על מי צריך להגן?

ישנה תופעה שכדאי לתת עליה את הדעת, כאשר מדובר בקיצוץ שהולך לפגוע בעשירון העליון מתגייסים כולם, כמעט, כדי להוכיח שהמעשה אינו נכון אבל בעיקר אינו אפשרי. ברפורמת המס של בן בסט דובר על מס ירושה ומס מתנות וזהו הסעיף הראשון שהועף מהתוכנית. כך גם היה שדובר על מס הבורסה בעבר, לקח הרבה זמן עד אשר המס הזה אושר. גם לאחר שאושר אפשרו בשנת 2003 לבצע עסקה רעיונית כדי שתשלום המס יפחת.

עכשיו עומד על הפרק הרעיון הלא חכם לקצץ בקצבאות הילדים לשני העשירונים העליונים. בעקרון אני נגד הקיצוץ הזה, אבל כאן אני רוצה לעמוד על הקואליציה והטיעונים שמושמעים כדי שזה לא יצא לפועל. מפלגת העשירים שנוהגת לטעון שהיא מגינה על המעמד הבינוני, שינוי,  עומדת על הרגליים האחוריות, השר פריצקי אומר בכנס ששינוי תפרוש מהממשלה אם תתקבל ההצעה. אותו פריצקי שאמר שעסקים צריכים לקבל הגנה בפני סיכון כאשר מפריטים חברות, שהצביע בעד כל קיצוץ אפשרי בקצבאות, תגמולים ומה שאתם רוצים פתאום יוצא כנגד המס המוגזם הזה.

סבר פלוצקר השבשבת הלאומית בנושאי כלכלה כתב מאמר מערכת רב פאתוס בידיעות אחרונות בנושא וגילה פתאום את עיקרון האוניברסאליות במדיניות הרווחה. אותו אחד שתמך כמעט בכל הגזירות האפשריות פתאום כותב מאמר שלם על חוסר הצדק בהצעה הנוכחית. לא קראתי מאמר כה נלהב כאשר התפרסמו הנתונים הקשים על עוני, מצבם של ילדים, מצבם של קשישים וחוסר הצדק הנעשה לאוכלוסיות הללו. אפשר למצוא טיעונים דומים גם אצל משה פרל במעריב.

ומעל לכל, כמו במס ירושה פתאום מתגלה שאי אפשר לגבות את המעין מס הזה. סגניתו של יוגב, אותו אחד שטוען בשם המדינה שאין צורך בהגדרת קיום מינימאלי בכבוד, טוענת שאי אפשר לבצע ההוראה, וכך אנו שומעים גם מהביטוח הלאומי.

כמו שנאמר כבר רבות המדינה משתמשת בשיטת המקל והגזר, המקל כדי לחבוט בעניים והגזר כדי לחלק מתנות לעשירים, כאשר מישהו מעלה רעיון שלמקל שתי קצוות ואפשר להפעילו גם כנגד המבוססים עולה הצעקה. לא צריך לשנות את קצבאות הילדים לשום עשירון אבל הייתי רוצה לשמוע את הדוברים הללו עולים על בריקאדות גם כאשר פוגעים לא בדובדבן או בשמנת אלא בלחם.