מה בין וענונו לטננבוים*

אופיר עבו

בימים האחרונים מתנהלת פארסה מטורפת במדינת ישראל. מצד אחד, כל המדינה רועשת וגועשת בגלל שחרורו הצפוי של "מרגל האטום" מרדכי וענונו. וענונו עומד לסיים עונש מאסר של 18 שנה, כששני שליש מהן "בילה" בבידוד. מהצד האחר, מדינה שלמה עסקה במשך שבוע תמים בחזרתו של אל"מ במילואים אלחנן טננבוים לישראל משבי החיזבאללה. בשעת כתיבת שורות אלו, מערכת הביטחון הישראלית כולה משחרת למוצא פיו של האיש, ורק אם יסכים לעמוד בבדיקת פוליגרף (שאיננה קבילה בהליך משפטי וגם איננה יכולה להביא לבדה להרשעתו או לזיכויו של חשוד בפשע כלשהו), תהא מדינת ישראל מוכנה לזכותו מכל אשמה ולשחררו לביתו. 

וענונו ביקש לחשוף את הסוד "הנורא" מכל: יכולתה הגרעינית של מדינת ישראל. חשוב להבין: מרדכי וענונו לא מכר את ממצאיו וגילוייו למדינה עוינת כלשהי. הוא בסך הכל רצה להביא את היכולת הזו לידיעתו של הציבור ולפתוח בכך דיון פומבי, כמו שאמור להתקיים בכל מדינה דמוקרטית. עם שחרורו, מתכוונת מדינת ישראל להטיל מגבלות מהותיות ומשמעותיות על חופש התנועה והביטוי של האזרח וענונו, על אף שריצה את מלוא עונשו שכלל גם תנאים לא-אנושיים. לעומתו, אלחנן טננבוים – יקיר החברה הישראלית-אשכנזית, מחמל-נפשו של ראש הממשלה אריאל שרון, שלא חסך במאום כדי להביא לשחרורו של האיש – זוכה במעצרו לכבוד של מלכים ("טיפול בכפפות של משי", לדברי חוקריו), ואפילו לעסקת טיעון מהחלומות שבמסגרתה הוא כופה על המדינה, כנראה בסיוע עקיף של גורם בכיר מאוד בממשלה (ראש הממשלה?), לשחררו בתמורה למידע שהיה אמור לספק ממילא למי שהשיב אותו בריא ושלם מהשבי. לפחות על-פי הפרסומים השונים, נראה כי מעשיו של טננבוים לא היו חמורים פחות מאלה של וענונו. 

מדוע, אם כך, נתפש וענונו כמי שמאיים על ביטחונה של מדינת ישראל הרבה יותר מאשר טננבוים? כדי להשיב על שאלה זו, יש תחילה להבין את הדימוי של המזרחים בעיני הממסד האשכנזי-ציוני. רוב-רובה של קבוצת המזרחים בישראל הוא ממוצא ערבי. "מזרחיות" היא המצאה ממסדית שבאה להסוות את מוצאם האמיתי של היהודים מארצות ערב. הערביות של המזרחים תמיד עמדה להם לרועץ ביחסיהם הרעועים עם הממסד האשכנזי-ציוני. המזרחים, בגלל מוצאם הערבי, תמיד נתפשו בעיני הממסד כ"חשודים"; השתייכותם של יהודי ארצות ערב לפרויקט הציוני לא הייתה מעולם ועודנה לא מובנת וברורה מאליו. לכן, לאורך ההיסטוריה של ישראל, הממסד האשים את המתקוממים המזרחים כי כל רצונם הוא לערער את יסודות המדינה וכן לקשור קשרים עם אחיהם הערבים כדי להביא לחיסולה. לכך יש דוגמאות רבות: "הפנתרים השחורים" שנפגשו עוד ב- 1973 עם חברי אש"ף, לפני כל השמאל הישראלי-ציוני, הואשמו בהאשמות אלו; קבוצה מתוך התנועה הקיבוצית שכרה את שירותיו של יועץ התקשורת, מוטי מורל, כדי לחבל בסיכויי הצלחתו של מאבק הקרקעות אותו ניהלה "הקשת הדמוקרטית המזרחית". מורל המציא סיסמה ארסית ומעוותת: הקשת הדמוקרטית המזרחית בעד זכות השיבה. לפי סיסמה זו, מטרת הקשת הדמוקרטית המזרחית לא הייתה צדק חברתי ושוויון בהקצאת המשאבים, אלא השבת הקרקעות לחזקת יושביהם המקוריים של הארץ הזאת, קרי לערבים-הפלסטינים בארץ ומחוצה לה. במילים אחרות ניתן לומר, כי בכל פעם שהממסד האשכנזי חש בהתעוררות המאבק המזרחי, הוא מנפנף בערביותם של המזרחים בתקווה שמהלך זה ינתץ את המאבק, ירתיע את נושאיו וישיב את הסדר החברתי על כנו. 

ניתן להסיק מכך, אם כן, שחששו הגדול של הממסד מפני שחרורו הצפוי של וענונו מהכלא נובע ממוצאו הערבי, וזה מבלי להפחית מחשיבות סירובו העיקש וההרואי של האיש ליטול חלק בהשתקה הטוטלית הקיימת בישראל בכל הנוגע לנשק הגרעיני שברשותה. ההסבר ליחס השונה שהמדינה מעניקה לוענונו מחד ולטננבוים מאידך איננו יכול להתייחס רק לחומרת העבירות המיוחסת לכל אחד מהם, אלא חייב להתחשב גם במוצאו ובזהותו של כל אחד מהם. אלחנן טננבוים הוא מילדיה המועדפים של הארץ הזו, ואילו וענונו הוא חלק מקבוצה שהיא בגדר סרח עודף שאף אחד לא רצה בה במדינת ישראל מלכתחילה. לטננבוים כנראה ייסלח והוא יצטרף למשפחתו בקרוב, אף על-פי שסרח; וענונו, גם לאחר שריצה את מלוא העונש שהוטל עליו, עדיין יצטרך להתנהל תחת מגבלות קשות על זכויות הפרט שלו. אם תרצו, זה כל ההבדל בין "מלח הארץ" ל"פלפל הארץ" (תודה לסמי שלום שטרית על הביטוי הקולע הזה).   

*הכותב הוא מנחה באוניברסיטה הפתוחה ופעיל בקשת הדמוקרטית המזרחית.

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
    תגובות

     

    This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

    1. יהונתן אורן

      "ניתן להסיק מכך"? אם הייתי מציג כאלה הסקות בממ"נים לא הייתי עובר.

      1. כל "השמאל" נחשד בעיניי הממסד הציוני כ"בוגד".
      2. מורל הוא איש יחצ"ב שמתמחה בהוצאת קבוצות מחוץ לקונסנזוס (ואגב, האם כל חברי הקשת מתנגדים לזכות השיבה?).
      3. רוב "הממסד" יוצא נגד עסקת טננבאום, וחלק נכבד מהמעורבים באישורה הם מיזרחיים במוצאם.

      התזה שלך לא מחזיקה אפילו אויר.

