הציר הדמוקרטי
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
By pushing the logic of Bush's new manifestation of the moral bankruptcy
of American democracy to the extreme you make it all sound like science
fiction. But is it not. It is here. For example the Latin American Studies
journal is already being fined in the thousands of dollars for line
editing a manuscript from a Cuban scholar. Film censorship will probably
not happen in the near future (more than it exists anyway just by the
virtue of the concentration of the film and movie theater industries). But
what is already happening is atrocious and dangerous enough.
האם במדינות אלה, שעל פי רוב הן במגננה תרבותית, יש חופש מלא להכנסת והבעת דיעות שונות מאופיו של המשטר בהן? לטעמי, הצנוע, יש לעשות פה אבחנה בין החרמת כתבי היד כפועל יוצא של האמברגו, ובין צנזורה שמבטאת מגננה מפני תרבות\מדינות שאינן בוחלות לתקוף את היריב במגרש הביתי שלו. באופן עקרוני כל אדם המזהה עצמו עם המערב, או לפחות עם ערכים דמוקרטיים, יסתייג מצעד שכזה. אולם אני חושב שלאחר ה 11 בספטמבר ארה"ב אינה אותה דמוקרטיה. ארה"ב מבינה, ויתכן והיא טועה, שערכים חברתיים משתנים ברבות הזמן לנוכח ההרכב החברתי שמשנה תדיר. מאחר וארה"ב היא חברה שקולטת הגירה מחד, ומאידך לנוכח המתקפה התרבות אותה חוותה (יהיו מימדיה אמיתיים, או אשליתיים) זכותה המלאה להפעיל מערכת של בלמים ומאזנים כדי לבלום איומים כאלה ואחרים.
בהנחה שהגדרת ציר הרשע היא נזילה (המדינות המשתייכות למעדון המפוקפק עשויות לצאת ממנו, או לחלופין כל הציר הזה עשוי להעלם ככזה) אזי גם ההגבלות המצויינות במאמרך עשויות להעלם. לבסוף, לנוחוח מגוון האפשרויות לפרסומם של כתבי יד בעולם, ודיעות בכלל, להחלטה הזו אין משקל מבחינת הכותבים. אדרבה, יתכן והחלטה זו תחזק מרכזים תרבותיים אחרים. אני חושב על אותן מדינות ומעצמות (ברה"מ) שהטילו צנזורה בעבר. כולנו יודעים לאיפה הן התדרדרו.
אחת הבדיחות היותר מזעזעות, אך משום-מה רבים וטובים מתקשים להבינה ולעכלה, מסתכמת במנטרה האווילית של "ארה"ב = משען הדמוקרטיה של העולם. מרגע שדרכו כפות רגליהם של המהגרים האירופים על אדמת צפון-מזרח אמריקה, החל שעון האנטי-דמוקרטיזם והאנטי-ליברליזם האמריקאי לתקתק. במציאות נשחטו שבטי האינדיאנים, אך בהוליווד ובספרות האמריקאית, שוכתבה ההיסטוריה על-פי עקרונות "הגיבור האמריקאי", האידיאל המתחדש של האביר המדייווליסטי, והנה לכם שידור בשני גלים: האמת בשטח וה"אמת" בתקשורת. הדורסנות האמריקאית לא השתנתה מאז, והיא פועלת על-פי המנטרה ה"מקסימה" של "הפטריוטיזם הוא מפלטו האחרון של הנבל" (אצלנו, אגב, זה עובד מאז ראשית הציונות. ועיינו אפילו בערכים ה"מקודשים" של "כיבוש העבודה"). אינוסה המתקדם של הדמוקרטיה בארה"ב התבלט בעיקר מאז ה-11 בספטמבר, כשמני אז מותר לעשות כמעט הכל בשם הביטחון הלאומי. אחד הביטויים הנואלים לכך הוא הפרשייה המזעזעת בגוואנטאנמו – האינקוויזיציה בהתגלמותה האמריקאית. זוכרים, אגב, את ריתוק ואיזוק כלי התקשורת האמריקאים לקראת המלחמה בעיראק ובמהלכה, וממש ברגעים אלה, כאשר האמריקאים רומסים ברגל גסה את שדותיה ושביליה של האיטי (בשם השלום והביטחון כמובן), מתגלה לנגד עינינו, בפעם המי-יודע-כמה, הנשר/העיט האמריקאי הטיפוסי: בין טפריו קרעי מעיים וטחול וממקורו נוטף דם ציפורים טבוחות. עד מתי?!
יהודה, האם החוק באמת הינו תוצאה של אמברגו או שהוא סוג של צנזורה ?
ציון לשבח לרשימתו הקצרה מדי של עמירם גיל החושפת כי אביו הרוחני של נתניהו הוא פרס שהחל את הטאצ;ריזם בישראל.