על תרבות ההונאה העצמית של המזרחים האולטרה-מערביים

בן-דרור ימיני

בשבועות האחרונים התקיים כאן דיון מרתק, בעקבות כמה מאמרים על המאבק המזרחי, על הקשת המזרחית, ועל "בגידתם" של חלק מאנשי הקשת המזרחית, משום שהם לא מזוהים אם מזדהים מספיק עם המאבק הפלסטיני.
אבל ככל שהדיון היה "מרתק", הוא היה בעיקר עצוב. עצוב, משום שתרבות ההונאה העצמית, כפי שכותבים אינטלקטואלים ערבים רפורמיסטים על תרבותם הם, היא גם תרבות ההונאה העצמית כאן, אצלנו, בינינו.

נתחיל בעניין הזהות. רוב המזרחים בישראל (הכוונה הפעם היא למזרחים במוצא, ולא למזרחים בהכרה), מגדירים את עצמם כבעלי זהות יהודית, יותר מאשר מזרחית. זו עובדה. זו לא עמדה. אבל באים אינטלקטואלים מזרחים, ומנסים להסביר להמוני המזרחים, שהם קורבן של דיכוי ציוני-מערבי-קולוניאלי-אשכנזי. הבודדים שקונים את הסחורה הזאת הם פחות או יותר המטיפים בעצמם. רובם בכולם בוגרי קורסים באקדמיה, יש אומרים אולי אפילו שטיפת מוח, שבהם שיננו להם את אדוארד סעיד ואת כל חסידיו. ובהתאם לרוחו של סעיד, הם אפילו לא מעזים לעסוק בזהות היהודית שלהם. זה הרי לא מתאים להגמוניה המאוד מסוימת השולטת בשיח הסעידי.
כסטודנט, אם יורשה לי להזכיר, עשיתי עבודות סמינריוניות שבהן "חשפתי" את האוריינטליזם בספרים ללימוד היסטוריה בישראל. "בקרב בני הנוער בישראל, בעיקר בקרב בני הנוער האשכנזי, טמונות סגולות יקר . . . ", כך, במילים הללו. ומכיוון שהייתי תלמיד תיכון רק שנה אחת, עד שזרקו אותי, אז מאוד התלהבתי מהגילוי. היה נדמה לי, בימים הרחוקים ההם, שחשפתי את שורשי הדיכוי. תיארו את המזרחים לא יפה, בעיניים מערביות מתנשאות, והתוצאות בהתאם. אם תרצו, זו גם תמצית האוריינטליזם.

אבל נדמה שכאן גם טמון האסון הגדול של ההונאה העצמית. מרוב עיסוק באיך מסתכלים סופרים מערביים/אשכנזים על המזרח (נחות, מסתורי, אקזוטי, מפגר, כפי שמגלה לנו סעיד), שכחנו לשאול את עצמנו כמה שאלות קשות על המזרח. נכון, המערב צבוע, מנצל, עושק. אבל מה עם המזרח? האם אפשר להמשיך עם ההסבר הישן, הקבוע, השחוק, ש"המערב אשם"? כמובן שההסבר הזה השתכלל, ואלפי מאמרים וספרים כוללים את שרשרת המילים הידועה: "נרטיב", "הגמוניה", "דיכוי", פוסט-קולוניאליזם", "גלובליזציה", "קפיטיליזם", סליחה אם שכחתי משהו, כדי לנפק בדיוק את אותה סחורה: המערב אשם. המערב זה משהו גדול וכוללני. זה גם האימפריאליזם, גם הקולוניאליזם (והפוסט שלו), גם חברות הענק, גם בוש, גם שרון, גם הציונים, גם האשכנזים.
שורה לא קטנה של אינטלקטואלים מוסלמים וערבים התחילו לתהות. אולי הפיגור הנמשך הזה (הפיגור, להזכיר, הוא עובדה. לא דעה), הוא לא בדיוק פועל יוצא של "המערב אשם". נכון שהיה ניצול ועושק, אבל השנים עוברות. עשרות שנים עוברות. אבל כל מה שיש לזרם הבולט ביותר בעולם הערבי לדקלם הוא חזרה על אותן סיסמאות קבועות על "המערב אשם". בעניין הזה, יש חזית אחידה של המשכילים והאיסלאמיסטים. המערב אשם.
הזרם הרפורמיסטי התחיל להבין שאולי הפיגור הזה הוא לא רק, ואך ורק, פועל יוצא של "המערב אשם". אולי מדובר במרכיבי תרבות מעכבי התקדמות. אולי זו גם התרבות הפטריארכלית. אולי זה גם דיכוי האישה. אולי זה גם האיסלאם, בעיקר בוורסיה הווהאבית, המופצת בעולם על ידי הכסף הסעודי. אולי אם העולם הערבי יפסיק לנפק כתבי אישום מנוסחים היטב, בסיוע שורה גדולה של אנשי אקדמיה מהמערב, אולי אם הוא יפסיק להאשים את הציונים ואת המערב ואת הכופרים, הוא יתחיל לשקם את עצמו.

אצל הזרם הרפורמיסטי, "הונאה עצמית" היא מילת המפתח. אנחנו עובדים על עצמנו, הם התחילו לומר ולכתוב. זה לא העשן (של תדמיות) שמוביל את הקטר (של הפיגור). אולי זה הקטר שגורם לעשן. הרי אם סעיד כתב, ובצדק כתב, שכך רואה המערב את המזרח, זה לא אומר שהמזרח הוא לא כזה. כלומר, אם נפסיק את ההונאה העצמית, אולי נבין שהמזרח הוא באמת כזה: מפגר וקסום ונחות ואקזוטי ומסתורי.
בצד הפלשתיני יש הדים לזרם הזה. למשל, האינטלקטואל תופיק אבו-בכר, שכתב בעיתון הפלשתיני אל-איאם, שערפאת ביצע פשע נגד בני עמו, כאשר דחה את מתווה קלינטון. והעמדות שלו על החברה הערבית בכלל והפלשתינית בפרט עוסקות באותה הונאה עצמית נמשכת: הונאה עצמית על ישראל, על היהודים, על הציונים. הונאה עצמית שהיא הסיבה האמיתית והעיקרית לכך שהפלשתינים סובלים. כן, הוא כתב, הם לא סובלים בגלל ישראל, כמו בגלל ההסתה וההטפה ושטיפת המוח ואמירת ה"לא" הקבועה (שלאחרונה ישראל, אולי כחלק מהשתלבות באזור, אימצה אותה לעצמה). הוא לא לבד, תופיק אבו-בכר. דברים הרבה יותר בוטים ונועזים נכתבים היום על ידי ערבים ומוסלמים, לא רק במערב, לא רק פואד עג`מי (שנחשב למוקצה מחמת מיאוס בקרב ה"מתקדמים" וחסידי סעיד), אלא בעיקר בערבית, בתוך ארצות ערב.

ואז אני חוזר לשיח המזרחי שמתנהל אצלנו בשנים האחרונות בכלל, ובאתר הזה בשבועות האחרונים, ושואל את עצמי: רגע, מה עם המזרחים אצלנו? איך זה שהם עדיין שרויים בתוך אותה הונאה עצמית מדהימה. איך זה שהם מנסים, עדיין, לתרץ כל דבר באיזו אשמה של היד הנעלמה והגלויה, הציונית-מערבית-אשכנזית כמובן, בכל מיני מעשים איומים משנות העשרים והשלושים והארבעים והחמישים. לא שהפרטים המופיעים בכתבי האישום הללו לא נכונים. אבל הקשר בינם לבין המציאות היום הוא מפוקפק. אין שום קשר בין מה שעשו שליחי סולל בונה באיזשהו מקום בשנות הארבעים לבין העובדה שהמזרחים היום, בישראל, מצויים במקום שהם מצויים. די עם ההונאה העצמית הזאת.

ואני מביט גם על הנפשות הפועלות. רוב המטיפים למזרחיות הם בדיוק אלה שלא תשעים ותשעה, אלא מאה אחוזים מהווייתם, היא מערבית לחלוטין. רבים מהם, גם אם לא כולם, בוגרי הקמפוסים האמריקניים. הם נוהגים בשוויון באישה בביתם. הם בעד דמוקרטיה אמיתית. הם נגד כל סממן פטריארכלי. הם נגד הקלריקלים של הדת. בקיצור, תוצר מערבי מצוין של כור ההיתוך האמריקני. הם אימצו, בהווייתם שלהם, את המערביות הטוטלית. נכון, הם גם בעלי תודעה ביקורתית על המערב, אבל זה לא סותר את העובדה שהם אולטרה-מערביים. והאולטרה-מערביים הללו ממליצים לכל ההמונים את כל התיאוריות על "מזרחיות", על "רב-תרבותיות", על "זהות מזרחית". מי שמכם, ריבונו של העולם, להמליץ לאחרים להיות תקועים בגטו מזרחי? מי שם את המהדרין שבכם, להסביר להם שהם בכלל בעלי זהות ערבית? מה בדיוק "מזרחי" ו"ערבי" אצלכם, שאתם ממליצים עליו לאחרים?
המוני המזרחים בישראל חשים, כאמור, כבעלי זהות יהודית. כן, יהודית. זו הזהות שאותה הם נושאים אלפי שנים, וודווקא את הזהות הזאת אתם מנסים לשלול מהם. הרי אתם כל כך מתנגדים למדינה "יהודית", שהיא נראית לכם כמו איזו יצירה גזענית. חלק מכם, לא כולכם, עדיין תקועים בסיסמאות הישנות של אש"ף משנות השבעים: מדינה חילונית גדולה, או רב-תרבותית או דו-לאומית (אין חיה כזאת, כאשר יהיה כאן רוב ערבי, זו תהיה מדינה ערבית. נקודה).

בחוגים מסוימים, חוגים רדיקליים כמובן, כותב שורות אלה כבר נחשב מזמן ללאומן ימני. שיהיה. הוויכוח הזה כבר משעמם אותי. אני מודה ב"אשמה". לדידי, המתנחלים ואנשי ה"רב-לאומית" הם חזית אחידה לחיסול ישראל. אני בעד מדינה עם רוב יהודי. מדינה יהודית כאן, ומדינה פלסטינית מעבר לקווי 67. אני לא מתבייש בכך. אני חושב שזו המתכונת האפשרית היחידה לקיומה של מדינת ישראל. צריך להיאבק בכיבוש ובמה שהוא מעולל לנו. אסור להיאבק במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. כל החברים במסדר ההונאה העצמית מנסים למכור סחורה אחרת, שלא הצליחה בשום מקום, בוודאי לא בעולם הערבי. אבל לעומת זאת, רוב המזרחים בישראל רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית. ואתם, בהתנשאות מדהימה, מנסים לומר להם שזה לא טוב. שזה גזעני. שצריך לשתף פעולה עם הפלסטינים כקורבנות משותפים של הציונים הפושעים.

רק לאחרונה יצא לאור ספרו של פרופ` ששון סומך, בגדאד, אתמול. ומעניין. הוא מספר שם על יהודי עיראק החילוניים שבעצם, כל שאיפתם היתה, ורבים מהם גם הצליחו בכך, להיות מערביים. הם קראו מגזינים בצרפתית ובאנגלית. הם היו חילוניים. הם רצו להתנתק מהמזרח שבתוכו הם חיו. כאלה היו גם הקומוניסטים, שרצו לשחרר את העולם הערבי מדיכוי, ממסורת פטריארכלית, מחוסר שוויון, מדיכוי האישה. כך זה היה גם באלז`יריה, שכל יהודיה הפכו למערביים לחלוטין. כך היה אצל רבים מיהודי מרוקו ותוניס. אז מה אתם מנסים בדיוק למכור עכשיו להמוני המזרחים בישראל? מהי בדיוק ה"מזרחיות"? בינתיים רק ש"ס הרימה את הכפפה. והתוצאה היא, אם לא שמתם לב, בעיקר העמקת הבערות.

זה גם סיפורה של ה"רב-תרבותיות". אתם תישארו הרי בצד המערבי. אבל אם חלילה תהיה לנו כאן רב-תרבותיות, אז המזרחים יהיו בגטו משלהם. ש"ס, כבר אמרנו, הרימה את הכפפה, והבהירה לנו מה התוצאה. המזרחים בישראל מצויים בפיגור, למשל בתחום החינוך, לא בגלל שכור ההיתוך נכשל, אלא בגלל שבמקומות רבים המתכונת היתה של "מסלולים נפרדים". דווקא בוגרי כור ההיתוך הם אלה שהצליחו, לפחות ברמה האישית.
הרב-תרבותיות, אולי על תקן של "שווה אך נפרד", היא יופי של המצאה למי שרוצה לדכא את ה"אחר". יישאר לו אותו מיעוט "אחר" במנהגיו ובתרבותו, מה שיגרום, בהכרח, לכך שתהיה לו פחות השכלה, ומה שיגרום, בהכרח, לכך שהוא יישאר חבר במסדר העובר מדור לדור של שכבות המצוקה. וכך, אלה שלא רואים את עצמם כ"אחר" ימשיכו לשלוט בכל מרכזי הכוח. ההגמוניה תישאר שלהם, והם יעניקו, בחסדם, את הזכות להיות "שונה" לאלה שהם לא בני מעמדם. אם ניקח את הדוגמה של ש"ס, הרי שההקצבות למדרסות של ש"ס הן גם ביטוי לניצחון הרב-תרבותיות, מצד אחד, וגם הדרך הטובה ביותר להנציח את הנחיתות של כל מי שכפוף למערכת החינוך החרדית. שהרי ללא לימודי ליבה, למשל (שכל כך בזויים בעיני המזרחים המתקדמים), הסיכוי להשתלב בשוק העבודה שואף לאפס. וכך, בחסות הרב-תרבותיות, תונצח לנו הגמוניה מאוד מסוימת.

היכן הפרדוקס? הוא מצוי בכך שכל אנשי האקדמיה הנהדרים, שמטפחים את הרב-תרבותיות, ובתוך כך את ה"מזרחיות", הופכים למעשה לזרוע המבצעת של "ההגמוניה המדכאת". הם המשרתים הנעלים של אותו "פוסט-קולוניאליזם" כלכלי ותרבותי שהם יוצאים נגדו. לא מדובר בקונספירציה. שהרי הם עצמם יצאו מהגטו. הם מנסים להכניס אחרים לגטו. הכל בהבל פה עם פוזה של קדמה. אבל מדובר בעורמת הטמטום של מסדר חסידי הפוסט-מודרניזם (שהרי לדידם, אין תרבות טובה יותר לעומת תרבות מפגרת יותר), שרבים מהם, ולא במקרה, הם כמובן חסידי הרב-תרבותיות.

נתון מעניין על הרב תרבותיות: למעלה מחמישים אחוז מהמוסלמיות בצרפת היו בעד הצעת החוק האוסר על הרעלה. למעלה משבעים אחוז מהגברים המוסלמים היו נגד החוק. הם רוצים אישה עם רעלה. הלה-מונד, אגב, היה בצד שלהם. סתם, חומר למחשבה, לחסידי הרב-תרבותיות.

חברים יקרים, הדברים הללו הם לא משנה סדורה. הם בעיקר חומר למחשבה. הם אולי ירגיזו, אבל נדמה שאם בקרב הערבים והמוסלמים יש מי שמאסו בתרבות ההונאה העצמית (כולם אשמים, רק לא אנחנו), אז הגיע הזמן להשמיע קולות דומים גם כאן. אם אני צריך לבחור בין אדוארד סעיד ואלה שוחט כספקי התירוצים וכתבי האישום, לבין הרפורמיסטים שמפנים את האצבע המאשימה בעיקר לתרבות הערבית-מוסלמית המדכאת, אז אני בצד של האחרונים.

אני מניח שהתגובה תהיה שאני ממליץ על השתאכנזות. לא. אני ממליץ רק על דבר אחד: על חברה שוויונית והוגנת יותר, שמצליחה להשתחרר מקלישאות, גם אם הקלישאות הללו נוצרו בבית המדרשה של ההוגים הרדיקליים. יכול להיות שהם לא רק מטפחי התודעה המשחררת והמתקדמת. יכול להיות שהם גם מטפחי ההונאה העצמית המדכאת.

בן דרור ימיני הוא עורך עמוד הדיעות של "מעריב"






בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אופיר עבו

    אמרת כרגיל הרבה דברים ולא ברור לי ממש מהיכן עלי להתחיל. אתה נוהג להטיף את עמדותיך כמו מטיף אוונגאליסטי, וכבר נכחתי באחת מהרצאותיך ונראה כי אתה "מבין" את העולם היטב. אתחיל מתיאור העמדה המזרחית שלך. היא לא ממש ברורה לי. טענת בתחילת המאמר כי המזרחים במוצאם ולא בתודעתם (מה שאתה כינית, הכרתם) קשורים בעבותות לזהותם היהודית הרבה יותר מאשר לזהותם המזרחית. בוודאי שכך הוא הדבר, שכן הציונות הבהירה לנו (סלח לי, אך אני מזרחי בתודעתי כמו גם במוצאי) הבהר היטב את הניגוד בין יהדות לערביות, וכפתה עלינו לבחור בין שתי הזהויות הללו, מה שהוביל את אלה שהגיעו לכאן (ורק הרשה לי להזכירך, כי, מבחינה מספרית, רוב יהודי ארצות ערב לא הגיעו למדינת ישראל) לבחירה מושכלת היטב. אין ספק, שבחירה זו נבעה גם מרצונם "החופשי"; המזרחים עצמם בחרו להדגיש את זהותם היהודית על-פני זהותם המזרחית/(ערבית) מסיבות מובנות (בכל מיני אספקטים שלא איכנס אליהם כעת). דרך אגב, אי אפשר להבין את ש"ס, שעוד אידרש אליה בהמשך, מבלי להבין את הניגוד המוחלט (או גדר ההפרדה, אם תרצה) שבנתה הציונות בין יהדות לערביות.
    בנוסף לכך, תודעתם הפוליטית של המזרחים בישראל היא עדתית ולא מזרחית. תודעה מזרחית היא תוצר של זהות פוליטית במובן שקורא לשינוי הסדר החברתי הקיים; קרי, לכינון חברה צודקת ושוויונית מבחינה חברתית-כלכלית וחברה רב-תרבותית. התודעה העדתית היא שלב קודם לתודעה המזרחית. היא מתרכזת בהישגים הפוליטיים הצרים שמשיגים בני העדה או העדות. זהו שלב שמרקסיסטים היו מכנים "תודעה כוזבת". שלב זה קובע את ההשתייכות הפוליטית על-פי הגיון עדתי-ייחודי ולא מזרחי-אוניברסלי. על-פי הגיון זה, אין פלא שב- 1999, ש"ס זכתה ל- 17 מנדטים, כי מה ששיחק אז לידי דרעי היה העלבון של המשפט הפוליטי שלו, ולא עצם ההשתייכות שלו לקבוצה שדוכאה קשות מאז הגיעה למדינת ישראל. כך גם בנוגע למירוץ של פואד לראשות מפלגת העבודה. על-פי הלוגיקה הזו, מזרחים בעלי תודעה עדתית אוהבים להדגיש את מספר השרים ממוצא מזרחי בממשלת ישראל (מופז, שלום ושטרית) כדוגמה להשתלבות המזרחים במוסדות הפוליטיים הגבוהים; יש לחשוב רק על התרומה המפוקפקת מאוד של שלושת השרים הללו להתקדמותה של קהילת המזרחים הן מהבחינה התרבותית והן מהבחינה החברתית-כלכלית במסגרת החברה הישראלית. הגיון מזרחי-אוניברסלי מצביע על פעולה פוליטית שונה, כוללת ורחבה יותר אשר קושרת קשרים עם קבוצות מדוכאות נוספות כמו ערבים, רוסים, אתיופים, נשים ועוד. הגיון מזרחי-אוניברסלי בהחלט מדגיש את תחלואיה של החברה הקיימת ודורש שינוי רדיקלי שלה מבחינה תרבותית וחברתית-כלכלית.
    מבין האקדמאים/ות הביקורתיים/ות שאני מכיר, אין אחד/ת שעושה רומנטיזציה לתרבות המזרחית ומטיל/ה רק רפש בתרבות המערבית. מהתרבות המערבית יש לנו הרבה מה ללמוד, אך גם מהתרבות המזרחית כדאי שנלמד (וחבל שכבר שכחנו) מספר דברים חשובים. מאידך, ביקורת צריכה להיאמר כלפי שתי התרבויות. אך אי-אפשר להפוך אחת מהן (במקרה שלך, זו המערבית) לכליל השלמות והטוב ואת האחרת למפגרת, פרימיטיבית וחשוכה. אין ספק שהתרבות הערבית נמצאת באחד מרגעי השפל הגדולים ביותר בהיסטוריה המפוארת (כן, המפוארת!) שלה. גם אין ספק בכך שלזה תרמו 400 שנה של קולוניאליזם עות'מני ו- 200 שנים של קולוניאליזם מערבי. עם כל זה, התרבות הערבית צריכה לעשות חשבון נפש עמוק עם עצמה. אך חשבון נפש זה לא יצלח כל עוד הקולוניאליזם המערבי שולט במדינות ערב. כדי להבין את השלטון בערב הסעודית, יש להבין בראש ובראשונה את האינטרסים של ארה"ב במשאבי הנפט של מדינה זו. אתה ודומיך בעיתונות הישראלית הגנתם בחירוף נפש על המתקפה של ארה"ב בעירק, אשר מניעיה האמיתיים, שהיו ברורים לפחות לחלק מאיתנו, מתחוורים לעיני כול בימים אלה. המטרה של בוש במתקפה בעירק לא הייתה לפרק את סדאם חוסיין מנשק להשמדה המונית, משום שלא היה לו כזה, ודו"חות של המפקחים בעירק טענו עוד ב- 1997 כי אין לסדאם נשק להשמדה המונית מכל סוג שהוא. עירק היא עתודת הנפט השנייה בגודלה בעולם, אחרי ערב-הסעודית שכבר נמצאת בשלטון אמריקני דה-פקטו. זאת אחת הסיבות העיקריות למתקפה האמריקנית בעירק, וגם האמריקנים מבינים זאת היטב היום.
    מדוע אינך יוצא בביקורת קשה על ארה"ב, שהמתקפה שלה בעירק הייתה חסרת-בסיס, וכיום היא מסרבת לכונן מערכת של בחירות דמוקרטיות בעירק, שכן הרוב בעירק הוא שיעי וברור גם לה מה יהיה הרוב בפרלמנט שייבחר בבחירות אלו. מדוע חוששת ארה"ב מבחירות דמוקרטיות בעירק, האם זה רק בגלל שהרוב הוא שיעי ובכינונן של בחירות דמוקרטיות, עירק תהפוך למעשה לאירן שנייה או שמא רוצה ארה"ב להמליך על עירק שלטון שיהיה "רציונלי" ויגלה הבנה לצרכיה ולאינטרסים של ארה"ב בעירק? מדוע אינך מביע עמדות ביקורתיות בשצף-קצף נגד ארה"ב כמו שאתה מביען כלפי הממסדים המדכאים במדינות ערב? מדוע אינך מתייחס בין היתר לכך שמובארק במצרים חוסם כל ביקורת על ארה"ב בגלל שהוא חושש לאבד את תמיכתה הכספית במשטרו המדכא והרעוע?
    אסיים בטענותיך נגד התודעה המזרחית והרב-תרבותיות העומדת בבסיס דרישותיה. תחילה, ש"ס. זוהי יצירה של השלטון האשכנזי. ב- 1985, החלה במדינת ישראל מהפכה בורגנית שאיימה לכלות את הישגי מדינת הרווחה הישראלית שהיו עדיין רכים בשנים. כדי לבצע זאת בצורה הטובה והנוחה ביותר, הממסד הפוליטי בשיתוף עם ברוני ההון במדינה, היו זקוקים למתווך שייקח על עצמו התחייבויות רווחתיות על מנת לשחרר את המדינה מעול הדאגה לאזרח. גם הליכוד וגם מפלגת העבודה קיבלו על עצמן את הנחות היסוד של הכלכלה הניאו-ליברלית, וביקשו שמישהו אחר ייקח על עצמו את האחריות לנדפקים והמוחלשים ממדיניות זו, במיוחד אם הם באים ממוצא מסוים. ש"ס לקחה על עצמה את ההתחייבויות של מדינת הרווחה אך זאת תוך קיצוץ מתמיד והולך של קצבאות הרווחה שהועברו לצורך התחייבויות אלו. זה הפך את ש"ס למפעל הצדקה של ישראל וככזה, תפקידו היה לספק אקמול למחלת הסרטן שהחלה במהלך שנות התשעים להתפשט בגופה של המדינה. ש"ס היא תוצאה ישירה של מדיניות ממשלות ישראל לאורך השנים, הן ברמת החינוך, הן ברמת מדיניות הרווחה והן ברמה התרבותית הכוללת יותר. במובן הזה, ש"ס היא יצירה של אותה רב-תרבותיות ליברלית מזויפת הקוראת למיעוטים לנהל את חייהם בעצמם בעוד ההון הלבן והשמרן ממשיך לנצל אותם ולעשות כסף על גבם וחשבונם. רב-תרבותיות אמיתית איננה מקימה גטאות כמו שרוצים הלבנים השמרנים באמריקה וכמו שחפצים הבורגנים האשכנזים שרוצים לשמור לעצמם את האוניברסיטאות, בעוד המזרחים ילכו ללמוד בבתי הספר של ש"ס. רב-תרבותיות אמיתית מעוניינת בפירוק של מוקדי הכוח כפי שהם התמסדו בחברה מסוימת. רב-תרבותיות אמיתית מבקשת לנטרל את הגבר הלבן, הבורגני, היהודי (אם תרצה) וההטרוסקסואל כקנה המידה למהו "האזרח הטוב" או "הציבור הנאור" כדברי אהרון ברק. במסגרת רב-תרבותית אמיתית, אין קריטריון שעל-פיו קובעים מהו הנורמטיבי ומהו הסוטה; אני מבין שמבחינת הרבה אנשים, זוהי חברת יום הדין, אך זוהי משמעותה של חברה צודקת ושוויונית.
    אתה טוען שש"ס הביאה לבערות. האם החינוך במסלולים נפרדים כפי שעדיין מתקיים במערכת החינוך אשר הולכת ומופרטת מדי יום עוד ועוד לא הביאה, ועדיין מביאה, לפרוליטריזציה של מזרחים וקבוצות אחרות בחברה הישראלית? מדוע, לפחות בעשר השנים האחרונות (אני זוכר כי היית ממקימי עיתון "הפטיש", שהיה אמור לייצג ביקורת חברתית נוקבת), עיניך טחו מראות את האפליה, הקיפוח והדיכוי שמתקיימים כל יום בחברה הישראלית "המודרנית", "המערבית" ו"המתקדמת" שלך?
    נקודה אחרונה, האם, לדעתך, אדם שמקבל חינוך במדינות מערביות כמו ארה"ב או "ישראל", איננו יכול לבקר את התרבות המערבית? האם בזה שלמדתי את קאנט, הגל ומרקס, אני מנוע מלבקר את יסודותיהן הגזעניים, השוביניסטיים והקסנופוביים של החברות המערביות? האם משום שבעתיד ארצה לשהות באחת מהאוניברסיטאות היוקרתיות בארה"ב, עלי להימנע מלהביע ביקורת על הזלזול הגורף שמביעה ארה"ב בחיי אדם כאשר היא שוללת את זכויות האדם הבסיסיות ביותר מאסירים במחנה השבויים בגואנטנמו בקובה? האם עלי להבין מכך, שהגבר הלבן, הבורגני והשבע, האשכנזי, היהודי וההטרוסקסואל הוא עגל הזהב ועלי להיזהר בכבודו? מה שאתה מציע זו משטרת מחשבות מהסוג הנחות ביותר. בחברה דמוקרטית ו"מתקדמת", אליה אתה עורג, יש לגיטימציה לבקר כל אדם, כל מוסד וממסד ואף את הנחות-היסוד של החברה עצמה. זאת המשמעות האמיתית של דמוקרטיה. קח זאת בחשבון.
    ניסיתי ככל האפשר לקצר, אך העלית נקודות רבות וגם על כולן לא הספקתי להשיב.

