ההסבר התרבותי של השמאל שהתפכח

יוסי דהאן

מאמר של פיטר ברקוביץ` על הפופולריות של "התנגשות הציביליזציות", ספרו של סמואל הנטינגטון איש מדע המדינה השמרן מהארוארד, בישראל. (תרגום הספר נעשה באמצעות "מרכז שלם" הימני הממומן על ידי איל הקוסמטיקה, חברו האישי של נתניהו ובעל מניות בערוץ 10 – רון לאודר).

התיזה של הנטיגנטון קובעת,  כי בעתיד לא נחייה, כפי שחלם פרנסיס פוקויאמה במאמרו "קץ ההסטוריה", במציאות שבה הדמוקרטיה המערבית הקפיטליסטית היא המשטר הכלכלי-פוליטי הדומיננטי, אלא במציאות רווית אלימות, בשנים שיבואו תתחולל מלחמת תרבויות "The West against the rest" כפי שכותב הנטינגטון. ה- Rest זה בעיקר הציביליזציות המסולמית והסינית. להנטיגנגטון אין הרבה דברים טובים לומר על האיסלם, אלא להדגיש שזו ציביליזציה אלימה.

מה שמעניין במאמר של ברקוביץ`, פרופ` לפילוסופיה ומשפטים באוניברסיטת ג`ורג` מסון בארצות הברית, זו הטענה שהתיזה של הנטינגטון זוכה לפופולריות רבה בישראל, בעיקר בקרב מה שמכונה "השמאל המתון".  

לאחר מפגש קמפ דיויד, שבו לטענת רבים "דחה ערפאת את הצעתו הנדיבה של אהוד ברק" והחלה האינתיפדה השנייה, אמצו ישראלים מ"השמאל שהתפכח" הסבר תרבותי לסכסוך. ברקוביץ` מצטט את פרופ` יוסי שיין מהחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל אביב שאומר "שלאחר ה- 11 לספטבר… הרבה ישראלים הבינו שהסכסוך בין ישראלים לפלסטינים אינו רק על גבולות וזכויות אדם, אלא זהו סכסוך עם תרבות מוסלמית אלימה ששוללת את זכות קיומה של ישראל ואת אופיה הדמוקרטי והליברלי מטעמים מוסלמים".

 בין החברים לכת ההנטיגנטונית בישראל אפשר למצוא, בין היתר, את פרופ` שלמה אבינרי ואת חוקרת תרבות האיסלם עירית לינור.

אגב את ההקדמה למהדורה העברית כתב "מתפכח נצחי" אחר, דן מרגלית.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דודי מחלב

    ההסבר התרבותי שופך אור על הריאיון של ארי שביט, מגדולי המתפקחים, עם הגזען והטרנספריסט המתועב בני מוריס. לא לחינם הלך ארי לבני. הייתה לו משאלה סמויה ששם ימצא הד להרהורי ליבו. עדיין זכורה לי הכתבה שלו בארץ לאחר הפיגוע בקפה מומנט בירושלים. בעוד הפגועים מתבוססים בדמם ובכאבם ביכה שביט את הפגיעה ב"אירופה הקטנה" שלו , ברחביה. חה"כ רומן ברונפמן הגיב אז במכתב שהאשים את שביט בגזענות.

  2. דרור

    לא כל מי שמכנה את עצמו שמאלי, או מבכה את רצח רבין, שייך לשמאל האידיאולוגי. דן מרגלית קרוב בדיעותיו למפד"ל הרבה יותר מאשר למר"צ. עירית לינור היא אמנם סופרת ושדרנית תל-אביבית (שכותבת ספרות פופולרית), אבל הדיעות שהיא חושפת אינן דעות שמאליות.
    ההתפכחות אינה הכרה ב"טבעה האלים" של התרבות המוסלמית, או ב"מלחמת התרבויות הנצחית", אלא בהבנה כי התרבות הערבית-מוסלמית שונה מן התרבות המערבית בכמה עקרונות בסיסיים. רק לשם דוגמה, בעוד רוב האנשים המשכילים במערב רואים בחיי-אדם את הערך הנשגב ביותר, שעבורו מותר להקריב הרבה מאוד, הרי שבתרבות הערבית-המוסלמית הערך הזה נמצא בשורה אחת עם ערכים אחרים שגוברים עליו לעתים קרובות. השיח' יאסין כתב פעם באתר Islam-on-Line : כולנו נמות יום אחד, אז מוטב שנמות למען האסלאם. המשפט הזה שימש לו הצדקה (בהמשך הדברים) לפיגועי התאבדות. אף שמדובר בהקצנה, רוב המוסלמים שאני מכיר שמים את ערך שמירת החיים בשורה אחת עם ערכים כגון כבוד, דבקות באדמה וכיוצ"ב.
    אנשי השמאל בארץ נוטים להשליך את הערכים שלהם על החברה הערבית-המוסלמית, ומופתעים כשזו אינה "משתפת פעולה", ואינה "חוגגת" איתם את עליונות הערכים ההומניסטיים המערביים. הפער התרבותי הזה הוא פער שנצטרך להתמודד איתו תמיד.
    כל הסכם ישראלי-פלסטיני יצטרך לכלול את כיבוד זכויות האדם והזכות לחיים של שני הצדדים, אבל מי שמצפה שהוא יכלול גם שיתוף מלא בערכים צפוי להתאכזב.

  3. לירון

    לפני מספר שבועות השתתף פרופ' אבינרי בדיון על "התנגשות הציוויליזציות" באוניברסיטת בן גוריון.
    אבינרי לא גילה הערכה רבה לספר.הוא תקף אותו על החד מימדיות שלו תוך איזכור אינספור חריגים מעולם האיסלאם
    (טורקיה מלזיה ואינדונזיה בין השאר) שלא עונים בקנה אחד עם התאוריה של הנטינגטון.
    הוא תקף את הספר על כך שאין בו איזכור של ישראל כחלק ממערכת העימות בין הציווילזציות.
    בנוסף הוא רמז על הנטינגטון (מתוך היכרות אישית לטענתו) שהוא מהוואספים האמריקאים האלו שבשבילם כל מה שהוא לא וואספ (כולל יהודים) הוא דבר שצריך להסתכל עליו בעין חשדנית.

    לירון

  4. מסעוד מי-טללים

    שלשום בתכנית מהיום למחר הופיע ד"ר מולי פלג. נושא הדיון היה מה קרה לשמאל הישראלי, או לחילופין, להיכן הוא נעלם? על השאלה מה קורה למפלגת העבודה ולמה היא לא מרימה את דגל השמאל וממשיכה את דרכה של מפא'י, אמר ד'ר פלג, כי מפא'י ואחריה מפ' העבודה לא היו שמאל כבר בעצם משנות השלושים.
    ובאמת, לשאלה מי עונה להגדרה שמאל בארץ, התשובה קשה מאוד.
    אין שום ספק יוסי, שהאנשים שמנית במאמרך ודאי וודאי אינם שמאל. לגבי הגברת מגל"צ, הדברים אינם צריכים הנמקות מיותרות . מנקודת מבט אישית,אני לא מוצא שום הבדל בינה לבין אורי אורבך או הליצן הפרעאנק התורן, ג'קי לוי.
    בכלל כל מיני "פיגורות" מתהדרים בתואר "שמאלן" או "שמאל", דוגמת תומרקין למשל. הלה סבור שעל המרוקאים להפסיק וליילל ולהודות יומם ולילה ליקים.
    בכלל צריך פעם אחת לומר לכל "השמאלנים" האלה בבירור: אתם והוריכם צריכים לומר תודה מהבוקר עד הערב למזרחים. הם היו המשרתים והפועלים השחורים שלכם לפחות עד 67. צריך לזכור שעד שנת 65 או 66 לכל היותר היה ממישל צבאי בארץ, ולכן ערביי ישראל היו ניידים פחות בשוק העבודה. אחרי 67 שירתו את הנאורים ואת השמאלים ,ערביי השטחים-הפלשתיניאים, ואח"כ (למעשה בעשור האחרון) העובדים הזרים. זה השמאל שהיה וזה פרצופו האמיתי. תמיד היו לו משרתים ופועלים שחורים בעלי זהות מאוד מאוד מוגדרת.
    ובכלל, כדאי לעיין היטב בייצור האנדרוגני המשונה הזה של שמאל אשכנזי. כדאי לשם כך לקרוא למשל את הפרק השני והשלישי בספרו החדש של הטרנספריסט, בני מוריס "קורבנות". שם אפשר למצוא שלל ציטוטים מאבות הציונות האשכנזית על המזרח, המזרחים והערבים.מדובר בביטויים גזעניים פאר אקסלנס.

