סימון שבילים או גזענות ללא גזענים

מירב אהרון

נסענו לטיול בגלבוע, ספרי הטיולים אומרים שזאת התקופה הכי טובה. הכל ירוק והאירוס פורח. אז נסענו. כנראה שעוד כמה קראו באותם ספרים. כי כל הנתיבים היו מלאים, בייחוד אותם מטיילים שבעלי קורא להם "הג`יפאים הצעירים". אלה שרכביהם המהודרים מסגירים את "אזור המוצא" שלהם, ואם לא די בכך, הם גם מרכיבים דיגלונים קטנים בצבעים שונים, כמיטב הישראליות. הם גם באו לפה בקבוצה, קוראים לזה טיולי משפחות.

בצהריים אירוס הגלבוע הפסיק להרשים אותנו והחלטנו ללכת לאכול, חוות התבלינים נראתה לנו יקרה אך אחרי דיון קצר הוחלט שזה בטח המקום הטוב ביותר בסביבה "ולא כל יום אנחנו בטיול" אז נסענו. במכוניות החונות היה אפשר להבחין כבר מרחוק, למרות שהחווה ממוקמת במרכז יער. לשווא ירדנו מהאוטו וניסינו את מזלנו. המסעדה היתה מלאה עד אפס מקום. למארחות במקום אף היתה אף עצה מלאת תוכחה, "קחו כרטיס ביקור, בפעם הבאה כדאי להזמין מקום".

חזרנו לאוטו, פותחים מדריך אוכל אופנתי, "שהוא פשוט מצוין", אנחנו מסכימים ומאשרים שוב את הדמיון בינינו, את היותינו קבוצה אחת. אני מקריאה – מסכמת בקול רם: בעפולה יש מסעדה איטלקית, אבל למי בא להיכנס לעפולה בטיול? המדריך משבח את ג`מילה מנאוערה ואנחנו מרימים טלפון. במדריך צויינו שני מספרי טלפון נייד. גבר במבטא ערבי עונה לנו. "המסעדה פתוחה?" אנחנו שואלים, "בטח פתוחה", הוא צוחק."ולמה שתהייה סגורה? אתם מכירים אותנו?" הוא שואל, "כן" אנחנו עונים משום מה. אז אתם יודעים מה להזמין הוא אומר. "לא". אנחנו מודים. הוא צוחק שוב, סולח לנו על קלקלתנו. "הכי חשוב שתבואו".

המשפט הזה הדהד אצלי עוד הרבה זמן. ה-כ-י  ח-שו-ב  ש-ת-בו-או. התנאי הראשון לחילופין בינינו, לחילופין של כסף ושל ידע ושל עולמות שונים. אבל בחברה הישראלית היום שם המשחק הוא איך לבנות גבולות איך לקחת איתי את תל אביב עטופה במיני תבלינים לכל מקום באשר אלך. איך להגיע לטבע בלי לראות את האנשים שגרים באיזור. רק האירוס. הוא פשוט כל כך יפה.

או שאולי שמורת האירוס הוא עוד אחד מהמקומות היחידים שנותרו "לנו", רק שם אנחנו יכולים לטייל ולאשר את עצמנו על ידי התבוננות בדומים לנו כל כך. אתה הולך בשביל ורואה את השכפול של עצמך. וזה נעים לך. אתה רואה, את אומרת לבעלך (תוך כדי שאתם עוברים סמוך לשלט "פה תיבנה אנדרטה לזכרו של חייל שניהרג בטול כרם"), עוד לא נגמרה לנו המדינה.

בספר גם כתוב שה – Time Magazine דירג את המים של הסחנה (גן השלושה) כאחד מחמשת אתרי המים הטובים בעולם. אבל לשם לא נלך. כי לשם באים צ`חצ`חים מכל מיני סוגים, ערבים וכאלה מבית שאן. זה פשוט לא נעים שם. שם אנחנו זרים, את המים הטובים בעולם נראה במקומות אחרים, בחו"ל. כי כשאנחנו נוסעים לחו"ל אנחנו מסוג המטיילים של החברה הגיאוגרפית, איכותיים. אנחנו נורא אוהבים להיחשף לתרבויות עולם, ובכלל האמת שפעם בשבוע אנחנו גם הולכים להרצאות ששם מראים בשקופיות כל מיני קבוצות שונות ומשונות וזה נורא מעניין. הדיסקים שלנו? – רק מוזיקת עולם, למעשה עכשיו באוטו מתנגן הפרוייקט של עידן רייכל. מדהים איזה מוזיקה יפה יש לאתיופים, תאמין לי רק עוול המדינה עשתה להם, את אומרת ונאנחת.

