• Coronavirus_cc by-Up and Go
    חיים ראויים
    בחסות הקורונה פגע הממסד קשות בזכויות אנשים עם מוגבלויות
  • Coronavirus_cc by-Up and Go
    אויבי השגרה
    איך קרה שחזון המדיר מבוגרים הפך בקלות למוסכמה של השיח?

פוליטיקה מזרחית, קניין רוחני ולובה

סמדר לביא

המחלקה ללימודים אתניים, אוניברסיטת קליפורניה, ברקלי

בגליון יום השישי של "הארץ" התפרסם מאמר העוסק בהחזרת הקניין התרבותי החומרי והרוחני, שנשדד מהאינדיאנים-האמריקאיים, מן המוזיאונים הלבנים, אל התרבויות בו נהגה ונוצר. החזרה זו היא תוצאה של סידרת תביעות משפטיות של תרבויות ילידיות או תרבויות שהיו תחת כיבוש, מאלה, שהסתמכו על שתיקתם המנוחשלת, כאשר שדדו את אוצרותיהם האינטלקטואליים והחומריים, והציגו אוצרות אלה במוזיאונים שלהם, פיתחו מהם תרופות ומוצרי קוסמטיקה, או אפילו קראו למוצרים (כמו ג`יפ צ`רוקי), ע"ש השבטים שלהם.

אמנת בלאג`יו ממרץ 1993 עליה חתומה גם כותבת ידיעה זו, קוראת להגנת זכויות היוצר על פולקלור, מורשת, וכל הידע הביולוגי והאקולוגי של חברות מסורתיות. האמנה היא טקסט בסיסי, המצוטט בתביעות רבות של קבוצות מנוחשלות על זכויות היוצר שלהן לתרבותן. תביעות רבות כאלה נגמרו בהסדר תשלום פיצויים נכבד, ששולם לאלה מהן נגנבו הזכויות שלהם על קניינם הרוחני. הכספים הושקעו בעיקר בפיתוח תרבותי, רפואי וחינוכי בקהילות.

כשמשוים אקטיביזם חברתי-אקדמי כמו זה של אמנת בלאג`יו, או זה הנדון במאמר שתירגם "הארץ" עולות כמה תמיהות לגבי המצב בקלושמרל שלנו: למי שייכות זכויות הקניין הרוחני על כל חפצי הפולקלור שנשדדו ממזרחים כשעלו אלה ארצה, ומוצגים כיום במוזיאונים, נמכרים ע"י רוכלי יודאיקה, או נמצאים באוספים פרטיים?

למי שייכות זכויות היוצר על אלפי שעות ההקלטה של פיוטים, מזמורים, שירי נשים, וסיפורים, הנמצאים בפונוטקה (ארכיב הקול) הלאומית בירושלים? מדוע לא נגישה הפונוטקה לקהל הרחב?למי שייכים כתבי היד העתיקים וספרי הקודש שהביאו עמם יהודי המזרח בעליות השונות שלהם ארצה, הנמצאים בספרייה הלאומית, בספריות האוניברסיטאיות, או בספריות פרטיות? ומדוע לא הוחזר לרשות הפלסטינית לאחר חתימת הסכמי אוסלו החלק של ספריית אס-סאכאכיני ש"הגיע" אחרי 1948 לספרייה הלאומית בירושליים?

ומה החוקיות של המוזיאון הבדואי של דרום סיני בקיבוץ להב? שהרי אונסק"ו קבע בזמנו שהוא מתבסס על שוד של קניין רוחני תחת כיבוש.  למי שייכות זכויות היוצר על המבטאים הצפון-אפריקאיים/תימניים/פרסים/עירקיים/רומניים הנלעגים בפרסומות ברדיו ובטלויזיה?  למה לא קיבלו הבדואיות  תמלוגים על הסיפורים שסיפרו לרובי פורת-שובל, כשזו היתה העובדת הסוציאלית הקלינית שלהן, ואח"כ סיפרה אותם לקהל הישראלי ב"נעמי"? (משום מה, בסיורה הנאור בקמפוסי היוקרה בארה"ב, כשהציגה פורת-שובל את "נעמי" למען השלום והדו-קיום, רק באוניברסיטת ברקלי פוצצה לה את ההצגה קבוצה של סטודנטים/יות אינדיאנים, פלסטינים, יהודים, שחורים, לטינוס, ובני העולם הרביעי, שלא נתנה להצגה, בתרגום סימולטני, להמשיך, עד אשר תציג הגב` פורת-שובל את הסכם התמלוגים שלה עם הבדואיות, ואת ההיתר שנתנו לה לעבור על הקונפידנציאליות הטיפולית ולספר את סיפוריהן לקהל הרחב. בתגובה פרצה הגב` שובל בבכי, וסיפרה לקהל, שהיא מאוד אוהבת לעזור לנשים ערביות למען תהפוכנה לפמיניסטיות כמוה… מנהל הבמה שלה היסה אותה וצרח, שהקהל ב"בית הילל" הוא אנטישמי).

ולמה אין לבדואים זכויות יוצר על אהלים בדואים עם טרקטורונים מעופפים (כלשון המודעה ב"עכבר העיר") בהם נערכות מסיבות חשק לציבור בעלי רכבי השטח בגליל ובשרון? ואיפה עדאלה כשעסקינן בזכויות הקניין הרוחני של הפלסטינים בישראל? במיוחד כאשר מוצגת מחרשה פלסטינית ב"מוזיאון הארץ" כמחרשה מתקופת אבותינו? ולמי שייכות זכויות היוצר על הצעד התימני? או על "יה חלילי יה עמלי? (או בלשון הנייטיב`ס, חלאלי יא מאלי), או על הג`חנון הקפוא עם הפרסומת של האשה בלבוש המסורתי? והכי חשוב – איפה ה-ת-מ-ל-ו-ג-י-ם? ומדוע המאבק המזרחי בישראל משום מה מתעלם מזכויות הקניין הרוחני שיש למזרחים על תרבותם?ולסיום – איך אפשר בלי לובה?