    2. א.נ

      ויש כבוד, וענונו לא "בסה"כ רצה להביא את היכולת הזו [הגרעינית] לידיעתו של הציבור ולפתוח בכך דיון פומבי, כמו שאמור להתקיים בכל מדינה דמוקרטית". הוא קודם כל הפר את האמון שנתנו בו. התפקיד שאתה מדבר עליו, חשיפה לשם פתיחת דיון ציבורי, שמור לעיתונות ולא לעובד הכור. מה גם שאני לא ממש ידוע מה באמת הניע אותו לעשות את מה שהוא עשה: ככלות הכל הבנאדם נפל ברשתה של "בלונדינית" פתיינית.
      מעבר לכך, מעשהו חמור, בעיניי, באותה מידה לזה של טננבואם אם לא יותר. יש לזכור שהשיפוט שלך הוא קצת אנאכרוניסטי. בתקופה האמורה, העמימות בדבר קיומה, או קיומה, של יכולת גרעינית לישראל תרמה ליכולת ההרתעתית של המדינה. הבאת החומר בפני עיתונות זרה הסבה נזק מבחינה זו. כמו כן, יש לזכור שמרבית הציבור בישראל ראה בו בוגד, ואם אני לא טועה גם בימים אלה. אני לא רואה כיצד דעתך עולה על דעת רוב הציבור.
      יחד עם זאת, אני מסכים שאם במקום טננבואם זה היה "וענונו" שהלך לסחור בסמים או בסודות מדינה עם החיזבאללה, ישראל לא הייתה ממהרת להשיבו מלבנון, ואם הייתה משיבה אותו הוא היה פוגש את ג'ורג' בתא כלא קטן ומצחין, ולא בבית הבראה לשוטרים (נעורים).

    3. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

      הנני מתקשה, באמת ובתמים, לשייך את הפרמטר העדתי, לפרשת טננבוים מזה ווענונו מזה. נכון שטרם חלפה לה מן העולם עקת האפליה על רקע עדתי, עם כי ניתן להודות כי זו הולכת ומתמוססת עם הזמן מטעמים שונים, אך הניסיון לתלות אותה בפרשיות הנידונות הינו פתלתל, מלאכותי ולא מעט מרושע. שני המקרים שונים זה מזה כמרחק מזרח ממערב: הרקע האישי של כל אחת מן הפיגורות הפועלות, הזירה בה פעלה כל אחת, תהליך פעילותה, מהות הפעילות ואופיה … כל אלה מותחים קו עבה של ניגוד בין התייחסות המדינה, והציבור, כמובן, לכל אחת ואחת. על מה שאני מצר הוא שהמדינה והחברה (ה"מה-זה-ליברלית") הפכו את ואנונו לאוייב מספםר אחת של הציבור: בל נשכח כי ואנונו חשף פרטים שרובם היו כבר ידועים והתפרסמו בכלי תקשורת בינלאומיים; בל נשכח שלא עשה כן למען בצע כסף; בל נשכח כי בזכות הפרשה שהתפוצצה ("הכתובת על היד") הונחו על שולחן הדיון הציבורי והאקדמי שאלות נוקבות לגבי הנשק הבלתי-קונבנציונאלי שברשות המדינה (עיינו ערכים: בוש, סדאם חוסיין והאקדח המעשן) ועוד. ואנונו שילם על כך מחיר כבד מאוד, ולא רק עד דקת ריצוי העונש עד תומה, אלא המיגבלות שיוטלו עליו עם שחרורו הצפוי, אינן עולות בקנה אחד עם מדינה המגדירה עצמה מתוקנת. וחבל. על כך בוכה הנביא ומיילל ולא על ניסיון פתלתל ושיברוני לכרוך את הפרשיה עם אפליה עדתית.

    4. פחזנית

      אופיר, הגזמת לגמרי. אני מסכימה אתך, וכך כנראה גם רוב קוראי "העוקץ" אשכנזים כמזרחים, על הנקודות הבאות:
      1. דרך התנהלותה של המדינה, בנוגע לשחרורו של ואנונו, מבישה.
      2. טננבאום הוא דמות שלילית לעילא (אם לא תצוץ הפתעה מרעישה).
      לגבי ואנונו, האם באמת מדובר באדם תמים? האומנם "הוא בסך הכל רצה להביא את היכולת הזו לידיעתו של הציבור ולפתוח בכך דיון פומבי, כמו שאמור להתקיים בכל מדינה דמוקרטית"?
      אפשר כמובן לטעון לטובת ואנונו שהוא מעל באמון למען אידיאל נשגב, שהוא נכשל כשלון אנושי בפרשת "סינדי", ושהתנצר כי נגלתה לו השכינה. אבל אי אפשר לומר עליו משפט מיתמם כמו: "הוא בסך הכל רצה…", כי ואנונו הוא אדם מורכב ואינטליגנטי אשר לקח סיכון מחושב (הוא כנראה טעה בחישוב), והסתבך קשות. עתה, משנשא ואנונו בעונשו, על המדינה להניח לו לנפשו. אם יוכח שהוא מסוכן כיום, יש להיפרע משופטיו שהפקירו אותנו לסכנה הזאת!
      בנוגע לטענותיך בעניין מזרחיותו של ואנונו הבה נבחן מקרה דומה: "שמאלן-אידיאליסט" בשם בוזגלו, המבקש לחולל דיון פומבי בעניין הכיבוש, מוסר לעיתון צרפתי נתונים על גודל כוחות הכיבוש בשטחים, על דרכי פעולתם, ועל תוכניותיהם – האם גם אז היית טוען שהמדינה מתנכלת לו בגלל מוצאו?
      טול גם הימור קטן (לא שאני מאמינה בזה) לגבי טננבאום: מה תאמר אם יתברר שלהיטותו של שרון לעסקת השבויים נבעה בכלל מלחץ של משפחות שלושת החללים (כולם לא-אשכנזים)? הרי אצל שרון הכל, אבל הכל, יכול לצוץ בכל רגע.

