דברים בשם אומרם (X)
כל פעם שיש כתבה על חידושים והמצאות בשדה החינוך אני מחפש את דברם של אחד או יותר מבכירי משרד החינוך. ללא יוצא מן הכלל אני מוצא אמירה מקוממת המצביעה על תפיסת עולם שמקומה לא צריך שיהיה באותו משרד.
החידוש האחרון, שפורסם לאחרונה (ידיעות אחרונות, 25/2/2004 שיר-לי גולן-מאירי, 24 עמ` 2), הוא פתיחת תוכנית לימודים חדשה במדעי הבריאות והרפואה. זוהי תוכנית שאחד הרציונלים שלה, שצריך להיות מקובל על הכלל, הוא הצלת חיים. מי כבר יכול להתנגד למטרה כה נעלה? התוכנית תבוצע בשנה הקרובה במספר בתי ספר, מפתן ברחובות, מסלולי חשמל ופקידות במקיף רמלה, ובשני בתי ספר תעשייתיים. אתם באמת חושבים שתוכנית כזאת יוקרתית תתבצע בבתי הספר שציינתי? אם עניתם/ן לא, צדקתן/ם. חמישה בתי הספר שם באמת תתבצע התוכנית הם: בליך ברמת גן, גמנסיה הרצליה, תיכון רוטנברג ברמת השרון, ישיבת בני עקיבא בנתניה, ואורט כרמיאל ותיוחד לתלמידים הטובים. כמובן שישנן התנגדויות אחת מהן של ד"ר יונתן כהן מהאוניברסיטה העברית. ד"ר כהן אומר "אני מתנגד לתוכנית אם מדובר בעוד התמחות יוקרתית בשרות התחרותיות, שקיימת ממילא בבתי הספר". עיקר הטענה היא שמסלול זה יהווה דרך נוספת של המבוססים לייצר לעצמם נקודת פתיחה טובה יותר לעתיד, שגם כך היא משופרת בהשוואה לכלל.
מי לא נבהל מאמירות אלו? גרשון כהן שהוא מנהל תחום הטכנולוגיה במשרד החינוך. וכאן מגיע דבר החוכמה שאין לו גבול המשוטט חופשי במסדרונות משרד החינוך. "לא כולנו נולדנו אותו דבר", הוא אומר, "תמיד יהיו היותר טובים. הלוואי שזה יחריף את תמונת המעמדות בבתי הספר, הרי אז תווצר תחרות ונוכל להעלות את הרמה. כך נקבל בוגרים יותר טובים". אני לא אנתח כאן את דברי ההבל האלו שנעים בין הטריוויאלי לטפשי. דברים אלו גם מזכירים את דבריה של שרת החינוך, "שוויון אין חיה כזאת". אם זוהי התפיסה הבסיסית של בכירים במערכת החינוך אין להתפלא שזוהי מערכת כושלת שהדבר היחיד שהיא יודעת לעשות טוב הוא להשתפר לרעה.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
לא סתם טריביאליות וטיפשות אלא רשעות.
לא סתם טיפשות , לא סתם רשעות גם שימת פס על אזרחי ישראל וזלזול מחפיר באינטליגנציה שלנו.
לשמע תגובת משרד החינוך בוודאי שלא נפלתי ברצפה. לא אכביר מלים לגבי מדיניות המשרד בשנים האחרונות, שחותרת למען הגדלת הבערה של מדורת השבט והאתנוצנטריות, שדבקה בעקרונות השינון של מושגי יהדות וציונות, שלוחמת למען סמלים וטקסים, שנאבקת למען הגדלת זכאי תעודות בגרות גם במחיר פגיעה במהות החנוך וההוראה בדיסציפלינות השונות, שמקדשת מבדקים בנוסח מיצ"ב ואחר-כך מתקשה להסביר את מצבנו העגום מול מדינות אחרות. בוודאי שבני האדם לא נולדו שווים בפרמטרים השונים – גופניים, נפשיים ואינטלקטואליים – אך להניף דגל כזה כדי לזרות חול ובוץ בעיני הציבור כדי להעמיק את חוסר השיוויון ולהנציח את הפערים בין ילדי שכבות סוציו-כלכליות שונות ובחתכים גיאו-מוניטריים ואף פוליטיים, את זאת אתקשה להבין. הממשלה כולה, על משרדיה, הבכירים והזוטרים, הורסת וקוברת את שרידי מדיניות הרווחה, ומתוך חתירה תזזיתית להיות כמו האמריקאים (אבוי לנו) נמצא עצמנו חיש קל משתייכים לעולם השלישי. הכתובת כבר מזמן על הקיר.
מדינת ישראל הפכה ממדינה המקנה חינוך נרחב לכל אזרחיה למדינה המלקטת עופרות זהב, ממצה את הזהב הטהור ונותנת לחומרים האחרים להמשיך לזרום עם המים ובסוף להשפך. במקרה שלנו, לצערי, הזהב הטהור הוא הזהב הנמצא בכיס ההורים ולא הזהב שבמוחם של הילדים.
מדיניות החינוך החדשה תחזיר את המדינה לשנות החמישים בעת שהיינו מדינה מתפתחת ולא מדינה מפותחת. מה שהפך אותנו למדינה מתקדמת היתה העובדה שילדינו קיבלו חינוך עיוני וטכנולוגי נרחב בכל הרמות ואיפשרנו להם להתקדם ולהתמחות במקצועות שמדברים אל ליבם. בכך שנתנו גם לבינוניים להצטיין, זקפנו את קומתם ונתנו להם קרש קפיצה למקצוע.
כיום, עם החזרה לחינוך מינימלי מצומצם רק הורים עם עופרות זהב בכיסהם יוכלו לקדם את ילדיהם. הילדים האחרים ישפכו עם המים.
מי שרוצה לדעת מה באמת חושבים במשרד החינוך ובכנסת בכלל, ילך נא לאתר הכנסת, למרכז המידע והמחקר ויקרא את המסמך "החינוך הטכנולוגי" של רונית ברייברד. כשקראתי את המסמך הזה סמרו שערותי מהאי-דיוקים ומהטון המתנשא. מדברים שם על הנחשלים מהפריפריה שאינם תורמים למדינה ולכן למדינה לא כדאי להשקיע בהם משאבים.
במדינת ישראל יוצאים לרחובות על דברים פעוטים מאלה. איפה ההורים? איפה המורים?