  5. צבי

    התרבות האיסלאמית – או לפחות האופן בו היא מתרגמת לפעולות ומעשים בארצות איסלאמיות רבות – היא אכן אלימה. לא דמוקרטית ולא ליברלית. האם מי מיכם, למשל, היה רוצה להיות אישה באיראן, או אפילו בלוב או ערב הסעודית? תאמרו מה שתאמרו על אירופה, על ארה"ב – כולנו נעדיף לגדל שם את הילדים שלנו, ללמוד שם, לחיות בחופש יחסי.
    אכן אין להנטינגטון הרבה דברים טובים לומר על האיסלאם ויש לשער שגם אין לו הרבה דברים טובים לומר על יהודים פונדמנטליסטים או קנאים דתיים אחרים. אלא שהאיסלאמים עושים יותר בלגאן בעולם המערבי שלנו. מהדברים של דהאן על כי "להנטינגטון אין הרבה דברים טובים לומר על האיסלאם אלא להדגיש שזו ציביליזציה אלימה" עולה כי הנטיגנטון צריך להשאיר את התזה שלו על כנה ורק להוסיף עובדות ותחושות הנוגעות ליופי שבדת האיסלאמית, הסובלנות שבבסיסה וכו' – להראות גם את הצדדים האחרים.

  6. עזרא דלומי

    אני נבהל מהטון האחיד של התגובות: ובכן, בתור איש ממוצא מזרחי, אני מבקש לומר שלא כל מה שמזרח הוא טוב וכל מה שמערב הוא רע. בכל דת יש מרכיבים פנאטיים: מעין תחת עין ועד העלאת בנים לעולה בגיא בן הינום ועד לאינקוויציה. אלא שבניגוד ליהדות ולנצרות, באסלאם מרכיבי האבדון הללו כשער לעולם הבא עדיין רווחים וזוכים לעידוד ולגיטימיות ממסדית. ספר במערכת החינוך הפלסטינית לילדי כיתה ו' מכיל את השיר: הנפש האצילה אוהבת את המוות ואת התשוקה אליו….בטלוויזיה של הרשות יש מטיפים המגייסים מתאבדים בשם זיוני נצח של 72 בתולות בגן-עדן ויש מי שקונה את זה (והוא אף פעם לא הבן של המטיף וגם לא הילד של אבו עלא). ואל תספרו שזה רק בגלל האין מוצא, כי מפוצצי התאומים לא היו אנשים שלא היה להם מוצא. מי שמתכנן מבצע חטיפה והטסה כזה מורכב, יכול היה לעשות משהו יותר חיובי ביכולות שלו. בכל דת יש מרכיבים אלימים, השאלה מה הדומיננטיות שלהם. התפיסה שהמוות, תוך חיסול כמה עשרות חפים מפשע בדרך, הוא שער לעולם טוב יותר, לא קייימת כיום ביהדות ובנצרות וכן קיימת באסלאם ומבחינה זו מותר לומר כי לצערנו הצד האלים (יש גם צד הומני ופייסני) של האסלאם מנצח ומי שחפץ חיים חייב להיאבק בזה.

  7. גל לוי

    אהבתי את המשפט שלך: "אלא שהאיסלאמים עושים יותר בלגאן בעולם המערבי שלנו".
    סליחה? העולם המערבי שלנו? הלו? מי זה אנחנו? מה זה שלנו?
    בעולם הערבי יש בעיות לא מעטות. הדוח על רמת הפיתוח של העולם הערבי, כפי שנכתב על-ידי חוקרים ערביים מעיד על כך מבלי שמישהו יזדקק לחוות הדעת "שלנו". פגיעה בזכויות נשים היא אכן אחת הבעיות החמורות שהם מעלים בדוח, לצד חרות וידע (השכלה). העולם המערבי "שלנו" אחראי לחלק לא מבוטל מזה.
    לאיסלם, מצד שני, כמו לדתות אחרות העבורות תהליך של פונדמנטליזציה, יש בעיות משל עצמו. אך כזכור, אין לו את המונופול על האלימות בעולם. ולא שיש לי חיבה כלשהי לפיצוצים ממין כלשהו.
    התזה של הנטיגנטון לא תשתפר אם הוא יספר על נפלאות האיסלם. היא לוקה מכיון שבעיניו יש "איסלמיות" ויש "מערביות" ויש עוד מספר ציוויליזציות המייצגות, כל אחת בתורה את הטוב המוחלט או הרע המוחלט.