לפני כ – 3 שבועות פרסם סופשבוע מעריב סקופ, כתבת דיוקת של לובה האמיתית מבת-ים, אותה זאתי שעושה ספונג`ה וכביסה ואבק וחלונות אצל הברנז`ה העוסקת בכתיבה ובהפקה של בידור להמונים בערוץ 2. לובה מהספונג`ה ממש דומה ללובה של ערבי שישי – אותו השם, אותו חיתוך הדיבור וחימצון השיער, מה יש לומר…

ביום שישי שאחריו פוטרה לובה הטלויזיונית מעבודתה כקופאית. לא שאני יכולה להרשות לעצמי מינוי על כבלים, שיאפשר לי לראות את לובה בזמן אמת. אבל אני קוראת עליה בנאמנות בביקורות הטלויזיה בעיתונים. חשבתי, שאולי עקב הוולגריות האתנית הקרטונית שלה נעלמה לובה מחיינו יען כי פגעה בדימוי העצמי של חלקים מאוכלוסייתנו. שאלתי כמה חברים רוסים אם כך הוא הדבר. "נו באמת, ש*אנחנו* נעלב מהכאילו-תרבות הישראלית של הטלויזיה?" אמר אמן אחד. "אולי גם שנתחיל להשוות בין פאול בין חיים לצ`ייקובסקי, ובין דוד גרוסמן לואסילי גרוסמן?", גיחך.

ואז נפל לי האסימון. קרוב לוודאי שעורך דין זריז גילה את הפוטנציאל של לובה כ trade mark )TM). למה רק שלפרצוף היפה של איזבלה רוסליני מהמודעות של לאנקומב ישלמו תמלוגים? ואז אסור לפרצוף הזה, על פי חוק, להצטלם בשום מודעה אחרת של קוסמטיקה מתחרה? אני משערת, שלובה חזרה אל ערבי השישי מול קופסת השבט לאחר שעורך הדין הזריז קיבל את מס` הטלפון שלה מכתבת מעריב, רשם אותה כדבעי כמותג – על תסרוקתה, מבטאה, שמה, וכמויות המייקאפ האדירות המרוחות על פניה (עסקינן בלובה האמיתית, להזכירכם), איים על קברניטי ערוץ 2 בההגשת תביעת הפרת זכויות יוצר, וקיבל סכום הגון, בו התחלק עם לובה. כעת לובה, ה – TM (סמל מסחרי), מופיעה על מסכינו, וכולי תקווה, שלובה האמיתית מתוגמלת על הקניין הרוחני אותו תרמה לתרבות הבידור שלנו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. דרור

    אפשר להתווכח, כמובן, האם נעשה שימוש ראוי בתרבות הבדואית במסגרת אוהלים ייצוגיים לתיירות, והאם הדמות "לובה" היא בדיחה חיננית או גועל נפש גזעני. כל אחד יעשה את החשבון עם עצמו ויביע את דעתו. אבל ההצעה להקנות זכויות יוצרים לעדות וללאומים היא בדיחה עצובה מאוד. כנראה שכחה הכותבת כמה אנחנו משלמים על זכויות יוצרים וזכויות מסחריות על נכסי תרבות כגון מילונים, אנציקלופדיות ושכיות חמדה ארכיטקטוניות או ארכיאולוגיות, תשלום שמונע מהציבור הרחב להשכיל וליהנות. ואין צורך להזכיר את זכויות הפטנט על תרופות, שהופכות חולים ומוגבלים לעניים מרודים.
    לפי ההצעה המועלית כאן, כל מי שירצה לעיין בספר תורה עתיק מארצות המזרח, יצטרך לשלם ל"מוזיאון המזרחי" במקום לבקר בספרייה הלאומית השייכת לכלל האזרחים, וכל מי שירצה לעשות עיבוד אמנותי לדמות טוטם מאלסקה, יצטרך לבקש לשם כך את רשות השבט הרלוונטי.
    זו אינה דאגה לתרבויות נכחדות, זוהי לאומנות מהסוג הגרוע ביותר.
    וראוי גם לתהות – מה רע בכך שאוצרות התרבות של מסופוטמיה מוצגות בניו-יורק ובלונדון? האם הם היו שורדים לו היו מושארים בעירק? ואם כן, כמה אנשים היו מסוגלים לראות אותם שם וללמוד מהם? ומה רע בכך שיצירות של ילידים אמריקניים מוצגות במוזיאונים ציבוריים אמריקנים? האם הילידים אינם אזרחים של ארצות הברית?
    ולמה לסגור יצירות יהודיות מארצות מוסלמיות בגטאות תרבותיים? האם המזרחיים אינם אזרחי ישראל? האם הם אינם מעוניינים שתרומתם התרבותית תוצג לטובת כלל האזרחים?
    צריך להיאבק על צמצום חוקי זכויות היוצרים, כך שמרב המידע ומרב האוצר התרבותי האנושי יהיה פתוח לציבור באופן חופשי. אין שום צורך להוסיף סייגים ומגבלות לאומניים.

  2. דני זמיר

    כלומר, האם את רצינית? האם את חושבת שבאמת יש זכויות יוצרים על מבטא וכו' או שזה סתם מהתלה שנונה שלא הבנתי במוחי הפרובינציאלי?

  3. matityaho

    למזכירות הבאה של הקשת. עם עורך דין נכון אולי נוכל לעשות משהו.

  4. נועם קנולר

    פרופ' לביא, לא כל דבר צריך להעתיק מאמריקה, ובוודאי לא את ההיסטריה של קביעת זכויות יוצרים ופטנטים לעשרות שנים, על סמך ראיפיקציה וקומודיזציה של כל אירוע נוירונלי חצי אקראי. אם יוצרים אינדיאניים או בדואים נוצלו לפני עשרות שנים זה רע מאוד, אבל להם כבר אי אפשר לעזור. ואם לאינדיאנים או לבדואים שחיים היום צריך לעזור, אז יש דרכים ישירות ופשוטות יותר לעשות את זה, בלי לצמצמם או למסות את הנגישות של כלל הציבור למורשת אבותיהם ואמותיהם. בכלל, אוקסימורונים כמו "קניין רוחני" (הא?) צריכים לעוף מכל המדרגות, יחד עם עורכי הדין הסכסכנים שמתעשרים מהם.

  5. החמור של סעדה

    כזכור לי, פאול סיימון נתבע ע"י המוסיקאים הדרום אפריקאים, עקב הכוחנות המערבית שלו בהפקת "גרייסלאנד" – הוא היה זה שהרויח מההשמעות, מחברות הקלטה, מהג'ינגלים, מה לא. ולמה לא תוגמלה הקהילה האתיופית שהידע ההיסטורי שלה מופיע בפרוייקט של עידן רייכל? כי התמלוגים הולכים לתיחזוק היקר של הרסטות שלו?