האמת? כל הכבוד לחמת גדר. הם מצאו את הדרך להתמודד עם זה. גם לשם, עד לפני כמה שנים לא הלכנו, מלא ערבים, לא שאני גזענית, אבל בואו נודה על האמת מי אוהב לבלות את הזמן המועט שיש לנו בטיול משפחתי בין ענני מנגלים בין משפחות מרובות ילדים שמוזיקה צעקנית נפלטת מבוקסות גדולות באיכות זולה?  אז גם לשם לא הלכנו כבר שנים, למרות שלמקום פוטנציאל עצום. אבל עכשיו פתחו שם VIP שזה אגף נפרד ומעוצב בקפדנות מקבלים חלוקים לבנים ונעלי בית ויש מקלחות יפות. הכניסה לשם עולה פי שתיים מהכניסה לאתר הכללי. נסענו לשם ביום ההולדת של בעלי. זאת היתה הפתעה. בקופות הסבירו לנו שהספא מומלץ מפני שהוא אזור מוגבל תרבותית, זה לא שלערבים אסור להיכנס, אין צורך לטרוח בחקיקת חוקים פרובוקטיביים, פשוט זה עולה פי שתיים. אחרי כמה חודשים קראנו מודעה גדולה. הנהלת חמת גדר מודיעה כי מיום ה1 בינואר תיאסר הפעלת מנגל בשטחי הפארק. ערבים, החוצה. "כל הכבוד להם בחמת גדר", אומר לי העובד בסחנה, המתגורר בבית שאן, "תיראי אותם", הוא אומר ומצביע בתנועת ראש על חברות נערים הקופצים לבריכה תוך צעקות וקריאות עידוד. "הרסו את האתר. למי יש כוח לשמוע את הצעקות שלהם?" וגם תורם לי תובנה, "זה מקום ציבורי שאמור לתת לאזרחים מהשורה מקום לבלות בו במינימום כסף, וגם לשמור על הנוף כמו שהוא שאני בעד אבל תיראי איפה אנחנו ואיפה חמת גדר, שהיא בבעלות פרטית (של איזה קיבוץ אני חושב)".

ואנחנו? נכנסים לג`יפ (שעוד אין לנו, אבל ביבי אומר שפעם עוד יהיה) מדליקים את המזגן סוגרים את החלון, "שהאבק לא יכנס", אנחנו אומרים אבל אנחנו יודעים, אנחנו בונים גבול. לא לסחנה, לא לאכול בעפולה, לא לכפרים ערביים, בבית שאן אין מה לחפש ממילא הכל סגור בשבת. מין כאלה אנשים.

הכי חשוב שתבואו אומר האיש עם המבטא הערבי מהמסעדה של ג`מילה ובכך הוא מאיר באור חדש את התופעה של קניות הישראלים בישובים הערבים שהמרכזי ביניהם הוא הנהירה אחרי צלחת החומוס. רבים ראו בזה פטרונות ישראלית, שטחיות של דו קיום, ולעגו לכך שצלחת החומוס מהווה את גבולות  יחסי יהודים ישראלים בישראל. 

אבל בישראל של היום התגודדות מכל סוג שהוא גם אם היא סביב צלחת חומוס נראית כמו פסגת הפלורליזם. הגידור הפך להיות בשורת היום, גדר ההפרדה, הגדרות בשכונות היוקרה, הגדרות בין מושבים וישובים ערבים בישראל, זהירות שטח פרטי. קאצ`ה ובניו (!!!!) כתוב בשלט , קצת לפני חוות התבלינים.

