר לשלום"…

  14. יהודי-ערבי-אשכנזי אותנטי?

    כמי שצופה – ולא רק דרך עדשות המצלמה, אבל גם – בעולם הערבי בכלל, וב"עולם" הפלסטיני בפרט, אני מתקשה מאוד לזהות את התרבות החברתית, הפוליטית והפילוסופית שמאפיינת אותו, בתוך השיח שמאפיין את ה"רדיקלים המזרחיים" ו"האנטי-ציונים" (ובמילים מדויקות יותר אוטו-אנטי-שמים) הפועלים בישראל וכותבים פה.

    הרתיעה מהאלימות וההתחשבות בזכויותיו, בשאיפותיו ובסיבלו של ה"אחר", אינם מן המאפיינים המובהקים של התרבות הערבית כפי שהיא ניבטת אלינו מן המסך ומן הרחוב. ניכר דווקא שהערבים אינם מסוגלים כלל "להבין את האחר" ולרוב אף משתדלים לגרום לו כמה שיותר סבל – ואף מתענגים על סבל זה. לא, אין זו תוצאה של ה"כיבוש הישראלי" – הדבר הזה ניכר גם במאבקים אלימים אחרים במזרח התיכון, וכאלו יש הרבה ברוך השם. האמת היא, שהשיח של "המזרחיים הרדיקאליים" – הדוגלים בכל הדברים הללו – נראה כמו שיח של "לפלפים אשכנזים פלצנים" (וסליחה על הביטוי) בעוד שדווקא השיח של אוהדי ביתר ירושלים, למשל ("מוות לערבים! מוות לערבים!"), ותומכי "כך" למיניהם, נראה לי כמשקף הרבה יותר את ה"מזרחיות" בכלל וה"מזרחיות הראדיקאלית" בפרט – לפחות כפי שהיא באה לידי ביטוי באופיו של הרחוב הערבי, השש ללינצ'ים והפגנות ענק מתלהמות בהם שורפים בובות ודגלים, ושל התנועות הלאומניות והדתיות-לוחמניות (מנאצר ועד סדאם חוסיין, מבן לאדן ועד חמאס) שזוכות בו לפופולריות עצומה.

    נראה לי שהעם היהודי, שנוצר במקורו במזרח התיכון לפני 3300 שנה לערך, ובו נוצרה "דמותו הרוחנית", שכח קצת את מקורותייו – במיוחד שמדובר באשכנזים חילוניים שינקנאים לפלפים", אך גם ב"מזרחיים משתכנזים רדיקאליים". יש לי דווקא תחושה שאילו היינו נוהגים בערבים כפי שהם נוהגים בנו, או שהיו נוהגים בנו אילו רק יכלו – כלומר טבח באזרחים ללא רחם, השפלה ודיכוי טוטאלי, ואולי אפילו איזה "ג'נוסייד קטן" כמו שעשו ליהודים בחייבר – בלי התבכיינות יתרה ובלי התנשאות מוסרית מערבית בנוסח "אסור שנהייה כמוהם", כבר מזמן היינו זוכים להיקלט בכבוד במזרח התיכון הזה, שאלייו כולנו – יהודים ספרדים ויהודים אשכנזים – שייכים במקור!

    כמה חבל לראות שדווקא אלו הנושאים את שם המזרחיות בגאווה, משמשים בפועל כ"יהודונים קטנים מחצרו של הפריץ האנטישמי" שיצאו ליבא לישראל את משנתם ואת ערכי המוסר המזוייפים של מיני הוגי דעות מערביים. סימני ההיכר של התרבות המזרחית הגאווה והכבוד – "כראמה" בערבית – זרים להם; הדבקות במסורת היהודית, שאבותייהם יהודי המזרח שימרו במשך מאות שנים של רדיפות האיסלאם, הם בעייניהם רק סרח עודף; והשאיפה לקוממיות לאומית בארץ ישראל שאליה התפללו יהודים במזרח ובמערב, בצפון ובדרום, לאורך מאות שנים (ע"ע סידור תפילה), נמצאת הרחק מאחורייהם. במקום כל אלו הם פתאום דבקים במאבק ה"שחרור" מן ה"כיבוש" – שכבר מזמן אינו קיים – של ה"עם הפלסטיני" שהומצא לאחרונה – בהתאמה לקריטריונים הגיאוגרפיים שחקקה האימפריה הבריטית ב-1914.

    כמה חבל לראות שמי שיכלו לשאת את נס המאבק בערכים הפוסט מודרניים המערביים (כביכול, שהרי אף מדינה מערבית אינה פועלת לפיהם), המשתלטים על חיינו בלא כל היגיון ומונעים מבעדנו להילחם באויבנו על-פי אותה אמת מידה מוסרית שלהם עצמם, הופכים להיות הקיצוניים ביותר מבין אלו שנושאים בערכים פסבדו-מערביים מזוייפים אלו.

    לסיכום. מי שרוצה לפגוש בתרבות יהודית-מזרחית אותנטית, ולשמוע מה דעתם על הציונות והסכסוך היהודי-ערבי, עדיף לו שיבוא למשחקים של ביתר ירושלים או ילך לעשות קניות בשוק, מאשר שיקרא את המניפסטים הפוליטיים של ה"קשת המזרחית". לא מפני ששם דווקא ניתן למצוא יותר "מזרחיים" מאשר באוניברסיטת תל-אביב, למשל, אלא מפני ששם האשכנזים עוד לא הספיקו לקלקל אותם – ואולי אפילו למדו מהם דבר או שניים.
    נ.ב. אללה הוא אכבר! איטבח אל ערב! – נשמע יותר מזרחי-אותנטי מ"שיר לשלום"…

  15. עודד

    ראשית אפתח בהתנצלות:
    במסגרת תגובה זו אשתדל להימנע ככל האפשר מביטויים מפוצצים שמתחילים ב"פוסט" וניגמרים ב"איזם" שמוצאת בשיח האקדמי המערבי (ובעיקר בשיח של פסבדו-אינטלקטואלים שלומדים סוציולוגיה במערב), והקשר שלהם למזרח בפרט ולמציאות בכלל טרם הוכח כל צורכו. כמו כן אמנע מכל הפניה לספר או מאמר של אותם קומץ אינטלקטואלים ערבים החיים במערב (כמו סעיד), שעושים לעצמם קריירה משיווק ה"מזרח" לכמה מערביים הסובלים מתפישות אתנו-צנטריות מעורבות ברגשות אשם "פוסט-קולניאליסטיות" – ובעיקר מבורות המנוצלת היטב על-ידי אינטלקטואלים אלו שנחשבים פתאום ל"אורים ותומים".
    הימנעות זו, אני מודה, גם תציל אותי מחשיפת בורותי התהומית בנושא – שכן אני בסך הכל סטודנט לארכיאולוגיה ומקרא, וכמו רבים אחרים במזרח התיכון (יהודים וערבים כאחד) איני בקיא ברזי הפלפולים שהוגים היום אושיות האינטיליגנציה בתחומי חקר התרבות הפוליטיקה של המזרח התיכון.
    בקיצור, משול אני לאחד מיושבי קרנות השוק – המהווים רוב מוחץ באזור בו מתנהלים החיים האמיתיים…

    ובכל זאת, מתתיהו הנכבד (שם יפה "מתתיהו", דומה לשמו של לוחם החירות היהודי אביו של יהודה המכבי, שנלחם בכיבוש היווני, כאן בארץ ישראל – מאות רבות של שנים לפני שהגיעו לכאן הכובשים הערבים, אבות הפלסטינאים) והגב' רונית לוי (שם יפה "לוי", כשמו של שבט כהנים ששרתו בקודש, כאן בארץ ישראל ובמקדש ירושלים – מאות רבות של שנים לפני שנבנה על מקומו המסגד המכונה "כיפת הסלע" בידי הכובשים הערבים, במאה ה-8 לספירה), למרות בורותי הרבה, יש לי כמה וכמה הערות לעניינכם.
    ונפתח בהגדרה של מתתיהו הנכבד, המגדיר את היהודים יוצאי עדות המזרח כ"אתנוס":
    מר מתתיהו, יש לי תחושה חזקה כי אילו הייתה מבין את מהותה של מילה זו, היו נחסכים ממך שנים של סבל וחיים בצל חוסר/בלבול זהות (וממני דקות ארוכות של עצב וזעם). ולכן הריני להודיעך כי גם אתה וגם אני – יהודי מ"מוצא" אשכנזי (אף כי ידוע לי שמי מאבותי היו ממגורשי ספרד) – משתייכים לאותו ה"אתנוס", שהיה מוכר וודאי גם לסבי וגם לסבך בשם "יהודים". לך תשאל את סבא (או תתפוש יהודי זקן – רצוי עם זקן ארוך – ברחוב).
    בניגוד למה שלימדו אותך פרופסוריך הנכבדים, אבות היהודים הגדירו את עצמם כ"עם" וכ"לאום" לא בקונגרס הציוני הראשון – לפני יותר ממאה שנה – אלא כבר במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה הנוצרית – כלומר, לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה (אגב, העדות הארכיאולוגית הראשונה להמצאות קבוצת אנשים בשם "ישראל" נמצאת במצבת נצחון שהשאיר מלך מצרי בשם מרנפתח מהמאה ה-13 לפסה"נ [כלומר לפני כ-3300 שנה]). אם אינך מאמין, גש לספר התנ"ך הקרוב (אם יש כזה), הסר את האבק וקרא (דרך אגב, זה לא לדתיים בלבד – עובדה אני חילוני גמור ובכל זאת בסוף תואר ראשון בלימודי מקרא)! התפישה הזו של היהודים, שראו את עצמם כעם אחד ("אתנוס", לשיטתך)המפוזר בין הארצות השונות, משתקף היטב, לא רק בדברי המן הרשע או היטלר, אלא גם ובעיקר, בכל התפילות היהודיות המופיעות בסידורי התפילה – בנוסח ספרד ובנוסח אשכנז גם יחד.
    אילו היית באמת קצת יותר קשוב למורשת התרבותית שלך (ואין הכוונה לשירי אייל גולן בהכרח), ספק אם כמה פסבדו-אינטלקטואלים אירופיים אנטישמיים (ואוטו-אנטישמיים) ופאשיסטים ערבים מאש"ף היו מצליחים לשכנע אותך שהיהודים אינם "עם" אלא "דת" – או משהו כגון זה. ומכאן, כשוחר זכויותייהם של עמים נדכאים להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית, וודאי הייתה מזדהה עם ערכיה ופעולותיה של התנועה הציונית – תנועת השחרור (והשיבה) הלאומית של העם היהודי בארצו ומולדתו ההיסטורית (מן אש"פ – אבל של יהודים – לשיטתך).

    וכאן הזמן לפנות לרונית לוי:
    מי "הסכים" ומתי "הסכים" ולמה "הסכים" שמה שעשתה הציונות ל"פלסטינים" הוא פשע?!?
    למיטב זיכרוני הדל, התנועה הציונית החלה את דרכה המדינית אי שם בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19, כאשר גבולותיה של "פלסטין" טרם הוגדרו בידי הכובש האמפריאליסטי הבריטי – שכן התורכים שלטו אז בארץ. בתקופה זו טרם נולד האדם הראשון שהגדיר עצמו כפלסטיני. הרעיון היה לקנות ולישב – באופן חוקי – אדמות באזור שבו ישבו מעולם גם יהודים ולהכין תשתית ל"בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".
    להזכירך, שוב, מדובר בעשייה בדרכי שלום, עבור העם יהודי שמנה יותר מ-15 מליון נפש באירופה בלבד (אך, כזכור הבית הזה נועד לכל היהודים!), באיזור שישבו בו פחות מחצי מליון ערבים (ולא "פלסטינאים)!
    העשייה בדרכי שלום נמשכה בשישים השנים הראשונות של הציונות – שבהן הייתה הארץ תחת שלטון זר – וממילא לא הייתה פעולה של "כיבוש". העשייה הזו הייתה נמשכת בדרכי שלום אילו רק הסכימו הערבים שגם ליהודים מגיע לחיות פה – ואפילו להגר לפה מארצות אחרות, כמו שהיה מותר לערבים!
    מי שהחל במיתקפה נגד היהודים במטרה לבצע רצח עם היו הערבים – וכידוע, הגנה עצמית אינה "פשע"!!!

    בסופו של דבר, אפילו אם גרם המפעל הציוני עוגמת נפש וקיפוח לתושבי הארץ הערבים, הרי שעוול זה הוא כעין וכאפס לעומת עוולות שנגרמו במאבקים אחרים בהיסטוריה למען חופש ועצמאות. ויתרה מזו, באופן "אויברסאלי" האנושות הרוויחה: העוול שנגרם למליוני יהודים שנרדפו ונרצחו במהלך מאות שנות גלות מארצם (וגם סבלם של היהודים שנשארו בארצם תחת השלטון הערבי) תם. לראיה: במהלך עשר השנים שקדמו להקמת המדינה נרצחו יותר שישה מליון יהודים ומאז שקמה נפלו רק 22,000 יהודים במאבק על הגנתה – ומספר לא הרבה יותר גבוהה של ערבים (במלחמת איראן עירק, להשוואה, נהרגו למעלה מ-3 מליון בני אדם).

    מאחר שזמני קצר אסכם:
    יש לקוות שהיהודים – מזרחיים ואשכנזים כאחד – ימצאו בצד הערבי שותף הולם איתו יוכלו להגיע לפשרה טריטוריאלית במסגרתה יוקמו שתי מדינות שיחיו זו לצד זו בשלום: האחת יהודית והשניה ערבית. דבר זה צריך לקרות לא מפני שהציונות "פשעה" כלפי הערבים, ולא מפני שאין הצדקה היסטורית לתביעה היהודית על כל גרגר אדמה בארץ ישראל, אלא מפני שטובים החיים והשלום מפני "צדק היסטורי אבסולוטי" – ובכך את צודקת, רונית!

  16. עודד

    ראשית אפתח בהתנצלות:
    במסגרת תגובה זו אשתדל להימנע ככל האפשר מביטויים מפוצצים שמתחילים ב"פוסט" וניגמרים ב"איזם" שמוצאת בשיח האקדמי המערבי (ובעיקר בשיח של פסבדו-אינטלקטואלים שלומדים סוציולוגיה במערב), והקשר שלהם למזרח בפרט ולמציאות בכלל טרם הוכח כל צורכו. כמו כן אמנע מכל הפניה לספר או מאמר של אותם קומץ אינטלקטואלים ערבים החיים במערב (כמו סעיד), שעושים לעצמם קריירה משיווק ה"מזרח" לכמה מערביים הסובלים מתפישות אתנו-צנטריות מעורבות ברגשות אשם "פוסט-קולניאליסטיות" – ובעיקר מבורות המנוצלת היטב על-ידי אינטלקטואלים אלו שנחשבים פתאום ל"אורים ותומים".
    הימנעות זו, אני מודה, גם תציל אותי מחשיפת בורותי התהומית בנושא – שכן אני בסך הכל סטודנט לארכיאולוגיה ומקרא, וכמו רבים אחרים במזרח התיכון (יהודים וערבים כאחד) איני בקיא ברזי הפלפולים שהוגים היום אושיות האינטיליגנציה בתחומי חקר התרבות הפוליטיקה של המזרח התיכון.
    בקיצור, משול אני לאחד מיושבי קרנות השוק – המהווים רוב מוחץ באזור בו מתנהלים החיים האמיתיים…

    ובכל זאת, מתתיהו הנכבד (שם יפה "מתתיהו", דומה לשמו של לוחם החירות היהודי אביו של יהודה המכבי, שנלחם בכיבוש היווני, כאן בארץ ישראל – מאות רבות של שנים לפני שהגיעו לכאן הכובשים הערבים, אבות הפלסטינאים) והגב' רונית לוי (שם יפה "לוי", כשמו של שבט כהנים ששרתו בקודש, כאן בארץ ישראל ובמקדש ירושלים – מאות רבות של שנים לפני שנבנה על מקומו המסגד המכונה "כיפת הסלע" בידי הכובשים הערבים, במאה ה-8 לספירה), למרות בורותי הרבה, יש לי כמה וכמה הערות לעניינכם.
    ונפתח בהגדרה של מתתיהו הנכבד, המגדיר את היהודים יוצאי עדות המזרח כ"אתנוס":
    מר מתתיהו, יש לי תחושה חזקה כי אילו הייתה מבין את מהותה של מילה זו, היו נחסכים ממך שנים של סבל וחיים בצל חוסר/בלבול זהות (וממני דקות ארוכות של עצב וזעם). ולכן הריני להודיעך כי גם אתה וגם אני – יהודי מ"מוצא" אשכנזי (אף כי ידוע לי שמי מאבותי היו ממגורשי ספרד) – משתייכים לאותו ה"אתנוס", שהיה מוכר וודאי גם לסבי וגם לסבך בשם "יהודים". לך תשאל את סבא (או תתפוש יהודי זקן – רצוי עם זקן ארוך – ברחוב).
    בניגוד למה שלימדו אותך פרופסוריך הנכבדים, אבות היהודים הגדירו את עצמם כ"עם" וכ"לאום" לא בקונגרס הציוני הראשון – לפני יותר ממאה שנה – אלא כבר במחצית הראשונה של האלף הראשון לפני הספירה הנוצרית – כלומר, לפני יותר מאלפיים וחמש מאות שנה (אגב, העדות הארכיאולוגית הראשונה להמצאות קבוצת אנשים בשם "ישראל" נמצאת במצבת נצחון שהשאיר מלך מצרי בשם מרנפתח מהמאה ה-13 לפסה"נ [כלומר לפני כ-3300 שנה]). אם אינך מאמין, גש לספר התנ"ך הקרוב (אם יש כזה), הסר את האבק וקרא (דרך אגב, זה לא לדתיים בלבד – עובדה אני חילוני גמור ובכל זאת בסוף תואר ראשון בלימודי מקרא)! התפישה הזו של היהודים, שראו את עצמם כעם אחד ("אתנוס", לשיטתך)המפוזר בין הארצות השונות, משתקף היטב, לא רק בדברי המן הרשע או היטלר, אלא גם ובעיקר, בכל התפילות היהודיות המופיעות בסידורי התפילה – בנוסח ספרד ובנוסח אשכנז גם יחד.
    אילו היית באמת קצת יותר קשוב למורשת התרבותית שלך (ואין הכוונה לשירי אייל גולן בהכרח), ספק אם כמה פסבדו-אינטלקטואלים אירופיים אנטישמיים (ואוטו-אנטישמיים) ופאשיסטים ערבים מאש"ף היו מצליחים לשכנע אותך שהיהודים אינם "עם" אלא "דת" – או משהו כגון זה. ומכאן, כשוחר זכויותייהם של עמים נדכאים להגדרה עצמית ולעצמאות לאומית, וודאי הייתה מזדהה עם ערכיה ופעולותיה של התנועה הציונית – תנועת השחרור (והשיבה) הלאומית של העם היהודי בארצו ומולדתו ההיסטורית (מן אש"פ – אבל של יהודים – לשיטתך).

