פנסיה, שביתות, סוציאל דמוקרטיה

מתברר שיש בין עובדי הציבור הבכירים ששכרם אינו הנמוך במשק גם מקבלי פנסיה מאותה קופה ציבורית. יותר מכך ישנם אנשים רבים המקבלים שכר גבוה מאוד בשוק הפרטי וגם פנסיה ממשלתית. זה בזמן שכל הזמן טוענים שאין כסף בקופה הציבורית. למשל חלק ממנהלי הבנקים שכידוע שכרם הוא מינימאלי, נהנים גם מפנסיה בעקבות השנים שבילו בשרות הציבורי (יונס, מדינה, רף, מאור, מינטקביץ`). שלא לדבר על כל פורשי הצבא הבכירים שמוצאים את עצמם עושים לביתם בעסקים או בשרות הציבורי (גדעון עשת, ידיעות אחרונות 15/3/2004 כלכלה עמ` 3).  העלות רק בשרות הציבורי היא מאות מיליונים בשנה, לא יהיה מוגזם להעריך שיחד עם התשלומים למועסקים במגזר העסקי תגיע העלות למיליארדים רבים. זאת לזכור שאיש מהנהנים לא תרם אגורה לפנסיה האמורה כיון שבשרות המדינה הפנסיה היא תקציבית. אם היה מדובר באנשים שאינם יכולים להתפרנס בכוחות עצמם לאחר שהועסקו בשרות הציבורי היה לזה הגיון מסוים, אבל לתת למנהלי הבנקים פנסיה באלפי שקלים לחודש בזמן שאין כאמור כסף לקצבאות ילדים נראה לי מופרך לגמרי.

ועדת שרים לענייני חקיקה עובדת קשה לאחרונה כדי ליישם בישראל המתקדמת חקיקה שתגביל את זכות השביתה. יש אף שהציעו שהודעה מוקדמת לפני שביתה תהיה של 120 יום, לתומי חשבתי ש- 120 שנה יראה יותר סביר. בסוף החליטו על תקופת צינון של חודש עם אפשרות להארכה לחודשיים. כל מספר זוכה. כמובן שיש עוד סעיפים בהצעה שלחלקם התייחסתי בעבר, אתייחס לכל פרטי ההצעה כאשר היא תובא לכנסת.

לקראת הבחירות לראשות המפלגה שאמורה להיות מפלגה חברתית כתב דרור ניסן מאמר על הסוציאליסט שאין שני לו יוסי ביילין, מאמר שעוסק  בדרך בה רטוריקה שנובעת, כביכול, מתפיסות סוציאליסטיות הופכת את הקפיטליזם למה שראשי מדינה אוהבים לקרוא קפיטליזם עם פני אנוש. בעבר, כאשר הקשת הדמוקרטית המזרחית עסקה בנושא הקרקעות, נכחתי בשתי פגישות עם אז השר ביילין. באותן פגישות ביטא השר באופן ברור את אמונתו הבלתי מעורערת בתפיסה הקפיטליסטית הטהורה. חשבתי לעצמי שהוא יכול למצוא עצמו באותה מפלגה עם נתניהו וחבריו. לכן כאשר שמעתי שיוסי ביילין חבר בהתארגנות שמשתמשת במונח סוציאל-דמוקרטיה חשבתי ששינו את משמעותם של מונחים בזמן שלא שמתי לב, או לחילופין משתמשים בהם כדי להטעות את הציבור.