  8. יהונתן

    למה "העולם המערבי 'שלנו' אחראי לחלק לא מבוטל מזה"?

  9. פחזנית

    דלומי טוען בצדק שמרכיבים פנאטיים יש בכל דת, לרבות האיסלאם. את הפנאטיות הזו אמור לנטרל הקרום התרבותי העוטף את הדת (מנהגים, פולקלור, מוסכמות, מורשת וכיו"ב), ובצד הזה הערבים חלשים. זו עובדה.
    הדיון בשאלה החשובה "מיהו שמאלני?", מזכיר לי את הדיון ב"מיהו מזרחי?". לדעתי כל שמאלן שיביט שמאלה יגלה ש…יש שם כבר מישהו (הערה למזרחיים המיליטנטיים: עליכם להביט מזרחה).

  10. גל לוי

    האם באמת צריך כאן שעור מבוא בתולדות הקולוניאליזם? למשטרים הערבים יש את חלקם, אך למערב יש היסטוריה לא פשוטה עם המשטרים הערביים, ובמיוחד בשמירת משטרים ראקציונים על כנם. שלא לדבר על החולשה הכלכלית-פוליטית של מרבית המדינות הללו.
    ולדברין של עזרא דלומי, אין ספק שהתבוננות שונה משל הנטינגטון, שלא מניחה שיש ישויות תרבותיות עקביות וקבועות מחייבת גם נקודת מבט ביקורתית על מה שמתקרא "מזרח", או תרבות מזרחית. הביקורת על המערב, ויותר נכון על מדיניותן של מדינות הנושאות את דגל הציויליזציה, אינה צריכה לבוא מתוך הנחה שמה שהתרבות המזרחית מציעה הוא עקבי יותר וטוב יותר בהכרח.

  11. יונתן לרנר

    מעניין, אם כי מאכזב, לראות כיצד הגענו לדיון על "מיהו שמאלני" ו/או "מיהו מזרחי".

    הרצון של אנשים המזהים את עצמם כ"שמאל" למצוא מפלט בחיקה של תאוריית "התנגשות הציביליזציות" הוא יותר ממובן. קשה מאד לשאת את המעבר החריף מ"פעמי השלום" אל האנתפאדא הרצחנית והשינוי החריף מעורר את הצורך להסביר איך זה קרה. לאנשי הימין אין בעיה כזו והעול כולו מוטל על "השמאלני". גם כלפי סביבתו ובעיקר, כלפי עצמו.

    הפתרון האחד הוא לזרוק את הכל על אהוד ברק. אלולא הוא והארוגנטיות שלו לא היינו מגיעים לקמפ דיוויד, או שלא היינו מתנהגים שם כפי שהתנהגנו, והכל היה בסדר. זה המקלט הנוח ביותר ל"שמאלני" שלא שינה את דעותיו כהוא זה.

    הפתרון ההפוך הוא לאמץ לחלוטין את גישתו של אהוד ברק ש"הוכחנו שאין עם מי לדבר" ואז נוח מאד לראות את הדבר על רקע "התנגשות הציביליזציות". כי היא מציגה את הפלסטינים כמעט כמו את החרד"לים שלנו – כאלו שכמה שלא תדבר איתם לא יעזור כי הם מונעים על ידי ציווי עליון. כאן כבר צריך "השמאלן" להכות על חטא אבל מנגד הוא יכול להתנחם בכך ש"הצענו להם את הכל" (כמובן, שרק השמאל יכול היה להציע להם את זה).

    אלו גם אלו מוצאים פתרון קל מידי למצב מורכב.