  2. מתיתיהו

    בן דרור ימיני, איפה מצאת בטקסטים של מזרחים מודעים, את הרב תרבותיות השטחית, כפי שתיארת, או את הפוסט מודרניזם הרדוד ?
    האם הרצון שלנו כמיזרחים, הוא רצון של שיפור הגטו המיזרחי, או חציית הגבולות בין הערבי, המיזרחי, הישראלי והמערבי ?
    חבל שאתה תקוע בפחד שלך ממשטרים ערביים כושלים, אבל אל תשכח שהמשטרים הערבים במצרים, עיראק ואף באיראן, וסעודיה מקבלים תמיכה מאותו מערב נפלא שדיברת עליו.

    כיום כפי שאנו בקשת הדמוקרטית המיזרחית מארגנים את המאבק, הוא לא כלפי אוכלוסייה מסוימת אלא שיפור כולל של פני החברה האזרחית בישראל ! התודעה המיזרחית הינה מאבק בדיכוי המעמדי בישראל, הינה מלחמה בדיכוי התרבותי, למשל מאבק בצורה שבה מציגים את המזרחים בתקשורת ! מאבק משותף עם קואליציות של ארגונים שרוצים לדאוג למעמד התחתון במדינה שמה לעשות רובו מיזרחי ופלסטיני.
    במקביל המאבק התרבותי והכלכלי והפוליטי {שעליו יש ויכוח לגבי שאלת הפלסטינים } ישנו מאבק לרב תרבותיות, חבל לי שאתה מרדד את השיח, ואני מציע לך לקרוא את המאמר הנפלא של ד"ר יונה ופרופ' שנהב, מה הכוונה לרב תרבותיות, במקום להיכנס לבורות עיתונאית. בכלל היום אני נוטה לראות כיצד האומנים והעיתונאים, לא מבינים לעומק מהם המושגים לכן הם לועגים להם. אבל המדינות הרב אתניות, כבר לא יכולות לחיות תחת הגדרה של לאומיות פשוטה, אלא הם חייבות לשנות את ההתייחסות שלהם. אני אתן דוגמא אחת, איך נלמד את ילדי מהגרי העבודה ? האם נתעלם מתרבותם ?
    בן דרור ימיני, הדמוקרטיה הבסיסית, היא דמוקרטיה של רוב, ולא של מיעוט, ומה לעשות שגם באירופה וגם בארהב קבוצות שלמות גילו שתרבותם נעלמה מהשיח התרבותית ! לכן רב תרבותית חשובה, כדי לשמר תרבותיות ולא להכחיד אותם. כל הניסיון שלך להראות שעניין הרעלה היא סיפור שוביניסטי אילסאמי שמסתדר עם הרדיקליזם החילוני הוא גם השטחה של הנושא, כי אנו צריכים קודם כל לשאול את הנשים המוסלמיות בצרפת !

    לגבי מדינה דו לאומית, אין לי ספק שאנו בכוון הזה, עם מאתיים אלף מתנחלים חמושים, ומדינה עם אידיאולוגיה ציונית, שרק רוצה עוד שטח ופחות תושבים, אך לא תשמע אף פעם את המצדדים במדינה שכזו בניסיון לשכוח את ערכי הדמוקרטיה ! אל תשכח שהמצדדים במדינה זו הם אלו שרוצים להשלים את הפשעים הנוראיים שקרו ועד היום מתרחשים בחסות האידאולוגיה הציונית, לכן מחשבות על ערים משתפות, הם לא בהכרח ערי גהאד או שבכ מופזי, הם בהכרח ערי חמאס או ערי מוסד ישראלי, הם ערים משותפות, ערים ערביות-ישראליות. ויש לי שאלה אחרונה מה רע במדינה ערבית ?
    האם לא הוכחנו בשנות קיומנו ובמיוחד בשנה האחרונה שמדינה יהודית היא אסון ?

  3. יועד מכמני-השומרון

    בן-ימיני היקר, גם בשפכטל עבה ומתוחכם אי אפשר יהיה לגרד את עבדותך הנרצעת לאשכנזים, פשוט משום שהיא כבר נמצאת מתחת לאפידרמיס שלך.
    בטוחני שמדי ערב או אולי מאוחר בלילה (איני מכירך אישית, ולכן גם איני מכיר את אורחות-חייך), מדי שוכבך לישון, אתה שואל את עצמך, מה היו אומרים אנשי הקשת או רוב משתתפי האתר הזה, או פעילים מזרחים אחרים, מה הם היו אומרים על מה שכתבתי היום או על מה שעשיתי?. וכך בחיטוטים אינסופיים , ספוגי רחמים עצמיים, בהסתר, בהחבא, אתה מנהל דיאלוגים עם עצמך.
    התסמונת של אנשים כמוך, בן-ימיני, מוכרת היטב. היא מכונה על שמו של אחד-יונה אזף. כאינטלקטואל מזויף ,אני בטוח שאינך יודע מיהו.על ע-כך עיין בספרות הפסיכולוגיה ובספרי היסטוריה. רמז: ספרות הדנה במהפכה הבולשביקית.
    ומכאן לעצם "טיעונך" :
    ברשותך אני אצמצם את כל הטיעונים העבשים שלך לטיעון אחד בלבד, והוא היחס של מזרחים ביקורתיים כלפי הציונות האשכנזית, ובעצם מדוע לברור במילים, כלפי הגזענות של אשכנזים מסוימים למזרחים. כל השאר הוא באמת הבל ורעות רוח. אני טוען זאת משום שאני סבור שבתוך תוכך, בהחבא, בהסתר, קבוצת ההתייחסות שלך, נותרה אנשי הקשת הדמוקרטית המזרחית ודומיה.

    אילו הדבר היה תלוי בך, בן-ימיני היקר, לא היינו שומעים מעולם קולות של מזרחים ביקורתיים. זו הרי הסחורה העבדותית שאתה מנסה למכור לכולם בשנים האחרונות, למעשה מאז קידם אותך בתפקיד, מחבר המאמר הידוע לשימצה "אין לי אחות". אגב לא מדובר במאמר יחיד של הגזען הידוע. אם-כן לא היינו שומעים מעולם את זעקותיהם של אבותיך התימנים מכנרת, ש"הסוציאליסטים" שם, פאר תנועת העבודה, רחמנא ליצלן, התייחסו אליהם כאל "זבל'ה" ממש. אני מתנצל על הביטוי, אבל כדאי לך לעיין בספרו של יהודה ניני: "ההיית או חלמתי חלום". גם לא היינו שומעים על המרידות הקטנות של המזרחים במעברות, לא על מרד וואדי סאליב וגם לא על הפנתרים השחורים והנפלאים. תנועת תמ'י לא היתה מגיעה לאוזנינו, וגם לא קדמה ואף לא הקשת. חברי תנועת ה"אוהלים" היו מן הסתם מטים את אוהלם פנימה, בתוך הבית. ואם לא הזכרתי עוד קולות של מזרחים ביקורתיים, עצמאיים, המסרבים בכל תוקף להיות נגררים ועבדים נרצעים של האשכנזים, איתם הסליחה.
    בקצרה, בן-ימיני, כל מה שאתה שואף אליו בשנים האחרונות זה להסות , להדמים ולהשתיק אחת ולתמיד את הקול המזרחי האותנטי. האותנטי , לא במובן שכל מיני ז'ורנליסטים מטופשים מדביקים לדמויות נלעגות כמו העבדים דוד לוי ודליה איציק.
    לבקשה זו שלך שותפים גם חבריך ממעריב, משינוי, ומהדומיננטה האשכנזית הגזענית. אבל, בן-ימיני,מבוקשך זה לעולם, אבל, לעולם לא יתמלא.
    התרכזתי רק בנקודה אחת ממאמרך הארוך והמבולבל, משום שלדעתי צריך "לקרוא" אותך אך ורק על פי הקומפלקסים שלך עם המזרחיות שלך. זו נקודת המפתח, ובמובן הזה ואך ורק במובן הזה ,אתה דומה למרדכי וענונו.

  4. בן-דרור ימיני

    אין לי בעיה עם הביקורות שאני זוכה להן, שהרי הכנסתי את ראשי לגוב האריות. ובכל זאת, שתי הבהרות קטנות:
    ראשית, חוששני שהיתה בעיה בהבנת הנקרא: כתבתי שרוב המוסלמיות בצרפת תומכות בהצעת החוק של הממשלה, ושרוב המוסלמים מתנגדים. האם זה אומר שהאישה המוסלמית שייכת לכוחות המערביים האיומים, ושהגבר המוסלמי הוא שוחר הקדמה הרדיקלי? לפי תגובה מסוימת כאן אפשר היה לחשוב שזה המצב.
    שנית, אני מסכים שמשטרים ערביים רבים, סעודיה ומצרים למשל, הם משטרים נתמכי ארה"ב. וזה ממש אסון. אבל סוריה, למשל, היא מדינה "רדיקלית" ואנטי-אמריקאית. והדמוקרטיה, כידוע, חוגגת שם, ומעריץ גדול שלה הוא כמובן יקיר "הכוחות המתקדמים", ד"ר עזמי בשארה. ושכחנו גם שבשארה ערך מסיבת ניצחון לארגון הרדיקלי והאנטי-אמריקאי והמאוד דמוקרטי: החיזבאללה. המסיבה לכבוד אל-קעידה בדרך. שהרי אלה הם "כוחות הקדמה".
    ולא רק סוריה והחזבאללה. גם סודן, כידוע, היא מדינה רדיקלית ואנטי-אמריקאית כבר הרבה מאוד שנים. וזו מדינה שמבצעת רצח עם באלה שלא מוכנים לקבל את מרותה האיסלאמית. כמה הפגנות ראינו נגד סודן? כמה אכפת לכוחות הקדמה ממאות אלפי שחורים שנרצחים שם כבר הרבה שנים?
    בשום מקום לא כתבתי שהמשטרים הערביים הפרו-אמריקאיים חביבים עליי. זה הבל גמור. אבל הטענה שכל הצרות של העולם הערבי הן רק בגלל "המשך הקולוניאליזם האמריקני", היא עוד פרק בספר הבלתי גמור של ההונאה העצמית.
    לזה בדיוק התכוונתי כאשר כתבתי שמדובר, לפעמים, בוויכוח שהוא לא רק מרתק, אלא גם עצוב. שהרי הונאה עצמית היא סוג של התמכרות. קשה, מאוד קשה, להתשחרר מהעניין הזה.

  5. בן-דרור ימיני

    וכרגיל, ההונאה העצמית מנצחת.
    עוד לא סיימתי לכתוב את תגובתי הקודמת, וכבר אני זוכה להשתפכות, שהמרכיב העיקרי בה, כמה שזה לא מפתיע, הוא ההונאה העצמית. אמרתי, זה עניין ממכר.
    אין לי שום עניין להיכנס לפסיכולוגיה בגרוש. שהרי זו תמיד שיטתם של אלה שאין להם מה לומר. היה לי ויכוח ארוך עם סמי שלום-שטרית. בוודאי שלא הסכמנו. אבל זה היה ויכוח לגופו של עניין. חבל שחלק מהמשתתפים בשיח הזה לא מסוגלים לדיון. הם מעדיפים בוץ.
    אבל נחזור לעובדות.
    כבר לפני משהו כמו עשרים שנה, כתבתי מאמר ביקורתי מאוד ב"עיתון אחר". הניצנים למה שכתבתי כאן הופיעו כבר אז. מאז לא הפסקתי לרגע אחד בכתיבה הביקורתית שלי. זה משנה משהו? מה פתאום. חסידי ההונאה העצמית יקשקשו בשכל על כך שאני רוצה לרצות מישהו. עכשיו זה ההוא שכתב את "אין לי אחות". לאורך כל עשרים השנים האחרונות יש לי שיג ושיח בנושאים הללו. האתר שלי http://www.yemini.cc מספק הרבה מאוד הוכחות בעניין. גם לכך שאני הייתי הראשון שהתקיף באופן הבוטה והנוקב ביותר את האליטה מס' 1 בישראל – מערכת המשפט (וגם את המושג "הציבור הנאור" של ביהמ"ש העליון. אני שמח שרבים הצטרפו אליי, גם אם זה לקח להם הרבה זמן). אבל מה זה חשוב. לדידם אני העבד הנרצע של "הציבור הנאור". להם יש להם תיאוריה, שכולה הונאה עצמית, והם מכורים. קשה לגמול אותם. הם לא יתנו לעובדות לבלבל אותם.
    אגב, למה ה"גיבורים" הללו מסתתרים אחרי שמות כמו "יועד מכמני-השומרון"? ממה הם בדיוק חוששים?
    הפסיכולוגים היו אומרים על זה משהו, אבל את הפסיכולוגיה, בנסיבות העניין, אני מעדיף להשאיר להם. זה מפלטם של המכורים.

  6. אופיר עבו

    מאמרך עוסק בתרבות ההונאה העצמית, אך איני יכול שלא לתהות מי הולך ומוליך פה שולל, אתה, בן דרור ימיני, או המזרחים הרדיקלים, מטרות חיצי הביקורת שלך? אתה טוען במאמריך הרבים כי אתה אינך ימני ולא שמאלני, אתה לאומי-יהודי. זאת אחת האילוסטרציות הבהירות ביותר שניתנו לדלות השיח הפוליטי בישראל. שהרי אין שמאל וימין אמיתיים בישראל. זו פיקציה ממסדית, שלצמיחתה סייעו במשך השנים גם חוקרי אקדמיה רבים שניסו לעמוד על הגבולות הפיקטיביים שבין שמאל לימין. לשם הבהרת הטיעון, אסתייע בפראפרזה על לשונו הציורית של אברום בורג "מפאתי האיחוד הלאומי ועד בואכה מרצ והשוליים השמאליים של מפלגת העבודה", שלדידי זו יחידה פוליטית אחת שאותה אכנה המסגרת הציונית. המחשבה הפוליטית הן של "הימין" והן של "השמאל" הישראלי מבוססת על הנחות-יסוד ציוניות שאזכיר רק מאפיין אחד מרכזי שלהן וזה: דה-ערביזציה של המרחב, התרבות והחברה. לפי ההגיון הזה, ניתן להבין גם את מה שקרה ליהודי ארצות ערב עם הגעתם למדינת ישראל. רעיון-העיוועים של ההפרדה – "אנחנו כאן והם שם" – נובע מאותה לוגיקה אשכנזית-ציונית ששואפת להציב מסך עבה (עכשיו זה גדר) בין "אירופה הקטנה" (ישראל) לבין הלבנטיניות הערבית של האיזור.
    ברור לי כי אתה תומך בפיתרון זה ואתה מסרב בתוקף להכיר בעיוות המוסרי שבו. לכן, אימנע מלהיכנס איתך לדיון מוסרי. בוא נדבר על המאפיינים הפרקטיים של ההפרדה שאתה כל כך חפץ ביקרה (אימנע גם מדיון פסיכולוגי, אך קשה שלא לחשוב מדוע אתה כל כך רוצה להשאיר את הפלסטינים מאחורי חומת בטון, כזו שתסתיר את הלבנטיניות שלהם מעיניך "הלבנות", ואנא חסוך ממני את הטיעונים הביטחוניים, כי גם לך ברור שהצבא הישראלי יהיה משני צידי הגדר). הפרדה בין ישראל לשטחים איננה רלוונטית ואיננה מעשית. בתחום הקרקע, למשל, מוסדות המקרקעין של המדינה שולטים בכ- 60% משטחי הגדה המערבית מכל מיני סיבות: כבישים עוקפים, בניית התנחלויות, הפקעת אדמות של פלסטינים לצורכי ביטחון כאלה ואחרים, שימוש בתקנות קולוניאליסטיות כמו: שטח צבאי סגור על מנת להפקיע את האדמות ועוד כהנה וכהנה טקטיקות. בתחום המים והחשמל, רק השבוע הודיע שר התשתיות, יוסי פריצקי, כי לא ניתן לקיים הפרדה בין הפלשתינים לבין ישראל בתחום החשמל; בתחום המים, ישראל איננה יכולה לוותר על אקוויפר ההר, שאמור בהסכם שלום לעבור לידיים פלשתיניות. בקיצור, בתחום המעשי, קרי בתחום התשתיות, הכיבוש שאוטוטו ימלאו לו 40 שנה יצר מצב בלתי-הפיך שבמסגרתו הפרדה בינינו לבין הפלשתינים איננה אפשרית. לדעתי, היא גם איננה מוסרית, כאמור, אך זה אולי בדיון אחר.
    נקודה נוספת, לשמאל הישראלי תמיד הייתה בעיה מרכזית בחזון "הליברלי" שלו למדינת ישראל וזו נגעה לסוגיית הפלשתינים אזרחי ישראל. לא בכדי אינך נכנס לסוגיה הזו, פשוט משום שאינך רוצה להיכנס לאתר שבו אין לך מה להגיד. האם תחזור על סיסמאות קלושות כגון "כשתיפתר הבעיה הפלשתינית, נדון בסוגיה זו" או "אין טעם לדבר על זה, לפני שמיצינו את תהליך השלום (או ההיפרדות) עם הפלשתינים". השמאל הישראלי הציוני, שאתה מסכים לפחות עם תוכניתו "המדינית", מתעלם לחלוטין מהיותם של הפלשתינים אזרחי ישראל חלק מהעם הפלשתיני, וכל פיתרון של הבעיה הפלשתינית איננו מתמצה בפיתרון כוזב של "שתי מדינות לשני עמים" אלא בכינונה של מדינת ישראל כמדינת כל אזרחיה, על מנת שהדיכוי אותו חווים הפלשתינים אזרחי ישראל מדי יום ביומו במדינה היהודית ו"הדמוקרטית" ייפסק לאלתר. הפתרון לבעיה הפלשתינית, שישראל היא חלק מהותי מיצירתה, חייב לכלול התייחסות לעם הפלשתיני בכללו, וזה אומר: הגדרת מדינת ישראל (או כל שם אחר) כמדינת כל אזרחיה, ולמעשה הפיכתה למדינה דו-לאומית, פיתרון שיכול להוות את הפיתרון האולטימטיבי לשלושת חלקיו של העם הפלשתיני (הפלשתינים בשטחים, הפלשתינים אזרחי ישראל והפליטים) וכן לעם היהודי השוכן בחלקת ארץ דואבת זו. זהו הפיתרון הדמוקרטי האמיתי.
    ההונאה העצמית היא מנת חלקם של אלה שמפמפמים לנו השכם והערב את הפתרונות שהיו אמורים להיות מיושמים לפני עשור או שניים, אך לא נעשו. בן דרור ידידי, התנאים השתנו, הרבה בזכות מדיניות הממשלות (בין אם "ימין" ובין אם "שמאל") ששלטו במדינה הזאת. כיום עלינו להבין שהפרדה איננה יכולה להתבצע ועלינו להסתגל ולסגל אנשים לפיתרון הדמוקרטי-מוסרי האמיתי והיחידי, וזו מדינה דו-לאומית. כדי להגיע לשם אנחנו יכולים לפנות לאחת משתי הדרכים הבאות: הראשונה, לטבוע בנהרות של דם (מה שאנחנו עושים כבר שנים) ולנסות לצאת מהמערכה כשידו של אחד מאיתנו על העליונה (מה שלעולם לא יושג לא עבורנו ולא עבורם), ובעצם אף אחד לא ינצח. או שהיום נחליט כי אנחנו הולכים על פיתרון של שלום אמיתי, שאומר בראש ובראשונה חיים אמיתיים ביחד, ולא דרך גדרות וחומות. מדינה דמוקרטית מן הים אל הירדן, שבתוכה יהיו שתי אוטונומיות תרבותיות של הקהילות, הפלשתינית והיהודית. כל אחת מהן תנהל את חייה בעצמה והמדינה תהיה בשליטת שני העמים, כאשר לאף אחד מן העמים לא תהיה יכולת אכיפה של החלטות על האחר, ולמעשה קבלת ההחלטות תהיה חייבת להתבצע על-ידי שני העמים, אחרת לא תתקבל החלטה. כך אולי נצליח להמשיך לחיות כאן מבלי שכל יום, כשאנו יוצאים מהבית בדרכנו לעבודה, נחכוך לשנייה אחת במחשבתנו, האם בכלל נחזור הביתה בערב? אני משוכנע כי באיזשהו שלב היסטורי בעתיד, הפלשתינים יתגברו על האפרטהייד הישראלי, כפי שהשחורים בדרום אפריקה עשו זאת למשטר הלבן הדכאני, אך לדאבוני הרב, אני חושב שהדרך לשם תהיה דווקא במסלול שטוף-הדם שציינתי ולא במסלול הדמוקרטי והמוסרי, שמחייב את שני הצדדים לפעולה פוליטית.
    עלינו להתחיל לחשוב במושגים שונים מאלה שהתרגלנו אליהם. השינויים שעוברים על העולם ברמה הכלכלית, התרבותית, הפוליטית, הלאומית והבינלאומית מצריכים מחשבה מחדש על האופן בו אנו תופשים את המציאות. מדינת-הלאום היא תוצר של תנאים תרבותיים, פוליטיים וחברתיים של מאתיים השנים האחרונות, ואין שום הבטחה כי היא צריכה להימשך לנצח. התנאים שאיפשרו את עלייתה של מדינת-הלאום כמבנה פוליטי השתנו ואליהם עלינו להתאים מערכת של מושגים ושל מוסדות פוליטיים שייתנו תשובה אמיתית למתרחש סביבנו. ההונאה העצמית היא של אלה הדבקים במערכת הנחות ומושגים שעבר עליה הכלח ואינם מסוגלים לזוז מילימטר מעמדותיהן הישנות. לסוג כזה של מחשבה קוראים "שמרנות", אך את זה אתה בוודאי יודע!

