מה בין וענונו לטננבוים*

ויש כבוד, וענונו לא "בסה"כ רצה להביא את היכולת הזו [הגרעינית] לידיעתו של הציבור ולפתוח בכך דיון פומבי, כמו שאמור להתקיים בכל מדינה דמוקרטית". הוא קודם כל הפר את האמון שנתנו בו. התפקיד שאתה מדבר עליו, חשיפה לשם פתיחת דיון ציבורי, שמור לעיתונות ולא לעובד הכור. מה גם שאני לא ממש ידוע מה באמת הניע אותו לעשות את מה שהוא עשה: ככלות הכל הבנאדם נפל ברשתה של "בלונדינית" פתיינית.
מעבר לכך, מעשהו חמור, בעיניי, באותה מידה לזה של טננבואם אם לא יותר. יש לזכור שהשיפוט שלך הוא קצת אנאכרוניסטי. בתקופה האמורה, העמימות בדבר קיומה, או קיומה, של יכולת גרעינית לישראל תרמה ליכולת ההרתעתית של המדינה. הבאת החומר בפני עיתונות זרה הסבה נזק מבחינה זו. כמו כן, יש לזכור שמרבית הציבור בישראל ראה בו בוגד, ואם אני לא טועה גם בימים אלה. אני לא רואה כיצד דעתך עולה על דעת רוב הציבור.
יחד עם זאת, אני מסכים שאם במקום טננבואם זה היה "וענונו" שהלך לסחור בסמים או בסודות מדינה עם החיזבאללה, ישראל לא הייתה ממהרת להשיבו מלבנון, ואם הייתה משיבה אותו הוא היה פוגש את ג'ורג' בתא כלא קטן ומצחין, ולא בבית הבראה לשוטרים (נעורים).

אופיר, הגזמת לגמרי. אני מסכימה אתך, וכך כנראה גם רוב קוראי "העוקץ" אשכנזים כמזרחים, על הנקודות הבאות:
1. דרך התנהלותה של המדינה, בנוגע לשחרורו של ואנונו, מבישה.
2. טננבאום הוא דמות שלילית לעילא (אם לא תצוץ הפתעה מרעישה).
לגבי ואנונו, האם באמת מדובר באדם תמים? האומנם "הוא בסך הכל רצה להביא את היכולת הזו לידיעתו של הציבור ולפתוח בכך דיון פומבי, כמו שאמור להתקיים בכל מדינה דמוקרטית"?
אפשר כמובן לטעון לטובת ואנונו שהוא מעל באמון למען אידיאל נשגב, שהוא נכשל כשלון אנושי בפרשת "סינדי", ושהתנצר כי נגלתה לו השכינה. אבל אי אפשר לומר עליו משפט מיתמם כמו: "הוא בסך הכל רצה…", כי ואנונו הוא אדם מורכב ואינטליגנטי אשר לקח סיכון מחושב (הוא כנראה טעה בחישוב), והסתבך קשות. עתה, משנשא ואנונו בעונשו, על המדינה להניח לו לנפשו. אם יוכח שהוא מסוכן כיום, יש להיפרע משופטיו שהפקירו אותנו לסכנה הזאת!
בנוגע לטענותיך בעניין מזרחיותו של ואנונו הבה נבחן מקרה דומה: "שמאלן-אידיאליסט" בשם בוזגלו, המבקש לחולל דיון פומבי בעניין הכיבוש, מוסר לעיתון צרפתי נתונים על גודל כוחות הכיבוש בשטחים, על דרכי פעולתם, ועל תוכניותיהם – האם גם אז היית טוען שהמדינה מתנכלת לו בגלל מוצאו?
טול גם הימור קטן (לא שאני מאמינה בזה) לגבי טננבאום: מה תאמר אם יתברר שלהיטותו של שרון לעסקת השבויים נבעה בכלל מלחץ של משפחות שלושת החללים (כולם לא-אשכנזים)? הרי אצל שרון הכל, אבל הכל, יכול לצוץ בכל רגע.

שרון כל כך דליק כרגע שכל דבר חשוד ואפילו במעט מצית אותו. אבל בקשר לטטנבוים גם אם הכיר את ה.. בעצם שכחתי מה קרבת המשפחה שם, ברור שהלחץ העיקרי בא מכיוון המשפחות, ומכיוון המערכת הבטחונית שרצתה לדעת אם גילה משהו על ה"מיזם" לחיזבאללה.

