קרקעות ועוד

איציק ספורטא

חלוקת הקרקעות במדינת ישראל אינה עומדת בשום קריטריון שוויוני. לבדואים בנגב אין זכויות על קרקעות שהם מעבדים ומידי שנה מרססים את יבוליהם. באותה עת מחלקים קרקעות להתיישבות יחידים. אלו בדרך כלל חוות ליהודים. ראש הממשלה קיבל בעבר זכויות על קרקעות לחווה בגודל של אלפי דונמים. כעת אנו צריכים מיליוני שקלים בשנה על הגנת החווה הזאת. משאב כללי של האזרחים מועבר לבודדים בלי להניד עפעף.

החלוקה בין המועצות האזוריות לערים הן במרכז והן בדרום ובצפון מוטה לכיוון הישובים החקלאיים. כאשר הקרקעות משמשות לחקלאות מובן שלישובים חקלאיים יהיה יותר שטח, לא כך כאשר הקרקעות החקלאיות משמשות לבניית הרחבות ובעצם ישובים קהילתיים חדשים. מוכר המאבק של קריית שמונה עם יישובי הסביבה.

ולא רק זה, בהרחבות למיניהן יש לישובים הזכות לקבל את מי שהם בוחרים באמצעות וועדות קבלה. משום מה מי שאינו מתאים מייצג פרופיל חברתי, תרבותי כלכלי מסוים. לאחרונה סרבו בתל עדשים לקבל איש צבא שבמקרה הוא מזרחי, כך קורה גם לאימהות חד הוריות, אנשים מבוגרים וכמובן ערבים.

בישראל יש כמאתיים ישובים קהילתיים וכשבע מאות ישובים חקלאיים, ישובים אלו ממינים את הבאים בשעריהם ומשכפלים מבנה חברתי קיים. יצירת מובלעות של המעמד הבינוני משפיע גם על איכות החינוך  והאפשרות לשוויון חברתי בכלל.  

רק היום פורסמה העסקה עם שלושים המשפחות בקיבוץ משמר דוד, משפחות אלו יקבלו בית בשטח של 160 מטר מרובע, עוד 20 מליון שקל לשיפוץ ועוד עשרות מיליונים כיסוי חובות. בחישוב פשוט כל משפחה תקבל בין מליון לשני מליון שקל בהטבות.  הלוואי על כל משפחה נזקקת בישראל. בעת שאנשים מגורשים מבתיהם כיון שלא שילמו את המשכנתא כמה חודשים מוצאת הממשלה משאבים לסבסד אחרים. ולא רק זה נותנת בידי ישובים את האפשרות לבחור את תושביהם. המדינה בנושא זה אינה מסתפקת בהטבות לישובים חקלאיים לא אחת היא עושה זאת גם לגבי גופים פרטיים, מפעלי מלח כדוגמה.

במקום רפורמה קרקעית כללית שתטיב עם האנשים שנמצאים במצב הגרוע ביותר מדינת ישראל בפועלה מעצימה את הפערים ומייצרת אפשרות של המבוססים להתנתק מן החברה. כדאי לעצור זאת כמה שיותר מהר.  

כנראה שיעניין אותך גם: