לא בבית ספרנו

המצב באמת חמור ואפילו מדאיג. בית הספר אמור להיות המקום האחרון בו אמורות להופיע פרסומות. בית הספר אמור להוות אופוזיציה לכל מה שהפרסומת מייצגת. הוא אמור לייצר אזרחים שיבינו את המשמעות המניפולטיבית של הפרסומת ואת המניעים שלה. משעה שבית הספר נותן לגיטימציה לפרסומות הוא מוכר את עצמו בעבור נזיד עדשים. יותר ויותר הורים צריכים לדרוש שיופעלו בבית הספר תוכניות חינוך לצפייה ביקורתית במדיה. (גם מורים צריכים לעבור הכשרה בנושא) ילדים אמורים להבין את זה עמ"נ לדעת איך להתגונן מפרסומות, אף יותר ממבוגרים שגם הם מושפעים מפרסומות. בעצם, החדירה של הפרסומת לבית הספר מייצגת שינוי ערכי עמוק. התאגידים הופכים להיות יותר ויותר דומיננטים והמדינה הולכת ונחלשת.

ברגע הראשון נטיתי להסכים עם הביקורת, אבל לאחר מכן חשבתי לעצמי, מהי צורתו העכשווית ואף הקודמת של בית הספר הישראלי? האם הוא מקום שבו מכשירים ילדים לחיים בוגרים במסגרת חברה אזרחית פתוחה ואנושית או שמא מכשירים ברגים חדשים באמצעים משוכללים לשרת את המדינה האלימה, השחצנית, הגזענית, המיליטריסטית והפרנואידית? האם זה מקום שבו מקנים לילדים כלים לרכישת ידע והבנה של מציאות חייהם או שמא מקום שבו מסלילים ילדים מסוימים ללימודים באוניברסיטה וילדים אחרים לעזאזל.
בית הספר הישראלי, גם ללא פרסומות, הוא מקום מעוות ביותר בעיני. אם יש משהו שמטריד אותי, כאשר אני חושב על גידול ילדים בארץ הזו, אז זה קודם כל מערכת החינוך ורק לאחר מכן "הצבא ההומני ביותר במזרח התיכון". זהו מקום שבו שוטפים לילדים רכים את המוח בזבל אינסופי. עכשיו מוסיפים על כך פרסומות. ביג דיל. קשה לי להזדעזע מזה במיוחד.
אפשר לומר שיש משום ההתנשאות בביקורת שלי שהרי לכאורה אני הצלחתי להיחלץ מהמלכודת של מערכת האילוף הישראלית. אלא שמאז שטיפת המוח שלי עברו שנים רבות שאיפשרו לי לנקות חלק מהזבל ומלבד זאת אני לא יכול לומר שניקיתי אותו לגמרי. עוד שנים רבות אשא במידה כזו או אחרת את הצלקות "החינוכיות".

המסעות החינוכיים לאושוויץ ממומנים על ידי ההורים בלבד, מה שהופך אותם לתענוג של צאצאי המעמד הבינוני והגבוה. אפשר להציע לבתי הספר שחברות מסחריות ייקחו חסות על המסעות הללו כדי שאלה יממנו את ההשתתפות של ילדי העניים ויאפשר לשטוף גם את מוחם של אלה בזוועות ציוניות.