לפעמים אני תוהה עד כמה העיסוק (ההכרחי אבל השאלה באיזו מידה ובנקודת המבט) בעניין העדתי תורם או אולי מזיק בנוגע לאותה "עקת האפליה". האם אתה באמת מעלה בדעתך שאם שמו לא היה וענונו אלא נניח רבינוביץ' היחס אליו היה שונה. אני לא מספיק בקיאה בקורות חייו של וענונו מעבר למה שסופר בתקשורת וההתרשמות שלי היא שהעניין סביבו נופח מעבר לכל פרופורציה ושיש משהו מן התמהונות באיש. נעשה שימוש ציני בחייו של אדם שבעצם משרת את המדינה ולטובתה, בזה שהוא מעצים את אותה עמימות נחשקת. נראה שכל היחס אליו נובע מאובבסיית "דימונה" וה"עמימות" שהמערכת חרדה לה. ההקבלה בין וענונו לבין טננבוים ממש מחטיאה. יצא שוענונו משתחרר בדיוק בתוך כל הרעש של טננבוים ומקריות זאת קוראת כאילו לעשות השוואה. אבל גם טננבוים שוחרר בגלל פארנויה, הפארנויה של המערכת הבטחונית, הפחד שגילה סודות, האשמה של אנשי המערכת על שלא השגיחו עליו. וגם הלחץ של המשפחות. אם שמו של טננבוים היה וענונו, האם לא היה נעשה אותו מאמץ לשחררו לדעתך? זה הגיוני? ואם כן, מה התקשורת הייתה אומרת אז. מה אתה היית אומר אז? ומה נגיד על רון ארד, שנזנח לגמרי. הוא אשכנזי או מזרחי?

אופיר,
מסכימה אתך מאד באפן כללי (וגם אוהדת את וענונו)
תוהה לגבי ההחלה כאן
מה עם אודי אדיב?

אני נתקל במגיבים האנונימים, לא פעם. לפעמים זו פחזנית ועכשיו אתה ודרך תגובתכם הינה מוכרת קודם אתם מגחכים ואז הופכים רצינים ושואלים. אז אני אענה לצד הרצינות ולא לצד הגיחוך. ובכן אני דיברתי על זהות ולא על בית משפט.
וכן וענונו הוא כן גיבור מזרחי כולל, כאדם שלא נשאר כלוא אל מול חוקי המדינה הבלתי אפשרים לעיכול וניסה לעשות מעשה (שלא פגע בזולת, ולא היה אלים) כדי לעזור לכל ! (לא פעולה עדתית) ישראל ואזור המזרח התכון.
העונש שהוא קיבל היה אחד העונשים הנוראים. אני ציינתי שנדבך הזהות המזרחית של וענונו הינה אחת מעוד זהויות שהוא מכיל. ולקחתי את הזהות המזרחית זו והתבוננתי בה אל מול מני מזוז ומזרחיותו (מדוע אינך מתייחס לזה ?).
וכמובן שזהו תיאור פשוט ולא מורכב . עבודת הדוקטורט שלי עדיין לא נכתבה (אבל עבודת התזה כבר בשלבים).

לגבי מספר המזרחים בכנסת, אני אסביר דרך נקודת ראות פמיניסטית, אם יהיו מספיק נשים בכנסת, למשל כמו האחוז שלהם באוכלוסיה, אז בצורה קבוצתית השיח כולו יהיה אחר. כך גם לגבי המזרחים, כרגע הם לא רוב.
אבל זה כבר סיפור אחר