  7. מתיתיהו שמואלוף

    קודם כל אני שמח שאתה מתכתב איתנו כאן באתר, כי כך נוצר שיח, אפילו אם אין אנחנו מסכימים על רוב עובדות היסוד.
    אני לא יודע מאיפה להתחיל לכתוב, כי יש לי כל כך הרבה. אכתוב עוד, שהייתי באתר שלך וקראתי את הטקסטים שכתבת, עוד שהתכתבת עם ד"ר סמי שלום שיטרית, ויש בינינו פער עמוק. הפער ממשיך כל פעם שאני קורא את התייחסותך לד"ר פפה ואחרים כאל עוכרי ישראל ובכך מעכיר את השיח אל תודעת קוראי מעריב. שכן אינך מסוגל לקבל את הפשעים שעשה המשטר הציוני כלפי הילידים, קרי הפלסטינים במדינה וכמובן, קשה לך מאידך לקבל את התיאוריה האירופצנטרית של הוגים אחרים, כמו פרופ' אלה שוחט שרואה את המבט הציוני כלפי הפלסטינים וכלפי המיזרחים, כמבט כולל אירופאי שקשה לו להשלים עם הזהות המיזרחית תיכונית .
    הפעם אני אנסה לפרק את הנחותיך בעזרת ציטוטים ממה שכתבת {חבל שדיון זה לא נערך בעיתון מעריב אלא באתר שכזה שהוא מתקדם ולא יכול להופיע כיום על עיתון כמו מעריב או ידיעות} :

    "נתחיל בעניין הזהות. רוב המזרחים בישראל (הכוונה הפעם היא למזרחים במוצא, ולא למזרחים בהכרה), מגדירים את עצמם כבעלי זהות יהודית, יותר מאשר מזרחית. זו עובדה. זו לא עמדה. אבל באים אינטלקטואלים מזרחים, ומנסים להסביר להמוני המזרחים, שהם קורבן של דיכוי ציוני-מערבי-קולוניאלי-אשכנזי " .
    לגבי טענה זו אני אבקש ממך לעיין בספרו של עבאס שיבלאק, THE LURE OF ZIONף THE CASE OF THE IRIAKIAN JEWS בספר זה משתמש עבאס, שהוא חוקר פלסטיני המתגורר בטוניס, בעבודת התזה שלו, את ההנחה הציונית שיהודים הערבים, קרי המיזרחים {שכפי שכונו על ידי המימסד הציוני אשכנזי } עלו לארץ מרצונם. הספר עוקב צעד אחר צעד, אחרי מדיניות עיראק, ראשי היישוב שהפכו לראשי המדינה הציונית, והמעצמות והאליטות היהודיות, את השתלשות ההגירה לארץ. מסקנותיו שונות לגמרי מהמסקנות שלימדו אותי ועדיין מלמדים את ילדיי בבתי הספר. הוא לא מגמתי מאידך ואינו מראה את שלטונות עיראק כנקיים מהמישחק הציני, אבל תיאורו המלא של התנהגות המשטר הציוני, לא משאירה מקום לספק. יהודי עיראק לא רצו לעלות למדינת ישראל, אבל נקלעו בין צבת הלאומיות המקומית, שניסתה לעמוד אל מול הלאומיות הציונית, והיום אני שואל באמת ולשם מה ? הגישה שלי היא אנטי ציונית לפי הגדרתך . אבל אני חושב שהייא חייבת ! להילמד בבתי הספר, כי לימודי היסטוריה חייבים להיות נקיים מתעמולה אידיאולוגית. אם הייתי אכן לומד כך בבית הספר, הזהות הדמוקרטית שלי הייתה עולה והייתה משתדל בכל כוחי לפרק את שד הלאומיות ולא להיות אליו עבד. מה שאני מנסה לומר הוא שהזהות ההיהודית, אינה פרי הגדרה עצמית של המיזרחים את עצמם, אלא פרי תעמולה מאסיבית של אידאולוגית הציונות, כפי שהיא עדיין קיימת בספרי ההיסטוריה הציונית, לצערי היום.
    אין אני מבקש לבטל את הציונות, אבל אין אני מאידך רוצה לימודי היסטוריה שלא יהיו ביקורתיים.

    "כמובן שההסבר הזה השתכלל, ואלפי מאמרים וספרים כוללים את שרשרת המילים הידועה: "נרטיב", "הגמוניה", "דיכוי", פוסט-קולוניאליזם", "גלובליזציה", "קפיטיליזם", סליחה אם שכחתי משהו, כדי לנפק בדיוק את אותה סחורה: המערב אשם. המערב זה משהו גדול וכוללני. זה גם האימפריאליזם, גם הקולוניאליזם (והפוסט שלו), גם חברות הענק, גם בוש, גם שרון, גם הציונים, גם האשכנזים. "

    תראה בן דרור ימיני, אנחנו תוצר של מחשבת המערב, אבל יש לנו גם מה ללמוד מהמיזרח, אבל אתה חייב להבין שהמושגים הלו הם לגמרי פוליטיים ולא מהותניים. שכן לא ניתן להפריד את המחשבה המיזרחית מהמערבית במיוחד היום שהמדינות במערב הופכות מולטי אתניות, מאידך אין לך מה לפחד מהגדרות אקדמיות שכן הן יכולות לייעץ כיצד לפתור מאבקים של זהות ודיכוי נוראיים, שנשק אחר היה פותר בדם.

    "..ואז אני חוזר לשיח המזרחי שמתנהל אצלנו בשנים האחרונות בכלל, ובאתר הזה בשבועות האחרונים, ושואל את עצמי: רגע, מה עם המזרחים אצלנו? איך זה שהם עדיין שרויים בתוך אותה הונאה עצמית מדהימה. איך זה שהם מנסים, עדיין, לתרץ כל דבר באיזו אשמה של היד הנעלמה והגלויה, הציונית-מערבית-אשכנזית כמובן, בכל מיני מעשים איומים משנות העשרים והשלושים והארבעים והחמישים."

    לגבי פואד עג'מי הוא באמת {ביחד עם הנטיגטון ופייפס מחוץ לויכוח לפחות איתי, כי אני חושב שהם מגמתיים לא פחות מכל קול מגמתי אחר, אבל הביקורת שלהם היא זאת שיוצרת מלחמות ולא מלחמות יוצרות ביקורת שכזו}.
    אבל גבי דבריך אני חייב לומר לצערי שלא ראיתי איזה שהוא שיפור, במצב של התפלגות ההון, או ההשכלה או התעסוקה בארץ, שהיא לא קשורה לאתניות , אני קורא את דוח מכון המחקר "מרכז אדווה" ואני מוצא קשר ישיר בין מוצא לבין דיכוי. נכון ! המצב השתנה מאז שנות החמישים, אבל לצערי, הוא אל המצב החדש נכנסו קסטות חדשות של עניים, כמו הרוסים {הסיפור הידוע שהעלו אותם בזמן שכבר היה רוב ערבי-מיזרחי במדינה, וחצי מהם בכל לא יהודים, בין יריות הגסיסה האחרונות של הציונות} או מהגרי העבודה והסחר בנשים, אבל מה שחשוב לי לומר, וכנראה כבר נאמר לך כבר לא פעם, על ידי סמי, שהמצב שועתק להיום, כלומר אותו דיכוי אשכנזי טהור שהתחיל עם הקמת המדינה לגבי הפלסטינים והמשיך גם לגבי המיזרחים המשיך היום. אם אתה מעוניין להתווכח עם הנתונים פנה לד"ר שלמה סבירסקי ושאר החכמים שמביאים לנו את הנתונים העגומים שנה אחרי שנה. אם אתה מעוניין התווכח עם המצב של הפלסטיניפ, אתה יכול לפנות לפרופ' אל חאג', או לד"ר רוזנפלד ולהרבה אחרים שחקרו את נישול האדמות, והדיכוי בהמון תחומים אחרים שחווה האוכלוסיה שלהם.

    "רוב המזרחים בישראל רוצים מדינה יהודית ודמוקרטית. ואתם, בהתנשאות מדהימה, מנסים לומר להם שזה לא טוב. שזה גזעני. שצריך לשתף פעולה עם הפלסטינים כקורבנות משותפים של הציונים הפושעים. "

    נכון מאוד, כי אין כזה דבר מדינה יהודית דמוקרטית ! או מדינה יהודית או מדינה דמוקרטית, ואל תדבר בשם המיזרחים, שקיבלו את החינוך הציוני הקלוקל של דמוקרטיה יהודית, תדבר בשם אלו שהגיעו מעבר לחומת הזכוכית של הלאומיות הלאום והדת, דבר איתי או רוב חברי הקשת הדמוקרטית המיזרחית ! אנחנו יודעים מהי דמוקרטיה ומהו שיח אזרחי, והוא לא יכול להיות יהודי, ! ודווקא ממעגל הזהות היהודי שלי {ואהבת לרעך כמוך} אני יודע שאני חייב לוותר על כל קירבה אתנית לשלטון, אלא אני חייבת לגשת לשלטון במדינה מתוך היותי אזרח בה.
    תראה בן דרור ימיני, אני יכול לכתוב כאן מאמר שלם על רב תרבותיות אבל אני מניח שאתה הרבה יותר משכיל ואתה יודע שערוץ הישראלי קרי ערוץ 24 בטלוויזיה הוא לא ערוץ רב תרבותי, אבל הוא ערוץ ישראלי הלא כן ?
    אם כן איפה מיליון הפלסטינים החיים בארץ, איפה המוסיקה שלהם ? איפה המוסיקה של מיליון הרוסים ? איפה המוזיקה של החרדים ?
    רב תרבותיות אינה פוסחת על ערכים אוניברסליים.
    אבל הדוגמא של הרעלות היא דוגמא מסוכנת, כיוון שאני לא חושב שהמדינה צריכה או יכולה להורות לבוש מסוים בבתי הספר, זה מתחיל בלומר לילדים לא ללבוש רעלות, וממשיך בלא ללבוש כיפות. ואני לא חושב שכל הנשים המוסלמיות יתנגדו לדעתי. ואפילו אם רוב הנשים המוסלמיות כפי שכתבת בעד הסרת הרעלות. אני בעד פלורליזם מלא, כמו שאנו ממלאים בקשתהמיזרחית הדמוקרטית, קרי כל אדם יכול לשמור את דעתו ולפעול לפיה. מי שירצה שלא ילבש רעלה ומיששלא ירצה לא ילבש. אבל הניסיון של המדינה בראי האיסלאמופביה להוריד את הרעלות הינו מיותר.

    שבת שלום

  8. יועד מכמני-השומרון

    תיתי לשני המגיבים שלעיל, על שהם מנסים באמצעות ארגומנטים המנומקים היטב, להשיב לבן-ימיני כגמולו. אני, לעומת זאת, טוען וחוזר וטוען ,כי צריך להתייחס לבן-ימיני אך ורק לגבי טענותיו כלפי המזרחים הביקורתיים.כשלעצמי, אין לי שום קומפלקסים עם המערב ועם התרבות המערבית. ג'ון לנון הוא בן משפחתי ואילו דוד לוי ודליה איציק הם אפילו לא אחים חורגים.
    אני טוען זאת משום שהבעייה של בן-ימיני ודומיו,( יש מעט מאוד הדומים לו במובן זה שהם היו מזרחים רדיקלים והיום הם משתפי'ם של אשכנזים), היא הצורך הכפייתי שלו שלא ישמע כלל קולם של המזרחים הביקורתיים. זאת משום שהם מוכיחים קבל עם ועדה היכן שרוי בן-ימיני והיכן הם שרויים.
    אבל בעצם מדוע להכביר במילים. הנה לך בן-ימיני "אתגר" :
    אולי תחליף ותשנה את המאמרים העבשים שלך, התוקפים תדיר את הפוסט ציונים (דרך-אגב, מיהם האנשים האלה, תן דוגמה), בהתקפות על הגזענות האמיתית במדינה הזאת. אדרבא, נראה אותך. מדוע למשל שלא תכתוב מאמר בעיתון הלאומני שלך, המטיף לנו השכם והערב את גיבוב השטויות על עם אחד ועל אחדות העם, על המקום הגזעני ביותר במדינה, על גלי צה"ל. תחנה האמורה להיות של כל העם אבל היא בעצם משלט בלתי נכבש, גם אחרי יותר מחמישים שנה, עי" האליטה האשכנזית הגזענית זה כמעט שלושה דורות. או אולי איזה מאמרצ'יק על המרכיב הסוציו-אקונומי של התקשורת "הישראלית", ועוד ועוד מאמרים מהסוג הזה.זאת במקום לחנטרש את השכל עם מאמרים דלים, שטוחים, עבשים וחד-מימדיים, הדומים לאלה של שמואל שניצר.
    אבל בן-ימיני, אתה כבר הרחקת לכת. שהרי מה יגידו מטפחיך האשכנזים משינוי ,ממעריב ומהאליטה האשכנזית. אגב בן-ימיני, על אף שאתה ממונה על מדור הדעות בעיתונך, עדיין אי אפשר להסיק מכך שיש אליטות חדשןת בארץ, יש רק אשכנזים עם כמה משרתים שלהם. אבל אתה בן-ימיני כבר לא תכתוב מאמרים מהסוג הזה , כי לבשת כסות אחרת, עטית עליך את אדרת העבדות.

  9. יואב מחוזאי

    ראשית, אני מעריך את זה שהתחלת את הדיון הנוכחי.
    כדי לא לחזור על דברים שכבר נאמרו אתייחס רק לנושא אחד. כתבת כי "אין שום קשר בין מה שעשו שליחי סולל בונה באיזשהו מקום בשנות הארבעים לבין העובדה שהמזרחים היום, בישראל, מצויים במקום שהם מצויים. די עם ההונאה העצמית הזאת." אני שולל את הגישה הא-היסטורית הזאת. לא ניתן להסביר שום תופעה מחוץ להקשר ההיסטורי שלה. אין דבר המנותק מהתהליך \ ההתפתחות ההיסטורית שלו.
    ואם יורשה לי עוד פרט קטן – עצם זה שאתה מבקר בו זמנית, הן את הבעייתיות במערב והן במזרח הוא אודות לחשיבה פוסט-מודרניסטית.

  10. בדיוק

    החשיבות של ההיסטוריה היא בכך שהיא מעצבת את התשתית שעליה נבנה ההווה. ניקח דוגמא פשוטה: הקולוניאליזם עיצב את הגבולות של ממלכת ירדן, כמדינה נטולת משאבים שקמה יש מאין, והקולוניאליזם המליך עליה מלוכה. אלה נתוני יסוד לכל מי שמנסה לפעול לשינוי בירדן של היום. נכון, לא מוכרחים להיות דטרמיניסטיים, ולאנשים יש אחריות על מעשיהם, אבל התעלמות מהנתונים האלה היא פשוט הטעייה. באותו אופן – מיעוטם של בתי ספר עיוניים ברמה מספקת עבור מזרחיים וערבים בארץ, הקשר בין העוני של פלסטינים משני צידי הקו הירוק לבין הפקעות הקרקעות המסיביות, וכו'. אין שום אפשרות לעשות ניתוח רציני בלי הנתונים האלה. במיוחד, ניתן אולי להאשים אליטות מקומיות בהמשך מדיניות שפוגעת באוכלוסיה, בירדן למשל, אבל למזרחים בישראל אין בדיוק אליטות רבות עוצמה שמעצבות את חלוקת המשאבים בישראל (אם לא ניקח בחשבון פוליטיקאי בודד כזה או אחר ממוצא מזרחי).

  11. דן כוכבי

    בני הקטן דוחק בי לאחוז בנשק כדי להשיב בכוח את אדתנו שנגזלה מאמי , סבתו , בכוח. הסברי שהפשע שבצעו מנהיגי האומה הסוציליסטים כלפי קומץ חלוצים שיכלו לביצת ההריגה ולאחר שרווח להם יכול לבוא על תיקונו רק בכוח הרוח , לא מובנים לו. הוא לא מבין את שורשיה ועומצתה של השנאה של אחינו האשכנזים לאבי סבו המנוח הרב דוד ישראל צאירי שרעבי ז"ל שהמשיך את דרך אביו מרי דוד בן חיים צאירי , דיין ומשורר שכתב את השיר "אשאל אדון עולם" שאחינו בני תימן קוראים בראש השנה . הוא רוצה לבקר בסוריה כדי לפגוש את השותף הסורי שבא כל שבוע ברכבת לצמח כדי לקחת את הירקות שגידלו למכירה בשוק בדמשק ולחלק את תמורת המכירה של השבוע הקודם בנאמנות העולה על כל חברי קיבוץ כנרת. אני חושש שלא אצליח לשלוט ביצר הנקם שבו ההולכים ומתעצמים. אולי תמצא דרך לשכנע את קיבוץ כנרת להחזיר לנו את אדמתנו ובכך תציל את בני מעשיית דין עצמי.

  12. דרור

    סליחה שאני מתערב בוויכוח המאוד-מזרחי הזה, בשעה שאני, נעבעך, צאצא של שתי משפחות מ"תחום המושב", ועם זאת אני חייב להעיר הערה בקשר לרלוונטיות של ההיסטוריה לתודעה הלאומית.
    כאמור, מוצאי משתי משפחות דוברות יידיש שגרו ב"תחום המושב" (בין פולין לאוקראינה) ועקרו אל הארץ בשנות השלושים והארבעים. אני, כמעט שלא שמעתי יידיש בביתי, כך ששפת אמי עברית, וכשפות נוספות אני דובר אנגלית, צרפתית וערבית – מהסיבה הפשוטה שאלה נלמדו בביה"ס הישראלי שלמדתי בו.
    אילו היה בא אליי מישהו ומנסה לשכנע אותי כי אני "תינוק אשכנזי שנשבה", ומנסה ללמד אותי יידיש ותרבות יהודית-פולנית, הייתי מתייחס אליו כליצן.
    אילו ההיסטוריה הייתה נראית אחרת, אילו הייתי חי במזרח-אירופה בשנות השלושים, ייתכן שהייתי מצטרף לתנועת ה"בונד" (התנועה היהודית הגדולה ביותר בפולין בשנות השלושים). ייתכן שהייתי בורח לארה"ב או לארץ, ייתכן שהייתי נספה בשואה, ייתכן שהייתי הופך לקומוניסט. העובדה היא שנולדתי בישראל כדובר עברית, בין אם אני מאושר מכך ובין אם לאו.
    אני משער שלבוא אל צעיר ישראלי, ממוצא מזרחי, בן גילי, ולנסות לשכנעו שהוא בעצם יהודי-ערבי, תעורר גיחוך דומה לזה שהיה עולה בי אם היו מציעים לי להתחיל לדבר יידיש.
    אני היום נלחם על זכות ההגדרה העצמית שלי כישראלי, כיוון שזו הזהות היחידה שנותרה לי אחרי כל האסונות ההיסטוריים שהתרגשו על האנושות ובתוך כך על משפחתי במאה העשרים. אני לא רוצה להיות שוב פליט כמו סבא שלי, והייתי רוצה שצאצאיי ידברו לשם שינוי את השפה שסבא וסבתא שלהם מדברים (עברית). הניסיונות האלה לערער את התשתית התרבותית הישראלית הצעירה מאוד, מפחידים אותי, וכבר אין זה משנה אם תרבות זו נוצרה בדרכי שלום או בדרכים אחרות.

  13. פחזנית

    תודה לבן דרור ימיני על הדברים המפכחים. קוראי "העוקץ", אלה שקראו את המניפסט של האתר, כבר כמעט שכחו מהנושאים שהובטחו להם: הון-שלטון, סוציאליזם, דמוקרטיה, אי-שוויון כלכלי-חברתי, שחיתות שילטונית וכיו"ב.
    נמאס כבר מהדיון הפסאודו אינטלקטואלי רווי השנאה של מזרחיים על המזרחיות ומחלליה. אחרי ששבענו מדברי הבלע של מלקום-X הישראלי, פרוספר מי-אפסיים, וחבריהם, דבריך בן-דרור הם מים חיים.

  14. אייל בן משה

    כמובן, אין כמעט מה להוסיף על כל מה שנאמר, מה גם שאני בכל אופן מסכים עם הרבה דברים שאמרת, בקשר לביקורת המזרח, המקום בו אנחנו גרים, ביקורת נגד מייצגי התרבות שלנו, אם זה פוליטיקאים, רבנים\כמרים\שייחים וכולי אך עדיין עוד כמה דגשים.
    לגבי הזהות היהודית- אני לא יודע אם כל היהודים בארצות האיסלאם נופפו בזהותם היהודית בכל הזדמנות, כלומר שהם היו יהודים דתיים אדוקים. מעניין איך זה קרה בארץ. שוב פעם אני מזכיר כבר מה שנאמר באחת מין התגובות, מדוע הניגוד בין יהדות לערביות, הרי יש ערבים נוצרים. נכון שהיום בשנת 2004 המון מזרחיים לא יסכימו איתי, אבל כסבתא שלי הייתה מספרת לי על החיים בתימן היא השתמשה במוסלמים ויהודים, לא ערבים ויהודים. בשנים האחרונות היא החלה לקרוא להם ב"ניב" המקומי, ערבים.
    נכון שהיום זה מנותק מהמציאות, אך אם נדמיין מצב של מדינה חילונית על כל ארץ ישראל או פלסתין ההיסתורית, עם נראה לך שהיהודים המזרחיים יסתדרו יותר טוב? חומר למחשבה.

    כור ההיתוך- מה לדעתך היא התכה מוצלחת? האם אנחנו שלדבריך תוצר של כור ההיתוך הישראלי או האמריקאי,אנו מוצר מוצלח? איך תסביר את זה שרובנו מבקרים את מדיניות כור ההיתוך? כמה כבר יש כמונו? האם אתה שותף לסברה שעם הזמן הפער מתקטן? איך אתה מתמודד עם הנתונים של שיכפול הפער?

    רב-תרבותיות- כבר נאמר הרבה אבל אני רוצה להוסיף עוד משהו.רב תרבותיות היא לא גיטאות, היא הכרה בכך שיש כל מיני קבוצות של אנשים במקום מסויים, והם שונים אחד מהשני, בפירוש לא כפייה. לאומיות היא כפייה שגורמת לאנשים לריאקציות, כמו שאנחנו רואים היום, לדוגמא ש"ס ואולי גם אנחנו באופן מסויים. אנשים בסופו של דבר מתמזגים אחד בשני, בעיקר בעידן הגלובלי של היום, אך אם תכפה עליהם להתמזג הם יתכנסו בעצמם.