    הכי קשה להשאר "שמאלן" ולא לזרוק את הכל על צד אחד. זו עמדה מורכבת המחייבת את ידיעת הפרטים (ראה, למשל, את הראיון שהתקיים ב"הארץ" עם יאיר הירשפלד שמספר, בין השאר(!), שהפלסטינים הכינו עימות מזויין עוד לפני קמפ דיוויד). היא אמורה לקחת בחשבון שיתכן שמשוואת הפתרון יכולה להיות מורכבת יותר מאשר נוסחת ז'נבה. בקיצור, זו משימה אינטלקטואלית לא פשוטה שלרובנו אין כלל חשק להתעסק איתה.

    הבעיה היום חריפה יותר. אריק שרון הצליח למקד את הדיון ברצועת עזה (האם נפנה או לא נפנה את ציד "פילדלפי") ובאותו הזמן הסיפוח בגדה נמשך. רוב הציבור איננו רוצה לראות זאת כך. ה"שמאלן" מוצא עצמו מרוצה כי הרי אריק שרון מבצע את מדיניות השמאל. בפועל, אנחנו מתקרבים לנקודה שבה שוב לא ניתן לחלק את הארץ לשתי מדינות (אני מקווה שאכן, עוד לא עברנו נקודה זו).

    ולכן, אסור שהדיון כרגע ייגע בשאלות "הרות גורל" כמו מהו השמאל האמיתי. כרגע יש להתעסק רק בדבר אחד – לעצור את הסיפוח של הגדה. זה מחייב מאמץ מרוכז, עתיר במשאבים, על מנת להביא לידיעת הציבור בשפה המובנת לו מה קורה בגדה ומה יקרה אם לא יבוצע שם מהלך משמעותי מיידית(!). זה האתגר האמיתי!

  12. יהונתן

    לא צריך מבוא לקולוניאליזם. גם אותי לא אהבו כשהייתי קטן, וזה לא משמש צידוק למעשיי.

  13. יובל ב

    אפשר להתפלפל על הלכה אסלאמית, נדיר וקריט'ה ועוד, ואפשר, לעומת זאת לעשות ניסוי – בואו נספור כמה דמוקרטיות יש בעולם המוסלמי וכמה יש בעולם המערבי. וכדי שהתוצאות לא יקפיצו אף אחד כאן , אני כבר מתנדב להמציא הסבר שמטיל את כל האחריות על המערב, ובעיקר על ארה"ב והציונות האשכנזית . אין לי עדיין מושג מה ההסבר הזה יהיה, אבל סביר להניח שחלק מהמשתתפים יאמצו אותו כך או כך.

  14. יוסף כהן

    משעשע לגלות שהדיון הזה התחיל מהפניה למאמר של איזה ברקוביץ' ב"בוסטון גלוב", עיתון נחמד מאוד כשלעצמו, ולא מעצם הפרסום המדובר בתרגום לעברית. גם זה אומר משהו על מזרח ומערב ולאן נשואות כל מיני עיניים (עברית זה מזרח, כולל דן מרגלית).

    לגופו של עניין, הכשל העיקרי של הנטינגטון, כפי שהוא עולה מן המקור האנגלי-אמריקאי (לצערי לא קראתי את התרגום) הוא הבלבול המילולי והמושגי בין ציוויליזציה לתרבות (culture\ civilisacion). בעיני, ציוויליזציה אנושית יש רק אחת, והיא כוללת את כולנו. תרבויות יש רבות, בהגדרה. כל אחת מהן היא מורכבת, וברטרוספקטיבה, תרומת מרכיביה השונים של כל "תרבות" לציוויליזציה האנושית לאורך זמן ניתנת לשיפוט רק בדיעבד – בשדות שונים, שהפוליטיקה/דת היא רק אחד מהם, ולא בהכרח החשוב, ורק ממרחק ראוי. הנטינגטון מבלבל בין המושגים בעקביות, אולי משום שאין זה תחום עיסוקו, ואולי מפני שבעיניו ציוויליזציה היא רק מה שמכונה התרבות המערבית.

    לו הסתפק הנטינגטון בניתוח מגמות תרבותיות ופוליטיות קונקרטיות, היה ניתן לבור את הבר מהתבן. ועם זאת, כמה מטענותיו תקפות – ולא צריך להיות פרופסור שמרני מהרווארד כדי לקבלן. מה שאומר שההתקפות על התזה שלו מלמדות גם על המתקיפים: אידיאליזציה או אפילו אפולוגטיקה של מה שנהוג לקרוא בשיח הפופוליסטי "האסלאם", כיום, מזיקה לא פחות מדמוניזציה שלו, ומשחקת לידי הצד השני.