לדלית, כבר נמאס לשכנע אנשים בהבחנה המתבקשת בין מזרחיות כמוצא לבין מזרחיות כתודעה. האנשים אותם ציינת בתגובתך הם אמנם מזרחים במוצאם, אך המרחק רב בינם לבין איזושהי תודעה פוליטית מזרחית. התודעה הפוליטית המזרחית היא תודעה שמטרתה היא שינוי רדיקלי של היסודות עליהם מושתתת החברה הישראלית. מטרת השינוי הזה היא להפוך את החברה הישראלית לחברה צודקת ושוויונית מבחינה חברתית-כלכלית ולחברה רב-תרבותית שהעיקרון המארגן שלה יהיה שוויון מהותי, ולא פורמלי, בין התרבויות הקיימות בחברה הישראלית. התודעה הפוליטית של האנשים אותם בחרת לציין הינה תודעה פוליטית שרוצה לשמר את המצב הקיים ולא לשנותו באופן רדיקלי. שימי לב, למאיר שטרית, "הבובה על חוט" של נתניהו, שבחסות אדונו ובהנהגתו, עוזר לפרק את מדינת הרווחה הישראלית שהאנשים שהכי זקוקים לה היום באים ברובם מהמוצא שאליו שייך גם שטרית. במקום לסייע לאנשים אלה כי הם זכאים לכך, הוא בוחר להאשימם שהם קוברים את מתיהם בחצרות בתיהם (מה יש לאיש הזה? עד לאיזו רמה שפלה יביאו אותו חרצובות לשונו?) רק כדי להרוויח עוד כמה ג'ובות על חשבון המדינה. אותה מדינה, דרך אגב, שבמשרד האוצר שלה מתרקמת תוכנית לפיה יופחת מס החברות כדי לתרום עוד קצת לרווחי העשירים על חשבון כל השאר. בקרב קהילת השחורים בארה"ב, לאנשים כמו שטרית יש כינוי: house nigger. התודעה הפוליטית של שטרית, מופז ושלום מכוונת לשימור המצב הקיים, פשוט משום שזה מסייע לאינטרסים האישיים שלהם. עצם זה שהם מזרחים, על אף התהדרותם במקרים מסוימים במוצאם, איננה הופכת אותם לפעילים חברתיים למען שוויון וצדק עבור קהילתם וקהילות אחרות בחברה הישראלית. לפי ההיגיון הזה, א.נ., גם וענונו הוא פעיל במאבק המזרחי הכללי, כי בביצוע מעשיו הוא ניסה להביא לתמורה רדיקלית בכל הקשור למדיניות ההשתקה הנהוגה בישראל בכל הנוגע לנשק גרעיני מזה ארבעה עשורים. המאבק שלו הוא למען חברה דמוקרטית וטובה יותר עבור כולנו. זוהי התגלמות המזרחיות הדמוקרטית שמטרתה היא להביא לחברה שוויונית וצודקת מבחינה דמוקרטית, חברתית-כלכלית ותרבותית.
בהמשך לכך, אומר כי המזרחיות איננה רק זהות ותודעה פוליטיות, אלא זוהי פרספקטיבה כללית על המציאות הפוליטית והחברתית. נקודת-הראות המזרחית היא תוצאה של ניסיון וחוויה תחת הדיכוי האשכנזי. נקודת מבט פמיניסטית, למשל, היא תוצאה של ניסיון וחוויה תחת הדיכוי הגברי. כך גם לגבי נקודת המבט השחורה בארה"ב, נקודות המבט של העמים הקולוניאליים שנאנקו תחת הדיכוי של האדם הלבן וכן הלאה. נקודת מבט ייחודית על המציאות היא בדרך כלל תוצאה של חוויית הדיכוי. ההתנגדות לסרטי פורנוגרפיה בקרב (א)נשים פמיניסטיים, למשל, היא תוצאה של בחינת הדיכוי אותו חווה האישה בסרטים אלו. לטענתם, האישה בסרטי הפורנוגרפיה מוצגת כמכשיר מיני המיועד לספק את תיאבונו של הגבר ובכך הופכת האישה, בעיני (א)נשים רבים, לחפץ; מחקרים הוכיחו למשל את הקשר בין אלימות מינית לסרטי זימה כאלו; טענות אחרות העלו את ההשערה לגבי הקשר בין הצגת האישה בתרבות (כאובייקט מיני וכנותנת שירותים) ובין נחיתותה בשוק העבודה. (א)נשים בעלי פרספקטיבה פמיניסטית בוחנים את המציאות הפוליטית והחברתית מתוך הדיכוי של האישה ולא מתוך האינטרסים של קבוצת הגברים. הפרספקטיבה המזרחית מציעה דבר דומה: בחינה של המציאות הפוליטית והחברתית מתוך חוויית הדיכוי של המזרחים, נשים וגברים כאחד, ולא מתוך האינטרסים של ההגמוניה האשכנזית השלטת. נקודת המבט המזרחית, כמו נקודת המבט הפמיניסטית, יכולה להציע לנו רבות בכל הקשור לניתוח פוליטי וחברתי של המציאות הישראלית. בחינה כזו יכולה להציע לנו הסבר אחר לגבי המניעים של המדינה להצרת צעדיו של וענונו לאחר שחרורו מהכלא, כמו שניסה להציע מאמר זה. הפרספקטיבה שממנה אני בוחן את יחסה המפלה והדכאני של המדינה לוענונו יוצאת מתוך החווייה שקבוצה שלמה חווה תחת הדיכוי האשכנזי. הטיעון המרכזי של הרשימה שלי אומר שכדי להבין את יחסו של הממסד לוענונו, יש להבין את היחס הכללי שלו לקבוצת המזרחים; הערביות של המזרחים, וכתוצאה מכך ערביותו של וענונו, היא הבסיס שלדעתי יכול לאפיין את יחסה הדכאני והלא-דמוקרטי של המדינה אליו.