    לסיום, אני לא חושב שהמזרח הוא מקום נחות קסום ואקזוטי. אני חושב שזו התסתכלות בעיניים מערביות, שלא אני לא חושב שהמזרח היום נמצא במצב איום, אבל נחות? אקזוטי? קסום? צרפת היא לא קסומה? הרבייריה ומונטה קרלו הם לא מקומות אקזוטים? אין באירופה כפריים אנטישמים, גזעניים, זו לא בורות? או אולי בורות היא רק משהו שייך לאנשים חומים. אבד מעינייך גל שנאת זרים שתוקף את המערב בימים אלו?

    אתה מתעקש על מדינה יהודית דמוקרטית. השאלה היא איפה בדיוק? בתל אביב? מה עם יפו? בצפון? מה עם ערביי הגליל שקומץ יהודים שולט על רוב אדמותיהם? בנגב? אותו סיפור בדיוק עם הבדווים?
    איך תשמור על רוב יהודי? תעקר את כל הנשים הערביות ותעודד ילודה יהודית?
    הרי אתה מבין שזו מלחמה אבודה.
    מקום ליהודים הנרדפים זה רעיון טוב, השאלה איפה?

  15. אופיר עבו

    אני חייב להתייחס לטענה של היהודי-ערבי, מכיוון שאני חש שיש כאן בלבול מושגי מוחלט. מאז שיצא ספרו של יהודה שנהב, יש כר פורה ונרחב לעיסוק בשאלת הזהות של המזרחים: האם זו זהות יהודית-ערבית או מזרחית? האם יש ניגוד בין יהודי לערבי, והשאלה היא מי יצר את הניגוד הזה? ושאלות רבות נוספות. הספר של יהודה שנהב הוא מרתק הן מהבחינה התיאורטית והן מהבחינה האמפירית, אך אינני חושב שמטרת הספר היא לטעון שהמזרחים הם בעצם יהודים-ערבים. לדעתי לפחות (ואני מדגיש, טיעונים אלה הם על דעתי בלבד), אין קבוצה חברתית של יהודים-ערבים בישראל. אולי ששון סומך יכול להעיד על עצמו כדור ראשון לעלייה מעיראק כי הוא יהודי-ערבי או היה כזה בשלב זה או אחר בחייו, אך הדור השני, השלישי והרביעי של המזרחים יקשה עליהם להוכיח כי הם יהודים-ערבים. שנהב מדגיש בספרו כי יהודים-ערבים זהו כלי אנליטי שבא לנתח את הדיכוי המזרחי בצורה טובה יותר ממה שעשו כל התיאוריות לפניו, ולטעמי, בזה הוא צודק בהחלט. אך מכאן לטעון, כפי שטוען בן דרור ימיני בציניות גמורה, כי המזרחים הרדיקלים רוצים עכשיו לומר לשאר המזרחים כי הם בעצם יהודים-ערבים היא פשוט חוסר הבנה מוחלט של המאבק המזרחי הרדיקלי. ברור לחלוטין כי התפישה של היהודי-ערבי מציבה אתגר בפני המחשבה הציונית (ואולי זה מה שמקפיץ את בן דרור ימיני), והיא גם מאפשרת לנו להבין טוב יותר את ההתנהגות הפוליטית, התרבותית והחברתית של המזרחים מאז הגעתם למדינת ישראל. אך אין זה אומר בהכרח שהמזרחים הם, או עליהם להיות, יהודים-ערבים.
    חוץ מזה, מה זאת זהות? הזהות היא פיקטיבית, במובן זה שהיא תמיד מומצאת. הזהות היא פעמים רבות, מה שאני רוצה לחשוב על עצמי ומה שהייתי רוצה שהחברה תחשוב עלי או מה שאני תופש שהחברה חושבת עלי. מה זאת מזרחיות? זאת יצירה תרבותית שהממסד האשכנזי יצר בשביל לסדר לעצמו את המציאות ובמיוחד כדי לתת לעצמו לגיטימציה לדיכוי ולקיפוח המתמשך של יהודי ארצות ערב. הממסד לא רצה לכנות אותם "ערבים", כדי שלא יהיו מזוהים יתר על המידה עם האויב, אז הוא עידן את הקטגוריה וקרא לה "עדות המזרח". לכן, הקטגוריה "מזרחים" כבר מקפלת בתוכה את הדיסוננס הציוני כלפי הערביות של יהודי ארצות ערב. אין בזהויות האלו ממש, פרט לכך שהן יצירה תרבותית שכל מטרתן היא לעצב יחסי-עוצמה פוליטיים, תרבותיים, חברתיים וכלכליים. איפה ומתי הופכת הזהות להיות משמעותית בחיי הפרט או הקבוצה? כאשר הופכים את הזהות לכלי לשינוי פוליטי.
    המזרחיות שלי היא הזהות הפוליטית שלי, במובן שאני רוצה לשנות את יחסי הכוח הקיימים בחברה. המזרחיות שלי היא תודעה מעמדית ותרבותית גם יחד. היא תודעה מעמדית ברוח משפטו המפורסם של ולטר בנימין: "הסוציאליזם שלי לא בא מדימוי הנכדים המשוחררים, אלא דווקא ממראה האבות המשועבדים"; והכוונה כאן איננה רק לאבי הפרטי המשועבד או לאבות (ולאמהות) המזרחים/ות המשועבדים/ות, אלא לשעבוד עצמו. הזהות המזרחית היא זהות אוניברסלית במובן הזה שהיא מעוניינת לחסל כל שעבוד באשר הוא. הזהות המזרחית שלי מכילה גם תודעה תרבותית, כך שהדיכוי התרבותי, כל דיכוי של כל קבוצה ותרבותה, חייב לעבור מן העולם. אי אפשר לקיים חברה דמוקרטית, צודקת ושוויונית כל עוד מתקיימת בה רק תרבות אחת, בין אם תהיה זו ציונות או רפובליקניזם צרפתי או רומנטיקה גרמנית. חברה דמוקרטית, צודקת ושוויונית היא חברה שבה מתקיימות תרבויות שונות זו לצד זו מבלי לקבוע היררכיה ושיפוט ערכי ביניהן, גם אם אלו הם קריטריונים של "איכות". באחד מכתביה של ג'ודית בטלר, תיאורטיקנית של מיניות ומגדר, מופיעה הטענה ש"קוויר" (queer) היה שם גנאי כדי לתאר את הסטייה והעיוות שביחסים הומוסקסואלים, אך הוא עבר טרנספורמציה לכינוי עצמי בעל משמעויות מעצימות המעניק משמעות אוטונומית וחיובית לקיום הומו-לסבי. בעקבות פעולה רבת-שנים של מאבק מזרחי רדיקלי, ש"הקשת הדמוקרטית המזרחית" היא כיום חוד החנית שלו, הפכה "המזרחיות" משם קוד לבכיינות ולדיון אינסופי בקיפוח לזהות עצמית בעלת משמעויות מעצימות הקוראת לבנייה של יסודות חדשים לחברה הישראלית. יסודות אלו יהיו חייבים לכלול צדק ושוויון חברתי, כמו גם רב-תרבותיות בגרסה העבה ביותר שלה. למזרחיות, כזהות פוליטית, אין ממשות ללא המאבק החברתי. בלי המאבק החברתי, המזרחים נותרים עם התודעה העדתית שלהם שאותה הזכרתי בתגובה קודמת. יחד עם זאת, זה לא אומר שהדיכוי, המצוקה והקיפוח עברו מן העולם, אלא מעיד על כך שהזהות הפוליטית המזרחית מאפשרת לנו לטעון את הטענות האלו ממקום של עוצמה ולא של קורבן.

  16. אילן מזרחי

    לאור התגובות כאן אני שואל את עצמי מהי מזרחיות? אין לי תשובה. אני מסכים ולא מסכים עם הדברים של ימיני. מה שכן – כאשר אני קורא את התגובות אני מתבייש. בשבילי מזרחיות היתה גם סוג של סבלנות ועיגול פינות (מישהו פעם ניסה להסביר פעם שהמזרחיות זה עיגול והמערב זה ריבוע). כשאני עובר על התגובות כאן שבמקום להתמודד עם הנושאים שימיני מעלה הופכות לצרור של נאצות פסבדו-פסיכולוגיות אני בטוח שימיני צודק. יש "מזרחים" שבאמת הפכו לאולטרה מערביים, במובן הרע של המערביות.

  17. מתיתיהו שמואלוף

    יפה כתב אופיר וציינת שהזהות היא ככלי פוליטי בידינו ואת השינוי שעשה ארגון הקשת הדמוקרטית המיזרחית ביציאה מהמונחים ההגמונים של "קיפוח" ו"אפליה" (שתקועים עדיין בשיח הציוני) למונחים של דיכוי תך כדי עקיפה של השיח הציוני הפוליטי, אל מחוזות הדמוקרטיה הישראלית החדשה (בניגוד למדינה היהודית דמוקרטית) -מדינת כל אזרחיה- שתקום כאן, תחת קונפדרציה עם מדינת פלסתין (שיש לנו אחריות מלאה דווקא בגלל הפשעים הרבים שעשינו לה בשמך כל השנים).

    יפה כתבת איל בן משה שפעם לא היה סכסוך יהודי ערבי, אלא הרעיון הלאומי האירופאי הוא זה שפיתח זהויות אלו לכדי סיכסוך, לדעתי, קודם כל בשל הציונות שניכסה לעצמה את היהדות אבל זו דעתי בלבד. ויפה ציינת שאין דרך להפריד את ולהמשיך את האפרטהייד עם פלסטיני ישראל.

    אני רוצה להביא כמה מילים שכתב עבאס שיבלאק, ככה בתרגום חופשי משלי, כי ידע צריל להיות מופץ באופן חופשי כדי ליצור דיון ביקורתי ולא להשתיק ואז הוא יוצא באלימות.

    "פלסתין לא היוותה גורם משיכה אידיאולוגי או כלכלי יוצא דופן ליהודי עיראק, שכמו יהודי אוריינטליסטים אחרים היו ספקנים באופן כללי, או התנגדו לציונות. הקמת מדינת ישראל הייתה לגורם משמעותי על העמדה של יהודי עיראק…

    …ההזדקקות של ישראל לכוח העבודה והאינטרס הפוליטי הרחב בחילופי אוכלוסייה קיבלו שירות מיוחד על ידי תוכניות הטרנספר שהציעו הבריטים. החוק של הדה – נטוריליזציה (איבוד הלאומיות בהסכמה מ.ש) הושפע מהצעות הבריטיות וכנראה בא כתגובה לקמפיין רחב ומקיף עולם של הציונות, (שהציגה את עיראק שמתעללת ביהודיה וכמונעת מהם לעזוב מ.ש}.

    …גם לא הממשלה העיראקית וגם לא ההנהגה של הקהילה היהודית העיראקית, הצליחו להוריד את החרדה שהרגישו הקהילה היהודית בדבר סכויים והעתיד בעיראק. חרדה שנוצלה היטב על ידי התנועה הציונית.
    סידרה של שני אירועים מכריעים עם השפעה ייחודית בתקופה שבאה אחרי החוק שפורסם, גרמו לאקסודוס של יהודי עיראק :
    1. הסכם סווידי-הלל על הפינוי {שבו שיחד הלל, נציג המוסד את ראש ממשלת עיראק מ.ש}.
    2. סידרה של פצצות שאורגנו על ידי סוכני הציונות !
    ההסכם נתן לגיטימיות לעמדה הציונית {הסכם שהיה נתון להסכמה אמריקאית} והסיבה השניה "עזרה" ליהודי עיראק להחליט לצאת.

    עכשיו אם הייתי לומד על ערכי הדמוקרטיה, אבל גם הייתי לומד שישנם כמה גירסאות לעליית הוריי למדינה
    האם הייתי מתייחס אחרת להיסטוריה שעברה וביתר זהירות להיסטוריה שתכתב, למשל על היחס לפלסטינים במדינה ?
    מדוע אם אסור לי היה לדעת בבית ספר על הגירסא האחרת להיסטוריה הציונית ?
    אני לא חושב שאיבדתי את הזהות היהודית שלי, אבל כן, הצלחתי לצאת מהצבת של הלאומיות, קרי הציוניות
    והיהודיות. אני יודע שאני נשמע כועס, אבל זו דרכי להשתחרר מידיעה ששקרו לי ולא הציגו לי את התמונה המלאה
    למרות שידעו זאת. אין בי רצון לתבוע אשמים על ההיסטוריה הציונית כלפי יהודי עיראק, אבל יש בי רצון לפרק חזרה
    את המונח ולטעת מחדש את התכנים הדמוקרטיים במדינה.
    ארגון הקשת הדמוקרטית המיזרחית, ואתר זה למשל הם מרחבים תודעתיים מצויינים להתשחרר מתודעות כוזבות ולהיפתח לשיח ביקורתי מרענן.
    שבת שלום.

  18. בן-דרור ימיני

    הגיבור הגדול שמסתתר תחת השם המוזר "יועד מכמני-השומרון" מצא את ההוכחה הגדולה לכך שין שום צורך להתמודד איתי עניינית. ומהי ההוכחה? אני לא מעז לכתוב נגד קודש הקודשים של הגזענות בישראל. יופי של הוכחה. וכך הוא כותב במילותיו שלו: "אדרבא, נראה אותך. מדוע למשל שלא תכתוב מאמר . . . על המקום הגזעני ביותר במדינה, על גלי צה"ל". והוא ממשיך ומתלהב מעצמו. שהרי הוא גיבור גדול, שעוסק בגלי צה"ל, ואילו אני פחדן גדול, שלא עוסק בגלי צה"ל.
    כמובן, האיש עם הזהות המסתורית הזאת לא קרא שום דבר ולא יודע שום דבר. את גלי צה"ל לא רק שהתקפתי, ולא רק מעל עמודי מעריב, אלא גם בטור שהיה לי בתוכנית הרדיו "דוקומדיה". הוא מוזמן, האיש הזה שאין לו מושג ירוק על מה הוא כותב, לקרוא את הדברים באתר שלי http://www.yemini.cc. הוא כמובן לא יעשה את זה, כי כאמור, יש אנשים שלא יתנו לעובדות לבלבל אותם.
    אבל לטובת אלה שכן רוצים לדעת, אז הנה הדברים ששודרו ברדיו, ובנוסח כזה או אחר נכתבו בעיתון, בדיוק כפי שהם מופיעים באתר שלי. להלן הדברים, מילה במילה:
    בגלי צה"ל יש תוכנית מאוד פופולרית. נכון יותר לומר, תוכנית שפעם הייתה פופולרית. קוראים לה "ציפורי לילה". זו תוכנית אישית. זו תוכנית שהיא מעין מניפסט סגנוני ותרבותי.
    זה חלון הראווה של גלי צה"ל, כך שכדאי לבדוק מה יש בו באמת.
    במוצ"ש מגיש את התוכנית יואב קוטנר
    ביום ראשון מגיש את התוכנית אברי גלעד.
    ביום שני – יאיר לפיד יחד עם דורית ויצמן.
    ביום שלישי – דני סנדרסון.
    ביום רביעי – גדעון רייכר.
    ביום חמישי – גידי גוב. דני סנדרסון אמרנו כבר?
    כולם, אגב, מוכשרים ונפלאים אחד אחד.
    הבעיה היא במקבץ. שישה גברים, חצי אישה, כולם מאותו פרופיל דמוגרפי, כמעט אותו מין, אותו מוצא, פחות או יותר אותו טעם תרבותי. דתיים, מזרחים, שלא לומר ערבים –יוק. במחוז המנותק והעצמאי של גלי צה"ל לא שמעו על קיומם.
    לצורך ההשוואה, בקול ישראל, באותן שעות, יש את יוסי סיאס, ואביבה בן-יהודה, וז'וז'ו אבוטבול, וג'ודי מוזס, ופרופ' קרסו וצ'רלי בוזגלו. הפרופיל הדמוגרפי והתרבותי הרבה יותר מאוזן, פלורליסטי ומייצג.
    זה חשוב, משום שחופש הביטוי הוא לא רק פוליטיקה. חופש הביטוי הוא גם תרבות, וסגנון, ומוסיקה.
    גלי צה"ל, שהייתה צריכה להיות תחנה ציבורית, הפכה לתחנה צרת אופקים, מקומית, של צפון ת"א ורמת השרון. למעשה, גם אם לא להלכה, היא הפכה לתחנה סקטוריאלית ופירטית. לחמישה עשר אחוז של ווספים (white anglo-sacson protestant) יש שליטה של 90 אחוז.

    הוא שאמרנו: כוח הביטוי חזק הרבה יותר מחופש הביטוי.

    עד כאן הדברים כלשונם. מילה במילה. מי שלא מאמין מוזמן לבקר ישירות במקום בו הם מופיעים, כפי שהם שודרו, מילה במילה:
    http://www.geocities.com/byemini/duco.doc

    האם צריך להוסיף עוד הוכחות על ההתמכרות להונאה העצמית, של אלה שנדמה להם שיש להם מונופול על המזרחיות?
    לקוראי האתר פתרונים.
    בלי שום קשר, הועלו כאן הרבה טענות מעניינות ורציניות. הבעיה עם חלק מהן, שאני לא הכתובת. לא כתבתי שאין חשיבות להיסטוריה. לא כתבתי שאין משמעות למה שהיה בעבר. כל מה שכתבתי, למי שלא שם לב, הוא שאחרי כל אלה, השאלה היא האם בלבד זה יוביל לשינוי? האם אין סכנה של הונאה עצמית, דווקא בגלל ההתמכרות לטענות בנוסח של "כולם אשמים"? השאלות הללו לא באות לבטל שום מחקר היסטורי ושום תיאוריה. השאלות הללו קיימות בפני עצמן, כתוספת לכל התיאוריות.
    והטענה שלי היא, שכן, חלק מהמזרחים האולטרה מערביים הגיעו לשלב הבעייתי והמסוכן, של התמכרות להונאה העצמית. זה השלב שבו בכל משפט שני מופיע משהו על הציונים הפושעים ועל הצורך לאיזו אחדות עם הערבים או המוסלמים. מצטער. אני לא קונה את ההונאה העצמית הזאת. נכון שבארצות ערב לא היתה שואה, אבל בלי שום קשר לציונות, היהודים סבלו. ממש סבלו. בתימן, בתחילת המאה, התבצעה הגליה הידועה בשם "גלות מוזע". עשרות אלפי יהודים נהרגו, שלא לומר הושמדו. זה היה בלי שום קשר לציונות. בעיראק היה ה"פרהוד". ההמונים התלהבו מהאופציה של פגיעה ביהודים. בלי שום קשר לציונות. בסוריה נמשכת עלילת הדם מאז 1840. לדידם, היהודים אשמים בכל. בלי שום קשר לציונות. ברוב ארצות צפון אפריקה זכו היהודים לקידום רק בזכות . . . הקולוניאליזם המערבי. בלעדיו, מצבם היה הרבה הרבה יותר גרוע. אבל למזרחים האולטרה-מערביים העובדות ממש לא חשובות. שהרי הם מכורים להונאה העצמית. אני איאבק בכל האמצעים הדמוקרטיים, וזה קשה, למען קיומה של מדינה יהודית, עם שוויון זכויות לערבים. כן, זה מאוד קשה. אבל בין האופציות הגרועות, זו הפחות גרועה.

  19. יועד מכמני-השומרון

    א. לאילן מזרחי. אין לך מה להתבייש , אדרבא, הויכוח שמתנהל כאן במלוא העוצמה, מעיד דווקא על הפתיחות והסובלנות של המזרחים.אבל, שים לב היטב אילן, מתרחשת כאן תופעה מדהימה. עורך הדעות של עיתון המופץ בעשרות או אולי במאות אלפי עותקים, בוחר לו דווקא בימה קטנה כמו אתר "העוקץ". אמנם מדובר באתר הפתוח ביותר, הליברלי ביותר ואם יורשה לי גם האינטלקטואלי ביותר. אבל, ופה בא האבל הגדול. בן-ימיני, בדומה למזרחים רבים שקודמו בסולם הדרגות, לא כולם חלילה ,(מבחינתי, שיתמנה גם לעורך העיתון, ואני אומר זאת מכל הלב), מועל בתפקידו. והרי הויכוח הכואב, האותנטי, המרתק והאינטלקטואלי הזה, שנוגע ליסודות קיומנו ממש במקום הזה, היה אמור להתנהל יום ולילה מעל כל בימות התקשורת "הישראלית". אבל הרי אתה ואני יודעים בדיוק מי ומי בתקשורת הזאת ומדוע השיח המרתק הזה, שהיה יכול ל"פתוח את הראש" להרבה מזרחים, כמו גם לאשכנזים לא מודעים, מושתק למעשה.
    על זה בוכה הנביא. אם בן-ימיני מחברו של המניפסט "אגרוף פוליטי", על הגילויים הבוטים ביותר של הגזענות כלפי תימנים כמוהו והמזרחים בכלל, נוהג כך, מה לנו כי נלין על אחרים?

    לפחזנית. מובן מאליו מדוע את משבחת מכולם דווקא את בן-ימיני. אולי ברשותך תתרמי כמה מילים על גל"ץ, על התקשורת בארץ, על קשר בין הון אשכנזי לבין פוליטקאים אשכנזים (ההפרטה להזכירך פחזנית יקרה, החלה עם עלייתה של ש"ס לבימה הציבורית) ואפשר להציע לך עוד שלל נושאים, רק תבקשי ומבוקשך יתמלא מיד…

  20. אופיר עבו

    "איאבק בכל האמצעים הדמוקרטיים למען קיומה של מדינה יהודית, עם שוויון זכויות לערבים".
    אם זו לא הונאה עצמית, אינני יודע מה זאת הונאה עצמית. הבעיה שזאת לא הונאה עצמית, זוהי הונאה קולקטיבית. זו הונאה עצמית של קולקטיב שלם שלו קוראים "השמאל הציוני". זה המאמין שבאמצעות אוקסימורונים אפשר לייפות את המציאות. לפחות אלה שנמצאים בצד הימני או האולטרא-ימני של המסגרת הציונית, אומרים בלב שלם שכאשר הם יצטרכו לבחור בין מדינה יהודית לבין מדינה דמוקרטית (והם לפחות מכירים בעובדה שהבחירה קרובה מאי-פעם), הם יבחרו במדינה יהודית, רוצה לומר מדינה פשיסטית הנשלטת בידי מיעוט יהודי הרודה ברוב הפלסטיני ביד קשה. הצד השמאלי של המסגרת הציונית, במסגרת מחשבתו "הליברלית", מאמין כי באיזשהו שלב הערבים יתרצו ויסכימו להמשיך לחיות תחת משטר יהודי דכאני, מקפח ולא-שוויוני. כבר באוקטובר 2000, המציאות טפחה על פניהם בחוזקה.
    הגד לי בבקשה, מר בן דרור ימיני היקר, איך יוקצו משאבים באופן שוויוני אם המדינה מוגדרת כמדינת העם היהודי?
    איך התרבות במרחב הציבורי תהיה שווה לכולם, אם המדינה היא מדינה שדתה, סמליה, ערכיה וימי המנוחה שלה הם יהודיים? מה יהיה השוני בין מדינת ישראל המפלה, הדכאנית והכובשת שיש לנו כיום לבין המדינה היהודית האוטופית שבמוחך? אנא הפסק מהתעתועים המפולפלים שלך והכר סוף סוף במציאות.
    ולסיום, כאשר אתה אומר שמדינה יהודית היא האופציה הגרועה פחות מבין כל הגרועות, השאלה היא: עבור מי האופציה הזו פחות גרועה? עבורך, מר בן דרור? עבור העם היהודי השוכן בציון? האם לקחת בחשבון את המיעוט הערבי או שתנחית עליו כל מה שתחפוץ והוא פשוט יצטרך לחיות עם זה? הליברליזם המזויף שלך נחשף כאן במלוא ערוותו.
    שבת שלום לכולם

  21. מתיתיהו שמואלוף

    "זה השלב שבו בכל משפט שני מופיע משהו על הציונים הפושעים ועל הצורך לאיזו אחדות עם הערבים או המוסלמים. מצטער. אני לא קונה את ההונאה העצמית הזאת". לדידם, היהודים אשמים בכל. בלי שום קשר לציונות. ברוב ארצות צפון אפריקה זכו היהודים לקידום רק בזכות . . . הקולוניאליזם המערבי. בלעדיו, מצבם היה הרבה הרבה יותר גרוע. אבל למזרחים האולטרה-מערביים העובדות ממש לא חשובות. שהרי הם מכורים להונאה העצמית. אני איאבק בכל האמצעים הדמוקרטיים, וזה קשה, למען קיומה של מדינה יהודית, עם שוויון זכויות לערבים. כן, זה מאוד קשה. אבל בין האופציות הגרועות, זו הפחות גרועה.

    בן דרור ימיני, אני לא מומחה גדול לצפון אפריקה, אבל אני אזמין את סמי שלום שיטרית שיצטרף ויכתוב את דעתו. לגבי הפרהוד, תשמע אני לא בא לשכנע אותך בדעות אנטי ציוניות ואני יודע שהאמת איפה שהוא באמצע בינינו. אבל חבל שאתה מתעלם לגמרי התפקיד של הבריטים ביצירת הפרהוד, כחלק מיצירת סיבה להיכנס לעיר. חבל שאתה מתעלם מהמשפט שעשו השלטונות העיראקים לאשמים, חבל שאתה מתעלם לגמרי מהקשר בין היהודים העשירים, שוב האליטות, (כלומר האלמנט המעמדי) לקולוניאליזם הבריטי, שיצר דיסנוסס בעיראק שנוצל על ידי הלאומנים. חוץ מזה אסור לקרוא לפרהוד כאירוע יחיד, באותה הצורה שמתייחסים ליחס של אירופה ומיזרח אירופה ליהודיה.

    תראה השאלה שלנו, כרגע, אינה לגבי העבר, כפי שכתב ולטר בינימין, הרי אנו דנים בעבר, כניסיון להכריע את ההווה, אני אנטי מימסדי, אתה מתלבט. אני חושב שאתה, לא בכוונה, משטיח את השיח, ואנחנו כאן לא עושים זאת. אנחנו מנסים ליצור שיח אחר, שבו הערבי הוא לא האויב באופן הגדרתי, שבו הישראליות הינה אזרחיות שיוויונית.
    אם אתה רוצה להבין את מעגל הזהות שלנו, אזי אתה יכול להבין אותו כערביות, אבל אתה יכול באותה המידה לקרוא את כל השיח הזה במונחים דמוקרטים גרידא, שאליהם אין מקום לדת או ללאומיות, אלא לאזרחיות שיוויונית.

    כמה נתונים : כפי שפירסמה פרופ' גביזון לגבי השיוויונית של האזרחות הישראלית :

    היקף האדמות הערביות שהופקעו מאז קום המדינ אינו ידוע במדויק. לפי אומדנים שונים הוא נע בין 60% ל 70 %
    (אל חאג, רוזנפלד 1990 ) . בשנת 1947 היו בבעלות יהודית כ-1.2 מיליון דונם. בשנת 1960 עלה מספר האדמות והגיע ל 3.3 דונם וזאת בגלל הפקעת אדמות של הווקף האיסלאמי. אדמות הפליטים הפלסטינים שהוברחחו וגורשו ואדמותיהם של תושבי המשולש. ושטחים עצומים השייכים לערבים הבדואים באזור הנגב.

    הקשת הדמוקרטית המיזרחית, אולי בגלל זהות חבריה אולי בגלל זהותם הדמוקרטית, לקחה על עצמה ליצור :

    פורום להסכמה אזרחית לבחינת סוגיית קרקעות – הרעיון גובש לפני למעלה משנה. מטרת הפרוייקט היא ליצור פלטפורמה ל"רב שיח" בין קבוצות שונות בחברה הישראלית ביחס להקצאת הקרקעות במדינה. במסגרת הפורום להסכמה חברתית בכוונתנו להעלות לדיון ציבורי סוגיות קרקעיות שונות תוך עיסוק בנושאים הנוגעים לצדק חלוקתי ושוויון בהקצאת הקרקעות והדיור הציבורי במדינת ישראל. היוזמה קוראת לארגונים חברתיים וקבוצות שונות בעלות אינטרסים שונים בקרקע ובמדיניות הקרקעית לחבור יחדיו ליצירת מדיניות קרקעית חדשה במדינת ישראל שמבוססת על סולידיות, שוויון וצדק חלוקתי. כבר בתחילת הדיונים עלו שאלות מהותיות ביחס לעמדת הקשת הדמוקרטית המזרחית בסכסוך הישראלי-ערבי ולשאלות הנוגעות לקרקע בהקשר זה (כמו: זכות השיבה, נוכחים נפקדים ועוד). במהלך שנת 2004 בכוונתנו "להחיות" את הרעיון סביב סוגיות שינוי תחומי שיפוט מוניציפאליים. מטרתנו ליזום מפגשים של כל "הפורום להסכמה אזרחית", במטרה לגבש סדר יום קרקעי חדש במדינת ישראל.

    עכשיו תראה אתה יכול לבוא למפגשים שלנו של הקשת הדמוקרטית המיזרחית ולהמשיך את הדיון ולהפרות אחד את השני ואתה יכול להתבצר בכעס ו"הונאה עצמית" שלך כלפי עצמך. אנחנו פועלים ולא בדרכים לא חוקיות או רומנטיות,
    אנחנו קבוצה של מיזרחים מודעים שמשלבים פעיליות רחבות כדי ליצור פרוייקט הגמוני אלטרנטיבי בחברה הישראלית, הן דרך פעילות בחברה האזרחית להגדרת זהויות (כדי לצאת מתו הפוליטיקה של הזהויות, שהופכות לשבטיות צרה) וגם רב תרבותיות ורשימה של דרכים להגנה על זכויות האזרח וגם יצירת מדינה חדשה ומשופרת קרי פרוייקט לשינוי צורת ההגמוניה הקיימת כדי לחוקק חוקים שיוויונים שיאפשרו קיום בכבוד ושיוויוניות.
    לדוגמא הראשונה אנחנו למשל יוצרים תערוכות משופות למזרחים ופלסטינים בעשר מתנסים ברחבי הארץ.
    לדוגמא השניה אנחנו למשל נאבקים בשילוב עם קואליציות של ארגונים נגד ההחלטה על הפסיכומטרי.

  22. יוסי לוס

    לאילן,
    אם תקרא בעיון ועם כבוד את התגובות המורכבות, העמוקות והחכמות של אופיר עבו, אני מאמין שתבין טוב יותר למה מתכוונים הוגים ביקורתיים כאשר הם כותבים על זהות מזרחית.

    ימיני,
    אולי תקרא אותן גם אתה בעיון ועם כבוד ותגיב עליהן?

  23. סמי שלום שטרית

    יוסי/איציק,
    בתגובה הקודמת ששלחתי נפלו כמה שגיאות מקלדת משמעותיות, אנא מחקו אותה ופרסמו את זאת. תודה. סמי.

    לפני יותר מחודשיים בן דרור ימיני ואנכי קיימנו התכתבות ארוכה ופרסמנו אותה בהסכמת שנינו. את רוב הדברים שהיו לי לומר אמרתי לו שם, ואני מצרף כאן למטה את כל ההתכתבות לטובת הדיון כאן. בכל זאת אוסיף שתיים-שלוש הערות לכמה דברים שימיני הוסיף כאן. ראשית, רב-תרבותיות מפחידה אותך מהסיבות הלא נכונות לצערי, כלומר החשש שלך (כמו של יולי תמיר) הוא שחס וחלילה נגדל כאן דור חדש של ישראלים שלא ידעו את שיר הרעות, את חלוצי דגניה (שודדי כנרת כבר אמרו כאן), את לוחמי הפלמ"ח (בלי לחשוף את פשעיו) ואת נאורות הקיבוץ (שהוקם על חורבות הפלסטינים ושקבע קריטריונים גזעניים לקבלת חברים במעטה של "סוציאליזם"). זה הפחד שלך. הפחד שלי הוא מסוג אחר של רב-תרבותיות שהשלטון לכאורה מקיים – רב תרבותיות דמגוגית, כפי שהיא מכונה בספרות. כלומר, יצירת מעין רושם פלורליסטי של אחדות ישראל (היהודית כמובן, הישראלים הערבים הרי לא קיימים בתודעתך) עם כל שקרי "כור ההיתוך" והאינטגרציה. רב-תרבותיות אמיתית היא כזו המאפשרת צמיחה אמיתית ודינמית (אני מתפלא על הפשטנות שלך) של כל זרם בשפה, בספרות, במוסיקה, בתיאטרון, קולנוע, אופנה וכו'. אם מישהו מתעקש לקיים ליבה בתכנית הלימודים הרשמית או התקציבי התרבות, היא חייבת להיות שטח המפגש בין כל אלה. שם קורים הדברים הנפלאים ביותר בתרבות, זה מה שאנו טוענים תמיד (עכשיו אני מדבר בשם רבים וגם חבריי בקשת) ולא דיברנו מעולם על בדלנות כפי שאתה מייחס לנו. גם את קדמה לא הבנת אם כך.
    דבר חדש שאתה עושה כאן הוא האשמה מקבילה של המזרחים בישראל בפיגורם ונחיתותם כדבריך, כפי שהערבים אשמים בפיגורם ובנחיתותם. כלומר, כפי שבמקרה של הערבים אי אפשר להאשים את המערב ואת הקולוניאליזם (ולדידך אפילו לא את המשטרים משתפי הפעולה עם המערב) בפיגורם הכלכלי, כך אין המזרחים יכולים להאשים את הציונים-האשכנזים ושותפיהם המערביים בפיגורם ונחיתותם הכלכלית של המזרחים. מדהים, ממש התעלית מעל עצמך. ההקבלה דווקא מוצאת חן בעיני, אבל היא לא מחזיקה מים איך שאומרים במערב. וכבר כתבו כאן יפה רבים על כך. לדעתי אתה מתעקש להתכחש שוב ושוב למבנה החברתי-כלכלי שעיצבו כאן הציונים האשכנזים יחד עם שותפיהם המזרחים שלא מאפשר למזרחים ולערבים בישראל להתרומם כקולקטיבים ואל תביא לנו את ש"ס, כבר כתבתי רבות על ש"ס כאויב הראשי של המזרחים בישראל. אשמח מאוד אם תקרא את ספרי החדש עד כמה שאפשר בראש משוחרר, אולי עם כל הצניעות בכל זאת אתרום לך משהו להבנת הדברים. אבל מעבר לכך — קח את החינוך כמקרה מבחן, תלמד את הנתונים היום (עזוב את ש"ס, יש לה רק 30 אלף תלמידים), תלמד את המבנים (מקיפים ומקצועיים למזרחים), תלמד את הנחות היסוד שהולידו את המבנים הלל, ואז שאל את עצמך בכנות למה המדינה לא רוצה (בעקשנות) לשנות אותם, כלומר לתת לכולם שוויון באפשרויות.
    לגבי מערב ומזרח – כל הדיון שלך ממש מיושן לגמרי, כי אתה גוזר מהדיון המקומי שלנו גזירות מרחיקות לכת. "המערב" המתקדם של היום לא יכול ולא יוכל להיות כזה ללא כל "המזרחים" שפועלים בתוכו. הרי אתה, יהודי כהה עור, לא היית רוצה לחיות במערב ההוא עם קולוניאליזם, עבדות, דיכוי נשים ופועלים וגזענות תרבותית. קח את ארה"ב – ללא מאבק השחורים היא הייתה עדיין מדינה גזענית רשמית פשוטה למדי. הקמפוסים שלה היו עדין מסוגרים ומפגרים מבחינה תרבותית, כי גזענות מבחינתי היא הסממן הראשון במעלה לפיגור תרבותי. אני מקווה שאתה מסכים איתי ולא חלילה עם בני מוריס שטען שחיסול האינדיאנים היה נחוץ כדי לייסד את הדמוקרטיה האמריקאית. "המזרחים" שחיים ופועלים במערב ושעושים אותו למתקדם (תסתכל על מפת הפילוסופיה היום בצרפת ואירופה בכלל), הם רק קצה הקרחון של רבים אחרים החיים עדיין תחת משטרים ערביים דיקטטוריים שלא היו מחזיקים יום אחד מעמד ללא התמיכה האמריקאית. תעקוב מקרוב אחרי איראן ותראה מה יקרה שם בעשור הקרוב.
    אז לסיכום עניין הזהות — אם להתנגד לכיבוש ולקולוניאליזם מערבי זה להיות מערבי, אז אני מערבי! אם להתנגד לגזענות תרבותית של המערב זה להיות מערבי, אז אני מערבי! אם לתמוך ברב-תרבותיות מלמטה זה להיות מערבי, אז אני מערבי! אם להתנגד לקפיטליזם הדורסני המערבי זה להיות מערבי, אז אני מערבי! הנה אם כן, אני מערבי במאת האחוזים.

    לפניכם כאן חליפת מכתבים בדואר האלקטרוני ביני לבין העיתונאי בן-דרור ימיני, שהתקיימה לפני כחודשיים במהלך השבועות הראשונים של חודש נובמבר 2003. ההתכתבות החלה ביוזמתו של ימיני כתגובה להתייחסות שלי להודעה בפורום של קדמה, כאילו הייתה של בן-דרור ימיני. טעיתי, אך מכך נמשך הדיון שלפניכם. משום שהעניינים העולים בוויכוח הזה הם חשובים מאוד לדיון הישראלי ורלוונטיים לדיון החדש המתפתח כאן, החלטתי לפרסם שוב (פרסום ראשון היה באתר "קדמה" http://www.kedma.co.il וראו גם תגובות שם). הפרסום הוא בהסכמת שנינו והדברים בחליפת המכתבים הזו הם כפי שנכתבו כלשונם ובמלואם. איש מאיתנו לא ביקש לנסח תפיסות שלמות ומושלמות בדואר האלקטרוני, אך זה הוויכוח ואני מקווה שהוא יתרום לדיון פורה.

    2.11.03
    לסמי שלום שטרית שלום
    יש לי אליך בקשה: אל תכניס אותי לוויכוח שמתנהל אצלכם. כשיש לי מה לומר, יש לי היכן לומר. היו כבר כאלה שכתבו תוך שימוש בשם שלי, וזה גרם לי להירתע מהשתתפות בפורומים מסוימים. וכשיש לי מה לומר, אין לי בעיה לכתוב בפורומים שונים, בתנאי שאני יודע שבודקים שאני זה אני. כשהיה לי עניין להשתתף בפורום של "העוקץ", השתתפתי.
    בעניין מה שאתה אישית כתבת, על כך שאני ימני, או המשרת של דנקנר, או משהו כזה, אין לי שום הערה. קראתי וחייכתי. זו ביקורת לגיטימית לחלוטין. את מה שהיה לי לומר בעניין יהודה נוריאל אמרתי גם בישיבות מערכת וגם במאמר שפרסמתי. וזה בסדר, סמי, מותך לך לטעות. אם היית עוקב אחרי מה שאני כותב, היית מבין שאותו "דרור הלוי" לא מייצג את עמדתי בעניין. להפך. גם בעניין החלוקה בין "שמאל" ל"ימין", חלוקה שאני שולל לחלוטין, פרסמתי את דעתי. ואותו "דרור הלוי" ממש לא מעודכן. כך שגם כאן – טעית.
    אני חוזר ואומר שהביקורת נגדי – לגיטימית לחלוטין. גם בעמודי הדעות שאני עורך בעיתון "מעריב" פרסמתי ביקורת נוקבת נגד דברים שכתבתי.
    ובכלל, קראתי כבר שאני לאומן, וקראתי כבר שאני שמאלן, כך שזה בסדר. כל אחד וזווית ראייתו.
    את הדעות שלי אני מפרסם ב"מעריב", וחלק מהן גם באתר http://www.yemini.cc, ומי שזה באמת מעניין אותו, מוזמן לקרוא. גם את הדעות שלי בענייני מזרח ומערב.
    וחוץ מזה, בין אם אני מסכים עם תכנים מסוימים באתר, ובין אם לא, זה בהחלט מעניין לקרוא.
    שיהיה לכם רק טוב
    בן-דרור ימיני

    3.11.03
    אהלן בן-דרור,
    תודה שטרחת לכתוב. מצטער על שזיהיתי אותך עם דרור הלוי שכתב בפורום של קדמה, חשבתי שהוא מייצג אותך. אני יכול למחוק את זה ואני יכול לפרסם את תגובתך זו ואת תגובתי זו ואולי כדאי אפילו שהדיון יהיה פומבי לטובת הקוראים. ולגופו של עניין – זו הזדמנות לומר לך שאתה אחת האכזבות הגדולות של הרבה אנשים, גם שלי בשלב מוקדם. ספרך "אגרוף פוליטי" שהיה ציון דרך בזהותם של צעירים מזרחים רבים (ההתפכחות מהליכוד, לא אני כמובן) מופנה עכשיו ישר לתוך פרצופם באופן בוטה ביותר. כן, דנקנר משתמש או נעזר בך בטיהור מעריב מכל סממן שמאלי והוא אמר לי בארבע עיניים (כמובן הוא כינה אותם "אשכנזים יפי נפש"). אל תשכח את מי החלפת כעורך הדעות ולמה. הוא בהחלט רואה בך תיקון אזימוט ימינה וכך גם נראה המדור מאז שאתה שם, אבל אתה לא חייב לראות את זה או להסכים. מאז תחילת האינתיפאדה השנייה אתה באופן עקבי תומך במדיניות הממשלה ומצדיק את הטרור של צה"ל בשטחים. כל מי שמציג דעה אלטרנטיבית לציונות של שרון-ברק מיד מסומן על-ידך ומותקף כשמאלן סהרורי ומתויג כאויב העם. זו לא דרך הדיאלוג והדיון, אתה עוסק במלחמה של ממש, מלחמה לאומית, תקרא לזה איך שאתה רוצה. ישראל היום היא המדינה הנוראה ביותר בעולם הדמוקרטי מבחינת זכויות אדם ואזרח, כיבוש ודיכוי כלפי פנים וחוץ. איך אתה יכול לחרף נפשך ככה בהגנה על מדינה מטורפת שכזו. במה אתה שונה מיהודים אמריקאים שתומכים באופן עיוור בטירוף הזה בדרך אל תהום, לטובתם לפחות העובדה שרובם בורים ועמי ארצות בכל הקשור לפוליטיקה הישראלית-פלסטינית. אם היית הולך עוד צעד אמיץ עם "אגרוף פוליטי" היית בהחלט מכיר בכך שהציונות-האשכנזית-המשיחית (חילונית ודתית כאחד) היא תנועה גזענית, אנטישמית והמסוכנת ביותר היום לקיומם של רוב היהודים בעולם. התמיכה הלאומית שלך ושל כל ציוני היום בסופו של דבר מתמצתת לתמיכה בקומץ יהודים חולי רוח שכל עניינם להתפלל בחברון, ובקומץ בעלי הון רודפי בצע שיורידו את כולנו לתהום. זו המשמעות היחידה של הציונות היום, יש מי שהחליטו לשעבד את חייהם ועצמאות מחשבתם לטירוף הזה ויש מי שמדברים באומץ על ביקורת ואלטרנטיבה להחלפת המשטר והאידיאולוגיה המרכזית שלו. אבל אתה עוד לא שם לצערי ולכן אנחנו בוויכוח הזה.
    כל-טוב,
    סמי