  6. ג'וס

    אני שותף לתמיהה של דני. לי ודאי שאין תשובה. לפרופ' (חלילה מלהשמיט את התואר) לביא פתרונים. אבל אני מציע להמתין, ולהריץ בשלב ראשון – במשך שבוע נניח – ליין הימורים בשאלה אם היא בוכה (1) צוחקת (2) צוחקת על כולנו
    (X), בסגנון התרגיל הידוע ההוא של אלן סוקאל –
    http://www.drizzle.com/~jwalsh/sokal/

  7. הילי

    שאוצרות התרבות של מסופוטמיה מוצגות בניו-יורק ובלונדון? האם הם היו שורדים לו היו מושארים בעירק?

    תודה דרור על כך שתרמת תשובה חדשה לשאלה הישנה על שיא החוצפה
    (בעצם התשובה לא כל כך חדשה ויש לה בדיחה משלה, שלפעמים מתממשת, זו עם רוצח הוריו שמבקש מבית המשפט להתחשב בכך שהוא יתום.)

  8. סמדר לביא

    רצוי וכדאי *לקרוא בעיון (כן, זה באנגלית.. מה לעשות..)* את הטקסט של "הצהרת בלאג'יו" (ראו קישור בגוף המאמר), כדי להבין איך מנוסח שם רעיון הצדק החלוקתי של קניין רוחני, כמו, למשל, ע"י הקריאה האנטי-קולוניאלית של מונחים כמו "שימוש הוגן", או "דומיין ציבורי", כאשר עסקינן, לדוגמא, ביחסים הלא סימטריים שבין תעשיית התרופות במערב, לבין הרופאים המסורתיים באמזונס, עליהם עטו חוקרים אתנו-בוטאניים, כדי להפיק ממידע אותו ירשו, לאחר שזוקק אחרי שנים רבות של התנסות תרבותית, תרופות יקרות לאלפיון העליון. אין הכוונה ליצור כאן מעמד של "מתעשרים חדשים". נהפוך הוא. אם זכרוני אינו מטעני, מקור אחת מהתרופות לדיכוי סרטן השד הוא בקליפת עץ מצפון האמזונס. בעוד שאת העצים ממשיכים לכרות לתעשיה הגלובאלית, הנוסחא הכימית לייצור סינטטי של התרופה נמצאת מזה שני עשורים בשוויץ. בערוב ימיו, הרופא המסורתי המקומי, שם ביער, קרוב לוודאי, שלח את ילדיו לעבוד בתעשיית הלבידים הנלוית לכריתתו, למען יביאו קצת מזומנים הביתה. ולאשתו אין כסף לקנות את אותה התרופה שתעזור לה לחיות למרות סרטן השד.

  9. תולעת משי זהב

    אני רואה בעצם ההפניה המודגשת של לביא להצהרה באנגלית (הן במאמר המקורי והן בתגובתה) מעין זרוע של ההגמוניה המערבית (והקפיטליזם האמריקאי בראש וראשונה), זאת שמחתה ציבילזציות שלמות, וכעת, בעזרת לביא ושכמותה, מנסה לנתק אותי ממורשת אבותי העבריים – ממש כפי שעשתה התנועה הציונית, עוד זרוע קולוניאליסטית, ליהודים בכלל וליהודי המזרח בפרט. ריח די די טי עולה באפי.

    מה שלא ברור הוא האם לביא משרתת כוחות אפלים אלו מדעת, שלא מדעת או מחוסר דעת.

  10. פחזנית

    מדובר כאן בפוסט-סהרוריזם אקלקטי מן הסוך ההזוי (באמהרית זה נשמע פיצוץ). ההמצאה ששמה זכויות-יוצרים, אינה אלא מנגנון עשיית הון עתק, תוך נישול (כן, נישול!) חסרי האמצעים מתוצרי התרבות. עלינו למצוא דרכים להנחיל את הישגי הציוויליזציה (כל התרבויות), ללא תשלום, לאנושות כולה. מחר יתחילו מלחמות שבטים באמזונס על זכויות היוצרים של מתכון למרק קוקוס. לסמדר צריך להיות מקום של כבוד בצוות החשיבה של ביבי – יש לה מה לתרום.

  11. אסתר הרצוג

    תודה לסמדר על המאמר הנוקב ומעורר המחשבה. אסתר

  12. מתיתיהו שמואלוף

    אני מוצא את חלק מהתשובות למאמר הנוקב של פרופ' לביא כתגובה לא רציונאלית לבעיה רציונאלית.

    כמה אנשים מוכנים שייקחו מהם את יצירותיהם ללא מחיר ? הרי כל מי שכתב באתר הוא אדם שהיה תובע אותי לדין באשר אני אקח את רכושו הרוחני למשל את שיריו ואפרסם אותם ואעשה כסף מיצירתו.

    אומנם השאיפה שלנו לחלוק את הרעיונות שלנו בחופשי היא שאיפה נכונה, אך גם לה בעתיד יהיה גבול (למשל גם אם התוכנה של ווינדוס תהיה בעלת קוד פתוח, עדיין לא נסכים שיעשו בה שימוש לבניית ווינדוס נאצי עם סמלים נאצים וכד'} . כי אם לא יהיו גבולות למחשבותינו החופשיות, יגיעו גזענות ונאציזם ופשע ושאר מזיקים.

    פרופ' לביא הביאה כאן מחשבה נאותה על ניצול של מי שיש לו עורך דין יקר שיגדיר את רכושו, מול אנשים שאין להם מושג מה זכותה ומה ברשותם וחושב כל הזמן להזכיר את זכות החלש בחברה דורסת כמו שלנו הלוקחת דוגמא מחברות דורסות עוד יותר גדולות ממנה.

  13. א.נ

    את באמת לא יכולה להרשות לעצמך מנוי בכבלים? רק בשביל הפרוטוקול: במידה ואת רוצה שאנשים יתחסו ברצינות למה שאת כותבת, כדאי שתציגי את מצבך הכלכלי, או יותר נכון אל תציגי מצג שווא של מצבך הכלכלי. זה נשמע לא טוב, ובעיקר לא אמין.

  14. דני בליר

    לרב השאלות המוצגות במאמר יש תשובה פשוטה: מדינת ישראל , דרך בית המחוקקים והרשות המבצעת שלה, אינה שותפה לדעותיה של הכותבת בנושא הקניין הרוחני וכו'.

    ולמתי – תרשה לי לצטט חבר משותף ויקר שלנו שאמר פעם (בדיון אחר, על זכויות הקניין הרוחני של אומנים שונים) – "מי שלא רוצה לכתוב, כי לא ייצא לו כסף מזה, שלא יכתוב."