אוקיי, משהו קצר (ממישהו שפעם אפילו הפגין למען שחרורו)

כששאלו את וענונו מה יעשה לאחר שחרורו אמר שיעבור לגור באוסטרליה (אולי אנגליה). לא ירדן, לא מרוקו ולא איראן. דתו – נוצרית, לאחר שהמיר אותה (מיהדות), האידיאלוגיה שלו, תמהיל של תמהונות ותסביכי זהות מינית ואישית, עם פאציפיזם מערבי קלאסי, ותנועות המתנגדות לגרעון (מערביות לעילא).

מרדכי וענונו, (אם נתעלם לרגע משאלת "יחס הממסד הגזעני" ) קשור למזרחיות, בערך כמו שהכותב הנכבד קשור לתרבות סינית במאה העשירית לפני הספירה. ואני לא מכיר שום נתונים שמפריכים את ההנחה שגם הממסד התייחס אליו בהתאם לראייתו שלו את עצמו. (להפך !)

לא נראה לי שאתיקה אקדמית, או אחרת, הביאה את הכותב להסיק את המסקנות, שלא היו מביישות תשדיר בחירות של ש"ס (בימיה הגדולים), או לחילופין – את מאמרו הידוע השקרי ומעורר המחלוקת של סמי שלו שטרית מ"העיר" בעבר (בו השווה בין רון ארד ווענונו).

*

אם יורשה לי (ואם לאו..) אני מציע לעורכי האתר להשאיר את התעמולה הפוליטית הזולה, ושאר הפופוליזם לתשדירי הבחירות, כותרות בעיתונים, ערוץ שתיים, ואה.. כן – ושיעורים באקדמיה.

יהונתן, אני מסכים איתך לחלוטין שעל-פי ההגדרה של המזרחיות הדמוקרטית, רוב המזרחים אינם מודעים פוליטית. אבל לא טענתי שקווי המתאר של המזרחיות הדמוקרטית הם היחידים הראויים; האם אתה מעלה בדעתך, למשל, שש"ס איננה תוצאה של תודעה פוליטית מזרחית? בוודאי שכן, רק שהיא איננה מושפעת מההגדרה של המזרחיות הדמוקרטית, ואין בכך כל פסול. המזרחיות הדמוקרטית היא רק סוג אחד של תודעה מזרחית פוליטית שאני ואחרים מאמינים שהיא יכולה לקדם לא רק את מעמדם של המזרחים בישראל, אלא יכולה להביא לחברה ישראלית צודקת, שוויונית ורב-תרבותית. אני מקבל את התודעה הפוליטית המזרחית המגולמת בש"ס, אך מבקר אותה במלוא העוז, משום שיש בה כשלים רציניים מבחינת הערכים בהם אני מאמין. אני מוצא את עצמי מסכים עמך גם לגבי העניין שרוב השואפים לשינוי רדיקלי בחברה, תודעתם אינה מזרחית-דמוקרטית. אך לטעמי, מאבק אמיתי למען חברה צודקת ושוויונית לא יכול להיות מבוסס רק על מאבק חברתי-כלכלי או לחילופין רק על מאבק על הכרה בזהות קהילתית-תרבותית מכל סוג שהוא. אני סבור שמאבק חברתי אמיתי חייב להיות מבוסס על שינוי רדיקלי בשני הרבדים המשמעותיים הללו: הרובד הכלכלי-חברתי והרובד התרבותי. אני ואחרים סבורים שהמזרחיות הדמוקרטית היא תודעה פוליטית שמשלבת את השניים בצורה מוצלחת ביותר. אני מזמין אותך להצטרף למאבק משולב שמעוניין ליצור בישראל חברה צודקת ושוויונית יותר מבחינה חברתית-כלכלית ובד בבד גם חברה רב-תרבותית אמיתית.
דני, אני חייב לומר שבתור אדם שנאבק למען שחרורו של וענונו (אם הבנתי נכון את דבריך), קיבלת כמעט לחלוטין את טענות המדינה נגדו. מאבק למען רעיון, אידיאל, או אפילו אדם מסוים מצריך, לדעתי, ביקורת נוקבת יותר כלפי רשויות המדינה ממה שהצגת כאן. לא ארחיב יותר מדי, רק שים לב לטענותיו של מאיר וענונו, אחיו של מרדכי, אתמול בדיון בוועדת החוקה בכנסת אשר לדעתי מעניקות תוקף לטיעון שהעליתי במאמר. ושאלה אחרונה: מה נראה לך שהביא אותי להסיק את המסקנות האמורות במאמר?