    3.11.03
    לסמי
    אני טורח לכתוב, תתפלא, דווקא בגלל שאני קשוב, מאוד קשוב, לדברים שנכתבים באתר שלך.
    אני לא מסכים, ואם אתה עוקב אחרי הכתיבה שלי, אתה יודע את זה. זה לא מפריע לי להעריך את העבודה המעניינת שאתם עושים.
    לעצם העניין: אין לי מושג מה אמר לך דנקנר בארבע עיניים. אותי מעניין רק דבר אחד: האם אני מסוגל או לא מסוגל לכתוב את מה שאני צריך לכתוב. איזה מזל ששני מאמרים שלי, גם זה שפורסם ביום שישי וגם זה שפורסם היום, רק היום, לא בדיוק מאששים את התיאוריה שלך על "הצדקת הכיבוש". מכיוון ששניהם מופיעים באתר האינטרנט של העיתון, ולא רק בארכיון, אני לא מצרף לינקים.
    נכון, יש לי ויכוח קשה ונוקב עם חבורה מאוד מסוימת, שככל הנראה אתה שייך אליה, למרות שלא ראיתי את השם שלך מתנוסס בעצומות הזוועה. אני אפילו חושב שיש קשר בין חלק מהמתנחלים לחלק מבני אותה קבוצה. יש קואליציה בין הגזענים מהשטחים לבין השמאל הסהרורי. איזה מזל שזה בדיוק מה שפרסמתי היום. ממש היום, עוד לפני שקיבלתי את האימייל שלך.
    אתה בוודאי לא מסכים איתי בניתוח. זה לגיטימי. זה גם לגיטימי לבקר אותי באופן חריף ונוקב. ברמה האסטרטגית, אני ציוני שמתנגד באופן נחרץ להתנחלויות ולכיבוש. זו העמדה שהבעתי לאורך כל השנים האחרונות, ואין שינוי של מילימיטר אחד בעמדה הזאת. לא ניכנס כרגע לוויכוח על הציונות, כי היריעה לא תספיק. בנוסף, מה לעשות, נשבר לי כבר לקבל יריקות מהפלשתינים ולומר שזה גשם. כאשר ערפאת דחה את הצעות קלינטון (קלינטון, לא ברק, שהצעותיו היו אולי לא רציניות), הוא ביצע פשע כלפי העם הפלשתיני. את זה אומרים גם פלשתינים, ואני מוכן להפנות אותך למקורות.
    ברמה הטקטית, אם מישהו משנינו ניתק את עצמו לחלוטין מהשטח, תוך התמכרות לסיסמאות פסבדו-אקדמיות מבית המדרש של אדוארד סעיד – זה אתה, ורבים מבני החבורה שאני מעריך. מעריך אבל לא מסכים.
    תתפלא, מי שגרם לי להתפכחות מסוימת הם דווקא אינטלקטואלים ערבים, שנשבר להם כבר מהסיסמאות הישנות שלפיהן כל העולם אשם – היהודים, הציונות, המערב, ארה"ב, הישראלים – ובכך לספק שנאה להמונים, אבל גם אפס שינוי. מה לעשות, חלק גדול מהטקסטים שאני קורא, מתוצרת האקדמיה, הם בעיקר טקסטים של הצדקות לשנאת המערב. בדיוק כמו האינטלקטואלים הערבים, גם אני חושב היום, שהטקסטים האלה תוקעים את המזרח, את הערבים, את המזרחים בישראל, בדיוק באותו מקום שרק מוביל אותם לעוד פיגור.
    יש בינינו ויכוח נוקב. אבל בניגוד אליך, אני מתייחס לגופם של דברים. זו גם הסיבה שאני מבקר קבוע באתר שלך, כמו גם באתר העוקץ ובאתר הקשת. אותי זה מעשיר. זה מחייב אותי להתמודד עם טענות, שבחלקן אני אפילו מקבל. אני לא משחרר את "המערב", את "מפא'י", את "הציונות", מהרבה מאוד טעויות ועוולות. אבל, מה עם פרופורציות? מה עם קצת, רצוי הרבה, ביקורת עצמית? מה האלטרנטיבה שאנחנו מציעים למזרחים כדי לצאת מהעוני? האם לספר להם שהציונות היא האשמה? די, מספיק. זה לא רלבנטי וזה לא ישנה כלום וכדאי, ממש כדאי, שאם אנחנו רוצים לשנות משהו, נביט על מה שקורה כאן ועכשיו. לספר סיפורים על כך שבגלל כמה שליחים של סולל בונה שרצו להפוך את המזרחים לדתיים יותר, וזה מה שמוכיח שהציונות דפקה את המזרחים, ורצתה להפוך אותם לציונים, כמו שמספר עכשיו יהודה שנהב בספר החדש שלו, זה קצת לאבד את הפרופורציות. כשאגמור לקרוא את הספר אכתוב עליו קטע, שגם אתה, בלי קשר ליחסיך עם שנהב, מאוד לא תאהב. אבל נמאס לי מהבכיינות הזאת. נמאס לי מחיפוש המחט בערמת השחת כדי לחבר תיאוריות מדומיינות, שמתחזות להיות מלומדות.
    תקצר היריעה מלמצות את המחלוקת בינינו בעניין הזה. אבל אנא, בוא נתווכח לגופו של עניין. גם כשהמחלוקת חריפה, מאוד חריפה.
    לעניין העמודים שאני עורך: תתפלא. בדיוק בינואר, כאשר נכנסתי לתפקיד העורך, פורסם סקר על כל שבמעריב יש הטיה קטנה לכיוון ימין, ובידיעות, הטיה קטנה לטובת שמאל.
    כל בדיקה מהימים הללו תגלה משהו שונה. אתמול, למשל, התפרסם מאמר של פוריה גל (אתה מכיר אותה … ) נגד הגזענות של פרסומות אגד, ומאמר תגובה של הפרסומאי פוגל. שני מאמרים נוספים, של רוזנטל ולבני, האחד נגד נצרים, השני נגד הליכוד, היו משמאל למרכז. מאמר נוסף היה של ניר ברעם (שאיתו היה לך ויכוח מעניין ב"תרבות" מעריב), שכולו התקפה על נתניהו והצדקה להסתדרות ולשביתה.
    והיום? מאמר פמיניסטי של הליגה נגד פורנוגרפיה, מאמר בעד ניצב מזרחי (נגד דנקנר!!!), מאמר על רבין (נגד שרון), מאמר על עצרת הזיכרון לרבין (ממש לא מאמר ימני) ומאמר אחד הסוקר את שלילת ישראל בעולם. ויש עוד שני מאמרים, לא בעמודים שאני עורך, אבל שאני אחראי עליהם (ואחד מהם אני כתבתי בעצמי), בעקבות הסקר על ישראל באירופה, ושניהם, תתפלא, עוסקים יותר בהאשמת ישראל מאשר בהאשמת האירופאים. שני המאמרים, שוב תתפלא, שוללים את התזה שמדובר באנטישמיות.
    אז איך זה בדיוק מסתדר עם "טיהור מעריב מכל סממן שמאלי"?
    גם כאן, מה שאתה מצייר לעצמך עליי ועל מה שאני עושה רחוק מהמציאות.
    אבל אני לא כועס. שהרי בלהט הוויכוח, כולנו טועים. כולנו מגזימים.
    אתה צודק, אני מחרף את נפשי בהגנה על המדינה, אבל אני מבקר בוטה ונוקב (ולדעתי גם יעיל יותר), של המפעל ההתנחלותי ושל הכיבוש. אני מתעב את הצביעות המערבית שעיוורת לחלוטין לפגיעה בזכויות אדם בכלל ואישה בפרט, שעיוורת לחלוטין לג'נוסייד שמתבצע בסודן, והופכת את ישראל למוקד הפשעים נגד האנושות. אלה הבלים.
    אגב, הגישה הזו היא הסוג הנחות ביותר של אוריינטליזם: אתם, הישראלים, מכיוון שאתם "מערביים", אז נבקר אתכם בחריפות. אבל הערבים, מכיוון שהם מפגרים ונחותים, יכולים לעשות מה שהם רוצים. לדכא, לרצוח. זה בסדר.
    מה לעשות, אני מתעב את האוריינטליזם הזה.
    אגב, גם בעניין הזה, הושפעתי מדעות של אינטלקטואלים ערבים, שבהפוך על הפוך לאדוארד סעיד, הבינו שה"סלחנות" הזאת, שמאשימה את ישראל אבל אף פעם לא את הערבים, היא סוג של אוריינטליזם.
    נכון, מוקד הוויכוח בינינו הוא עקרוני. על הציונות. על אנשי אקדמיה כמו אילן פפה וטניה ריינהרט, שאף פעם, ממש אף פעם, לא טענתי שצריך לפטר אותם, אבל חשפתי את הנזק האדיר שהם עושים. לדעתי, הם הצד השני של המטבע של היהודים הגזענים (שרק היום, כאמור, כתבתי עליהם).
    אבל בוויכוח הזה אין שום סיכוי שנתקרב. זה ויכוח קשה ונוקב. הגעתי למה שהגעתי רק אחרי שראיתי איזה נזק אדיר הם עושים לישראל. לא, הם לא מבקרים את ישראל. הם מבצעים דה-לגיטימציה לישראל. ואני רוצה לשמור על הבית שלי. לא על נצרים. על תל-אביב. בגללם, בדיוק כמו בגלל המתנחלים, יכול להיות שבעוד כמה שנים לא יהיה לי בית. ולא בא לי להיות פליט.
    טרחתי וכתבתי, אני חוזר ואומר, בגלל שאני מעריך ומוקיר את מה שאתה עושה. אני אפילו מקנא לפעמים בלהט. אבל מה לעשות, אני גם לא מסכים. לפחות לפעמים. וכשיש לי מה לומר בעניינים הללו, אני גם כותב. כך כאשר יש לי מה לכתוב נגד דנקנר, כך כאשר יש לי מה לכתוב נגד אחרים, ואולי גם נגדך. אני רק משתדל, ואני מקווה שאני מצליח, לכתוב לגופו של עניין.
    ואני גם משתדל להביט בבוקר במראה, ולהיות שלם עם עצמי.
    בברכה, בחוסר הסכמה ובהוקרה
    בן-דרור

    5.11.03
    שלום ימיני,
    לא אמרתי לרגע שאתה מצדיק את הכיבוש ככזה, כמהות, אחרת לא היינו מחליפים אפילו מילה, כי מה הטעם. אבל לא פעם הצדקת פעולות של צה"ל בשטחים כפעולות "הגנה עצמית" וכו'. אני בכלל לא מצפה שהפלסטינים ידברו איתי, הם לא חייבים לי כלום, כל החוב הוא שלנו והוא רק הולך ותופח. המתנחלים לא התנחלו שם בניגוד לאידיאולוגיה המרכזית של כל ממשלות ישראל מאז 1967. אף אחד לא העז להפסיק את המחלה הזאת, אדרבא מטפחים אותה ומקדשים אותה והיא היום חזות הכל.
    גם אני מכבד את עמדותיך וכמובן לא מסכים איתן. אני לא יודע היכן אני לא מתייחס לגופם של דברים, זה כל מה שמעניין אותי. נכון, המרחק בינינו עצום, ובמקרים כאלה אני חושש שאני סתם מתיש אותך ואותי, כי הרי הדברים כבר יגעים. לומר שהפלסטינים יורקים עלינו, או שהם פוגעים בעם שלהם, זה פטרנליזם צרוף, מי אנחנו ומי ברק או ביילין, ומיהו קלינטון שיגיד או יציע פתרון זולת ללחוץ על ישראל חזרה לקוי 1967 כולל ירושלים, כי ישראל היא הבעיה כאן. הפתרון אצלנו, תמיד היה.
    אני לא מנותק, האמן לי. וגם לי יש ידידים אינטלקטואלים פלסטינים בשטחים ובגולה וערבים ממרוקו ועד עיראק. זה שהם שונאים את המשטרים הערבים ואת ערפאת ואת החמאס, זה לא עושה אותנו צדיקים יותר כלפיהם. החופש הוא גם אינדיווידואלי.
    ובעניין המזרחים – איך אתה שיודע כמה דברים מסוגל לכנות את השיח המזרחי האינטלקטואלי בכינוי "בכיינות"? או "תיאוריות מדומיינות". באמת?! וכל הנופת צופים שאתה יונק מהאשכנזים הנאורים היא תורה חקוקה בסלע? אז מה לנו להלין על גזענים כמו לפיד ואשכנזים אחרים. אני מזמין אותך לקרוא את ספרי שיצא בינואר אינשאללה ("המאבק המזרחי בישראל" בהוצאת עם עובד/אפקים) ותראה כמה ביקורת פנימית ועצמית, לצד כמובן תפישה מגובשת של יחסי התרבות והכלכלה בין אשכנזים למזרחים. הרי כל-כך קל ונעים להיכנס לעמדה שלך, אחרי שהשגת את ההשכלה והמעמד, לבוא ולקרוא לכולם בכיינים ולבטל במחי יד מאבק של עשרות שנים ולמחוק היסטוריה שלמה. הרי זה מה שהמשטר עושה בעזרת ההגמוניה התקשורתית והתרבותית. לא אני צריך לסנגר על יהודה שנהב, כי אנו חלוקים בכמה דברים פנימיים, אבל קשה לי עם הזלזול הגורף הזה שלך נגדו ובעיקר נגד החשיבה של אלה שוחט המבריקה בקנה מידה עולמי. עוד לא קראתי את הספר שלו אבל קראתי את התזות המרכזיות שלו ועם חלקן יש לי ויכוח, כמו לומר שהציונות טיפחה את דתיותם של המזרחים (במקרה של עיראק) כדי להרחיקם מערביותם ולקרבם לציונות. הציונות אכן ביקשה להרחיק את המזרחים מערביותם כמו שאמר בן גוריון: "צריך להפוך את התימני מה שיותר מהר מתימני ליהודי", אבל באותה נשימה היא ביקשה לעקור את הדתיות מהיהדות שלהם, כלומר יהדות ללא אלוהים ועברית ללא תפילה. כמובן קצרה היריעה כאן וכבר כתבנו על זה תילי תילים. (האם קראת את ספרי "המהפכה האשכנזית מתה"?).
    בקצרה, כן, התפקיד שלנו הוא להצביע על הציונות והמשטר שהיא כוננה כאשמים המרכזיים לכל תחלואינו הפנימיים המקרינים על החוץ כמובן. שוב ושוב נחזור על כך ונכתוב ספרים ונפיק סרטים ונשיר שירים ונציג הצגות, ונחלחל אט אט לתודעתם של האנשים, מזרחים ואשכנזים כאחד. זה היעוד שלנו. עד שיתמוטט המשטר והאידיאולוגיה המרכזית שלו. ואני בטוח שאתה מבחין בין ארץ, חברה, מדינה ומשטר. כולנו אוהבים את הארץ הזאת וקשורים בנפשנו לחברה לטוב ולרע, המדינה כהתארגנות בסיסית קיימת כנקודת מוצא מוסכמת, אבל המשטר והאידיאולוגיה שלו עומדים לדיון ולביקורת ולמאבק לכאן ולשם. משטר ואידיאולוגיה אלטרנטיביים לציונות האשכנזית-המשיחית-הקולוניאלית-הגזענית, בוודאי שישפיעו גם על גבולות הארץ ומבנה החברה והמדינה. המאבק הזה לגיטימי לחלוטין וזה עוול מבחינתך להציגו כחתירה נגד קיומה של המדינה ואת זה אתה עושה. מהזווית שלי זו חתירה להצלת המדינה והחברה. כן האלטרנטיבה, אתה טוען שאנחנו רק מתבכיינים מבלי להציג שום אלטרנטיבה. אני מתפלא עליך, הרי הצענו (בכל התנועות והארגונים בעשרים השנים האחרונות במעש ובתיאוריה) מודלים אלטרנטיביים לחינוך והשכלה, לתרבות ויהדות, לכלכלה, למבנה החברתי וכמובן לסיפור הישראלי-פלסטיני, שם כל הגוונים יושבים על מכנה משותף אחד: הפסקת הכיבוש ופירוק כל ההתנחלויות והמתנחלים.
    זה מובן שאתה לא רוצה להיות פליט, גם הפליטים הפלסטינים לא רצו ולא רוצים להיות פליטים, אבל אני לא בטוח שהמשטר הנוכחי (לא מדבר על ממשלה זו או אחרת) יבטיח לך עתיד בטוח כזה. אין שם הרבה הגיון, אתה חייב להודות, ויש לעומת זאת דמיון יהודי-אשכנזי מטורף ופרוע שמוביל אותנו לתהום. עכשיו הבחנה חשובה – כשאני אומר אשכנזי אני כמובן עושה עוול של הכללה אבל אני כמובן מתכוון לאלה שהם ציונים-אשכנזים-אנטי-מזרחיים בתפישת עולמם, גם אם הם מזרחים במוצאם. כך גם כלפי המונח מזרחים, הוא עניין אידיאולוגי, פוליטי-תרבותי, עניין של בחירה: האם להמשיך ולבצר את הגטו היהודי הגרעיני הזה ולהתחפר בתוכו עם חומות וגדרות ותעלות ומחפורות, או להתחיל בתהליך קשה מאוד ומתפשר של הכרה במציאות המזרח תיכונית שלנו. ואני מקווה שלא תתחיל עכשיו עם השבלונות השטחיות כמו "למי בעולם הערבי או המזרחי אתה רוצה להידמות?", או "אתה רוצה לחזור למרוקו?" אני מדבר על החלטה פנימית בתוך עצמנו כיהודים וכמי שמתיימרים לחזור למזרח הגיאוגרפי והתרבותי (העברית היא בעוכרי האשכנזים, כך טען קלמן כצנלסון הגזען בספרו "המהפכה האשכנזית", משום שמקורה במזרח). השיקול הוא עצמי בלי לשאול למי אני רוצה להתקרב או ממי להתרחק. אני רוצה להתקרב לעצמי. הרי למשטר הזה אידיאולוגיה גזענית באופן רשמי, אנטי-מזרחית-ערבית, אנטי-יהודית במובן הדתי של המלה ואנטי-שמית במובן התרבותי, מתנשאת ונטולת מצפון ומוסר אוניברסלי או יהודי בכלל. ואני מדבר כרגע על יחסים בין יהודים בלבד. זו מחלה קשה מאוד, אבל לא חשוכת מרפא.
    כל-טוב,
    סמי

    12.11.03
    לסמי שלום
    נתחיל דווקא בהסכמות.
    אמרתי וכתבתי, ואחזור על כך כמו קאטו הזקן, שההתנחלויות יביאו לסופה של מדינת ישראל.
    נכון, אני מודה בחטאי: לצד ביקורת בוטה וקטלנית על מה שעושה צה"ל בשטחים, העזתי, פה ושם, גם להצדיק את עצם הצורך להתגונן. עוד אחזור לכך.
    אכן כן, אני מודע לכך שכל ממשלות ישראל טיפחו את ההתנחלויות. זה בוודאי לא מוריד את מפלס הטמטום. בעניין הזה, בניגוד לעניינים אחרים, נראה שאין לנו מחלוקת אמיתית.
    נחזור לנקודת מחלוקת מעניינת. לטענתך, הביקורת שלי על הפלסטינים היא "פטרנליזם רצוף". צר לי, אבל זו מחלוקת עקרונית. אם יש לי רצון אמיתי להתמודד עם מה שקורה כאן, וזה כולל התנחלויות וכיבוש והתאבדויות ועמדות ופרסומים והצהרות, אני לא יכול לברוח ממה שרוצה וממה שעושה העם הפלסטיני או הנציגים שלו (לא תמיד זה אותו דבר).
    יש לי חשש, שדווקא הנטייה שלך, שמתאימה לדפוס חשיבה מאוד מקובל בקרב "כוחות הקדמה" במערב, היא נטייה פטרנליסטית. ולמה? משום שאתה מתייחס לקונפליקט כאילו שהפלסטינים לא קיימים בו. מה לעשות, הם חלק מהמשחק. ומה לעשות, לא רק שהם חלק מהמשחק, אלא שיש להם גם חלק באחריות למה שקורה. נכון, אישית אני תומך ביציאה חד-צדדית מהשטחים, אבל כנראה לא מאותן סיבות שלך. כאשר אלפי אנשי אקדמיה בעולם מנתחים את הקונפליקט, אבל לא מתייחסים לאשמת הפלסטינים, בסירובים חוזרים ונשנים, כולל הסירוב להצעת קלינטון, הם יוצרים תמונה מעוותת. בניגוד אליהם, אני לא מתייחס לפלסטינים בפטרנליזם. מי שפוטר אותם מאחריות, מתייחס אליהם כמו אל חבורת מפגרים. להם מותר להרוג את עצמם. להם מותר לדכא את הנשים שלהם. להם מותר לרצוח האחד את השני. זה בסדר. הרי הם ילדים מפגרים. מצטער, אני לא קונה את ה"אוריינטליזם" המהופך הזה.
    כמוך, גם לי יש ידידים בעולם הערבי. וכפי שכבר כתבתי לך, אני לא רק מתכתב איתם, אני גם מושפע מהם. אני גאה בכך. אבל אני מושפע מזרם אחר. אני מושפע מהזרם שכבר נמאס לו להאשים את כל העולם, את ישראל, את הציונים, את היהודים, את המערב.
    למען הסר ספקות: בשום פנים ואופן אני לא חושב שהשיח המזרחי האינטלקטואלי הוא שיח של "בכיינות". אבל כן, יש בו גם מוטיבים כאלה. למשל, אם נמשיך להאשים את מפא"י, זו לא רק בכיינות, זו גם בריחה מהעיקר ומהסיכוי לשינוי.
    אתה מאשים אותי שאני "יונק מהאשכנזים הנאורים", ועוד כ"חלק מההגמוניה התקשורתית". סליחה? אני לא חושב שיש עוד כותב בישראל שכתב נגד שתי הפרות הקדושות ביותר של האליטות בישראל: תקשורת ומשפט. אין עוד מישהו שתקף כמוני את השקר שטמון במושג "הציבור הנאור", מתוצרת ביהמ"ש העליון. כך שלא ברור לי על מה ולמה אתה מדביק לי את הדבר שעליו אני האיש השנוא ביותר בקרב אלה שהם ה"נאורים" והצבועים שבקרבנו. הרי הכינוי שלי הוא "צייד האליטות". והנה, פתאום אני הופך לדובר שלהם?
    אני לא מזלזל באף אחד. לא בשוחט ולא בשנהב. אבל אני חושב שהנוסחה הקבועה הזאת, של "נרטיב" ו"דיכוי" ו"דיסקורס" ו"קולוניאליזם" ו"הגמוניה" זקוקה לקצת רענון. אי אפשר להסביר כל דבר עם אותה נוסחה, שמתלבשת על תשעים ושמונה אחוז מהמאמרים בנושא. קצת התעייפתי מהחזרה הזאת. קצת מעצבן אותי לראות שהתיאוריות הללו, מאותו בית מדרש, לא מובילות את המסכנים, את המנוחשלים, את הדפוקים, את אלה שבאמת משלמים את המחיר – לשום מקום. זה טוב בעיקר למה שקראנו פעם: "אונניה אינטלקטואלית".
    ועוד אני מהרהר בדברים הללו, התוודעתי, כפי שכבר ציינתי, לזרם הרפורמיסטי הערבי. הזרם הזה, לדידי, היה כמו משב רוח מרענן. אז נכון שבן-גוריון אמר מה שאמר על התימני, ואת זה אנחנו, גם אני, מדקלמים כבר יותר משני עשורים. ומה? הרי גם אני ציטטתי את קלמן כצנלסון, וגם אני עשיתי עבודות סמינריוניות על איך הוצגו המזרחים בספרי היסטוריה. אני לא מתכחש לשום דבר ואני לא מזלזל במי שאומר היום מה שאני אמרתי במשך הרבה זמן.
    אלא שלהבדיל מרבים וטובים, אני כבר לא מוכן להסתפק בזה. אני לא מוכן לאמץ את המנטרה ש"הציונות אשמה בכל". מצטער. לא קונה יותר את הסחורה. נכון, אצלי זה נובע גם מגישה שונה לחלוטין למדינת ישראל ולתעמולה האנטי-ישראלית שהולכת והופכת לאנטישמית. בעוונותיי (גם לאחר שהתחתנתי עם צרפתייה, שאיתה אני הולך על תקן של בייבי סיטר לכינוסים אקדמיים שבהם היא מרצה), אני רואה את העוצמה של האנטי-ישראליות שהולכת והופכת לאנטישמיות. מצטער, אבל יש קשר בין מה שאומר תיאודורקיס לבין מה שאומרים שונאי ישראל אחרים, שמתחזים למי ש"רק" מבקרים את ישראל, אבל בעצם רוצים לחסל אותה. אני רוצה כאן מדינה יהודית ודמוקרטית (וכן, אני מכיר את כל התיאוריות שטוענות שמדובר בסתירה, ולא קונה אותן), בגבולות שישים ושבע.
    אני חושב שאת העוול עושים אלה ששותפים להצגת ישראל כמדינה קולוניאלית-גזענית. אני בהחלט בעד ביקורת, אפילו ביקורת נוקבת. אני עושה את זה בעצמי. אבל אני גם יודע לא רק איזו משמעות מקבלים הדברים הללו בעולם, אלא גם שמדובר בעיוות איום ונורא. שהרי לא שאנחנו "בסדר", אלא שאנחנו לא פחות בסדר מארצות כמו צרפת, אנגליה, איטליה וצרפת. מתי קראת בפעם האחרונה על מה שעושים הצרפתים במערב אפריקה? אתה יודה שהלה-מונד פרסם, באותו יום, ידיעה בעמוד הראשון, על שני פלסטינים שנהרגו על ידי ישראל, וידיעה בעמוד התשיעי למטה, על ארבעים אפריקאים שנהרגו על ידי כוחות הצבא הצרפתי? אתה בטח לא יודע. וזו הסיבה שאתה ורבים אחרים אימצתם לעצמכם את המוסר הכפול, המעוות, שלפיו – ישראל היא המדינה הפושעת ביותר בעולם. באירופה קונים את הסחורה הזאת. זה הרי מוסר של מצלמות טלוויזיה. אם יש יותר דם פלסטיני של הרוגים מאש ישראלית, אז ישראל מסוכנת. ואם אין דם של שחורים שנהרגים על ידי הצרפתים, אז צרפת לא מסוכנת.
    וככה, אתם, הרדיקלים, ה"מתקדמים", הפכתם את עצמכם לקורבנות של מוסר שכולו סיסמאות. ישראל היא פושעת, למרות שחוסיין ואסאד הרגו בערך פי עשרים פלסטינים ממה שישראל הרגה במשך מאה שנות סכסוך. ולא אמרתי שום דבר על סעודיה עם זכויות האדם שלה, ועל סודן שמבצעת רצח עם.
    אותך זה אולי לא מעניין. אבל אותי זה כן מעניין. בעיקר כאשר אני לא מוכן להיות שותף לשקר הזה, שלפיו ישראל היא המדינה הגזענית ביותר בעולם. אתה אומר במערב, אבל בעולם כבר לא עושים את ההבחנות שלך. אצלם, אנחנו המדינה המסוכנת ביותר בעולם. מה יש לומר, מחלקת ההסברה של אל-קעידה עושה לנו שיעורי בית.
    גם אתה, סמי, בורח מהשאלה העיקרית: איזו מדינה אתה רוצה כאן? איזה ערכים? כשאתה כותב שאתה רוצה "להתקרב לעצמך" אתה חייב הסבר. מה זה? מה התוכן?
    כתבתי פעם, ואני לא חוזר בי, שהתרבות המערבית היא דו-פרצופית. יש בה גם את הצד ההומני וגם את הצד המדכא, האכזרי. כתבתי גם, שהמזרחים מאתגרים את התרבות המערבית, דווקא משום שהם מאמצים את הצד ההומני שלה, אבל מכריחים אותה להתמודד עם הצד המדכא שבה. אבל כל זה לא מונע ממני לבצע גם ביקורת עצמית. אני יהודי וישראלי ומזרחי והומניסט, ובתור שכזה, אני גם מערבי. כן, במידה מסוימת, אני סובל מפיצול אישיות. אולי אפילו מסכיזופרניה. אבל אני לפחות מנסה להתמודד עם הדברים. אני גם לא מוכן לחסוך מעצמי את הביקורת העצמית. שהרי ה"מזרחיות" היא לא תשובה לשום דבר, בעיקר משום שלא לגמרי ברור מהי אותה מזרחיות. אם זו בעיקר סיסמה נגד האשכנזיות או נגד הציונות, אני לא שם. אם זו התרסה כדי ליצור כאן חברה הומנית וצודקת יותר, שהיא גם שוויונית ודמוקרטית, אז אנחנו באותה סירה.
    אבל כל זה לא נאמר כדי להמעיט מחילוקי הדעות בינינו. שהרי לא מדובר רק בטרמינולוגיה. מדובר גם, ואולי בעי…