    דני.

    נ.ב. מבלי להיכנס לסוגיה עצמה של קנין רוחני, ניצול , קוד פתוח וכו': חלק מן הדוגמאות במאמר אינן מדויקות, או הוגנות: קורא תמים, עלול לחשוב, שכמו נישול האינדיאנים, מדינת ישראל עשתה מהקמתה יד אחת עם בריונים באוניברסיטאות וספריות, על מנת לנשל ערבים ויהודים עולים (מזרחיים כמובן..) מקניינם הרוחני, ולא כך הוא. גם הדוגמא של רובי פורת שובל חסרה הערה חשובה: ההצגה המצליחה ותלונות הנשים הבדואיות המנוצלות (בהחלט !) נדונו בהרחבה בזמנו, והייתה אף תביעה, ובכל אופן – לא נעשתה בשם המדינה, או בשם מדיניות נישול כללית: רובי פורת פשוט הוכיחה שמבחינה מוסרית, אין לה שום בעיה עם מעשה מכוער כל כך, בדיוק כפי שלא הייתה לה בעיה לשקר למיליונים במוספי סוף השבוע כאשר בדתה ביוגרפיה דמיונית, למי שזוכר).

  15. דרור

    לאה גולדברג, כך מספרים, מעולם לא ביקשה תמלוגים או תשלום כלשהו ממלחינים שהלחינו את שיריה. ייתכן שקיבלה את התשלום הצנוע של "קול ישראל" ו"גלי צה"ל" על השמעת שירים פרי-עטה, אבל היא כתבה שירים למען הציבור והניחה לכל המעוניין להשתמש בהם כדי להעשיר את התרבות.
    קשה להיות לאה גולדברג בעולם המסחרי של ימינו, אבל יש גבול. אני מבין בהחלט אמנים שמבקשים להתפרנס מיצירותיהם, ועם כל הכאב, הבנתי את המשורר יהודה עמיחי שמכר את עיזבונו לאוניברסיטת "ייל" בארה"ב, כדי שיהיה לו מה להוריש לבתו. אבל לבקש זכויות יוצרים על סיפורי-עם? על תרופות עממיות? מזל שאנשי המערות כבר לא יכולים לתבוע זכויות יוצרים על עבודותיהם הפנומנליות שנמצאו בדרום צרפת.
    המניפולציות של חברות התרופות שמנצלות ידע עממי ורושמות עליו פטנט ראויה לכל גינוי, אבל אין מתקנים עוול אחד על-ידי יצירת עוול גדול יותר.
    ובעניין הסעת העתיקות ללונדון ולניו-יורק – אין ספק שנעשו מעשים בלתי-כשרים, אבל צריך לזכור – מי שיזם את החפירות הארכיאולוגיות היו מדענים אירופיים. מי ששמר את היצירות בחדרים ממוזגים ותיעד אותן באדיקות היו אירופים ואמריקנים. מי שמוכן היום להעניק ויזה כמעט לכל מי שמעוניין לחזות ביצירות האלה הם מדינות אירופה וארה"ב. נקל לשער מה היה קורה אילו העירקים והסורים היו אחראים על ניהול האוצרות המדהימים האלה. מי שרוצה להחזיק באוצרות תרבות צריך לקחת על עצמו את החובה לטפל בהם ולארח את כל מי שמעוניין לצפות בהם.

  16. בן יהודה

    "… לא שאני לא יכולה להרשות לעצמי מינוי על כבלים…" . כמובן מנוי ולא מינוי.
    מינוי: הסמכה לכהן בתפקיד, בעבודה…
    מנוי: חתימה על עיתון, כבלים וכיו"ב…

  17. דודי מחלב

    "נקל לשער מה היה קורה אילו העירקים והסורים היו אחראים על ניהול האוצרות המדהימים". כך מלמדנו דרור (שים לב משמעות שמך הפרטי הוא חופש,חרות). מאין לכל הרוחות שאבת את דעותיך. אוצרות בבל הקדומה נשמרו במשך אלפי שנים בבגדד עד לפלישה האמריקנית .אם נמשיך עם ההיגיון של טענתך אז אולי כדאי לארגן משלחת ישראלית להבאת האוצרות הארכיאולוגיים מסוריה ,עירק ,ירדן, מצרים… ומעוד מדינות ערביות. כך אולי נהיה באמת מערביים אמיתיים.

  18. צנונית

    ומה קרה לפסלים הענקיים בפקיסטן? מי הרס אותם?

  19. דרור

    לגבי מנוי / מינוי כדאי שתדעו שהאקדמיה ללשון העברית נכנעה לטעם ההמון וביום ט"ו במרחשון תשס"ד החליטה כדלקמן: "השם המופשט הנגזר משם התואר מָנוּי הוא מינוי. לדוגמה: 'חידשתי את המינוי על העיתון'". עדכונים נוספים:
    http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision3.html#c
    ובעניין האוצרות שנגזלו מעירק ומסוריה – ככל גדול הוא להבחין בין הכשר לפעולה עתידית לבין הכשר בדיעבד. אני לא מציע, חס וחלילה, לקחת מוצגים מוזיאוניים מעירק ומסוריה ולהעבירם לארצות אחרות. אבל אם אותם מוצגים שכבר נלקחו, ראוי להם שיישארו במקומם הנוכחי – שם הם נשמרים טוב יותר, והמדינות המארחות מאפשרות לראות אותם ביתר קלות. אגב, בהסכם השלום עם מצרים החזירה ישראל ממצאים ארכיאולוגיים מסיני למצרים, אף על פי שנחשפו בידי ארכיאולוגים ישראלים וספק אם היו נחשפים בידי המצרים. אני חושב שישראל נהגה כאן באצילות ראויה לציון, ואפשר לתת לה נקודת זכות אחת.