הגלגלים של הג`יפים שלהם מותחים את גבולותיה של תל אביב: ראש פינה. יערות הכרמל, סוכה במדבר. שם הם מוגנים. אבל הם יודעים, לא לעולם חוסן, יום אחד יגיעו לשם ועדי העובדים, ואחר כך הערבים ובחופשות הנכונות אפילו החרדים, זה יהיה היום שתיגמר לנו המדינה, הוא אומר לה כשהם נוסעים חזרה הביתה. שני הילדים כבר ישנים מאחור.

מירב אהרון היא דוקטורנטית בחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דני זמיר

    ורק אני האהבל לא מספיק מתוחכם כדי להבין מה הכותבת הנכבדה נתכוונה לומר.
    כל כך שנון שפשוט לא הבנתי מה את אומרת בעצם.
    תואם יאיר לפיד ממש: "כאילו" את יורדת על עצמך כדי להראות כמה "נכונה" הביקורת החברתית הרגישה שלך.
    או שלא.
    בקיצור המלצה של אהבל מהגליל הלא תל אביבי: ערכי מחדש, נקי וותרי למעננו על כל מיני תחכומים והתפתלויות ותגידי בקיצור נמרץ בדיוק את מה שאת רוצה להגיד.
    ואני מבטיח לקרוא עוד פעם הכל.
    עד הסוף.

  2. אילן קיסר

    נאה דרשת. בעניין הסחנה, לפני מספר חודשים ביקרתי שם ופגשתי מכרים מימים רחוקים (כנראה גם זה מאשר בעקיפין את טיעונך- סטייה אימפולסיבית מהשביל עשוייה להוביל למפגשים בלתי צפויים). המקום ,אגב, נפלא לבילוי משפחתי.
    בצמוד לסחנה ישנו "גן-גורו" מקום "יאפי " להפליא, עם שבילים מסומנים וטפטפות ממוחשבות. המארגנים במקום מציעים כרטיס משולב לסחנה ולגן גורו. מעניין לבדוק מה מידת הביקוש לכרטיסים אלה?

  3. פחזנית

    מה קורה כאן?
    אולי אלה מסרים מוצפנים של אל-קעידה?
    השם ירחם…

  4. א.נ

    למה את חושבת שזה מעניין? את זה שישראל מחולקת לסקטורים אפשר לנסח בשורה!

  5. דרור

    הערה לפרוטוקול: אני, אישית, לא יכול לסבול מנגלים (ברביקיו למי שמתעקש על רב-תרבותיות). הם מפיקים עשן מסריח, משאירים פיח ולכלוך וגורמים לסכנת שרפות. גם מוזיקה צעקנית יכולה להוציא אותי מדעתי. טיול בחיק הטבע כולל, לדעתי, נשימת אוויר נקי ושמיעת ציוצי ציפורים. בשביל לנשום עשן ופיח יש תחנה מרכזית בת"א, ומוזיקה צעקנית אפשר לשמוע ב"נמל ת"א" (מי אמר שתל-אביב היא לא אתר תיירות…)
    לשם האיזון התרבותי אני מציין: אני לא סובל ג'יפים ורכבי-שטח. אמנם פעם ג'יפ הציל את המכונית שלי שנתקעה בתוך החול, בצד הכביש, אבל כל עוד אין מקרה חירום, הג'יפים האלה רק מפריעים, תופסים מקום, חוסמים את הנוף וגורמים לתאונות דרכים קשות יותר מהרגיל.
    הערת סיכום: אני לא רואה בעצמי חוטא או סנוב. רק בן-אדם שמעריך קצת שקט ושלווה מדי פעם.

  6. אזוב הקיר

    לכל מי שמאמר זה בלבל אותו: הניסוח המפותל והטיעונים הלא ברורים מצביעים על סכיזופרניה מזרחית טיפוסית… כמה חבל, כמה עצוב…
    ומרב, כולי תיקוה שעם דוקטורט בסוציולוגיה בסוף תקני גם ג'יפ, לך ולבעל.

  7. אביב משעולים

    גם אני לא הבנתי מה הכותבת רוצה לומר, אולי תנסי בבקשה לחדד את מאמרך ולהביא לכך שיהיה יותר קוהרנטי.