ראשית, תודה, אבל "נאבק" זו מילה גדולה מדי למעשיי המועטים: בזמנו (וגן היום) תמכתי בשחרורו של וענונו. תמיכתי התבטאה בדעה, דיבור, שיחה, כמה תגובות ומאמרים, והפגנה וחצי. לעניין המלמ"ב ושאר החברים – אני בהחלט חושב שהתנהלות הראשויות בעניין וענונו מראשיתם ועד היום מביכה וטפשית, וכמובן – נקמנית ורעה (מרושעת).

כל זאת לא משנה את העובדה שאני לא מוצא שום פיסת ראיה או שריד של התיחסות שמסתדר עם התיאוריה הנחמדה על ההתנכלות על רקע גזעני או דומה לו, ולהפך. אמנם – יש משהו מאד מרתק בראייה המוכרת של – מרדכי וענונו, שמייצג "מזרחי דפוק ומקופח מן הדרום" ויוצא נגד הממסד "הציוני אשכנזי". זו אכן הסתכלות מרתקת, וכבודה נמצא במקומה – פנטזיות ונארטביים מופרכים. יש גם משהו מאד הגיוני ומתקבל על הדעת בטענה כי הממסד האשכנזי נפגע ויצא למסע הנקמה כנגד ה"מרוקאי הקטן" שהעז לפרסם מה שפירסם. (כפי שהתפרץ בבכי אחיו רק לפני ימים אחדים)

אולם, למרות כל האמור, ובמיוחד כאשר אני מקשיב לדבריהם (ושתיקותיהם..) של הנושאים באחריות, ומביט בהחלטות שנלקחו (לאורך השנים), הן בישראל, והן במערכות ביטחון אחרות ויחסם ל"בוגדים" (סליחה על המילה) כמו ארצות הברית, אנגליה, וגרמניה, אני מוצא (אולי מתוך סלחנות מסוימת ?) קווי דימיון רבים בין מקרים שונים, של אנשים ממוצאים שונים, מרקעים שונים, זהויות ותרבויות שונות.

לפיכך – הניסיון לנכס את מרדכי וענונו ואת סיפורו למה שמכונה הנארטיב המזרחי, נראה לי מוטרף לחלוטין, ומכך – גם תגובתי, שניסיון כזה (אם לא נובע מרוע, או חוסר מקצועיות) יכול רק לשרת אינטרס כזה או אחר (אם תרצה – פוליטי, אם תרצה אגו, וכו'.).

הקשר ההכרתי או התת הכרתי של כל הסיפור המרתק והעצוב של וענונו לנארטיב המזרחי נראה לי מרוחק שנות אור, מעניינים מהותיים הרבה יותר, ובכך – ההתעסקות בו לא רק חוטאת לעיקר ("האמת"), היא אף מסתירה את הסוגיות הבאמת קריטיות: החל מהעסקתו, הפרסום, המוסד, השימוש בסנדי, קבלת ההחלטות, הענישה האכזרית, הבידוד, המשפט, יחס משרד הביטחון, המשפחה, הבעיות האישיות, וכולי וכולי..

אתה מבין – בשבילי וענונו מסמל הרבה דברים, אבל בוודאי לא אינטלקואל מזרחי כמו שכמעט ניתן היה להסיק מכמה מאמרים. והצגה כזו נראית לי בדיחה עצובה, תרגיל (מסריח) בפוסט מודרניזם, אם תרצה.

בכל אופן , תודה על ההתיחסות.