  20. דודי מחלב

    נאה דרשת:"כלל גדול הוא להבחין בין הכשר לפעולה עתידית לבין הכשר בדיעבד". ענין חשוב יותר, מהותי יותר, ואף חיוני יותר הוא להבין שהכשר לפעולה בדיעבד פירושו לעיתים טיהור שרצים והלבנת פשעים. אנו מצווים על השבת אבידה לבעליה קל וחומר על השבת גניבה לבעליה.ואכן פה חל עיקרון הצדק הקרוי צדק מתקן עיוותים. אם ברור מובחן ונהיר שמוצגים מוזיאוניים ויצירות אמנות נמצאים במקום לא להם, כלומר שהגיעו לאותם מקומות בדרך לא כשרה מבחינה מוסרית כגון שוד ,גניבה וכיו"ב הרי שעולה דרישה מוסרית להחזירם לבעליהם.ראה את מאבקה ההירואי ,מעורר ההערכה של מלינה מרקורי ,שרת התרבות של יון לשעבר. כזכור ניהלה מרקורי מאבק להשבת המוצגים שנלקחו בדרך לא כשרה מן הפרתנון.
    אגב שמירה על מוצגים מוזיאוניים.זכרונות נעימים מקהיר: המוזיאונים נגישים "בקלי קלות", המוצגים מופלאים, וכל זה במחיר סביר ואף זול.ואיזה מחזה מרהיב,מוצגים שמורים היטב מן התקופה הפרעונית ועד ימינו.אז אולי המיזוג לא ברמה של המיזוג במוזיאון תל אביב או מטרופוליטן…. מה לעשות מדינה לא עשירה. ועל אף כל זאת ,לא נפגמה חדוות החוויה האסתטית שלי בביקורי שם.

  21. דני בליר

    מנוי, מינוי, למי אכפת ?? בתור מי שלא מנוי ולא מינוי של חברות כבלים, לווין, ובכלל – אוהב להתנתק ולהיפרד, מוזר לי שמצאת זמן לצטט ספרים, לשלוח לינקים, לחשוב, לקרוא מחקרים, לחתום על אמנות, ולכתוב מאמר כל כך מנומק ויפה, כולל על "לובה", בלי לטרוח ולגלות ש"לובה" היא חלק מן התוכנית "ארץ נהדרת" של "קשת".

    כסף ?? זאת הבעיה ? נשמע קצת "פולני", לא ? התוכנית מוצגת כאמור בערוץ שתיים (!!), וגם ניתנת להורדת ברשת. ובכלל – מעניין: לו היית מקבל מילגה של 160 ש"ח בחודש, האם הית מתחברת לכבלים או ללווין ?? או אולי 1600 ? או 16000 ? יש כאלו שערוצים 11,22,33,23,24,10 מספיקים להם.. ודרך אגב – עשיתי ניסוי ומחקר משלי: בזמן שלוקח לנסח שורה מוצלחת על מסכנות, אפשר למצוא את אתר הבית של קשת, שם אפשר גם להוריד (בלי הפרת זכויות קנין רוחני !!) כמה קטעים (אכן מכוערים) של לובה.

    *
    יאללה, טרחתי וגם קראתי את הלינק ששלחת מ"קדמה", מה אני אגיד..אני מאחל לך שיהיה לך מספיק כסף כדי שתוכלי להתחיל לראות תוכניות לפני שאת מבקרת אותן (גם אם הביקורת לגמרי במקום.).

  22. ג'וס

    מזמן לא נתקלתי בדיון כה הזוי. הקריאה רק חיזקה את חשדי שהאסכולה שפרופ' לביא מייצגת, משרתת, כמובן לא בזדון, בצורה הנאמנה ביותר את אלו שיש להם אינטרס בהנצחת המצב הנוכחי או אף בהגברת הפערים, וזאת בשתי דרכים:
    א. מיקוד תשומת הלב בשולי, בייצוגי ובעיקר הבלתי מעשי.
    ב. הגחכת השיח הליברלי והדמוקרטי באמצעות הבאתו עד אבסורד.

    וא-פרופו: מעניין מה "החברים הרוסים" האינטלקטואלים של לביא אומרים לא רק על ההבדל בין צ'ייקובסקי לבן-חיים ובין גרוסמן לגרוסמן, אלא גם על ההבדל בין רוסים לקווקזים, בין אירופה הנאורה ללבאנט, ועוד כמה אבחנות מעניינות שגם אביגדור ליברמן – גם אם (כמו לביא?) לא שמע או קרא יצירה אחת – היה חותם עליהן.

    הערה קטנונית: כדאי שלביא תדע, לצורך אותנטיזציה עתידית של המזרחיות שלה (מוגש גם כשירות לציבור הרחב), שאין דבר כזה אס-סכאכיני. יש או אלסכאכיני (תעתיק מדויק) או א-סכאכיני (תעתיק פונטי). כן, את זה לא לומדים באקדמיה באמריקה או מחברים אמנים מרוסיה. ברוכה הבאה למזרח התיכון.

  23. סמדר לביא

    ה – Chicago Manuel of Style, מהדורה מורחבת, בכתבו על חוקי הטראנסליטרציה של מילים בערבית עם ה' הידיעה, לעיצורים לאטיניים, סעיף 9, תתי סעיפים 102-106, קובע את חוקי החלים על "אותיות השמש" הערביות, כאשר מופיעה לפניהן ה' הידיעה.

    יש להכפיל (ז"א, להדגיש), את העיצור הראשון של שם העצם או שם בן/בת האדם, ולהוריד את ה"ל" של "אל" הידיעה, מצווה עלינו ה"שיקאגו". למען שימור הדגש של הכפלת העיצור כאשר מושמטת ה"ל" מ"אל" הידיעה.

    למשל, במקום אל-שמס, יש לכתוב אש-שמס. במקום אל-דאר יש לכתוב אד-דאר.

    כללי הטרנסליטרציה של ה"שיקאגו" תופשים גם לגבי העברית. לפחות כך כתוב במהדורה המורחבת שלו.

    אם כך, אס-סכאכיני, ולא א-סכאכיני. ואת זה, ג'וס, לומדים דווקא באוניברסיטאות ליגת הקיסוס הנאו-קולוניאליות-רב-תרבותיות, ימ"ש, באמריקע הרשעה, כשמורידים לך נקודות מעבודת הסמסטר, אם תכתוב א-סכאכיני במקום אס-סכאכיני, ועוד שולחים אותך לעמוד הרלוונטי ב"שיקגו" וכותבים לך בתעודת סוף השנה שעליך להתוודע אל הספר המאיים הלז.

    לא היה עדיף שתתקן את הטעות שלי, "לאנקום", ולא "לאנקומב"?

    או שמא עדיף, שייתמקד הדיון בנקודות שהועלו במאמרי, במקום בתוכחות הזויות (כלשונך) חוקי הטרנסליטרציה של הבורות?