  24. סמי שלום שטרית

    קר, שאני לא מוכן להצטרף לתיאודורקיס, שאו-טו-טו יספר לנו שהוא "רק" נגד ישראל, ולא נגד היהודים.
    אני נגמלתי מ"כוחות הקדמה" שמוכרים לנו סחורה שכולה גזענות. אני לא קונה את ה"אוריינטליזם" ההפוך שמרשה לערבים לחסל את עצמם ולדכא את עצמם (ולא מדובר רק על שלטונות מדכאים אלא על תרבות מדכאת), משום שהם "אחרים", ובעצם מפגרים. לא, הם לא מפגרים. כדי לצאת ממעגל האימים והקסמים של נחשלות ופיגור ודיכוי אי אפשר להמשיך את מילות הקסם של סעיד ושוחט ודומיהם. הם הפכו ל"מומחים ללגיטימציה", כמו שאמר גראמשי, אבל בהפוך על הפוך. הם מומחים להצדקות שמנציחות את הדיכוי.
    אבל כל הדברים הללו, מטבע הדברים, הם רק תמצית שבתמצית. חלק מהדברים, שכוללים ביקורת נוקבת גם על "הנאורים" וגם על המזרח, המזרחיות והרב-תרבותיות מופיעים באתר האינטרנט שלי http://www.yemini.cc.
    בברכה ובהוקרה,
    בן-דרור

    17.11.03
    ימיני שלום,
    קראתי את דבריך בעיון רב ואני בהחלט תומך לסמן קודם את ההסכמות. הלוואי שהן היו רבות יותר. כבר בתחילת דבריך אתה מציג את הסתירה הפנימית הטרגית של כל השמאל הציוני – מצד אחד אתה אומר כי פה ושם הצדקת פעולות של "הגנה עצמית" בשטחים הכבושים, מצד שני אתה אומר שההתנחלויות יביאו לסופה של ישראל. אם כך – איך בכלל הגענו לסיטואציה של "הגנה עצמית"? האם יכול להיות מצב שכובש יחזיק בטענה כזאת ולא יישמע מגוחך במקרה הטוב. למה הדבר דומה – אדם שהתפרץ לבית, השתלט עליו ונעל את הדיירים בחדרים. הם כמובן ניסו מיד להשתחרר ולגרש אותו בכוח, אחרי שסירב להסתלק ואחרי שוועד הבית ביקש ממנו יפה. ואז כמובן הפורץ, להגנתו העצמית, שולף אקדח ויורה בדיירים. במשפטו טען האיש שהוא ירה מתוך הגנה עצמית. אפשר שיימצא לו עורך דין ממולח וגם שופט מעוות והוא אף יצא זכאי ויחזור לאותו בית ויתפרץ אליו שוב והפעם יביא את החבר'ה. הרי מי כמוך יודע שבית המשפט העליון הוא אחד האחראים להכשרתו של השרץ הזה הקרוי התנחלויות, שהיום יש לו צבא שלם של שומרי ראש. לכיבוש יש רק פתרון אחד – להפסיקו, מהר כל עוד העניין הפיך והוא הפיך עדיין.
    חבל לי שאתה לא קורא קצת בדברים שכתבתי, פה ושם, בטוח היית מבין שאני האחרון שמתייחס לסכסוך כאילו הפלסטינים לא קיימים. הבנתי, אתה מבקש להפוך עלי את טענת הפטרנליזם כלפיך. אבל אתה צריך לגבות את זה. שים לב מה אתה מבקש ממני לעשות – אתה רוצה שאתחיל לעסוק בביקורת של הפלסטינים והערבים בכלל (למה הם הורגים את עצמם, למה הם מדכאים את נשותיהם, כדבריך) ואולי כך אבין שלא הכל שחור בצד הישראלי ואולי אז אתרכך מטענותיי כלפי פעולות "ההגנה העצמית" של צבא הכיבוש. מעניין אותי מהן הסיבות שלך לתמיכה ביציאה חד-צדדית, ומנין לך מה הסיבות שלי? כאילו שיש לי סיבות מיוחדות ונסתרות, מלבד הסיבה הפשוטה שכיבוש צריך להפסיק. נקודה.
    בוא נפסיק שנינו לדבר בשם "ידידים ערבים", כי יש בזה גם כן קצת פטרנליזם ומעבר לכך אין להם שום סמכות עליונה או מועדפת בעניין. אתה חוזר שוב ושוב על אשמת הפלסטינים ואני לא מבין עדיין איפה אתה יכול להוכיח את אשמתם, נניח עכשיו לצורך הפרקטיקה הפוליטית, מאז 1967. כל הקישקוש הזה על כך שהם לא פספסו הזדמנות אחת לפספס הזדמנות וכאלה חוכמות באמת לא מוסיפות שום הבנה לעניין אלא מבקשות לטשטש. איזו הזדמנות? להיכנע לאקדח של ברק או קלינטון, (מה זה חשוב?). אילו אני פלסטיני לא הייתי מדבר מלה אחת עם הישראלים אלא מתרכז במלחמת גרילה שהייתה מתקבלת באהדה בכל העולם, כי גרילה נגד הצבא וצבא המתנחלים היתה נתפסת כלגיטימית והייתה שוחקת את ישראל בפעולות חיסולים המוניות ולמעשה מסמנת את גבולות 67 באופן ברור, אבל אני לא פלסטיני ולכן אינני אומר מה הם צריכים לעשות. הפיגועים של החמאס והג'יהאד מבעיתים אותי, גם של חיל האוויר הישראלי באותה מידה בדיוק. מי שלא מצליח לחוות את אותה מידת זעזוע הוא גזען. לגבי אחריות, אין ספק שהאחריות היא תמיד של ישראל הן לגבי הפיגועים של הטרור הפלסטיני והן לגבי הטרור של הצבא הישראלי, כי אנחנו מחזיקים בכוח ובפתרון. הכל בידינו.
    לגבי השיח המזרחי והבכיינות – שוב אמרת שיש בו מוטיבים של בכיינות. האם זעקתו של קורבן הדיכוי היא בכיינות? אם כך העם היהודי הוא העם הבכייני ביותר בהיסטוריה. עם שמשקיע סכומי עתק כדי לתעד את הבכיינות שלו ולהפיצה בעולם, לשיטתך. באמת, אתה בז לעצמך. אתה צריך להבחין בין הפעילות האינטלקטואלית המזרחית המתעדת את הדיכוי וכן מצביעה על כל נקודה ושעל בתולדות יחסי המזרחים עם הציונות והמדינה. אם אתה מתנגד לזה, אז אתה אדם א-היסטורי, כלומר מבטל את תפקידה של ההיסטוריה ובעיקר את הזוויות האלטרנטיביות שלה. הרי לא תכנה את תיעוד האנטישמיות באירופה בתואר בכיינות ולא תעז לקרוא להפסקתו. הפעילות המזרחית האחרת היא של שינוי, תודעה ובניית מודלים לשינוי, בחינוך, בקהילה, בחברה ובכלכלה. כמובן שהשיח מזין את התודעה וההיסטוריה ("הבכיינות" כלשונך) תורמת להבנת המקורות לבעיות ולחשיבה על פתרונות . אתה חושב שמעניין את הסבתא שלי להקדיש את כל חיי למחקר וכתיבה בשאלת המזרחים והמדינה רק כדי להתבכיין, או כתרגילים אקדמיים? אם לא הייתי מאמין שהדברים קשורים בשיח שלם ובפעולות הניזונות ממנו (שלא התנזרתי גם מהן), הייתי מפסיק מזמן. אבל המלאכה עוד מרובה.
    אני בהחלט מברך אותך על התואר "צייד האליטות" בו מכנים אותך לדבריך, אם רק תואיל להסביר לי על אילו אליטות אתה מדבר ואת מי כבר צדת ואיך? אתה הרי עובד עבור אליטה תקשורתית (מעריב לא עיתון מחתרת בדיוק), איך זה מסתדר? דווקא התרשמתי ממסע הצייד שלך בקרב אנשי שמאל ישראלים בעולם ובישראל. אם קרמר ופייפס הם הגיבורים שלך, אז באמת שאין לך הרבה מה להוסיף. האנשים האלה שאתה מתרגם את דבריהם למעשה למאמריך כמו "הפקולטות לשנאת ישראל", הם בעצם הסכנה הגדולה ביותר לישראל היום. כי הם מוסיפים עשן וחול לעיני יהודי ארה"ב אשר כבר מזמן הפסיקו לראות ותומכים בכל ישראל אשר תהיה ולא חשוב מה מוביל אותה ולאן היא מובילה את כולם. המחלקה למזרח תיכון בברקלי (בה אני מלמד השנה כמרצה אורח) מעמידה בסך הכל עמדה מוסרית פשוטה שכל-כך קשה לך לקבל אותה: הכיבוש אינו מוצדק בשום הצדקה שבעולם. כלום. לא טרור, ולא פיגועים ולא חמאס ולא ג'יהאד (ובטח לא כל מיני בריתות עתיקות שאין להם דבר וחצי דבר עם חולי הרוח בחברון). לכן גם אני לא אקבל בשיעור שלי בברקלי או בשום מקום אחר את הדעה כי הכיבוש צודק או מוצדק, ושאין לעם הפלסטיני הזכות להתגונן ולהיאבק על שחרורו. זוהי לא דעה, אלא הכרזת מלחמה על האנושות וכל מי שחרד לאנושות חייב להתנגד לה בכל מאודו ולא לתת לה שום במה. כך בדיוק לא הייתי מוכן לשמוע שהאנטישמיות באירופה וכל השלכותיה הייתה מוצדקת אפילו בבדל קטן ביותר של הצדקה. כי גם זו הכרזת מלחמה על האנושות כפי שלמדנו על בשרנו והלוואי שאפשר היה להתנגד לה ולמעוך אותה מבעוד מועד. אז בבקשה, אתה יכול להוסיף אותי לרשימה של שונאי ישראל בעולם, בהקשר הזה זה רק יוסיף לי כבוד. ודרך אגב גם חתמתי על כל העצומות האפשריות המגנות את הכיבוש וקוראות להחרים את ישראל עד שתפסיק עם הכיבוש, זה עבד בדרום אפריקה ואין סיבה שזה לא יעבוד גם כאן. רק דרך הבידוד והבטן הכואבת יבינו כל הישראלים ששרון או כל מי שהיה לפניו ויבוא אחריו, יובילו אותם לתהום ושום משיח צדקנו לא יצפה להם שם. הרי האנטישמיות שאתה מזהה באירופה היום כאנטי-ישראליות, היא בדיוק התשובה לכל הדילמות שלך – ישראל מייצרת שנאה ומקבלת בחזרה שנאה. הרי כל מה שהמפעל הציוני-האשכנזי הזה מייצר בדרך כזו או אחרת נגמר בשנאה: שנאתם העצמית של הציונים האירופאים הראשונים שביקשו למחוק את יהדותם ותרבותם, שנאתם העזה למזרח עוד בטרם פגשו אותו בעיניהם, ואחר-כך תרגומה של השנאה הזו לפרקטיקות פוליטיות, תרבותיות, חברתיות ומדיניות. השנאה שהם מעוררים בלבם של הפלסטינים והשנאה שהם מעוררים בלב הישראלים, לא יכולה לעולם להצמיח אהבה. לכן המשטר הזה והאידיאולוגיות התרבותיות שלו חייבות להתמוטט בטרם יצמח משהו חדש. מה זה קשור להפסקת הכיבוש? הם לעולם לא יפסיקו עם הכיבוש לחלוטין, כי הם יודעים שאחר כך יצטרכו להתמודד עם השנאה שנטעו בתוך החברה הישראלית, וזה ימוטט אותם סופית. כשהם רואים את האלטרנטיבות הם מתמלאים בהלה ומבעירים עוד אש. הגדר למשל היא לא הפסקת הכיבוש, אלא ביסוסו וקיבועו. אתה יכול לטעון כלפי כל טענה או דעה או אפילו כלפי היקש לוגי שאתה "לא קונה" אותו, אבל זה לא ישנה את עמידותו. לומר שאין סתירה בין מדינה דמוקרטית לבין יסוד גזעני כמו חוקי ההגירה של ישראל (חוק השבות), או האפרטהיד כלפי הערבים בשאלות של קרקע ובנייה למשל, זה באמת לעצום עיניים ולומר "לא רואים אותי". אני מתייחס לכל המרחב תחת השלטון הישראלי כמדינת אפרטהיד אחת גדולה: חלק חי תחת צבא, חלק תחת השב"כ וחלק תחת המשטרה. וכמובן ישנו החלק שהוא הצבא-שב"כ-משטרה. במלים אחרות, כן, לצערי הרב ישראל היא מדינה גזענית. עכשיו תגיד לי, מה זה עוזר למצב רוח הלאומי שלך שהצרפתים הורגים ארבעים בני אדם במערב אפריקה, או שחוסיין הרג מאות פלסטינים ואסאד פי עשר ממנו? את זה לא הצלחתי להבין. אז אם נסכים שגם הצרפתים נבלות, תרגיש יותר טוב? אני לא. אותי לא מעניין לדרג את ישראל בסולם המדינות הפושעות ביותר בעולם – אלא רק מול עצמה, מול הכרזותיה ויומרותיה ומול אלה שהיא רוצה להדמות להן. כן, ישראל מסוכנת מאוד, בעיקר לעצמה ולכל אלה החיים תחת שלטונה. זו מדינה חסרת אחריות.
    איך אתה מאשים אותי בבריחה מהשאלה איזו מדינה אני רוצה? הרי רק על זה אני כותב ונאבק לפחות בעשור האחרון. אני רוצה מדינה שהציונות-האשכנזית-המשיחית-הגזענית לא תשלוט בה יותר. כלומר, מדינה שכל אזרחיה שווים בכל זכויותיהם וכולם מנהלים אותה בשותפות אמת, על בסיס אזרחי ולא על בסיס לאומי. כלומר, חוקיה ודרכי התנהלותה לא יהיו על בסיס לאומי או לאומני, וזה לא יפריע ליהודים לשמור על יהדותם וסמליהם ותרבותם ולשונם, כפי שהמוסלמים יוכלו להמשיך בכך. ברור לך שמדובר במשטר חדש וחוקה חדשה. היום עוד יכולים הישראלים ללכת על זה בגבולות 67 ואז יוכלו גם ליהנות מרוב יהודי למשך עוד דור אחד לפחות, ואז הבסיס האזרחי האיתן שבנית יגן עליך גם אם תיהפך למיעוט תרבותי או לאומי, כפי שצריך להגן עד אז על המיעוט הערבי. זו המסגרת, בתוך כל זה אתה מכיר את דעותיי על הפרטים בענייני חינוך, תרבות, חברה, כלכלה וקהילה. אני מאמין שיש עוד שעה שעתיים לפני שהישראלים יחמיצו את חלון ההזדמנות ההיסטורי הזה. אחר-כך שום דבר לא יצליח להשיג כאן יציבות חוץ ממדינה דו-לאומית (שהיא האוטופיה שלי), או השמדת כל הפלסטינים במחנות השמדה בנגב (זה גם ייתן תעסוקה לעיירות הפיתוח לזמן מה). כל אחד יבחר אז את הפתרון שלו. לשם בדיוק לוקחים אותנו המנהיגים עליהם אתה יוצא להגן בחירוף נפש. כי אתה לא מגן על ישראל, או עם ישראל, או החברה הישראלית; אתה מגן על סוג של משטר מאוד מסוים וכמוך גם הקרמרים והפייפסים למיניהם.
    לגבי מערב ומזרח – זה דווקא פחות מעסיק אותי כי אני מאמין שהידע הוא אנושי ומטייל בעולם במוח האנושי הקולקטיבי. מקורו במזרח, הוא עשה טיול באירופה בעזרת היוונים, המוסלמים והיהודים, חזר והתפזר והיום הוא מונח בפני כולם. האם העלית על דעתך לרגע שהמרצדס שהסיעה את היטלר הנאור נולדה כולה בידע האירופי? הרי בלי האלגברה וההנדסה הערבית הוא היה נוסע בכרכרה. הידע הוא כלל אנושי. ההחלטה של משטרים עריצים ודיקטטוריים להחזיק את אזרחיהם בבורות כדי לשלוט בהם, היא איומה ונוראה וכמובן מדכאה את האזרחים ואת רמת חייהם, אבל לצערנו האמריקאים תומכים בגישה הזאת בכל מאודם ואפילו דורשים אותה, כך עשו באיראן כשהורידו את מוצאדק הדמוקרט וכך הם יעשו בעיראק בקרוב כאשר ימצאו את הגנרל העיראקי המתאים או שימציאו אותו. כך הם החזיקו את האזרחים השחורים שלהם ובמידה רבה עד היום וכך כלפי הנשים (שלא הצביעו בבחירות עד תחילת שנות העשרים), וכך מדינת ישראל עד היום מחזיקה מערכת חינוך גזענית המחזיקה את רוב המזרחים והערבים במרחק בטוח מהידע והמיומנויות של המאה העשרים ואחת. רק מיעוט קטן זוכה לאכול מעץ הדעת והוא הופך למשרתו או שותפו הזוטר של בעל הגן, או שהוא מתמרד. המשימה שלי ושל חבריי היא להגביר את מחנה המתמרדים הזה ולשתול עצי דעת בכל החצרות האחוריות של ישראל.
    בברכה,
    סמי