  8. עודד

    יופי של רשימה.
    (אני לא כל כך מבין על מה מתלוננים פה כל המבולבלים, מה לא מובן?! בביקורת כמו בביקורת, אין דבר כזה שאין דבר כזה…)

  9. פרחה

    יא חביבי מרב, איזה בלבלה יש לך בראש…

  10. דודי מחלב

    למירב אח'לה רשימה, שנונה כתובה היטב ובהירה. אינני יודע על מה ולמה קצפו כל המלעיזים כמים פוחזים. ובכלל מה הגאוה הגדולה בחוסר סובלנות אינטלקטואלית ???

  11. דני זמיר

    אני מתפלא על דברי דודי מחלב שמזלזל ברצוני- בתור דוגמא- להבנת הנכתב.
    אין בי שום גאווה שאני לא חכם כמו הכותבת או כמו דודי מחלב שסבור שמדובר ברשימה בהירה ושנונה.
    מאחר שדווקא חשוב לי להבין מה כותבת מירב, והרשימה אכן נראית לי שנונה ביותר וצופנת בחובה רעיונות ראויים למחשבה, האם תהיה זו הפרזה לבקש יותר סובלנות כלפי חכמים פחות מכם?

  12. החמור של סעדה

    מירב חביבה. כל כך מתייפייף המאמר שלך, ממש כמו טורי האקולוגיה הגלובלית רוויי אשמת האלפיון העליון של הד"ר דני רבינוביץ' ב"עיתון לאנשים" טפשים. כמה פיתולים אינטלקטואליים צריכה מזרחית לעשות כדי להתאים את עצמה לתבנית של השמאל של הגנת הטבע ושות', מזיל דמעות התנין, רק כדי לקבל תואר. חבל, לא? אולי כדאי שבמקום לקנות ג'יפ תקני כרטיס טיסה לאונ' ניו יורק או לאונ' ברקלי? המאמר שלך כל כך פרווה, שאני ממש בטוח שאייסף תשמח לממן את המילגה. אגב – מה בדיוק טענת המאמר שלך? לא מלמדים אותך לכתוב ברור שמה באוניברסיטה?

  13. ג'וס

    לא הבנתי. לא קוצפת. פשוט לא מובן לי

  14. הקורא המתמיד

    בתגובות לרשימתו של פרופ' שנהב בסוף חודש ינואר 2004 נחשפה זהותך. אשמח אם תמצאי כינוי חדש.
    תודה, ושבת שלווה ומבורכת.

  15. החמור של סעדה

    (1) מסורת ה"טיול" ה"ארצישראלי" שמורה לאשכנזים בלבד
    (2) הם מעדיפים לראות את פלסטין וישראל ה"שניה" בתור טבע דומם שלא מפריע להם לטייל ב"טבע" שלהם
    (3) עד לשנים האחרונות אכן טיוליהם לא הופרעו, כי הפלסטינים אזרחי ישראל והרשות הוגבלו לגיטאות שלהם, מימשל צבאי, תעודות, שב"כ וכאלה… ולמזרחים לא היה כסף לקנות אוטו. אין אוטובוסים בשבת לשמורות טבע.
    (4) כשהתחילו האוכלוסיות ה"כהות" וה"פרימיטיביות" האלה "לשרוץ" בטבע, הפך ה"טבע" שהיה עד אז אשכנזי למהדרין לפראי ולמאיים
    (5) הנחת היסוד כאן, היא שהמונח "טיול בטבע" , גם כשמטיילים אותו מזרחים מיופייפים כמו מירב, כל עוד הוא מתבצע על אדמות פלסטין, בפריפרייה של המזרחים, הוא מונח גזעני, של הפרד-ומשול, השמור לאנשים ממעמד מסויים ומוצא מסויים, וזכויות עודפות מסויימות הגורמים להם להיות "תרבותיים" (עלק…)
    (6) אי לכך, כיום, כל אותם יפי הנפש לא מטיילים למעשה ב"טבע" אלא בבועה הגזענית אותה יצרו עבור האחרים. וכן, יש גם מזרחים "מתורבתים" המתנהגים בגזענות כלפי ה"אספסוף" ומאמינים שע"י כך יהיו חלק מ"ארץ ישראל היפה והמטיילת בסופי שבוע".