    5. אופיר עבו

      כוונת המאמר הזה איננה בשיוכו הדוחק והמאולץ של "הפרמטר העדתי", כדבריו של ד"ר יחיעם שורק, לסוגיה שבה דנה רשימה זו. הניסיון כאן היה לבחון את האופן שבו המדינה מגיבה בצורה שונה למי שהוא "מילדיה המועדפים של הארץ הזו" ולמי שהוא מילדיה הדחויים של המדינה הזו. לפחות לדידי, המעשים שעשה וענונו הם חלק מהמאבק המזרחי הכללי. היחס לו הוא זוכה מהמדינה הוא מיקרוקוסמוס של היחס שקיבלה כל הקבוצה אליה הוא שייך. כל מטרתי ברשימה זו הייתה להצביע על המקור של היחס השונה אותו מקבלים שני האישים הללו, ובעקבותיהם, שתי הקבוצות אליהן הם משתייכים.
      קראו בבקשה את הכתבה על חבריו של טננבוים שפורסמה במוסף השבת של "ידיעות אחרונות". שימו לב כיצד הביאו את המדינה לשלם למשפחתו כסף שלא היה מגיע לה מלכתחילה, וכן לקבוע תקנות לגביו שהיו משוללות כל יסוד. אני תוהה ביני לבין עצמי אם המאמר היה עושה השוואה בין יחסה של המדינה לטננבוים אל מול התעלמותה הגורפת מעזאם עזאם הכלוא בכלא המצרי, כאשר הסיבה לכך היא היות האחרון ערבי ותו לא, האם גם אז היה טוען יחיעם שורק כי איננו רואה כיצד הפרמטר הלאומי משתלב. הרעיון המרכזי של רשימה זו איננו ההשוואה בין טננבוים לוענונו אלא עמידה על הסיבה שבגללה וענונו מעורר את מיצי הקיבה של הממסד האשכנזי-ציוני, מה שיכול להעיד, גם אם רק באופן חלקי, על יחסו של אותו ממסד לקבוצה שלמה של אנשים במשך שנות קיומה של המדינה. ההנגדה מול טננבוים פשוט משרתת את המטרה הזאת.
      באופן כללי, אני מציע לא להתעלם מ"הפרמטר העדתי". אם נתעלם ממנו, לא נשכיח אותו וגם "עקת האפליה על רקע עדתי" לא תתפוגג לה פתאום. רשימה זו מציעה בסך הכל דרך הסתכלות אחרת על הקשר הלא-קיים בין וענונו לטננבוים. אצל אנשים רבים וטובים עוברות מחשבות בשבועות האחרונים בנוגע ליחס השונה שמעניקה המדינה לטננבוים מחד ולוענונו מאידך, רשימה זו רק באה לתת להן ביטוי צנוע. "עקת האפליה על רקע עדתי" איננה באה לידי ביטוי רק בדברים הגדולים לכאורה: אי-שוויון כלכלי-חברתי ודיכוי תרבותי, אלא גם בדברים "קטנים" כמו: יחסה של המדינה ל"בוגדים" בה. והיא הנותנת: "הרקע האישי של כל אחת מן הפיגורות הפועלות, הזירה בה פעלה כל אחת, תהליך פעילותה, מהות הפעילות ואופיה … כל אלה מותחים קו עבה של ניגוד בין התייחסות המדינה, והציבור, כמובן, לכל אחת ואחת." יחיעם, אני בהחלט מסכים עמך, שהגורמים שציינת הביאו להתייחסויות השונות שמעניקה המדינה לכל אחת מ"הפיגורות". רק חשוב לזכור כי האחד הוא לוחם למען דמוקרטיה טובה יותר בישראל ואילו השני, הוא סוחר סמים, ובכל זאת, היחס אליהם שונה. מדוע? לדעתי, הסבר מסוים, גם אם לא מושלם, מצוי ברשימה.
      שבת שלום לכולם!

    6. ליאנה שטרודל חומוס

      שרון כל כך דליק כרגע שכל דבר חשוד ואפילו במעט מצית אותו. אבל בקשר לטטנבוים גם אם הכיר את ה.. בעצם שכחתי מה קרבת המשפחה שם, ברור שהלחץ העיקרי בא מכיוון המשפחות, ומכיוון המערכת הבטחונית שרצתה לדעת אם גילה משהו על ה"מיזם" לחיזבאללה.

    7. דלית

      כמו משה קצב, נשיא המדינה? סילבן שלום, שר החוץ? מאיר שטרית, שר במשרד האוצר? קרוב לחמישים אחוז מחברי הכנסת? (קשה לי לעשות את החשבון המדויק, כי אני לא יודעת איך אתה סופר מי שהוא בן ל"נישואי תערובת"). על מה אתה מדבר, בדיוק, אופיר? זה לא קצת אנכרוניסטי?

    8. ליאנה שטרודל חומוס

      לפעמים אני תוהה עד כמה העיסוק (ההכרחי אבל השאלה באיזו מידה ובנקודת המבט) בעניין העדתי תורם או אולי מזיק בנוגע לאותה "עקת האפליה". האם אתה באמת מעלה בדעתך שאם שמו לא היה וענונו אלא נניח רבינוביץ' היחס אליו היה שונה. אני לא מספיק בקיאה בקורות חייו של וענונו מעבר למה שסופר בתקשורת וההתרשמות שלי היא שהעניין סביבו נופח מעבר לכל פרופורציה ושיש משהו מן התמהונות באיש. נעשה שימוש ציני בחייו של אדם שבעצם משרת את המדינה ולטובתה, בזה שהוא מעצים את אותה עמימות נחשקת. נראה שכל היחס אליו נובע מאובבסיית "דימונה" וה"עמימות" שהמערכת חרדה לה. ההקבלה בין וענונו לבין טננבוים ממש מחטיאה. יצא שוענונו משתחרר בדיוק בתוך כל הרעש של טננבוים ומקריות זאת קוראת כאילו לעשות השוואה. אבל גם טננבוים שוחרר בגלל פארנויה, הפארנויה של המערכת הבטחונית, הפחד שגילה סודות, האשמה של אנשי המערכת על שלא השגיחו עליו. וגם הלחץ של המשפחות. אם שמו של טננבוים היה וענונו, האם לא היה נעשה אותו מאמץ לשחררו לדעתך? זה הגיוני? ואם כן, מה התקשורת הייתה אומרת אז. מה אתה היית אומר אז? ומה נגיד על רון ארד, שנזנח לגמרי. הוא אשכנזי או מזרחי?

    9. מתיתיהו שמואלוף

      שאלת הזהות

      למי אני רוצה להידמות ? ומי אני ? ואיך המקום בו גדלתי והמערכות הפוליטיות
      הפכו אותי למה שאני ? הם שאלות חשובות כחלק משיח הזהות שהינו שיח מרתק ומשמעותיו
      בעולמנו הנן חשובות ורחבות.

      אני רוצה לדון בשיח הזהות המזרחית, דרך שני דמויות מני מזוז
      שהוא היועץ המשפטי של הממשלה ומרדכי וענונו, אסיר הגרעין.
      שניהם שייכים לזהות המזרחית ושניהם התעמתו כשמנגנוני המדינה
      הפגישו ביניהם, כשהחליט מזוז על השמת פיקוח על מרדכי וענונו
      אחרי יציאתו מכ-18 שנים של כלא על אי עמידה בהסכם הסודיות
      עם הרשויות הביטחוניות שאחראיות על הכור הגרעיני בדימונה.

      ראשית חשוב לציין ששיח הזהות נשען על הפער הגדל והולך בין
      אזרחים ממוצא מסוים לבין אזרחים ממוצא אחר, אבל לא נותר ברמה
      המספרית של חלוקת כוח ומשאבים, אלא מתרחב לכיוון ההזדהות
      הערכית, התרבותית והפוליטית((ושייך גם למרחב הגיאו
      פוליטי בו אנו חיים וגם לנרטיב המיזרחי האנטי ציוני) ) .

