הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
ויקי שירן הלכה לעולמה
בכאב עמוק אנו רוצים להודיע כי דר` ויקי שירן חברתנו היקרה, פמיניסטית מזרחית, מנהיגה חלוצה במאבקים למען צדק חברתי ושלום, מורה דגולה שהאירה עבור רבים מאיתנו את הדרך, הלכה לעולמה ביום ב` האחרון. אנחנו משתתפים בצערם של חיים, עלמה ועפרית. הלוויה תתקיים ביום ד` הקרוב בשעה 14:00 בבית העלמין של קיבוץ עינת.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
אני מרכין את ראשי,בתחושת צער וכאב עמוק. ויקי הייתה עבור רבים סמל לנחישות,למאבק, עד שהוכרעה על ידי המחלה. מגילת זכויותיה ועשייתה ארוכה ומגוונת. עוד מן המאבק על הכללת הגלויות המזרחיות בסדרה עמוד האש, ייסוד ופעילות בתמ"י ,פעילות בכיוון חדש,ייסוד החזית המזרחית,ייסוד ופעילות באחותי ובקשת. ויקי הייתה עבור רבים מאיתנו חלוצה שהלכה לפני המחנה והאירה את הדרך לשחרור.פועלה בתחום המאבק לשלום,לצדק חברתי ולשחרור הנשים הטביעו את חותמם בכולנו . אומץ ליבה ונחישותה הם סמל לחרות האנושית. ויקי שימשה מודל הזדהות והציבה דרך לשחרור. דמותה ופועלה נסכו השראה לטעם שבמאבק וילוו אותנו עוד ימים רבים. יהי זכרה ברוך.
ויקי שירן היתה ותוסיף להיות מופת של מנהיגות חברתית נדיבה ונאצלת. לאורך כל שנות פועלה הקפידה להדריך בצניעות ובאהבה את אלו שהלכו לצידה או יחד איתה במאבקיה הרבים לצדק חברתי, שוויון וזכויות האדם. לרבות מאיתנו היתה כמעין אמא רוחנית, מודל לחיקוי, מקור ידע רענן בתחומים שונים וגם, מעל כל אלו, חברה אמיתית. תמיד שם לתת עצה, להאיר דרך, להטיל זרקור על מכשולים צפויים והכל בחדות, ברהיטות ובנחישות המלווים ברוך, בחיוך ובאמפטיה. ויקי, יקרה, נעמת לי מאוד וכבר את כה חסרה. אינך עוד איתנו, אבל ערכייך, דרכך הישרה, אמונתך היוקדת ביכולת להוביל לשינוי, נדיבותך וחוכמתך יוסיפו להיות איתנו עוד ימים ארוכים.
ויקי יקרה,
קשה לכתוב. היה יותר קל סתם לשוחח בטלפון או להעביר אימיילים תכליתיים כאלה. מקווה שאת מחלימה. הים טוב לנפש ולשקט.
מתפללת בשבילך, כל יום, כשאני מוצאת את הפינה השקטה של קריאת התהילים. מקווה שתחלימי, שם למעלה. תמצאי מרפא לפצעי טראומות הקיום של אשה מזרחית בישראל.
את חסרה לי. את חסרה לכולנו ב"אחותי". השיחה האחרונה שלנו, על הפמיניזם המזרחי והשלום, בשבת הראשונה של ינואר, בבוקר, כשיכולת רק ללחוש, היתה כל כך קצרה ומדוייקת. אני תמיד נדהמת כשאני קולטת איך את מצליחה לתמצת כל כך הרבה ידע, חוכמה וברק מבלי שהמסר יאבד את פשטותו הרהוטה. מהאימיילים הרבים שקיבלנו מתגשם חזונך, ו"אחותי" תופשת את המקום הראוי לה אל מול האשכנזיוUת הישראלית האקסקלוסיבית של שיח השלום העכשוי.
תשמחי לשמוע, שהתלמידות בתכנית המקורית (והנועזת, אל מול המצאי המקומי…), ללימודי מיגדר, שהקמת ב"בית ברל", מתרככות ונפתחות הן אל עצמן והן אל כל הסוגייה של מיקומן ביחסי הכוח בחברה הישראלית.
נתת לי פעם עצה טובה – לא להרצות מהדף, אלא לספר את מה שיש לי להגיד. אבל ההיעדרות שלך כל כך כואבת, סכינים חותכים, כך שאי אפשר ככה סתם לספר את מה שיש לי להגיד. סליחה.
בקורס על מנהיגות נשים בתכנית של מדעי החברה, התלמידים/ות קיבלו לחופשת הסמסטר לקרוא את ניתוח המאמר המסכם את עמל חייך: "פמיניזם מזרחי: לפענח את הכוח, לברוא עולם חדש". הם כותבים את קרעי הסיפור האישי שלהם/ן לאורו.
מקווה שיום אחד, בקרוב, יצא ספר עם המאמרים השנונים שכתבת בטור שלך ב"ידיעות". כשאני במצב-רוח אינטלקטואלי מחורבן, אני פונה, כדי להתעודד, למאמר שכתבת ב"העיר" כתגובה על הגליון של "האשכנזים – מהבונקר", שהתבכיין על "ים הדמעות" שלנו. מילותייך חדות העוצמה שם בעלות השראה לכולנו.
וכשאני כותבת כעת, אני מבינה שוב, שתמיד היית לנו מודל למעורבות פמיניסטית חברתית-אינטלקטואלית, ללא פשרות, אך עם קואליציות של שוויון ותיקון היסטורי, מאז ימי תמ"י ועד השבר של הסוף.
וקשה לי לכתוב את כל הדברים השכלתניים האלה כעת. אבל לא למדתי איך לדבר אתך בשפה אחרת, כזאת של רגשות. אך מבעד לרעיונות ולאקטיביזם תמיד חשתי כמה את אתי, איתנו, תומכת, ומעודדת, מעבר לכל המילים הנאות על תיאוריה פמיניסטית ופוליטיקה מזרחית. תודה.
הנוכחות שלך עם אמא אחת, מזרחית מוחלשת, שם, בלשכה, מול פקידות הסעד לסדרי דין, היתה מועטת מילים, אך רבת כוח. הן לא העיזו להתעמר בה, וגם הבינו רטרואקטיבית, שהלך עליהן, כשמשכת אותן לשיחת חולין על סנדלים אדומות ולק אדום בציפורניים של הרגליים ועל ההורוסקופ. הסיקוואנס הממזרי הזה היה גדול!
אני מקווה שטוב היה לך, בחודשים האחרונים, כשאת מוקפת בבנות ובשירן. בתמונות שלכם, התלויות בדירה, אתם נראים כל כך דומים, את ושירן. כמו שני סלעים איתנים ששרדו את תהפוכות מזג האויר ורעידות האדמה.
קחי חיבוק. ועוד אחד משהין. עם תודה ממנו על האירוח והחביתות. הביית שלך, עמוס הספרים, הסביר פנים ומעיינות כיבוד, קפה ותה לכולנו.
הכעס הרב, שנאצר בך עוד מהילדות הצפופה ב"התקווה", סירובך העקבי להשתפל בפני הביורוקרטיה והאידאולוגיה של הגזענות, כעס אותו לא יכולת לפרוק עד תום, כילה לך בסוף את הגוף. אנחנו הלומות אבל, מעריצות את הנשמה הלוחמת שלך, שהמשיכה ותמשיך להיאבק בעד צדק חברתי בשביל כולנו, גם כאשר כלה הגוף.
היי בטוב. חזרי אלינו מהר. קשה לכולנו עם הפער שנוצר בלעדייך.
ויקי שירן היא לא ציון דרך. לדידי, במובנים רבים, היא היתה הדרך.
בשנה הראשונה באוניברסיטה, בפעילות הראשונה, במאבק על התודעה החברתית, המזרחית, האישית, ההומנית, הפמיניסטית, היא היתה שם.
היינו אז סטודנטים צעירים, במסגרת התוכנית להכשרת פעילי ציבור, עם התהיות הראשונות, עם הוויכוחים הראשונים, והיא הופיעה כמו רוח סערה. היא לא היתה אישה קלה. היו לנו גם ויכוחים קשים ונוקבים. אבל בכל דיון, בכל ויכוח, בכל פעולה, האמירה שלה היתה חשובה. בחשבון ההיסטורי, צמח כאן דור שלם של אנשים – אני ביניהם – שחייב הרבה מאוד לויקי שירן.
יש עוד משהו שאנחנו נוטים לשכוח: ככל שויקי היתה אישה דעתנית, היא היתה גם אישה מפויסת, פעמים רבות גם פייסנית. היא לא שנאה אף אחד. היא תמיד היתה גם נחושה אבל לא פחות – גם פתוחה. ראיתי אותה, יותר מפעם אחת, משנה עמדה, כאשר השתכנעה. גם זו חלק מהמורשת של ויקי שירן.
היא תחסר לנו, עם הנחישות שלה, עם הסמכותית שלה, עם הצלילות שלה, עם הפתיחות שלה.
יהי זכרה ברוך.
בן-דרור ימיני
מעולם לא פגשתי את ויקי שירן פנים אל פנים אבל היא היתה אחת מדמויות המופת שלי, סמל של מאבק חברתי ופמיניסטי גאה.
חסרונה יורגש מאוד.
It is a very sad day for all the equal rights activists all over the world. Aviva and I are saddened and humbled.
We are very appreciative of the fact that we had the privilege to know and work with Viki, and call her a friend.
She was truly one of the great women intellectuals and freedom fighters that the Israeli society has ever known.
We hope that she is now in a better place, and are sure that history will judge her achievements in the most favorable manner
Aviva and Hani
NYC, March 2004.
הנה קורס מגדל
בדרך כל עפר
ישר על הפנים
את רוח קרב נסתר
וסערה
בתוך דמעה שקופה
הבאה להכריע
את הנטול אזון
והבלתי צודק
שבמחוזותינו
היי שלום
אחות יקרה
נרך יאיר תמיד
עבור כולנו