    וכאן הזמן לפנות לרונית לוי:
    מי "הסכים" ומתי "הסכים" ולמה "הסכים" שמה שעשתה הציונות ל"פלסטינים" הוא פשע?!?
    למיטב זיכרוני הדל, התנועה הציונית החלה את דרכה המדינית אי שם בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-19, כאשר גבולותיה של "פלסטין" טרם הוגדרו בידי הכובש האמפריאליסטי הבריטי – שכן התורכים שלטו אז בארץ. בתקופה זו טרם נולד האדם הראשון שהגדיר עצמו כפלסטיני. הרעיון היה לקנות ולישב – באופן חוקי – אדמות באזור שבו ישבו מעולם גם יהודים ולהכין תשתית ל"בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל".
    להזכירך, שוב, מדובר בעשייה בדרכי שלום, עבור העם יהודי שמנה יותר מ-15 מליון נפש באירופה בלבד (אך, כזכור הבית הזה נועד לכל היהודים!), באיזור שישבו בו פחות מחצי מליון ערבים (ולא "פלסטינאים)!
    העשייה בדרכי שלום נמשכה בשישים השנים הראשונות של הציונות – שבהן הייתה הארץ תחת שלטון זר – וממילא לא הייתה פעולה של "כיבוש". העשייה הזו הייתה נמשכת בדרכי שלום אילו רק הסכימו הערבים שגם ליהודים מגיע לחיות פה – ואפילו להגר לפה מארצות אחרות, כמו שהיה מותר לערבים!
    מי שהחל במיתקפה נגד היהודים במטרה לבצע רצח עם היו הערבים – וכידוע, הגנה עצמית אינה "פשע"!!!

    בסופו של דבר, אפילו אם גרם המפעל הציוני עוגמת נפש וקיפוח לתושבי הארץ הערבים, הרי שעוול זה הוא כעין וכאפס לעומת עוולות שנגרמו במאבקים אחרים בהיסטוריה למען חופש ועצמאות. ויתרה מזו, באופן "אויברסאלי" האנושות הרוויחה: העוול שנגרם למליוני יהודים שנרדפו ונרצחו במהלך מאות שנות גלות מארצם (וגם סבלם של היהודים שנשארו בארצם תחת השלטון הערבי) תם. לראיה: במהלך עשר השנים שקדמו להקמת המדינה נרצחו יותר שישה מליון יהודים ומאז שקמה נפלו רק 22,000 יהודים במאבק על הגנתה – ומספר לא הרבה יותר גבוהה של ערבים (במלחמת איראן עירק, להשוואה, נהרגו למעלה מ-3 מליון בני אדם).

    מאחר שזמני קצר אסכם:
    יש לקוות שהיהודים – מזרחיים ואשכנזים כאחד – ימצאו בצד הערבי שותף הולם איתו יוכלו להגיע לפשרה טריטוריאלית במסגרתה יוקמו שתי מדינות שיחיו זו לצד זו בשלום: האחת יהודית והשניה ערבית. דבר זה צריך לקרות לא מפני שהציונות "פשעה" כלפי הערבים, ולא מפני שאין הצדקה היסטורית לתביעה היהודית על כל גרגר אדמה בארץ ישראל, אלא מפני שטובים החיים והשלום מפני "צדק היסטורי אבסולוטי" – ובכך את צודקת, רונית!