      מרדכי וענונו בחר לספר את סודות הגרעין לעיתונים באירופה,
      ונחטף על ידי מדינת ישראל בצעד לא חוקי. הערך שעמד מולו היה
      לספר לעולם על מדיניות הלא חוקית של הגרעין המתנהלת בתחומה.
      אם וענונו היה נולד במדינה מערבית, אז הוא נחשב ללוחם חופש
      אמיתי, הערך שעמד מול עיניו היה ערך של החיים הכוללים של כדור הארץ,
      שכן מדינת ישראל עדיין לא מוכנה לפיקוח על אמצעי הגרעין שלה
      וכל ההתנהלות שלה היא תחת מעטה סודיות כך
      שאיננו יודעים אם מחר יתפשט זיהום על מדינת
      ישראל והעולם כולו, מה גם שכבר עכשיו יש טענות) בינתיים לא
      רשמיות( שתושבי דימונה כבר היום סובלים מרעלים בעקבות קרבתם
      לכור).
      מני מזוז סיפור הצלחה (מזרחי),רק שהוא מגיע מהצד השני, הוא הגיע
      למשרה הנחשקת ביותר, שממנה הוא יוכל כמו רובינשטיין להגיע יום
      אחד להיות שופט בבית משפט העליון. והוא כרגע עומד בפני שורה
      של החלטות לא פשוטות הנודעות לאופי שבה מתנהלת האתנוקרטיה
      הישראלית. כך מני מזוז אחראי באופן מסוים ולהכרעות מסוימות
      (יחס ישראל בשטחים הכבושים ולמשל עתיד הפלילי של ראש הממשלה)
      לשאלות בעתיד המזרח תיכון כולו, כפי שאני רואה זאת.

      מני מזוז כבר נמסר לנו על פי-YNET החליט בנושא וענונו לשים
      עליו פיקוח למרות שכבר עמד בעונשו החוקי. כלומר הביא את האסיר
      מרדכי וענונו למצב שבו הוא יאלץ לקבל עונש כפול על עבירה אחת.
      מני מזוז בפסיקתו לדעתי מבטא את חוסר היכולת האנושית לעמוד
      מול דרישות הביטחון של המדינה, שכן המדינה תמיד אחראית על
      הפרטיקולארי, על עתיד גבולותיה ונדמה שלא על עתיד ! הכדור הארץ
      כולו.
      לפי חזון הנשיא וילסון האומות היו צריכות כולן להתנהל דרך
      מנגנונים משותפים כמו האו"ם, המושתתים ועל ערכים משותפים אך לצערנו
      מדינות עוקפות מנגנונים אלו כדי לשמור על האינטרס המקומי.
      אני מתלבט האם מזוז היא צריך להתפסטר בתפקידו אם לא הייתה לו
      ברירה להחליט, אך אני רוצה להאמין שהוא החליט כי הייתה לו
      ברירה. למרות שגם אני עושה בעבודתי המון דברים שאיני מסכים
      אתם, אבל את המחאה שלו לא שמענו ואולי עוד נשמע.

      אני מזדהה עם מרדכי וענונו כדמות של לוחם למען עולם נקי מנשק
      גרעיני וחושב שאסור לי להזדהות עם משרתי המדינה כאשר אינטרס
      העולם כולו, כמו אינטרס האזור הקרוב עומד על הכף. נשק גרעיני
      הינו סכנה ואסור להישען עליו כמשען ומשכן של ביטחון, אלא אנו
      חייבים להישען על ערכנו המוסרי בתור מדינה. מני מזוז בהחלטתו
      לתת למרדכי וענונו עונש כפול, הראה את נאמנותו לשקול הביטחוני
      שהוא המרכיב הבולט היום בסל הערכים הישראלי- חוץ משינאת
      הערבי, החלטה שמביאה לדרדור המוסרי של אזרחי המדינה.

      לסיכום ברמה ההזדהות אני יכול להזדהות עם הדמויות אשר בפעולתן
      אני יכול לראות ערכים שאותם הייתי רוצה גם לראות בפעולתי.
      מרדכי וענונו מקבל עונש כפול ומכופל אם נזכור שגם חטפו אותו
      ולא השתמשו בהסכם הסגרה רשמי. ומני מזוז יקבל דיבידנד על
      עמידתו בצד מנגנוני המדינה והביטחון, אבל אם לרגע נשכח רגע את
      התפקיד של שניהם, וניזכר ששניהם שייכים לאותה הקבוצה המדוכאת
      אתנית וזהותית על ידי המדינה, אולי אז הסיפור כולו ייראה
      אחרת.
      מה גם שיכול להיות שהם היו באותו הגן…

    10. הילי

      אופיר,
      מסכימה אתך מאד באפן כללי (וגם אוהדת את וענונו)
      תוהה לגבי ההחלה כאן
      מה עם אודי אדיב?

    11. א.נ

      זו אומנם לא הגדרה מדעית, אולם היא די קולעת: זה נקרא סוריאליזם. איך בדיוק חיברת את פועלו של וענונו עם "המאבק המזרחי הכללי"? אפשר לטעון שדאגתו של וענונו לעולם בכלל ולאזור בפרט הניעו אותו לעשות מעשה. זהו טיעון לגיטימי, אם כי פשטני מדי לטעמי. אבל לקשור את מעשיו עם מאבק של סקטור מקופח?! כיצד בדיוק מעשהו טורם למאבק זה? אם תואיל להסביר להדיוט שכמותי זה יכול להיות נחמד. במסגרות דמוקרטיות ישנם כללי משחק: אפשר להדליף לעיתונות המקומית, להיבחר למשרה ציבורית ולנסות באמצעותה לקבוע סדר יום וכו' וכו'. אולם, לדעתי, מסירת המידע שברשותך למדינה זרה אינה כלולה במסגרת כללים אלה. לטעמי, וזה כבר נכתב באחת התגובות, המפתח להבנת צעדו של וענונו הוא באישיותו. זה שבמדינתו קיים קיפוח של ערבים, מזרחיים, נשים ועוד זה עדיין לא אומר שאפשר לחבר בין צעדו של X למאבק של Y

    12. מתיתיהו שמואלוף

      אני נתקל במגיבים האנונימים, לא פעם. לפעמים זו פחזנית ועכשיו אתה ודרך תגובתכם הינה מוכרת קודם אתם מגחכים ואז הופכים רצינים ושואלים. אז אני אענה לצד הרצינות ולא לצד הגיחוך. ובכן אני דיברתי על זהות ולא על בית משפט.
      וכן וענונו הוא כן גיבור מזרחי כולל, כאדם שלא נשאר כלוא אל מול חוקי המדינה הבלתי אפשרים לעיכול וניסה לעשות מעשה (שלא פגע בזולת, ולא היה אלים) כדי לעזור לכל ! (לא פעולה עדתית) ישראל ואזור המזרח התכון.
      העונש שהוא קיבל היה אחד העונשים הנוראים. אני ציינתי שנדבך הזהות המזרחית של וענונו הינה אחת מעוד זהויות שהוא מכיל. ולקחתי את הזהות המזרחית זו והתבוננתי בה אל מול מני מזוז ומזרחיותו (מדוע אינך מתייחס לזה ?).
      וכמובן שזהו תיאור פשוט ולא מורכב . עבודת הדוקטורט שלי עדיין לא נכתבה (אבל עבודת התזה כבר בשלבים).