יהונתן, נקודת המוצא לכל מאבק פוליטי היא ביקורת רצינית ומהותית על יסודות החברה הנתונה. המזרחיות הדמוקרטית מותחת ביקורת בלתי-מתפשרת על יסודות החברה הישראלית. הצעד הראשון בביקורת החברה הוא הכרה בדיכוי אותו החברה כופה על קבוצות לא-שולטות בקרבה. אותי זה לא מעניין אם אתה אשכנזי או מזרחי, כל עוד ברור לך שהמזרחים, כמו הערבים-הפלסטינים, כמו הנשים וכמו ההומואים והלסביות נמצאים תחת דיכוי. גם אם אתה גבר אשכנזי, יהודי והטרוסקסואל, אבל אתה תופש בתודעתך את הדיכוי שחוות הקבוצות שציינתי, אתה חלק מהמאבק החברתי. אך אם אתה מתכחש לדיכוי שחוות קבוצות אלו , ולפיכך אתה מעוניין לשמר את מעמדה של ההגמוניה אליה אתה משתייך או רוצה להשתייך, תמצא בי ובאחרים יריב עיקש שייאבק תמיד על דמות אנושית יותר לחברה הישראלית.
המזרחיות שלי אין בה כלום זולת היותה זהות פוליטית. הזהות הפוליטית הזאת, כפי שכבר ציינתי, זו זהות של מאבק חברתי המעוניין להשיג שתי מטרות עיקריות: חברה צודקת ושוויונית יותר מבחינה חברתית-כלכלית וחברה רב-תרבותית. מדוע זהות מזרחית, ולא ישראלית למשל? פשוט משום שמזרחיות היא נקודת המוצא שלי למאבק בדיכוי. המזרחיות היא תוצאה של הדיכוי שהופעל עלי בידי הממסד האשכנזי; מזרחיות היא הרצון והשאיפה להשתחרר מהדיכוי האשכנזי. פמיניזם, למשל, זו השאיפה להשתחרר מהדיכוי הגברי. אך גם המזרחיות, וגם הפמיניזם, טוענים ששחרור אמיתי חייב לבוא דרך שחרורם של כל המדוכאים. זהו המאבק האוניברסלי האמיתי. לכן, מתוך חוויית הדיכוי שלי, אני פועל למען השחרור של כל שאר המדוכאים. ההתנגדות שלי איננה לדיכוי האשכנזי בלבד, אלא לכל דיכוי באשר הוא. הזהות המזרחית הפוליטית שלי מביאה אותי ואחרים לפעול נגד הדיכוי של הפלשתינים האזרחים והלא-אזרחים במערכת השליטה הישראלית; היא מניעה אותי ואחרים לבקר את יסודות הכלכלה הניאו-ליברלית שהפכה בעשרים השנים האחרונות לנר לרגליהם של קובעי המדיניות בישראל ואשר פועלת נגד השכבות החלשות הניזוקות בצורה משמעותית מתוצאותיה; בנוסף, זהות זו מובילה אותי ואחרים לפעול נגד דיכוי של נשים ושל מיעוטים מיניים אחרים בכלכלה, בחברה, בתרבות ובפוליטיקה; ולבסוף, הזהות הזאת ממריצה אותי לפעול גם נגד הדיכוי והניצול הנמשך של המזרחים מבחינה כלכלית-חברתית ומבחינה תרבותית. אני רוצה לפעול נגד כל דיכוי של כל קבוצה מתוך הזהות המזרחית שלי, כי אז החיבור למאבק יהיה ברור ונהיר יותר עבורי. השימוש בחוויות האישיות שלי תחת הדיכוי יעזור לי להתחבר טוב יותר למטרה המשותפת והכללית של המאבק בדיכוי. אף אחד, בטח לא אני, לא ביקש ממך להתנער ממורשתך האישית והמשפחתית. הזהות האשכנזית התרבותית שלך, אם אתה חפץ בה, תישאר על מכונה. אך אם במסגרת תודעתך הפוליטית האשכנזית תטען שיש להשאיר את הסדר החברתי על כנו, איאבק בך ובשכמותך. תודעה פוליטית של מאבק חברתי גורסת שיש לשנות באופן יסודי את העקרונות עליהם מושתתת החברה. אם אתה מתנגד לשינוי יסודי של עקרונות החברה הישראלית, רצונך להפוך למדכא, מה שאומר שהשיח בינינו יהפוך לויכוח נוקב שייתכן ויוביל למסקנות כלשהן, וייתכן ויוביל ללא-כלום. אם את/ה בעד שינוי יסודי של החברה בישראל, יש לך מקום ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", וזה לא משנה כלל וכלל מהו מוצאך האתני. הכל תלוי במה שאת/ה רוצה להשיג מבחינה פוליטית, שינוי הסדר החברתי הקיים או שימורו?