    ואת כל הדברים האלה *אסור* להגיד באוניברסיטה ישראלית, בה הסגל הפלסטיני (אם בכלל יש כזה דבר) מסורס ומפוחד, מבלי יכולת לשלב את הדיבור המקומי עם הדיבור כדי להתפרנס, הסגל המזרחי עסוק במה שקורים באנגלית "השחמת האף" (ולא משמש…), כי זו הדרך היחידה שלו להתפרנס, והסגל האשכנזי עסוק בטיפוח החן והיופי של נפשו הזכה. בשבילם, זה לא פרנסה לקיום, היות שב"הגנת הטבע" לא לימדו אותם שטבע זה מוצר של כלכלת שוק, כמו שגם האשכנזיות שלהם היא מוצר בעל ערך עודף בכלכלת השוק הגזענית של ישראל.

    לכן העמימות הזו של המאמר.

  16. שושי שמר בלוך

    תגובתך הראשונה נראה לי שנכתבה בעת עברה וזעם. דומה שמוטב היה להניח לה להצטנן קמעא טרם שיגורה.
    כאשה אני תוהה האם היית מגיב באותו אופן גם לרשימה של גבר.

    אנוכי מצאתי ברשימתה של מרב אהרון רגשות מעורבים ולבטים. הם – על יריעתם הרחבה – מסתופפים בגבולות חופש הביטוי כמו גם בגבולות החופש שלא לקוראם.

    כפי שהבנתי, היא מביעה אי-נוחות על העדפתה שלא לחבור לאנשים שהתנהגותם שונה משלה ועל נטייתה להתייחס אליהם בספק התנשאות.

    לדעתי יש להבחין בין העדפה לבלות בחברת דומים, שהיא לגיטימית לבין התנשאות וחוסר כבוד, שהם לא לעניין.

  17. אביב

    הפסקתי לטייל בארץ….
    זו לא שאלה של סנוביות, עממיות, מזרחיות או סח'נאיות.
    זו שאלה של למצוא פינה פרטית שבה טוב לי.
    there's a whole World out there
    מספיק עם לוקל-פטריוטיות… אפילו בקפריסין יש מפלי מים שאוכלים את התנור

  18. דני זמיר

    תןדה ל"חמור של סעדה"- הבנתיעכשיו את הטיעון.

  19. יוסי דהאן

    אפשר לטעון שמאמרה של מירב סתום ולא ברור דיו, (אני לא חושב כך, בעיניי הוא שנון), אפשר לטעון שהוא ארוך מידי ואפשר היה להביע את הרעיון ביתר תמצות, או לטעון טענות לגיטימיות אחרות על העמדה המובעת במאמר, אבל לא ברור לי מה מקור הארסיות שבהתקפות האישיות הישירות על מירב של חלק מהתגובות.
    איציק ואני מתלבטים כבר הרבה זמן האם במסגרת המדיניות של האתר יש מקום להמנע מהצגת תגובות מסוימות באתר, הכוונה בעיקר לתגובות גזעניות, או תגובות הכוללות התקפה אישית על הכותבת והכותב. עד עתה נמנענו כמעט לחלוטין ממניעת הצגת תגובות, אני יכול להזכר רק בשתי פעמים שבהן לא הכנסתי תגובה לאתר. כשאני קורא שוב חלק מהתגובות למאמר של מירב אני מצטער על כך שהכנסתי חלק מהתגובות לאתר. חופש הביטוי אינו כולל את החופש לנאץ אדם אחר או לפגוע באופן אישי.
    תגובות ברוטליות והתקפות אישיות גורמות לחלק מהכותבות והכותבים להמנע מלכתוב בעתיד לבמה הזו או לבמות אחרות, הן גם ממאיסות את האתר על קוראים שלא נכנסו אליו על מנת להיות עדים למפגן נאצות וחרפות אישיות, את זה הם יכולים למצוא בוואלה ובאתרים אחרים. כיוון שכעורך אני חש אחריות על הדברים המופיעים כאן, אני מתנצל בפני מירב.