    בשורה התחתונה, ברמה המעשית, צודק כמובן יונתן לרנר.

  15. א.נ

    למעט דברי ביקורת כלפי אנשי שמאל שאימצו את התיאוריה של האנטינגטון לא מצאתי טיעון אחד שיסתור תיאוריה זו. לדאבוני, נפלת קורבן למערכת האמנות שלך. אם נניח לרגע שההנחה שהאסלאם מאופיין כתרבות אלימה הנה מוטעית (וזה עדיין לא אומר שהאסלאם הוא supermarket for various ideologies ), ונביט על ההיסטוריה, שעדיין לא הגיעה לקיצה, אפשר לטעון שאחד המאפיינים של הקיום האנושי הוא רצונון של התרבויות השונות להתפשט. רצון זה להתפשטות בה לידי ביטוי ע"י השימוש בכוח. לשימוש בכוח יש צורות שונות, אבל המוכרת ביותר היא הכיבוש הפיזי של תרבות שכנה. לעיתים, ע"י כיבוש מסוג זה, מאבד הכובש את זהותו במרוצת הזמן עד שאין לדעת מי הכובש ומי הנכבש. אפשר כמובן לבדוק את זה על ציר הזמן: יון, רומי, פרס וכו' כמובן שזו הפשטה של תהליכים מורכבים שאין זה המקום להרחיב אודתם.
    אם נחזור כרגע לתרבות האסלאמית הרי שקשה לטעון שהיא אינה מקפלת בתוכה מנגנון של התפשטות. במסגרת דת האסלאם העולם נחלק לשניים: "דאר אל סלאם", ו"דאר אל חרב". דהיינו בית השלום, בו גרים ושולטים מוסלמים; ובית המלחמה בו אין שלטון מוסלמי. על הקהילה המוסלמית חלה חובה לנהל מדיניות של ג'האד כלפי "דאר אל חרב". לג'האד יש כללים ברורים לגבי מי מוטלת האחריות לבצעו ומתי. כעת, אין זה אומר שנכון להיום מוסלמים מדירים שינה מעינהם על מנת להוציא לפועל את מצוות הג'האד. יחד עם זאת יש להכיר בעובדה שמנגנון כזה קיים באופן מובנה בדת האסלאם. בהתחשב בעובדה שהתמוטטות הגוש הקומנסטי בראשית שנות ה 90 הביא לוואקום ע"י התפרקות המתח שהיה בין הגוש המזרחי-קומוניסטי ובין המערב, זה רק טבעי שלתוך הוואקום הזה יכנס רצון ההתפשטות של תרבויות שעד כה היו שחקניות משנה במתח הבין גושי. ואכן אנחנו עדים להתרוממות התרבות הסינית בצורה אקוטית: קצב הצמיחה של סין בהחלט גורם לגורמים כלכליים במערב להזיע. יתכן והתרבות האסלאמית, שאינה קוטלת קנים מבחינת נפחה, גם כן תרצה להוציא מהכוח אל הפועל את פוטנציאל הגלום בה. מאחר וזו תרבות בה הדת מהווה גורם מכריע, לא מין הנמנע שהיא, או חלקים בתוכה, תשתמש במנגנון שהוזכר לעיל.

  16. גיא

    בדיוק כמו שאין מזרחיות אלא אפקטים שהתעצבו כתוצר של קונטקסט חברתי מסויים, כך גם אין איסלאם, אלא שכתוצר של תנאים חברתיים ובעיקר קולוניאליזם ונחיתות טכנולוגית קשה, באו לידי ביטוי או אוקטבו חלקים מסויימים של הדת המוסלאמית, על מנת להתמודד עם הסיטואציה החברתית. בכל מקרה הדיבור על האלימות של התרבות המוסלמית גם הוא צורה של שיח, ומה עם האלימות האמריקאית? האם זה שהיא נעשית באופן מסודר ועם נושאות מטוסים, תוך סיקור הופכת אותה לאלימות תרבותית יותר?