      לגבי מספר המזרחים בכנסת, אני אסביר דרך נקודת ראות פמיניסטית, אם יהיו מספיק נשים בכנסת, למשל כמו האחוז שלהם באוכלוסיה, אז בצורה קבוצתית השיח כולו יהיה אחר. כך גם לגבי המזרחים, כרגע הם לא רוב.
      אבל זה כבר סיפור אחר

    13. מתיתיהו שמואלוף

      בעקבות אי מייל פרטי שקיבלתי מא.נ אני מבהיר שלא התכוונתי לפגוע בו או בכל אנונימי אחר,
      הפלטפורמה האינטרנטית מכילה בעיה שאין לנו כבני אדם יכולת לשמוע את הטון שבה נאמרים הדברים.

    14. אופיר עבו

      לדלית, כבר נמאס לשכנע אנשים בהבחנה המתבקשת בין מזרחיות כמוצא לבין מזרחיות כתודעה. האנשים אותם ציינת בתגובתך הם אמנם מזרחים במוצאם, אך המרחק רב בינם לבין איזושהי תודעה פוליטית מזרחית. התודעה הפוליטית המזרחית היא תודעה שמטרתה היא שינוי רדיקלי של היסודות עליהם מושתתת החברה הישראלית. מטרת השינוי הזה היא להפוך את החברה הישראלית לחברה צודקת ושוויונית מבחינה חברתית-כלכלית ולחברה רב-תרבותית שהעיקרון המארגן שלה יהיה שוויון מהותי, ולא פורמלי, בין התרבויות הקיימות בחברה הישראלית. התודעה הפוליטית של האנשים אותם בחרת לציין הינה תודעה פוליטית שרוצה לשמר את המצב הקיים ולא לשנותו באופן רדיקלי. שימי לב, למאיר שטרית, "הבובה על חוט" של נתניהו, שבחסות אדונו ובהנהגתו, עוזר לפרק את מדינת הרווחה הישראלית שהאנשים שהכי זקוקים לה היום באים ברובם מהמוצא שאליו שייך גם שטרית. במקום לסייע לאנשים אלה כי הם זכאים לכך, הוא בוחר להאשימם שהם קוברים את מתיהם בחצרות בתיהם (מה יש לאיש הזה? עד לאיזו רמה שפלה יביאו אותו חרצובות לשונו?) רק כדי להרוויח עוד כמה ג'ובות על חשבון המדינה. אותה מדינה, דרך אגב, שבמשרד האוצר שלה מתרקמת תוכנית לפיה יופחת מס החברות כדי לתרום עוד קצת לרווחי העשירים על חשבון כל השאר. בקרב קהילת השחורים בארה"ב, לאנשים כמו שטרית יש כינוי: house nigger. התודעה הפוליטית של שטרית, מופז ושלום מכוונת לשימור המצב הקיים, פשוט משום שזה מסייע לאינטרסים האישיים שלהם. עצם זה שהם מזרחים, על אף התהדרותם במקרים מסוימים במוצאם, איננה הופכת אותם לפעילים חברתיים למען שוויון וצדק עבור קהילתם וקהילות אחרות בחברה הישראלית. לפי ההיגיון הזה, א.נ., גם וענונו הוא פעיל במאבק המזרחי הכללי, כי בביצוע מעשיו הוא ניסה להביא לתמורה רדיקלית בכל הקשור למדיניות ההשתקה הנהוגה בישראל בכל הנוגע לנשק גרעיני מזה ארבעה עשורים. המאבק שלו הוא למען חברה דמוקרטית וטובה יותר עבור כולנו. זוהי התגלמות המזרחיות הדמוקרטית שמטרתה היא להביא לחברה שוויונית וצודקת מבחינה דמוקרטית, חברתית-כלכלית ותרבותית.
      בהמשך לכך, אומר כי המזרחיות איננה רק זהות ותודעה פוליטיות, אלא זוהי פרספקטיבה כללית על המציאות הפוליטית והחברתית. נקודת-הראות המזרחית היא תוצאה של ניסיון וחוויה תחת הדיכוי האשכנזי. נקודת מבט פמיניסטית, למשל, היא תוצאה של ניסיון וחוויה תחת הדיכוי הגברי. כך גם לגבי נקודת המבט השחורה בארה"ב, נקודות המבט של העמים הקולוניאליים שנאנקו תחת הדיכוי של האדם הלבן וכן הלאה. נקודת מבט ייחודית על המציאות היא בדרך כלל תוצאה של חוויית הדיכוי. ההתנגדות לסרטי פורנוגרפיה בקרב (א)נשים פמיניסטיים, למשל, היא תוצאה של בחינת הדיכוי אותו חווה האישה בסרטים אלו. לטענתם, האישה בסרטי הפורנוגרפיה מוצגת כמכשיר מיני המיועד לספק את תיאבונו של הגבר ובכך הופכת האישה, בעיני (א)נשים רבים, לחפץ; מחקרים הוכיחו למשל את הקשר בין אלימות מינית לסרטי זימה כאלו; טענות אחרות העלו את ההשערה לגבי הקשר בין הצגת האישה בתרבות (כאובייקט מיני וכנותנת שירותים) ובין נחיתותה בשוק העבודה. (א)נשים בעלי פרספקטיבה פמיניסטית בוחנים את המציאות הפוליטית והחברתית מתוך הדיכוי של האישה ולא מתוך האינטרסים של קבוצת הגברים. הפרספקטיבה המזרחית מציעה דבר דומה: בחינה של המציאות הפוליטית והחברתית מתוך חוויית הדיכוי של המזרחים, נשים וגברים כאחד, ולא מתוך האינטרסים של ההגמוניה האשכנזית השלטת. נקודת המבט המזרחית, כמו נקודת המבט הפמיניסטית, יכולה להציע לנו רבות בכל הקשור לניתוח פוליטי וחברתי של המציאות הישראלית. בחינה כזו יכולה להציע לנו הסבר אחר לגבי המניעים של המדינה להצרת צעדיו של וענונו לאחר שחרורו מהכלא, כמו שניסה להציע מאמר זה. הפרספקטיבה שממנה אני בוחן את יחסה המפלה והדכאני של המדינה לוענונו יוצאת מתוך החווייה שקבוצה שלמה חווה תחת הדיכוי האשכנזי. הטיעון המרכזי של הרשימה שלי אומר שכדי להבין את יחסו של הממסד לוענונו, יש להבין את היחס הכללי שלו לקבוצת המזרחים; הערביות של המזרחים, וכתוצאה מכך ערביותו של וענונו, היא הבסיס שלדעתי יכול לאפיין את יחסה הדכאני והלא-דמוקרטי של המדינה אליו.

    15. יהונתן אורן

      אין שום הגיון באבחנת ה"תודעה המזרחית" שאתם מנסים ליצור כאן.

      כתבת, שלתודעה המזרחית ישנם שני מאפיינים. יש לה סיבה, היא "תוצאה של ניסיון וחוויה תחת הדיכוי האשכנזי", ויש לה מטרה, "שינוי רדיקלי של היסודות עליהם מושתתת החברה הישראלית". נקל לראות שהמאפיינים הללו אינם מתאימים: בנוגע לסיבה, רוב אלו שחוו "דיכוי אשכנזי" (דהיינו, מזרחים במוצאם), לא מאמצים את הדעות והטרמינולוגיה שלכם. מכאן, שתודעה זאת אינה תוצאה הכרחית או אפילו רגילה של הדיכוי. את הסיבה לדעות ולטרמינולוגיה שלכם סביר יותר לחפש במאפיינים אישיותיים פרטיים. בנוגע לתוצאה, רוב השואפים לשינוי רדיקלי בחברה אינם "מזרחיים בתודעתם" דווקא.

