ומי יגן על הגברים המנוצלים?

לפעמים אני תוהה אם נחמיה שטרסלר מאמין בעצמו במה שהוא כותב. בעיתונים כגון "פרוודה" הכותבים ידעו בדרך-כלל שהם תועמלנים המשרתים את השלטון, ועשו את עבודתם בנאמנות אם כי לא בחדווה. שטרסלר עובד בעיתון שאני מעריך מאוד, ושנחשב בעיניי כמקור אמין לאינפורמציה, אבל בכל פעם שאני קורא את התנסחויותיו המוזרות והמפותלות, אני תוהה מה הוא עושה שם בכלל.
לעצם עניין "פלייבוי" – אפשר להתייחס אל הערוץ הזה כתועבה ואפשר להתייחס אליו בסלחנות. כך או אחרת, אי אפשר למנוע את שידוריו במתכונת הנוכחית. במדינה דמוקרטית, אין מציצים לדל"ת אמותיו של אדם כדי לבדוק מה הוא עושה שם, כל עוד הוא אינו פוגע בזולתו. אם באמת שידורי הערוץ לבתים נעשים על-פי הזמנה ובאמצעות קוד סודי מיוחד, ואם הצילומים נעשו בלי פגיעה בחוק ובנורמות המקובלות, אי אפשר למנוע אותם. אפשר להחרים את הערוץ, לדבר בגנותו, להפגין נגדו – אבל אלה צעדים במישור הציבורי, לא המשפטי.
ועם זאת, צריך לומר משהו בבירור – אין לשידורי הערוץ כל קשר לעקרונות חופש הביטוי וחופש העיסוק. הענקת הגנה לערוץ "פלייבוי" מכוח חופש הביטוי ו/או חופש העיסוק היא הזניה של הערכים האלה (תרתי משמע). חופש הביטוי גורס שלכל אדם זכות לומר את אשר על לבו באופן גלוי וחופשי. הוא אינו עוסק בזכותו של אדם למכור תצלומים של נשים ערומות (או גברים ערומים). חופש העיסוק הוא עיקרון חלש יחסית, שעקרונות כגון חיי אדם, כבודו וחירותו גוברים עליו. הרי חופש העיסוק אינו מתיר לאדם לעסוק בזנות ובטח לא בסרסרות לזנות. גם סחר בסמים נחשב מחוץ לתחום. אם כך, למה דווקא שידורים פורנוגרפיים מוגנים בחופש העיסוק?
בקיצור – ערוץ "פלייבוי" נהנה בינתיים רק מההגנה על הפרטיות. לא יותר. מבחינה משפטית זה נראה לי מספיק. זה לא אומר שאי אפשר לנקוט צעדים אחרים בתחום הציבורי נגד הערוץ.