  24. sigal

    איציק ויוסי
    איזה קטעים פה באתר שלכם , חלק מהתגובות פשוט מצחיקות עד דמעות
    לא ידעתי שיש כ"כ הרבה תגובות
    בכל אופן – סחתיין עליכם
    סיגל

  25. דרור

    אבל התעתיק הפונטי הנכון הוא אכן אס-סכאכיני. ס' בערבית היא "אות שמש", כלומר ה-ל' של "אל היידוע" עוברת אסימילציה כשהיא באה לפניה, והופכת ל-ס'. בכתיבה, אמנם כותבים את ה-ל, אבל לא מנקדים אותה, ומעל ה-ס' שמים "שדה" כלומר דגש.

  26. פוליאנה שטורדל חומוס

    אין לי מושג (וצריך לחשוב על זה) עד כמה דבריה של פרופ' לביא אפשריים ריאליים והאם הם מועילים – אבל דבר אחד בטוח: הם מעוררים למחשבה. ומזכירים ששום דבר לא מובן מאליו. שאי אפשר לקחת דבר וחצי דבר כמובן מאליו.

  27. ג'וס

    יש קייס לאס-סכאכיני, אני מודה. עם זאת, לא כך נהוג. לדוגמה, בעברית ייכתב דאר א-סלאם ולא דאר אס-סלאם. מצד שני, מי אני שאתווכח עם קביעה מתוצרת שיקגו לגבי מה נכון בעברית. לא רוצה להסתבך עם האמריקאים.

    סמדר: לגבי לאנקום או לנקומב, לא היה לי מושג מה זה, ולכן נבצר ממני להביע דעה מלומדת בעניין. בעקבות הערתך ערכתי בדיקה ממנה למדתי כי מדובר בסדרת תכשירי טיפוח יוקרתיים המיועדים לאקדמאיות מזרחיות פמיניסטיות חד הוריות, שנוסו בשנות השמונים על ילידים אבוריג'ינים באוסטרליה – חלקם לקו באקזמה.

  28. א.נ

    ברצוני להתצל בפני פרופסר סמדר לביא על שהטלתי ספק בנוגע למצבה הכלכלי בתגובה לכתבתה זו. זה היה חסר רגישות מצדי להביע עמדה על מצבה מבלי לדעת באמת מי עומד מאחורי המילים. כמו כן, אני ממש מתחנן בפני קהל המגיבים לשקול היטב את מה שהם כותבים. אני מוצא שלעיתים אנחנו "יורים מהמותן" מבלי לשים לב שיש אנשים, ממש כמונו, בצד השני. לאחר היכרות, קצרה, עם החומר שפרופסור לביא מתעסקת התגלה לי אדם עמוק, רגיש לסבלות הזולת ובעל יכולת ניתוח החסרה לרבים מאיתנו. זה רק מצער שהחברה הישראלית אינה מסוגלת להתגבר על תחלואיה, ושאנשים מסוגה של פרופסר לביא אינם מוצאים את המקום הראוי להם בה. מה אומר: ההפסד הוא שלנו, באותה המידה כמו שהוא שלה. א.נ

  29. E Ben-Yehouda

    סיגל,
    את יכול הלהתבדח עד מחרתיים. בכל מקרה נדמה לי שיש לראות בחומרה רבה את לקות הניסוח של תגובתך, ובמיוחד לאור מוצאך. הרי כל דובר ערבית יודע כי הביטוי בו השתמשת "סחתיין עליכם" אינו נכון ואינו הגיוני מבחינה דקדוקית.

  30. אבן מיימון

    העברית והערבית חיו ביחד לפני שהמציאו כללים בשיקגו. הערבית-יהודית היא דיאלקט של ערבית, משובץ במילים עבריות, הנכתב באותיות עבריות. ולא רק בערבית-יהודית, זאת מסורת של כתיבה עברית, ושל שמות עבריים-ערביים. וכמובן, בלי המקף. הצורך במקף בשפות שמשתמשות באותיות רישיות (כמו אנגלית) הוא כי הרישית באלסכאכיני היא ה-S ולא ה-A. מיון אלפביתי בערבית, אגב, נעשה תוך התעלמות מ"אל הידיעה", סדיוק כמו בעברית, כאשר מתעלמים מה' הידיעה, וראו ספרי טלפונים בשתי השפות. השפות ולא ה-שפות.

  31. מנשה

    לא פעם אני שואל את עצמי מדוע חלק מהכותבים והמגיבים באתר מצוין זה, שעוסק לא מעט בעניינים "מזרחיים", אינם מודעים למסורותיהם. כך אני מוצא את דבריו של אבן מיימון (שמו מעיד שהוא נתלה באילנות גבוהים…) נכוחים. בערבית היהודית בימי הביניים ובעת החדשה כתבו "אל הידיעה" במחובר למילה שאחריה גם לפני אותיות שמש. בכל כתבי היד ממזרח וממערב- תימן, מרוקו, תוניסיה, עיראק ועוד כתבו אלשיך' ולא א-שיח', אש-שיח' ועוד דוגמאות שונות ומשונות.
    כמי שבא מהתחום ההיסטורי אני תמה מדוע אנשי מדעי החברה, המרבים לכתוב ולהגג באתר- אינם מסתמכים על עברם? האם סעדיה גאון, יחיא אלקאפח, דוד בוזגלו, סמיר נקאש ואחרים נופלים מסעיד, פוקו וחבריו? ועל זה נאמר מזה ומזה אל תנח ידך.

  32. א.נ

    אתה באמת משוכנע שמה שאתה אומר זה אמת צרופה?

  33. טל

    גם הם צריכים לשלם תמלוגים למערב?
    כמה כסף צריכים לשלם מזרחים שרוצים לשמוע מוסיקה קלאסית ארופאית/ מערבית? או שרוצים לקרוא
    ספרות מערבית?
    גם מוזיקאים מזרחים שמשלבים מוטיבים מוזיקליים מערביים ביצירתם יחויבו לשלם תמלוגים למערב.
    ומה לגבי אוכל? כמה כסף נצטרך לשלם על הזכות לאכול פלאפל או לזניה או עוף חמוץ – מתוק או
    קארי? אין גבול לאבסורד!