      קורה כאן דבר מוזר מאוד. אתם, קבוצה קטנה של כותבים, מנסים להטיף לאחרים מה להרגיש ולחשוב. בעצם לא. זה הרבה יותר גרוע. אתם מנסים להסביר להם "מה הם צריכים להיות". הם מדוכאים (גם אם הם לא מרגישים זאת), הם ערבים (גם אם הם לא מרגישים כך) וכולי. "התודעה המזרחית" צריכה להתאים למה שאתם חושבים שהיא אמורה להיות.
      עברנו כבר, במהלך ההיסטוריה, תנועות שדיברו בשם הרצון הכללי של המדוכאים. גם הם, לא ממש טרחו לשאול את המדוכאים מה דעתם, אלא הניחו שהאמת נמצאת אצלם, ושבסופו של דבר המדוכאים יפטרו מתודעתם הכוזבת ויראו את האור. הרבה דברים זה כן, תפיסה דמוקרטית זה לא.

    16. דני בליר

      אוקיי, משהו קצר (ממישהו שפעם אפילו הפגין למען שחרורו)

      כששאלו את וענונו מה יעשה לאחר שחרורו אמר שיעבור לגור באוסטרליה (אולי אנגליה). לא ירדן, לא מרוקו ולא איראן. דתו – נוצרית, לאחר שהמיר אותה (מיהדות), האידיאלוגיה שלו, תמהיל של תמהונות ותסביכי זהות מינית ואישית, עם פאציפיזם מערבי קלאסי, ותנועות המתנגדות לגרעון (מערביות לעילא).

      מרדכי וענונו, (אם נתעלם לרגע משאלת "יחס הממסד הגזעני" ) קשור למזרחיות, בערך כמו שהכותב הנכבד קשור לתרבות סינית במאה העשירית לפני הספירה. ואני לא מכיר שום נתונים שמפריכים את ההנחה שגם הממסד התייחס אליו בהתאם לראייתו שלו את עצמו. (להפך !)

      לא נראה לי שאתיקה אקדמית, או אחרת, הביאה את הכותב להסיק את המסקנות, שלא היו מביישות תשדיר בחירות של ש"ס (בימיה הגדולים), או לחילופין – את מאמרו הידוע השקרי ומעורר המחלוקת של סמי שלו שטרית מ"העיר" בעבר (בו השווה בין רון ארד ווענונו).

      *

      אם יורשה לי (ואם לאו..) אני מציע לעורכי האתר להשאיר את התעמולה הפוליטית הזולה, ושאר הפופוליזם לתשדירי הבחירות, כותרות בעיתונים, ערוץ שתיים, ואה.. כן – ושיעורים באקדמיה.

    17. צורן דה-גורמון

      היום הופיע בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אחיו של מרדכי ואנונו, מאיר, והוא אמר שם את הדברים הבאים:משפחתי עברה כאן סבל איום ונורא, ויש גורמים המעונינים להמשיך את הסבל הזה, והכל בגלל שמדובר במרוקאי קטן. תראו איך טיפלתם בטטנבוים", הוסיף האח מאיר תוך כדי שהוא כובש את בכיו.
      מעניין לציין שכמעט כל מי שמשתתף בהחלטות על עתידו של ואנונו, אינו מזרחי.
      כל הסיפור עם ואנונו מתחיל ונגמר במזרחיות שלו. האיש סבל כנראה סבל רב מהגזענות האשכנזית לפני שהחליט לעשות את מה שהוא עשה. כל השאר הוא באמת חרטה אחת גדולה.

    18. אופיר עבו

      יהונתן, אני מסכים איתך לחלוטין שעל-פי ההגדרה של המזרחיות הדמוקרטית, רוב המזרחים אינם מודעים פוליטית. אבל לא טענתי שקווי המתאר של המזרחיות הדמוקרטית הם היחידים הראויים; האם אתה מעלה בדעתך, למשל, שש"ס איננה תוצאה של תודעה פוליטית מזרחית? בוודאי שכן, רק שהיא איננה מושפעת מההגדרה של המזרחיות הדמוקרטית, ואין בכך כל פסול. המזרחיות הדמוקרטית היא רק סוג אחד של תודעה מזרחית פוליטית שאני ואחרים מאמינים שהיא יכולה לקדם לא רק את מעמדם של המזרחים בישראל, אלא יכולה להביא לחברה ישראלית צודקת, שוויונית ורב-תרבותית. אני מקבל את התודעה הפוליטית המזרחית המגולמת בש"ס, אך מבקר אותה במלוא העוז, משום שיש בה כשלים רציניים מבחינת הערכים בהם אני מאמין. אני מוצא את עצמי מסכים עמך גם לגבי העניין שרוב השואפים לשינוי רדיקלי בחברה, תודעתם אינה מזרחית-דמוקרטית. אך לטעמי, מאבק אמיתי למען חברה צודקת ושוויונית לא יכול להיות מבוסס רק על מאבק חברתי-כלכלי או לחילופין רק על מאבק על הכרה בזהות קהילתית-תרבותית מכל סוג שהוא. אני סבור שמאבק חברתי אמיתי חייב להיות מבוסס על שינוי רדיקלי בשני הרבדים המשמעותיים הללו: הרובד הכלכלי-חברתי והרובד התרבותי. אני ואחרים סבורים שהמזרחיות הדמוקרטית היא תודעה פוליטית שמשלבת את השניים בצורה מוצלחת ביותר. אני מזמין אותך להצטרף למאבק משולב שמעוניין ליצור בישראל חברה צודקת ושוויונית יותר מבחינה חברתית-כלכלית ובד בבד גם חברה רב-תרבותית אמיתית.
      דני, אני חייב לומר שבתור אדם שנאבק למען שחרורו של וענונו (אם הבנתי נכון את דבריך), קיבלת כמעט לחלוטין את טענות המדינה נגדו. מאבק למען רעיון, אידיאל, או אפילו אדם מסוים מצריך, לדעתי, ביקורת נוקבת יותר כלפי רשויות המדינה ממה שהצגת כאן. לא ארחיב יותר מדי, רק שים לב לטענותיו של מאיר וענונו, אחיו של מרדכי, אתמול בדיון בוועדת החוקה בכנסת אשר לדעתי מעניקות תוקף לטיעון שהעליתי במאמר. ושאלה אחרונה: מה נראה לך שהביא אותי להסיק את המסקנות האמורות במאמר?

    19. יהונתן אורן

      פעמים רבות חשבתי שיש לי חובה מוסרית להצטרף למאבקים למען שינוי פני החברה. גם אני מעוניין בחברה צודקת ושוויונית יותר. בנוגע לערך השני שציינת, אני לא משוכנע שאני מעוניין לקדם את רעיון הרב-תרבותיות, וההכרה בזהות קהילתית-תרבותית שונה. לעומתך, הייתי רוצה חברה שהחברה תהיה סובלנית יותר כלפי שונות אישית, ושתווצר לגיטימציה לדרכי-חיים שונות. זה הבדל של דגשים: לכולנו יש גם זהות קהילתית, אבל הניסיון למצוא את הזהות הקהילתית במקום להדגיש את ייחודו של האינדיבידואל אינו לטעמי.

