החסכון הסופי

אני מסכימה עם כל מילה הכתובה כאן, ובעצם כמעט הרבה ממה שנכתב בעוקץ. אבל מה זה עוזר? אנשים לא יוצאים לרחובות בכדי להפגין, למרות כל הגזירות. כל מה שנכתב בעיתונים וכל ההופעות בטלוויזיה לא משנות לביבי, לשרון או לאולמרט. שטחי מדינה ניתנים למקורבים והטבות ממשיכות להינתן לעשירים. האזרח החבוט, שחוטף את כל הגזירות לא יכול לצאת להפגנה, או לא רוצה, כי הוא נמצא במאבק יומיומי על קיומו. הוא יגרום לשינוי רק בקלפי – זה יום חופש והוא יכול להביע את דעתו על המצב. וכרגע אין לו שום מפלגה ראויה להצביע לה, שום מפלגה שנושאת דגל חברתי אמיתי. אולי תרימו אתם את הדגל? קול אחד בטוח כבר יש לכם!

למה מה קרה? ממשלת ישראל בסך הכל מוציאה לפועל באיחור קל את המלצתו של ג'ונתן סוויפט במסה
Modest Proposal ("הצעה צנועה") משנת 1729. באותה מסה הציע סוויפט לפתור את בעיית העוני באירלנד על ידי אכילת הילדים האיריים, ובכך גם להפוך אותם להלכה ולמעשה לאזרחים המביאים תועלת אמיתית לחברה.
יש הסבורים שסוויפט כתב סאטירה. נראה שביבי לקח את העניין ברצינות אופיינית, אולי מפני שמדובר בג'ונתן.
הטקסט המלא, לידיעת אגף התקציבים:
http://art-bin.com/art/omodest.html

עוד לא ייבשה הדיו על רשימה זו של המלקות שסופגים הקישישים כבר ושמעתי על גזירה נוספת: ביטול הנחת הארנונה לקשישים. בתל-אביב בשדרות חן, למשל, עשו נגלות של דשאים מבלי לבדוק אם מתאים לשתול דשא מתחת לפיקוסים, מבלי לגדר ומבלי להציב פקח שיימנע מהכלבים לחרב את העבודה. מדרכות מתרצפות חדשות לפרקים עם משולבי אקרשטיין או קבלנים אחרים – בהתאם לאופנה האחרונה, אולם לא מתקנים מרצפות שבורות ולא מקפידים על הגימור ולכן עוד לפני שהונחה המרצפת האחרונה, כבר הראשונות שוקעות ומתנדנדות. כסף טוב נזרק לעבודות פרטאצ' – וכך צומח הגרעון ושוב מי יישלם – הקשישים.