    17.11.03
    לסמי שלום
    יש שלב שבו הדיאלוג בינינו עלול להפוך לשיחה בין שני קווים מקבילים.
    נכון שיש בינינו גם הסכמות מסוימות, אבל נכון גם שבעניינים של מחלוקת, אתה לא תמיד עונה לי, אלא למישהו אחר.
    אני חוזר על הצעתי, שבמקור הייתה הצעתך, לפתוח את הוויכוח בינינו גם לאחרים.
    נתחיל דווקא בדוגמה על הפורץ שנכנס לבית.
    אז זהו. זו הטעות הגדולה שלך בעניין הפלסטיני. מצטער, הפורץ לא רצה לפרוץ לשום בית. פתחו נגדו במלחמה. הוא נאלץ להיכנס לבית. לדידי, זה ממש לא טוב שהוא נשאר בבית. אבל כל ניסיון להתעלם מנסיבות הכניסה, הוא הונאה עצמית. אני לא שותף בה. אתה כן.
    אז נכון שאנחנו מסכימים שצריך לצאת (ועדיין אני טוען, שמסיבות אחרות, כי אני רוצה מדינה יהודית ודמוקרטית), אבל אני לא יכול להתעלם מהעובדה שהיציאה היא לא סוף פסוק.
    באותו עניין, אתה מזלזל בהצעות של ברק וקלינטון, וזורק אותן לפח. אני לא. בניגוד אליך, אני דווקא כן רוצה לדעת למה מתכוונים הפלסטינים. הרי המלחמה נגדנו נפתחה לפני שהיה כיבוש ולפני שהפורץ אולץ להיכנס לבית. אלה עובדות. אלה לא דעות. אם אתה רוצה להתעלם, אז שוב, אני לא מוכן להיות חלק מההונאה העצמית. גם זה, אני חוזר ואומר, סוג של פטרנליזם.
    ובכן, כאשר ערפאת קיבל הצעה לפינוי מלא (תשעים ושבעה אחוזים פלוס שלושה אחוזים מישראל), הוא אמר לא. אני לא מוכן להתעלם. למה זה מאוד מאוד מאוד חשוב? כדי לדעת שיש פלסטינים, לא ברור כמה, אבל ברור שגם בהנהגה הנוכחית, שלא רוצים את הפסקת הכיבוש, אלא את הפסקת ישראל. אלה שני דברים שונים. כפי שכתבתי אלף ואחת פעמים, ערפאת לא רוצה את הפסקת הכיבוש. ערפאת רוצה התנחלויות, כי הן אלה שמדרדרות את ישראל לקראת חיסול עצמי.
    כך שהרצון שלי לצאת משם הוא לא בגלל שאני הפורץ שצריך לצאת, אלא משום שהשטחים הם מלכודת מוות לסיכויי קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שאני תומך בה כעניין ערכי ועקרוני.
    אבל זה לא אומר שאני צריך להונות את עצמי, ולא לדעת שהמאבק הפלסטיני, ככל הנראה, לא ייפסק. אולי הוא יוחלש, וזה חשוב, אולי יושג שקט, וגם זה חשוב, אבל ברור לי שרבים ורעים בעולם שמסביבנו לא נלחמים, רוצחים ומפגינים נגד "הכיבוש". הם נאבקים למען חיסול ישראל. אלא אם כן אתה לוקה בעיוורון חמור. אני לא.
    האם הכוונות שלהם מצדיקות את המשך הכיבוש? לא ולא ולא. צריך לצאת משם, כי זה אינטרס ישראלי. נקודה.
    האם זה מצדיק את הזוועות של המתנחלים בשטחים? לא ולא. רק בשבועיים האחרונים כתבתי חמש פעמים על הגזענות היהודית המאוסה הזאת.
    בעניין הבכיינות המזרחית. ראשית, אני חוזר ומבהיר, טענתי, ואני חוזר וטוען, שיש מוטיבים של בכיינות. לא טענתי שכל מה שעושים המזרחים הוא בגדר בכיינות. הרי אני חלק מהעניין הזה (גם אם לא בעיניך).
    אבל הדוגמה שנתת, שוב, היא מצוינת. אכן, היהודים משתמשים בהיסטוריה באופן שאפשר לקרוא לו בכיינות. אבל היא הנותנת. היהודים אולי בולטים בזיכרון היסטורי לתפארת, אבל שום דבר בזיכרון המשובח הזה לא גורם להם להישאר למטה. העולם הערבי, ברובו הגדול, עסוק בבכיינות שמתרצת לו את הפיגור. וכך, לדידו של העולם הערבי, היהודים אשמים, הציונים אשמים, המערב אשם. כולם אשמים בפיגור ובדיכוי, רק לא הערבים עצמם.
    בעניין קרמר ופייפס אין הרבה מה להוסיף. אם אני צריך לבחור בין הבכיינים שיודעים רק להאשים, ובעצם, להצדיק את הטרור באשר הוא, אז אני בוחר במרטין קרמר ובפואד עג'מי. אני מניח שהבחירה שלך שונה. לי נמאס מאלה שמתרצים את כל מה שעושה כל חוליגן מוסלמי בעולם בכך שהיהודים והציונים אשמים. ונמאס לי מהמאשימים הללו גם אם יש להם תואר פרופסור בברקלי. אתה תמשיך ללמד שם שהכיבוש אשם בכל, למרות שתשעים ותשעה אחוזים ממעשי הרצח והטרור והדיכוי בעולם הערבי הם חסרי כל קשר לכיבוש הציוני. ולהזכירך, אני נגד כיבוש. אבל אני בעיקר נגד הונאה עצמית ואספקת תירוצים לאנשי הטרור המעוותים.
    גם בעניין הזה, חוששני, אתה חלק מאיזו הונאה, שלעיתים היא הונאת שוגג, ולעיתים הוא הונאת זדון. חלק גדול מאותם כוחות "קדמה" בעולם, שכמו שכתבת בצדק, אני נגדם, אלה כוחות שחברו לכוחות האנטישמיים. זה היה לא מזמן, בהפגנות הענק של מתנגדי הגלובליזציה, כאשר לא רק שהסיסמאות המובילות היו יהודים=ציונים=נאצים=ישראל, אלא שאותם אלה, תמימים שכמותם, שניסו ללכת עם שלטים של "שתי מדינות לשני עמים", הוכו באכזריות. הדרישה לחיסול ישראל כבר לא מוסתרת.
    נכון, לא כל "כוחות הקדמה" הללו, מבית המדרש של ברקלי, הם כאלה. אבל זה כבר לא הזרם השולי. זה הבון-טון. לנגד עינינו הולכת ומוקמת קואליציה חומה-אדומה. פשיסטית-רדיקלית. חלק מהקואליציה הזאת עדיין משתבח בכך שיש בה חברים יהודים כמו חומסקי ופפה ועוד. אבל אנחנו יודעים איך זה מתחיל. בהתחלה זה רק תיאוריות אנטישמיות. אחר כך מכות לכאלה שתומכים בשתי מדינות לשני עמים, וההמשך הוא כבר שרפת בתי כנסת ופיצוץ בתי כנסת. ואל תגיד לי ששנאת ישראל לא מובילה לאנטישמיות. גם תיאודורקיס, אגב, הוא חלק מכוחות הקדמה בעולם. גם לו יש תירוצים, ועכשיו התנצלויות.
    ולא שאני חושב שאנחנו צדיקים. אני חושב שאנחנו אשמים, באיוולתנו. אבל לא אשמים בלעדיים. עם כל ההתנגדות שלי לכיבוש ולכל מה שקשור בו, אני לא מוכן להיכנס להונאה העצמית שזה פתרון קסמים. שהרי לא רק את ה"כיבוש" הם רוצים לסיים, רבים מחברי "כוחות הקדמה", אלא את ישראל הם רוצים לחסל. הם כבר לא מתביישים לומר זאת בקול גדול וצלול וברור, עם או בלי אנטישמיות.
    אבל אתה תלך לברקלי, ותספק להם עוד תחמושת. הנה, תראו, אפילו היהודי-ישראלי הזה מצדיק אותנו. הם יודו לך ויצחקו עליך.
    בעניין השנאה למזרח. היא קיימת. לא אתכחש לה. אבל להפוך אותה לגורם ולתירוץ לכל דבר. נדמה שכבר מיצינו את העסק הזה. סעיד ושוחט וקהל חסידיהם עושים את זה מצוין. הם מומחים לתירוצים. כאילו שהדרך שבה מתוארים המזרחים בספר של קונרד או באיזה סרט בורקס הם המפתח להבנת מצבם של הערבים או המזרח. נו, באמת. רק אצל מי שאצלו העשן גורר את הרכבת (זה של טולסטוי, לא שלי), יכול להתייחס ברצינות תהומית לתיאוריות הללו. זה לקחת משהו כמו אלפית ולהפוך אותו לעיקר העיקרים. כאילו אין דיכוי עצמי. כאילו אין דיכוי האישה. כאילו אין תרבות שהיא היא עיקר הבעיה של עצמה. כאילו שהשנאה למזרח היא הסיבה לכך שהמזרח שקוע בפיגור. די. מספיק. לי כבר נמאס לשמוע על העשן הזה, שהוא התירוץ לכל דבר.
    ועוד פעם יספרו לי "נרטיב" ו"דיכוי" ו"פוסט-קולוניאליזם" ו"הגמוניה" ובזאת יספקו עוד תירוץ למצב המזרח. יספקו תירוץ, אבל גם ינציחו את הפיגור ואת העוני ואת מעמד האישה. שהרי זה התדמיות של המערב שאשמות בכל. לא המציאות. רק לא המציאות.
    ותאמין לי, סמי, אני יודע שגם המערב אשם. וכי האנגלים לא בזזו את אוצרות הודו. וכי הספרדים והפורטוגלים לא בזזו את דרום אמריקה. וכי הבלגים לא שעבדו את קונגו בדרכים שאנחנו, הישראלים האיומים, לא העזנו אפילו לחלום עליהן. בוודאי. זה קרה. אבל זה לא התירוץ למה שקורה שם בעשרות השנים האחרונות. ואגב, כבר מזמן הפסיקו להאשים את מי שביצע את העושק הגדול בהיסטוריה. כבר הרבה זמן, גם אצל סעיד וחסידיו, האשמים הם כמובן הציונים. פעם אלה היו היהודים שהיו אשמים בכל צרות העולם. היום זה היהודים. ואתה אומר אמן.
    בעניין הצרפתים שרוצחים באפריקה: אנא, תתייחס לקונטקסט. כתבתי ששני פלסטינים שנהרגו על ידי כוחות צה"ל מופיעים בעמוד הראשון, וארבעים שחורים שנהרגו באפריקה, ע"י הצבא הצרפתי, מופיעים בעיתונות הצרפתית בעמוד התשיעי למטה.
    זה לא עוזר למצב רוח הלאומי שלי. בכלל לא. זה רק מדגים את הצביעות המערבית, של מוסר מבית המדרש של "כוחות הקדמה", של אלה שאצלם הציונים או היהודים אשמים בכל צרות העולם. זה רק מוריד לי את מצב הרוח, כאדם שאכפת לו ממה שקורה בעולם.
    בעניין הידע האנושי, זו עוד נקודה שאין לנו ויכוח מהותי בה. הידע הוא אוניברסלי. אבל חשוב קצת, מי הם אלה שגורמים לכך שחלקים שלמים בעולם, כן, בעולם השלישי בכלל, והערבי בפרט, יישארו חסרי ידע? האם זה ארה"ב? האם זה בוש? הרי בתי דפוס לא חסרים שם. אבל מה שמדפיסים שם זה בעיקר ספרי דת (ראה המחקר השני של האו"ם על העולם הערבי).
    אז צריך לצעוק בקול גדול: כן, יש דיכוי עצמי. כן, יש עריצות. כן, יש הגמוניה מדכאת. אבל תשעים אחוז מהסבל הם כבר פועל יוצא של תרבות של דיכוי. הסודנים המוסלמים שרוצחים סודנים נוצרים או פגאנים לא עושים את זה משום שהם חלק מהגמוניה מערבית. הרי המשטר שם הוא "רדיקלי" ואנטי מערבי. אבל גם במקרה הזה, כמובן, אתה תגיד לי מה זה שייך. שהרי כאשר אנחנו מעדיפים הונאה עצמית, אז זה לא שייך. וזה לא שייך שאסאד רצח יותר פלסטינים מכל מה שחיסלה ישראל. וזה לא שייך שחוסיין עשה אותו דבר. וזה לא חשוב שאחרי מלחמת העולם השנייה היו עשרות מיליוני פליטים, וכולם שוקמו, ורק הפלסטינים לא. שום דבר לא שייך.
    ואגב, כולנו, גם אני, הפצנו את האגדה הזאת שליהודים במזרח היה מצוין. עד שבאו הציונים. לידיעתך, בתימן הייתה הגליה של כל יהודי תימן בתחילת המאה. עשרות אלפים חוסלו. הקהילה נחרבה לחלוטין. לא ציונות ולא בטיח. סתם אנטישמיות, הפעם בלי קשר למערב. גם זה, כמובן, לא קשור. בוודאי שלא. שום דבר לא קשור. שהרי הסיבה היחידה לכל צרות העולם בכלל וישראל בפרט זה הציונות והכיבוש.
    כתבת בסיום על החינוך הערבי. נכון שאותך זה לא מעניין, אבל זו עובדה, שהנוצרים הגיעו להישגים הגבוהים ביותר. גם הם ערבים. וגם הם לא חביבי הממסד הציוני. ובכל זאת הם הגיעו גבוה. סתם, חומר מרגיז למחשבה. שהרי אתה תספר לי שזו ההגמוניה הציונית והגזענית שאשמה בכל. ולך זה לא יהיה חשוב שמצב הערבים בצרפת ובבלגיה ובאיטליה ובספרד, בהשוואה לתלמידים ערבים בישראל, הוא הרבה יותר גרוע. גם זה לא חשוב. שהרי כמה קל להאשים את הציונים והמערב והיהודים. ולעזאזל העובדות. הן לא קשורות. הן לא רלבנטיות.
    אני לא בורח ולא אברח מהעניין המזרחי ומהזהות המזרחית. כתבתי על כך במאמר "אוטופיה מזרחית" שהופיע ב"פנים", וזה מופיע גם באתר שבו מופיעים הרבה מהמאמרים שלי: http://www.yemini.cc. אין לי כוח לחזור על עצמי באותו עניין.
    אז כן, צריך לסיים את הכיבוש, חד-צדדית, ומהר. אבל העמדה הזאת לא מובילה אותי לשום הונאה עצמית.
    אני חוזר על ההצעה שלך, שעכשיו היא גם שלי: פרסם את הדברים. קצץ את הדברים הלא רלבנטיים שמופיעים במכתב הראשון שלי אליך ובתשובה הראשונה שלך אליי. כל השאר ראוי לפרסום.
    בברכה,
    בן-דרור

    17.11.03
    שלום בן-דרור,
    אני חושב שהגענו לנקודה בה תכף נתחיל לחזור על עצמנו במעגלים ולכן אפרסם את הדברים על דעת שנינו ונקווה שיעוררו דיון פורה ומפרה. לסיכום סיבוב חילופי הדברים האלה אני רוצה דווקא להציג את נקודות ההסכמה הבסיסיות ביותר שלדעתי בלעדיהן לא ניתן לקיים את הדיון:
    1. הכיבוש אינו מוצדק וצריך להפסיקו ולחזור לגבולות 67 (ודרך אגב, למיטב זכרוני ישראל לא הותקפה ב-1967)
    2. המשטרים והשליטים הערבים מדכאים את העמים הערבים (אני טוען שבתמיכת המערב ולכן איראן למשל על מסלול אחר).
    3. האנטישמיות היום באירופה היא למעשה אנטי-ציונות, או במלים אחרות, התנגדות למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים.
    4. הידע האנושי הוא אוניברסלי (ושוב, יש משטרים החוסמים אתו בפני האזרחים, או חלק מהאזרחים. זה פסול כמובן.)
    זה לא מעט. על כל השאר אנחנו לא מסכימים או שלא ברור לי מהי עמדתך, כמו למשל שאלת התרבות בישראל, או דיכוי המזרחיות והערביות במשך למעלה מחמישה עשורים. דרך אגב אני לא שותף לאידיאליזציה של יחסי יהודים ערבים בעולם המוסלמי, כתבתי על כך לא מעט ופעם כתבתי מאמר שכותרתו: "זה לא היה גן-עדן, אבל גם לא הגיהינום של יהודי אירופה". היחסים בין יהודים-נוצרים ליהודים-מוסלמים פשוט שונים לחלוטין מן הבחינה התיאולוגית ומשם נובעים ההבדלים. אתה מכיר. לגבי ההצעות של ברק והדחייה של ערפאת, גם אני כמעט נפלתי אז לשקר הזה של 97 אחוזים ועוד שלושה וכו'. אני מציע לקוראים להיכנס ללינק הבא ולעיין במו עיניהם בהצעות ברק-קלינטון ולהחליט בעיניים פלסטיניות – האם היו מקבלים אותן. אני הייתי דוחה אותן כי הן פשוט השפלה והכנעה.
    כל השאר שם, בבקשה: http://www.gush-shalom.org/media/generous.swf

    אתה קצת מגזים ומערבב בין ביקורת אמיתית וכנה של ישראלים ואחרים המבקשים לסיים את הסכסוך, לבין קולות אולטימטיביים שתמיד היו ויהיו בשני הצדדים כמובן. "הציונים אשמים בכל הטרור בעולם" היא טענה מטומטמת ודמגוגית ואל תדביק לי אותה בבקשה. אבל משני דברים קשה להתעלם – ישראל היא אחת מספקיות הנשק (קל) הגדולות בעולם ובכל מקום בו יש אלימות תמצא נשק ישראלי. כמו כן קשה לזלזל בקולות שמתחילים להישמע גם ברחוב האמריקאי על כך שוולפווויץ (סגן שר הביטחון) הוא הארכיטקט והמניע והלוביסט של המלחמה הנוראה בעיראק שרק החלה. אי-אפשר למנוע את ההקשרים כי היהודים הטובים האלה מדברים בשפה ברורה כמו שאמר שגריר ארה"ב בישראל ": אם ארה"ב תנהל מדיניות שתפגע בביטחונה של ישראל, מיד אתפטר מתפקידי". לכן לעולם לא יבחר בארה"ב נשיא יהודי וכל מי שירוץ עם סגן נשיא יהודי ייכשל גם הוא, בגלל הנאמנות הכפולה והגלויה (גור לא הבין את זה, הוא היה יכול לקחת את הבחירות בהליכה בלי ליברמן והרבה צרות היו נמנעות מהעולם). כמובן וולפווויץ בסך הכל תכננן את מלחמתם של תעשיות הנפט, הרכב והנשק בארה"ב (כך אני מאמין) והם רק נותנים לו להרגיש שהוא גם עושה מצווה יהודית.
    אני דוחה כמובן את הטענה שלך על הונאה והונאה עצמית בדבריי. אני אדם רציני מאוד ודרך אגב אני מאמין שהחיים הם תמיד פשרה ובסופו של דבר הרצון לחיות יוביל לפשרה, כאשר הישראלים יבינו ששום דבר כבר לא מובן מאליו, גם לא החיים עצמם.
    טוב, אסיים כאן.
    בברכה,
    סמי

    שלום סמי
    הפעם לא אענה, אלא אציע, כמוך, שהקוראים של אתר קדמה יקראו, ואם ירצו, גם יגיבו.
    אבל פטור בלא כלום אי אפשר (וזה כן לפרסום): הדגשתי, וחזרתי והדגשתי, שאני מתכוון לדחייה של מתווה קלינטון, ולא להצעות ברק. אני מכיר את המצגת של גוש שלום על הצעות ברק. ולצורך העניין, אני אפילו מוכן להניח שהטענות נגד הצעות ברק נכונות. ומשום כך, הטענות שלי הן רק, ואך ורק, בעניין מתווה קלינטון, שאותו דחה ערפאת. לא רק השגריר הסעודי קרא לכך "פשע נגד העם הפלסטיני", אלא גם העיתונאי תופיק אבו-בכר, בעיתון הפלסטיני "אל-איאם".
    כדאי לשים לב לעוד משהו: פעמיים לפני הבחירות היו גלי פיגועים איומים ונוראים. זה היה כשפרס היה בשלטון וכשברק היה בשלטון. מעניין, אבל זה לא קרה כשנתניהו היה בשלטון. זו הייתה התערבות של ערפאת בבחירות, שרצה שפרס וברק יפסידו. ערפאת לא רוצה שלטון של מישהו שמציע לו משהו. ערפאת רוצה שלטון של מי שלא מציע לו כלום. זו הדרך שלו לחסל את ישראל, מכיוון שהוא לא רוצה נסיגה או הפרדה. הוא רוצה הכל. אני רוצה נסיגה ואני רוצה הפסקת כיבוש, כי זה האינטרס הישראלי. אגב, הטענות שלי בעניין הזה הן הפוכות מטענות הימין, שהצליח להחדיר את השטות שערפאת רוצה את שלטון השמאל. הוא לא רוצה. זו הטרגדיה של הפלסטינים ושלנו.
    אגב, למען הסר ספקות, אני לא חושב שכל הפלסטינים הם ערפאת. יש פלסטינים שרוצים שתי מדינות לשני עמים, ועליי מקובלים גם הסכם ז'נבה וגם הבנות אילון-נוסייבה, אבל זה כבר סיפור אחר.

    בברכה,
    בן-דרור

  25. יוסי לוס

    הבסיס לביקורת המזרחית על החברה הישראלית (כמו גם של ביקורות אחרות) הוא הטענה שאין שום דבר (לא זהות אשכנזית, לא זהות מזרחית, לא זהות ישראלית, לא זהות יהודית, לא זהות ערבית ולא זהות אסלאמית) שהוא בעל מהות קבועה ונצחית. כל דבר שהוא ובכלל זה כל הזהויות המפורטות למעלה וגם אחרות, הן תוצאה של תנאים רבים שהתקיימו בעת הופעתן של הזהויות הללו על בימת ההיסטוריה. חלק מהתנאים ממשיכים להתקיים ולכן גם הזהויות ממשיכות להתקיים. תנאי הקיום של זהויות אחרות נעלמו ואתם נעלמו זהויות מן העבר.

    למשל, הזהות היהודית-ערבית התקיימה כל עוד יהודים וערבים חיו בשותפות אלה עם אלה בארצות ערב ובארץ ישראל – פלסטין. לאחר הפרדה בת עשרות שנים ובנייה שיטתית של ניכור ושנאה, בין השאר דרך ניכור לדור ההורים וחינוך לגזענות במסגרת השירות במשמר הגבול, רבים מצאצאיהם של היהודים-הערבים רואים עצמם כיום כשונים באופן מהותי מן הערבים. אולם, חשוב לקבוע שאין מדובר במהות יהודית שהתקיימה מאז ומעולם, אלא בהפרדה פוליטית שנועדה לערער את הזהות היהודית-ערבית ולהחליפה בזהות יהודית חדשה. זהות יהודית שלא התקיימה מעולם לפני כן. זהות זו שימיני מתגאה בה כל כך היא זהות לאומית גזענית, שנולדה ויובאה מאירופה הנאורה, אשר טבחה ביהודים שלה. במקרה של ש"ס, הזהות היהודית היא העתק גס ושטחי של זהות אשכנזית שטעטלית.

    בדרך כלל נדמה לנו שבכל דבר יש גרעין של מהות אשר תמיד מתקיים, והביטויים השונים של אותו גרעין הם רק מעטפות חיצוניות. אולם, ככל שנוריד את המעטפות החיצוניות ונחפש את הנקודה הקבועה שתמיד היתה ותמיד תהיה כפי שהיא נבראה ועד רגע הכיליון, לא נמצא שום נקודה כזו.

  26. סמדר לביא

    "השיח הליברלי על הסובלנות, לדוגמא, מתאר בד"כ את הגזע(נות) כבדייה בה רוכלים א/נשים ומוסדות מסויימים כדי לערפל את האוניברסליות של הטבע האנושי… אך כלי המימשל הקולוניאלי גרמו לאינטרפולציה של הסובייקטים הן במטרופול והן בספר, כאשר קישרו את הסובייקט תחת כיבוש אל הכובש דרך הסורגים של גזענות מובנת מאליה. הגזע(נות) לא הי(ת)ה סרח עודף של האימפריאליזם, אלא בנוי(ה) אל תוך המפגש הקולוניאלי עצמו"

    דונאלד מור, ג'ייק קוסק ואנאנד פנדיאן. גזע(נות), טבע, והפוליטיקה של ההבדל. 2003.

    נכון לגבי התימנים של כנרת. נכון לגבי ילדי תימן. נכון לגבי כולנו.

  27. סמי כנפו

    אני מתוודה בזה שההיכרות איתך חדשה לי (לא קורא מעריב ) קראתי את חילופי המכתבים שלך עם סמי שלום ואת המאמר לעיל, תודה על הדברים! שמכוונים לדעותיי ולטעמי את ראיית הדברים, גם אני חושב שטיפוח האני המיזרחי וההיזדהות ייתר עם הערביות על חשבון העבריות והמערביות יש בה משום הונאה עצמית, המלחמה שיש לקהילה היהודית באיזור הזה היא לא רק על טריטוריה אלא מלחמת תרבות ממש, המזרחים ממועדון קדמה לא תופסים עד כמה כולנו לא רצויים כאן במרחב (הפאן איסלמי כמו שעזמי בשרה אוהב לומר ) יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם מעבודת 'הפיקוח' שעושה הקשת על ' שוד הקרקעות של הקיבוצים והמושבים'? ( עבודה שיכלה לעשות קבוצה שהיא לא מזרחית בהכרח) אז יש ללחום למען צדק, שלום ואחווה.. אבל, אני לא מצליח להבין מה לזה ולמוצא האתני של האחד?

  28. בן-דרור ימיני

    יש סוגים של שיח שקצת קשה לי לנהל.
    למשל, אם טוענים נגדי שלא העזתי לכתוב נגד גלי צה"ל, ואני מפנה לדברים הבוטים והנוקבים שכתבתי, ואז אני מקבל תשובה שאין בה אפילו ניסיון לומר: "טעיתי", אלא חזרה על אותן טענות – אז אני מרים ידיים.
    אם יש משהו שמשעמם אותי, קוראים לו דו שיח של חירשים.
    אני מודה לסמי שלום שטרית שפרסם גם כאן את התכתובת בינינו. שם לפחות התנהל דו-שיח. יש בתוכנו כאלה שגם למינימום הזה לא מסוגלים. חבל.
    הועלו כאן, נגד הדברים שכתבתי, גם טענות ראויות.
    אבל נדמה שהדיון כאן, בסיבוב הנוכחי, מיצה את עצמו. מי שיטרח לכתוב לאימייל שלי באופן פרטי (כמו שעשו כבר כמה ממבקרי האתר) יזכה לתשובה עניינית.
    תודה לבמה ותודה לאתר. אני אמשיך לבקר כאן, בדרך כלל ליהנות ולפעמים להתרגז.
    בן-דרור ימיני yemini@maariv.co.il

  29. אילנית

    הדיון הזה בלבל אותי. שמעתי שכמה מהראשים הבולטים של הקשת הצטרפו למועצה הציבורית של הסכם ז'נבה, כמו יוסי יונה ועוד כמה. הטענות נגד ימיני הן גם על כך שהוא שהוא תומך בהנחות היסוד של השמאל הציוני-אשכנזי, כשהוא תומך בהסכם ז'נבה. הסכם ז'נבה זה הסכם שמבוסס על הנחות היסוד של השמאל הציוני-אשכנזי.
    אז מה, גם כל המזרחים שתומכים בהסכם ז'נבה הם תומכים בהנחות היסוד של השמאל הציוני-אשכנזי?
    אני חושבת שיש כאן כמה אנשים שהשתגעו. אם תמיכה בהסכם ז'נבה זה עוד פשע בסדרת הפשעים הציוניים (לפי אלה שיצאו בשצף קצף נגד ימיני) אז יש כאן כמה אנשים שבקרוב מאוד נשמע על הצטרפותם לחיזבאללה או לאלקעידה.

  30. גל

    בתור אשכנזי עם שמץ של דם ספרדי החי ועובד בסין כ 6 שניםת הייתי רוצה להביע את הנאתי מן השיח (למעט כמה הערות שמביישות את הכותב), וכן אני מודה כי אני נוטה להסכים אם רב דעותיו של בן-ימיני (אם כי אני כמובן יותר ימני ממנו). בתור חומר למחשבה הייתי מציע שכל הוגי הדעות הנכבדים המשוים בין "מזרח" ל"מערב" יגלו "רב-תרבותיות" אמיתית וינסו להכניס לתמונה גם את ה"מזרח האמיתי" – המזרח הרחוק !!
    לעניות דעתי השוואת המזרח הקרוב עם המזרח הרחוק וההתפתחות המדהימה שלו תומכת בתזות של בן-ימיני ומחדדת את היתרונות והחסרונות של תרבות המזרח הקרוב כמו גם את אלו של תרבות המערב.
    אני בו אדם עסוקת ומדפיס לאט בעברית לכן לא אפתח את הנקודה, אך אקווה שמישהוא ירים את הכפפה.

  31. פרופסור אלברט אינשטיין (סתם ייקה אשכנזי)

    אני עוקב בשבע עיניים אחרי הוויכוח בין ימיני לשטרית, ואני נדהם כל פעם מחדש לראות את הכחש העצמי שבו שטרית חי ומתקיים. הרי כל תגובותיו מסתכמות בססמאות שחוקות, ללא כל קשר לתוכן ההודעה הקודמת: מדברים איתו על מעריב – הוא עונה על גדר הפרדה, מדברים איתו על מרוקאים – הוא עונה על קולוניאליזם. הכל בשם התיאוריה ולמענה, ואל תבלבלו אותו עם זוטות כגון "עובדות" או "מציאות", הרי בשיח של שטרית קיימים אך ורק ערבים מדוכאים ונחמסים, ואנשים לבנים שבאים לרצוח את האינדיאנים ולשדוד את אדמתם. בכלל לא משנה אם אותם לבנים כמעט ונרצחו כולם בהשמדת העם הגדולה ביותר בהיסטוריה, או אם אותם שחורים מקבלים ייצוג חסר פרופורציות בכל גוף ממלכתי (במיוחד ביחס לכשרון האמיתי של הנציגים) ועושקים – ממש כך! – את מערכת הרווחה המקרטעת-ממילא. גם לא משנה שאותם שחורים (הערבים "הפראים האצילים" הפעם) נוהגים להתפוצץ על ימין ועל שמאל (תרתי משמע) במרכזי אוכלוסיה אזרחית ולרצוח ילדים – הגדר המפרידה אותנו מהם היא עדיין גרועה יותר מאושוויץ ודכאו ביחד, וכל חייל (בלונדיני יפה-בלורית, כמובן) שמעיז ללבוש מדים הוא מטורף יותר מצ'ארלס מנסון ומרושע יותר מאשמדאי עצמו; אל תבלבלו את שטרית, על כי הוא שטרית, ולכן צודק הוא.