      יכול להיות שהיינו יכולים להתגבר על פערים בעמדות ע"מ לפעול יחד. אבל זה לא יעבוד. אני ממוצא אשכנזי. גם אין לי "תודעה מזרחית" (לשיטתך), והאמונה שלי בצדק ושוויון נגזרת ממורשת תרבותית וערכית מערבית לעילא. אולי אתה לא ער מספיק לכך, אבל מכך שאתה יוצר קטגוריה של "מזרחיות" (גם אם תודעתית), אתה אוטומטית יוצר את "האחר" שלך – האשכנזי. אני לא מעוניין, בדיוק במידה שאתה לא מעוניין, להתנער מהמורשת האישית והמשפחתית שלי. אני קורא כאן בהעוקץ, ומגלה שלמרות שלא עשיתי כלום, אני שייך אוטומטית לקבוצת המדכאים.
      אולי אתה רוצה לומר לי שלא מדובר על מוצא, אלא על "תודעה אשכנזית" – ואז אחזור לטענתי הראשונה. אם האשכנזים לא מאופיינים דווקא ב"תודעה אשכנזית" מדכאת, והמזרחיים לאו דווקא מאופיינים ב"תודעה מזרחית" רדיקלית, מדוע לבחור את המאפיינים האלה לשיח שלכם?

      אני תוהה על הנקודה הזאת ברצינות. יותר מכל, המושגים האלה הם אקסלוסיביים. תחת כנפי ה"תודעה המזרחית" לא תצליחו לכנס קבוצות נוספות, כמו העולים מרוסיה. ובצדק מבחינתם – לכל קבוצה יש זהות שונה. לא צריך הרבה כדי לראות שסוג השיח הזה מרחיק אנשים שהיו יכולים להזדהות עם מאבקכם. ועם זאת, במקום לפעול יחד למען מטרות משותפות, אתם בוחרים להתבוסס בתוויות שמישהו בחר להדביק על קבוצות באוכלוסייה.

    20. דני בליר

      ראשית, תודה, אבל "נאבק" זו מילה גדולה מדי למעשיי המועטים: בזמנו (וגן היום) תמכתי בשחרורו של וענונו. תמיכתי התבטאה בדעה, דיבור, שיחה, כמה תגובות ומאמרים, והפגנה וחצי. לעניין המלמ"ב ושאר החברים – אני בהחלט חושב שהתנהלות הראשויות בעניין וענונו מראשיתם ועד היום מביכה וטפשית, וכמובן – נקמנית ורעה (מרושעת).

      כל זאת לא משנה את העובדה שאני לא מוצא שום פיסת ראיה או שריד של התיחסות שמסתדר עם התיאוריה הנחמדה על ההתנכלות על רקע גזעני או דומה לו, ולהפך. אמנם – יש משהו מאד מרתק בראייה המוכרת של – מרדכי וענונו, שמייצג "מזרחי דפוק ומקופח מן הדרום" ויוצא נגד הממסד "הציוני אשכנזי". זו אכן הסתכלות מרתקת, וכבודה נמצא במקומה – פנטזיות ונארטביים מופרכים. יש גם משהו מאד הגיוני ומתקבל על הדעת בטענה כי הממסד האשכנזי נפגע ויצא למסע הנקמה כנגד ה"מרוקאי הקטן" שהעז לפרסם מה שפירסם. (כפי שהתפרץ בבכי אחיו רק לפני ימים אחדים)

      אולם, למרות כל האמור, ובמיוחד כאשר אני מקשיב לדבריהם (ושתיקותיהם..) של הנושאים באחריות, ומביט בהחלטות שנלקחו (לאורך השנים), הן בישראל, והן במערכות ביטחון אחרות ויחסם ל"בוגדים" (סליחה על המילה) כמו ארצות הברית, אנגליה, וגרמניה, אני מוצא (אולי מתוך סלחנות מסוימת ?) קווי דימיון רבים בין מקרים שונים, של אנשים ממוצאים שונים, מרקעים שונים, זהויות ותרבויות שונות.

      לפיכך – הניסיון לנכס את מרדכי וענונו ואת סיפורו למה שמכונה הנארטיב המזרחי, נראה לי מוטרף לחלוטין, ומכך – גם תגובתי, שניסיון כזה (אם לא נובע מרוע, או חוסר מקצועיות) יכול רק לשרת אינטרס כזה או אחר (אם תרצה – פוליטי, אם תרצה אגו, וכו'.).

      הקשר ההכרתי או התת הכרתי של כל הסיפור המרתק והעצוב של וענונו לנארטיב המזרחי נראה לי מרוחק שנות אור, מעניינים מהותיים הרבה יותר, ובכך – ההתעסקות בו לא רק חוטאת לעיקר ("האמת"), היא אף מסתירה את הסוגיות הבאמת קריטיות: החל מהעסקתו, הפרסום, המוסד, השימוש בסנדי, קבלת ההחלטות, הענישה האכזרית, הבידוד, המשפט, יחס משרד הביטחון, המשפחה, הבעיות האישיות, וכולי וכולי..

      אתה מבין – בשבילי וענונו מסמל הרבה דברים, אבל בוודאי לא אינטלקואל מזרחי כמו שכמעט ניתן היה להסיק מכמה מאמרים. והצגה כזו נראית לי בדיחה עצובה, תרגיל (מסריח) בפוסט מודרניזם, אם תרצה.

      בכל אופן , תודה על ההתיחסות.

    21. ליאנה שטרודל חומוס

      וענונו היה ראוי לעונש, הוא הפיץ וגילה סודות מדינה. הוא שילם את כל המחיר ואפילו מעל ומעבר. אסור להגביל אותו כשייצא מן הכלא.
      טננבוים ראוי היה שישחררו אותו מן השבי. אסור היה לשחרור בדרך ששוחרר.
      הדרך שבה נענש וענונו היתה רעה וקשה ומוגזמת. האופן שבה שיחרורו את טננבוים והמחיר ששולם עבורו היה מוגזם ובלי פרופורציות.
      אם וענונו היה טננבוים וטננבוים וענונו – כולל אופיים ואישיותם של הנפשות הפועלות – יש להניח שדבר לא היה משתנה ביחס המערכת כלפיהם ובתהליך העינוש והשיחרור. מדובר במערכת הבטחונית ולה כללים נוקשים שאינם משתנים כבר הרבה מאוד שנים.
      גם אם נניח שאופיר עבו צודק בקביעתו כי היחס שוענונו מקבל מן המערכת נובע בגלל מוצאו המזרחי הרי שקביעה זו עדיין פארנואית במהותה ומסגירה רגשות קיפוח. אין שום דרך להוכיח את הקביעה הזאת – שבעיקרה חסרת הגיון – שעוסקת בהלכי נפש בלבד. וחשוב ובעיקר, אין שום תרומה פרדוקטיבית או הצעה מועילה בצידה של קביעה זו של אופיר. זו בעצם תלונה יותר מאשר טענה.
      במה כבר יכולות תלונות כאלה לתרום למאבק באפליה? מעבר להתססה וליבוי רגשות שליליים. תלונות אלה לא מנתחות את ההיסטוריה, את האופי החברתי המעמדי בארץ. הן לא באות עם רעיונות חדשים לתיקון, הן אינן מעוררות רגשות של סולידריות גם לא בין אשכנזים ומזרחים. הן מקבעות את דימוי המזרחי המקופח שמחפש אשמים. הן מבדילות ומפרידות על רקע ועל פי מוצא. למה זה טוב? למה זה כדאי?