  20. אופיר

    מירב יקרה , גולשים יקרים
    אנשי הבעד והנגד
    תנסו בבקשה להביע את עמדתכם באופן ברור רהוט פשוט וקצר
    דברו לעניין
    דברו למיקרפון
    כולכם !!
    בכדי להבין אותנו את העם נסו ראשית כל לדבר לעניין
    ובקצרה

  21. דני זמיר

    אני חושב שיוסי דהאן צודק ומצטרף להתנצלות באופן אישי אם הדברים שכתבתי נתפסו כקנטרנות.
    קראתי עכשיו בפעם החמישית בערך את הרשימה, אחרי כל ההערות כאן, ואני חושב שהמאמר /הרשימה מביאה ביטוי נוקב – גם אם לא קל להבנה מיידית- לדיאלוג הפנימי שקיים גם אצלי לא פעם, בין הרצון להיות צודק, מיוחד ולא מתנשא, לבין חוסר הנכונות לסבול כל מי שהוא "אחר" ממני. הכתיבה הדיאלקטית שהיא יותר ספרותית מפילוסופית מקשה על ההבנה הזאת. וחוץ מזה אני תוהה אם חוסר היכולת שלי להבין , באמת נבע ממגבלת אינטיליגנציה או שהוא נבע בעצם מכך שהקול שכנגדו בעצם יוצאת מרב ברשימה שלה הוא קול שגם אני מתמודד איתו לא פעם, קול שמאיים עלי בגלל המקומות שבהם אני נכשל איתו.
    אז זהו שיהיה שבוע טוב. (אפילו שהפסדנו עוד פעם בדרבי…).

  22. יובל ב

    אני יכול לדבר רק בשם עצמי, ולא בשם קיבוץ חמת גדר או השד יודע מי. אני לא נהנה לשבת במפל מים כשזה שלידי כופה עלי לשמוע מוזיקה בפול ווליום, או לנשום את העשן של המנגל שלו – ממש לא אכפת לי אם הוא מזרחי, ערבי או שויצרי, אני רק רוצה להנות בשקט תוך נשימת אויר נקי. אם את מתרגמת איסור להכניס מנגלים ל – "ערבים החוצה", אז אולי הקישור הגזעני נמצא אצלך. אם את חושבת שלהתלונן על מי שמשמיע מוזיקה צעקנית באתר נופש שמיועד לקהל הרחב זו הפגנה של גזענות אשכנזית נגד מזרחיים, אז אולי כדאי שתבדקי מה זה בדיוק מזרחי בעינייך, כי נראה שדווקא אצלך מככבות כמה סטיגמות.
    ואם כבר מדברים על אירוסים ושמירת טבע – אולי תציצי פעם בדוחות של ה IUCN ותראי איפה עומדת היישות הציונית המרושעת והאירופוצנטרית ביחס לשכנותיה המדוכאות.

  23. יוסי לוס

    התפלאתי לא אחת על התגובות שאיפשרתם להן להיכנס לאתר.
    שמחתי לקרוא שמעתה והלאה תחסכו מאיתנו, הקוראים, לראות תגובות מנאצות וגזעניות.

  24. ג'וס

    כמובן שנאה ויאה שהמערכת תיקח אחריות – תוכנית, גם אם לא בהכרח משפטית – על תוכן התגובות. כל הכבוד. אני מתקשה לעתים להבין כיצד אנשים הגונים (ויש כאלה שם) מסוגלים לעבוד בוואלה! או ynet בשעה שאותם אתרים עצמם, בתגובות (ולא רק) משמשים במה קבועה להסתה לגזענות ולעתים גם לרצח. אז כן, לא הכל חובה לפרסם.

    ועם זאת, היה נחמד לו העורכים היו גם טורחים להעיר לכותבי המאמרים המקוריים – בעדינות – טרם הפרסום, במקרה (שכבר קרה לא אחת) שהניסוחים עמומים או הטיעונים מופרכים ו/או לא קוהרנטיים, ולהציע דרכים לשיפור התוכן. זה יהיה לטובת כל הצדדים וכמובן לטובת העניין.