  34. אילנית

    הדיון כאן מוכיח שכל מי שחפצה נפשו להתנתק מהמציאות, ירד נא ויתבוסס במעמקי האקדמיה הסהרורית.
    אפשר לסתור בקלות מדהימה את הטענות הסהרוריות של פרופ' סמדר לביא, אלא שהניסיון להתמודד עם הטענות הרציניות יגרום להן לשדרוג שהן כלל אינן ראויות לו.
    תשאל נא פרופ' לביא את עצמה, מה היה קורה אם היא היתה לוקחת את הציווי הקטגורי של קאנט, ומיישמת אותו על הכללים החדשים לקניין רוחני שעולים מדבריה.
    בעברית פחות אקדמית קוראים לזה: נו, ברצינות.
    בגלובלית קוראים לזה: קפיטליזציה ואמריקנזיציה של יחסים בין קבוצות. הכל כסף. רק כסף. אין רעיונות, אין יחסים, אין אמון, אין עזרה הדדית, אין חמלה, אין שיח (שהרי בכל טענה שאינה מקורית, ותשעים ותשעה אחוזים מהטענות אינן מקוריות, יש משום נטילה "רעיונית" המחייבת תשלום למי שיש לו "זכויות יוצרים" על הטענה שכלולה בשיח).
    הרעיון של הפרופסורית המכובדת הוא הוכחה לדברים שקראתי כאן באתר על המזרחים האולטרה-מערביים. איך נקרא למחלה הזאת של אולטרה-מעריבזציה? לאקאן היה מנסח את הדברים הללו טוב ממני, אבל אחסוך את הפרשנות הלאקאנית כדי למנוע מעצמי השתתפות רצינית בדיון האבסורדי.
    ובעיקר, בעקבות דבריה של הפרופסורית לא אשתמש בפרשנות האפשרית של לאקאן, שמא יתבע אותי לאקאן על הפרת זכויות היוצרים שלו.
    לצורך שליחת המכתב הפעלתי גם את כל תוכנות ההגנה והחסימה האפשריות כדי שאיש לא יעלה על זהותי, ויתבע אותי על הפרת זכויות היוצרים. כך, בזכות הרעיונות של הפרופסורית, יגדלו הניכור והניתוק בין אנשים. כל מילה וכל אמירה וכל רעיון וכל הבעה יקבלו ליווי צמוד של חמישה עורכי דין המומחים לדיני קניין, מלווים בייעוץ אנתרופולגי וסוציולוגי והיסטורי של "מומחים המוכרים על ידי בית משפט" לצורך ייעוץ מתאים.
    אולטרה-מערביזציה כבר אמרנו?
    אילנית, המתקשה לשמור על שפיות לנוכח פסטיבל ההבלים שבו פצחה הפרופסורית המכובדת
    נ.ב.
    תגידו, אתם השתגעתם?

  35. חזהר כיווני-חן

    אין שום בעיה למזרחים לשלם תמורת נכסים רוחניים של התרבות המערבית. את טועה טעות חמורה כשאת מערבת בין שתי קטיגוריות, בין האשכנזים לבין תרבות המערב. האשכנזים של מאה שערים למשל, אינם יודעים כלל מהי התרבות המערבית…

  36. יהונתן

    למרות הכל, היינו רוצים לשמוע את הפרשנות הלאקאניסטית שיש לך להציע לנו.

    ובפסטיבל ההבלים לא פצחה הפרופסורית. הוא התקיים כאן הרבה לפניה. חבל שבמקום להצביע על עוולות אמיתיות, אנשים כאן מתרכזים בפרשנויות סהרוריות.

  37. ג'וס

    גב' נכבדה

    להווה ידוע לך כי בתגובתך שלעיל, שורות 4-5, 11 ו-13, עברת על הוראות ה – Chicago Manuel of Style, מהדורה מורחבת, כדלקמן: סעיף 19, תתי סעיפים 18-21, סעיף 24, תת סעיף 4, וסעיף 34, תתי סעיפים 5, 8, 12, בהתאמה.

    אזהרה נוספת לא תישלח.

  38. lacana

    גם אני אשמח לקרוא ניתוח מפרספקטיבה לאקאנית.
    שבת שלום

  39. דולי בן-חביב

    חזרתי ארצה לפני עשר שעות ורק עכשיו קראתי את מאמרה של סמדר לביא. זהו מאמר מעניין מאד שמפגין חשיבה מקורית. כפי שאסתר הרצוג אמרה, המאמר מעורר מחשבה ואני אשית לא הצלחתי להפסיק להרהר בעקבות הקריאה. לרגעים הסכמתי עם סמדר, לרגעים התקוממתי. סמדר בהחלט היטיבה בניסוח הרעיון המוביל ובמציאת דוגמאות מאלפות לביסוס ולחיזוק טענתה. אני אשית, בעקבות מחקרה של חברתי ענבל פרלסון ז"ל, לא פעם נהגתי לחשוב על מלחינים אשכנזים שהתלבשו על זמרות תימניות בתקופת היישוב ושהשתמשו לא רק בקולן אלא גם בצלילי המנגינות שהן הביאו להם מן הבית על-מנת לצור. שם המשחק הוא ניכוס.אך, כנגד אלו שתקפו את סמדר, יש לציין שהמקרים שסמדר דנה בהם הם מקרים של ניכוס שבוצע בתוך מערכות של יחסי כח. ולכן הניכוס של מוזיקה מערבית על-ידי מזרחים מסוימים בישראל אינו דומה לשימוש שעושה הסובייקט ההגמוני בישראל בנכסי התרבות של הבדואים. אף על פי כן ההצעה של סמדר עוררה בי את השאלה איך ואיפה נצליח להציב את הגבול אם נרצה להתארגן סביב נושא זכויות היוצרים. ראשית כל למרות שלנו ולפלשתינאים החיים בישראל יש רקע תרבותי ערבי משותף, אין לשכוח שאצל המזרחים תרבות זאת הודחקה ונמחקה לפחות בחלקה (תחת פעולתם של מנגנונים של שלילת הגלות) עוד לפני שני דורות. בנוסף לכך, אותנו, המזרחים, לא כבשו ואת הפלשתינאים כן. אז האנאלוגיה לאינדיאנים די בעייתית. אני כלל לא הייתי מציבה את המזרחים, הפלשתינאים והאינדיאנים באמריקה בקו ישר אחד. שנית, הצעה זאת שעולה בצורה כה אורגנית מדברי סעיד בספרו על האוריינטאליזם, אולי תתקל בבעיות כשמדובר בניכוס שמתבצע בזכות יחסי כח במסגרת של מדינת לאום אחת. האם כל כך בקלות נצליח להגדיר את הספרייה הלאומית כמוסד אשכנזי? אני לא יודעת, אולי כן. אך אין גם לשכוח שמעבר לאוריינטאליזם, תרבויות בדרך כלל חיות ופורחות תוך מגעים בין-תרבותיים, דבר שמעלה את השאלה מה עושים, למשל, עם מוזיקאים שמשלבים מזרח ומערב בפופ הישראלי (פראקטיקה מאד דומיננטית בפופ התורכי העכשיוי). האם נבדוק את המוצא של כל מוזיקאי שלושה דורות אחורה אף על פי שאולי הוא פשוט שואב מן החלל סביבו שהוא היום כבר ספוג באלמנטים של התרבות המזרחית. מה שקרה בשנות ההגירה הגדולה אינו מה שקורה היום. ובכל זאת, סמדר, אני מברכת אותך על המאמר.

  40. יובל ב

    האם בכל פעם שאת מבשלת פסטה את שולחת תמלוגים לממשלת איטליה?

  41. יובל ב

    אני לא יודע מאין שאב דרור את דעותיו על האופן שבו ישמרו אוצרות התרבות בסוריה ועירק. אני ביקרתי ב1989 במוזיאון הלאומי בקהיר ווזה הספיק לי. ראיתי איך מוצגים שם אוצרות התרבות המצרית ,ולא הבנתי מאיפה נלקחה ההשראה להצגה כל כך חסרת מעוף ושאיננה מלמדת את המבקר דבר על המוצג שניצב מולו, לפחות עד שהתגייסתי לצבא , ואז הבנתי שההשראה של מנהלי המוזיאון הייתה, מן הסתם, שיטת האיפסון הצבאית.

  42. מסעוד מי-טללים

    "אוסקוט יא חרה מוואדי מוסררה,
    אני השמנת ואתה הברארה.
    מאת המשורר דוד אבידן.
    אין ספק שמדובר ביצירת מופת השווה מיליוני שקלים. אולי כדאי להעניק אותם לפנתרים השחורים, יוצאי שכונת מוסררה.

  43. דודי מחלב

    יש כנראה ישראלים שנוסעים לחו"ל, מבקרים במוזיאונים וכו' וכל מעייניהם מופנים להשוואות תרבותית. כיצד לעזאזל ניתן לחוות חוויה אסתטית אם מרכזים את כל האנרגיה להשתקעות בבדיקת שיטות איפסון??? אין לי לא רצון , לא זמן ולא אנרגיה לתת פה הרצאה מנומקת אודות התנאים ההכרחיים לחוויה אסתטית. אך הישראלי הנפוץ המבקר בחו"ל כאנתרופולוג , בודאי לא יכול להשעות את היחס האינטרסנטי שלו כשהוא ניצב לפני תרבות זרה, כנראה במיוחד אם היא ערבית. יחס אינטרסנטי וחוויה אסתטית הם תרתי דסתרי. זה מזכיר לי שפעם סיפרתי למישהו שהייתי בח'פלה עיראקית (מוזיקה אהובה עלי במיוחד), וכל שהיה היה לו לשאול :"תגיד בטח היו שם טיפוסים כאלה עם חולצות צבעוניות ושפמים…?" את מי לעזאזל ענין בכלל צבע החולצות או מה מצוי מעל לשפה העליונה של האנשים. אני כל כך נשתקעתי במוזיקה עד ששכחתי מי אני בכלל, קל וחומר צבעי חולצות ושפמים.

  44. טל

    טעות בידך- בתגובה הראשונה שלי בכלל לא הזכרתי אשכנזים
    שאלתי את פרופסור לביא אם לדעתה אנשים מזרחים ( וזה כלל לא משנה אם מדובר ביהודים מזרחים
    או בלא יהודים מזרחים) גם יצטרכו לשלם תמורת השימוש בנכסים רוחניים או חומרניים של המערב?
    לא התכוונתי ספציפית לבעיית המזרחים- אשכנזים בישראל. אבל אם כבר מדברים על המצב בישראל
    אז אני שואלת את פרופסור לביא- למי יש זכויות יוצרים על מילים ביידיש שנכנסו לשפה העברית?
    או על הגפילטע פיש ?
    האם לדעת פרופסור לביא תשלום התמלוגים היא דרך חד- סטרית בלבד?
    כלומר, תמיד המערב ישלם למזרח ? או במקרה של ישראל- תמיד אשכנזים יאלצו לשלם למזרחים (יהודים או ערבים), ואף פעם לא ההפך ?

  45. יובל ב

    לא אתנוצנטריות ולא נעליים. הייתי במוזיאון ולא באתי לשם מתוך כוונה לבדוק למי יש מוזיאון יותר שווה, זה פשוט מה שהיה שם. כשאתה עומד מול מוצג בלי שום לוחית הסבר ושמונח פחות או יותר כמו שמונח משהו במחסן, זה בכלל לא קשור לשפמים או לא שפמים או לשיפוט אסטתי של המצרים – הנהלת המוזיאון פשוט עשתה עבודה גרועה. ההשוואה שעשית עם האיש שלא אוהב חפלות עיראקיות ממש לא במקומה. לא אכפת לי מה לובשים, אוכלים, קוראים ושרים באי המוזיאון, כן אכפת לי מה המוזיאון הזה נותן למבקר. בתחום זה הם נכשלו מבחינתי.

  46. תלמידה

    ואולי בגלל זה מרבית התגובות כאן הן לגמרי לא ענייניות, וללא פרופורציה למה שהיא אמרה:

    היא ציטטה את שרי מורגה, הצי'קנה, שאמרה שנשים כהות הן כוח גרילה עירוני. הן נלחמות את מלחמת היום יום מול מנגנון המדינה. יכולת הלחימה והשרידה שלהן לא מובנת ע"י הפמיניסטיות הלבנות מהמעמד הבינוני. לכן היא מפחידה אותן. כי הן לא סותמות את הפה. גם פעילים שמאלניים לא מבינים את מלחמת הגרילה הזו, כי ליכולת הלחימה של האשה הכהה אין שם קוד. מלחמת הגרילה הזאת היא דרך החיים שלה. זה אמצעי לשרידה דרך תימרון. נשים כהות שוזרות את עצמן בין גבולות שאין ניתן לגשרם – מעמדות, גבולות השיח של הפוליטיקלי קורקט, הגבולות היום יומיים שבינן לבין עצמן, כשהן רצות זו אל זו לעזרה, יחד עם שמירה על ההבדלים שביניהן.

    נראה שהרבה מהמגיבים פשוט מפחדים ממנה. אחרת – היו מתייחסים בצורה עניינית למה שכתבה, כמו שעשו שמואלוף, בן חביב, מחלב, פוליאנה, והחמור.