    22. אופיר עבו

      יהונתן, נקודת המוצא לכל מאבק פוליטי היא ביקורת רצינית ומהותית על יסודות החברה הנתונה. המזרחיות הדמוקרטית מותחת ביקורת בלתי-מתפשרת על יסודות החברה הישראלית. הצעד הראשון בביקורת החברה הוא הכרה בדיכוי אותו החברה כופה על קבוצות לא-שולטות בקרבה. אותי זה לא מעניין אם אתה אשכנזי או מזרחי, כל עוד ברור לך שהמזרחים, כמו הערבים-הפלסטינים, כמו הנשים וכמו ההומואים והלסביות נמצאים תחת דיכוי. גם אם אתה גבר אשכנזי, יהודי והטרוסקסואל, אבל אתה תופש בתודעתך את הדיכוי שחוות הקבוצות שציינתי, אתה חלק מהמאבק החברתי. אך אם אתה מתכחש לדיכוי שחוות קבוצות אלו , ולפיכך אתה מעוניין לשמר את מעמדה של ההגמוניה אליה אתה משתייך או רוצה להשתייך, תמצא בי ובאחרים יריב עיקש שייאבק תמיד על דמות אנושית יותר לחברה הישראלית.
      המזרחיות שלי אין בה כלום זולת היותה זהות פוליטית. הזהות הפוליטית הזאת, כפי שכבר ציינתי, זו זהות של מאבק חברתי המעוניין להשיג שתי מטרות עיקריות: חברה צודקת ושוויונית יותר מבחינה חברתית-כלכלית וחברה רב-תרבותית. מדוע זהות מזרחית, ולא ישראלית למשל? פשוט משום שמזרחיות היא נקודת המוצא שלי למאבק בדיכוי. המזרחיות היא תוצאה של הדיכוי שהופעל עלי בידי הממסד האשכנזי; מזרחיות היא הרצון והשאיפה להשתחרר מהדיכוי האשכנזי. פמיניזם, למשל, זו השאיפה להשתחרר מהדיכוי הגברי. אך גם המזרחיות, וגם הפמיניזם, טוענים ששחרור אמיתי חייב לבוא דרך שחרורם של כל המדוכאים. זהו המאבק האוניברסלי האמיתי. לכן, מתוך חוויית הדיכוי שלי, אני פועל למען השחרור של כל שאר המדוכאים. ההתנגדות שלי איננה לדיכוי האשכנזי בלבד, אלא לכל דיכוי באשר הוא. הזהות המזרחית הפוליטית שלי מביאה אותי ואחרים לפעול נגד הדיכוי של הפלשתינים האזרחים והלא-אזרחים במערכת השליטה הישראלית; היא מניעה אותי ואחרים לבקר את יסודות הכלכלה הניאו-ליברלית שהפכה בעשרים השנים האחרונות לנר לרגליהם של קובעי המדיניות בישראל ואשר פועלת נגד השכבות החלשות הניזוקות בצורה משמעותית מתוצאותיה; בנוסף, זהות זו מובילה אותי ואחרים לפעול נגד דיכוי של נשים ושל מיעוטים מיניים אחרים בכלכלה, בחברה, בתרבות ובפוליטיקה; ולבסוף, הזהות הזאת ממריצה אותי לפעול גם נגד הדיכוי והניצול הנמשך של המזרחים מבחינה כלכלית-חברתית ומבחינה תרבותית. אני רוצה לפעול נגד כל דיכוי של כל קבוצה מתוך הזהות המזרחית שלי, כי אז החיבור למאבק יהיה ברור ונהיר יותר עבורי. השימוש בחוויות האישיות שלי תחת הדיכוי יעזור לי להתחבר טוב יותר למטרה המשותפת והכללית של המאבק בדיכוי. אף אחד, בטח לא אני, לא ביקש ממך להתנער ממורשתך האישית והמשפחתית. הזהות האשכנזית התרבותית שלך, אם אתה חפץ בה, תישאר על מכונה. אך אם במסגרת תודעתך הפוליטית האשכנזית תטען שיש להשאיר את הסדר החברתי על כנו, איאבק בך ובשכמותך. תודעה פוליטית של מאבק חברתי גורסת שיש לשנות באופן יסודי את העקרונות עליהם מושתתת החברה. אם אתה מתנגד לשינוי יסודי של עקרונות החברה הישראלית, רצונך להפוך למדכא, מה שאומר שהשיח בינינו יהפוך לויכוח נוקב שייתכן ויוביל למסקנות כלשהן, וייתכן ויוביל ללא-כלום. אם את/ה בעד שינוי יסודי של החברה בישראל, יש לך מקום ב"קשת הדמוקרטית המזרחית", וזה לא משנה כלל וכלל מהו מוצאך האתני. הכל תלוי במה שאת/ה רוצה להשיג מבחינה פוליטית, שינוי הסדר החברתי הקיים או שימורו?

    23. יהונתן אורן

      אני רואה שאתה לא מעוניין ב"ויכוח נוקב". זה בסדר גמור מצדי. אני מניח ששבעת מויכוחים כאלה, ולי הפרספקטיבות האלה חדשות.
      עם זאת, אני עומד על זכותי וחובתי לראות את המציאות בעיניים שלי ולא שלך. לא, גם אחרי מספר חודשים של קריאה כאן, לא השתכנעתי שהמזרחיים הם קבוצה מדוכאת ע"י הממסד האשכנזי. אני לא רואה "קבוצה", לא ברור לי אופי ה"דיכוי", והממסד הוא לאו דווקא "אשכנזי". אתה טוען שאתה בוחר בזהות מזרחית, ולא ישראלית למשל, בגלל שהשימוש בחוויות האישיות שלך מאפשר לך להתחבר למטרות הפעילות. מכאן, אתה צריך להבין מדוע אני לא אבחר בזהות כזאת.

      אם הפעילות החברתית למען שינוי פני החברה מחייבת אותי לאמץ את הפרדיגמה שאתה מחזיק לניתוח המציאות, אני דוחה אותה בתוקף. יש לי דעות משלי. אם זה הופך אותי ליריב עיקש שלך, ואם אתה חושב שרצוני הוא להפוך למדכא, יהי כך. חבל.

      אותי הקריאה כאן מייאשת. אני לא מגלה בפוסטים באתר הזה סובלנות לדעות אחרות, כבוד לזולת, השתחררות מדעות קדומות או סטריאוטיפים (אלו מטרות שהעתקתי מאתר הקשת). ציפיתי לסוג שיח אחר, והתאכזבתי.