  25. יחזקאל

    המאמר של מירב מעניין מאוד, ונעים לקריאה בעיניי. השילוב הספרותי, הפתלתל כביכול, מביא את ניחוח החיים למבט הסוציולוגי המעניין וכנראה נוגע באזורים 'לא פתורים' אצל כמה מאיתנו אשכנזים כמזרחים כערבים כבני אדם. מרתק לעקוב אחר התגובות ובמיוחד אחר המהפך וההארה של המגיב דני זמיר (מומלץ מאוד לעבור על התגובות מהתחלה עד הסוף, גם כאן יש סיפור סוציולוגי מעניין).
    אני מציע לא לחסום את התגובות המתלהמות והלא מכבדות באופן גורף, שהרי שם, עבור קורא רגיש, אומרים החיים (והחברה) את דברם בצורה המאגמתית, החיה והמעניינת ביותר.
    מירב, תודה על המסע הקטן והמרתק שסיפקת לנו כאן.
    שלך,
    יחזקאל

  26. אופיר

    שאלה למירב
    כולנו כאלו ? כל האשכנזים
    לכולנו יש גיפ ?
    כולנו לא אוהבים עשן מנגלים ערבים ומזרחיים ?
    כמה מאיתנו סוגרים את החלון כי חם וכמה בונים חומה
    את יודעת ?
    שאלה: האיסור למנגלים בחמת גדר העלה את התפוסה או הוריד אותה ? ואולי עלות קרצוף שאריות הפחמים מרצפת הגרנוליט לא עומדת ביחס הגיוני לתמורה מהארוח או אולי קהל המנגלים ממעט לקנות בקיוסק המקומי היתכן כי השיקול היה עסקי?
    מי יודע אולי זו באמת החלטה גזענית ?
    את יודעת?

  27. ניצן

    קראתי את כל התגובות, נושא מעניין כשלעצמו, אבל התגובה שמצביע על חוסר הבנה מביך קצת של הטקסט היה של אופיר.
    אתה מתדיין ומשתמש במתודולוגיה כמותנית / כלכלית על מנת להוציא את העוקץ מהטקסט הנוקב.
    זה לא רלוונטי
    מה מירב יודעת
    או לא יודעת!
    היא כותבת מה שהיא מרגישה ובגוף ראשון.
    היא גם לא צריכה לבצע סקר כלכלי אודות מה יותר רווחי, קרצוף, שפשוף או ניגוב של שאריות מנגלים.
    הכתובת על הקיר!
    האם צריך סקר ותוצאות מתמטיות אודות איזה קהל נוהג להבעיר מנגלים!
    לא אתה יכול לנחש לבד!
    הרי כולנו עוסקים ב"ניחושים".

    מאחורי כל זה מסתתר סיפור כלכלי מאוד שיגרתי (קורה גם בחוף הים) וכל כך פשוט.
    באים אליך לקוחות מסוג מסוים ואתה רוצה לקוחות מסוג אחר, מה תעשה?
    אתה יכול להעלות מחיר – יגיעו העשירים יותר.
    אתה יכול לאסור על הכנסת אוכל ולפתוח מסעדה אחת, תאילנדית ויקרה – יגיעו העשירים יותר.
    אתה יכול לאסור על הכנסת מנגלים – אתה יודע מי יגיעו.
    אתה יכול להסתתר מאחורי מברשת ניקוי הגרנוליט (אותה אתה יכול לנחש מי יחזיק) אבל מה מסתתר מאחורי החלטות "כלכליות לכאורה" זה לא ישנה.
    הרי הנזק הכלכלי האמיתי שהמנגליסטים בעלי הטיפ עושים הוא בזה שהם מרחיקים קהל יעד עשיר יותר!
    עסק "כלכלי" טוב בעל יכולת לקלוט אלפי אנשים, כמו חמת גדר, ינסה להגדיל את מעגל הלקוחות הפוטנציאלים.
    אלא עם קהל יעד אחד פוגע באחר (אתה יכול לנחש מי).

    נ.ב.
    המילה אשכנזי לא מופיע בטקסט. אבל אתה ניחשת שמירב מתכוונת לאשכנזים.
    אתה שאלת אותה?
    אני מנחש (מותר לי) שאתה אשכנזי ללא גיפ'
    אבל אולי אני טועה וההחלטה היתה כלכלית (קהל הקוראים יכול לנחש)

  28. מוטי מלכא

    שנון,מבריק,מעמיק,מאתגר.
    והראייה:ראו התגובות.