מהו "גזע"? מוריס נגד פפה, והתרפיסט הפילוסופי

יוסי דהאן

בתכנית הרדיו המעניינת "Philosophy Talk" בהנחיית שני הפילוסופים מסטנפורד: קן טיילור וג`ון פרי, שיחה עם הפילוסוף אנתוני אפייה מחבר הספר Color Conscious: The Political Morality of Race  (יחד עם אמי גוטמן). נושא השיחה מושג ה"גזע". אפיה מדבר על חוסר המשמעות הביולוגית של מושג הגזע וההבנייה החברתית והפוליטית של מושג זה. בשיחה מפריך Appiah תיאוריות שונות אודות מושג הגזע, בין היתר את התיאוריה של צ`ארלס מוריי  – "עקומת בל", הטוענת להבדלי I.Q. בין שחורים ולבנים.

ועבודת דוקטוראט סוציולוגית מעוררת עניין ציבורי רב של Devah Pager, על גזע, הזדמנות שנייה ושוק העבודה האמריקאי. Pager מצאה במחקר שערכה כי למחפש עבודה לבן בעל עבר פלילי יש סיכוי גדול יותר להשיג עבודה מאשר למחפש עבודה שחור עם עבר נקי.

התקפה של בני מוריס ב"New Republic", על ספרו של אילן פפה "History of Modern Palestine: One Land, Two Peoples",  מוריס המגדיר את עצמו כהיסטוריון חדש אובייקטיביסט שהתפכח לאחר אירועי האינתיפאדה שהחלו בספטמבר 2000, מאשים את פפה באמירת שקרים מכוונת, בשורה של טעויות מביכות והטעיות שנועדו לשרת את מטרותיו הפוליטיות. בסוף הסקירה משרטט מוריס את מה שנראה בעיניו כסיוט – המדינה הדו לאומית. מוריס חוזר על כמה מאמירותיו על העולם המוסלמי. אני מניח שלעמדות החשוכות של מוריס על העולם המוסלמי ועל טרנספר אין כל השפעה על כתיבתו האובייקטיביסטית.

"הפסיכיאטר הסוקרטי", על האופנה החדשה והמתפשטת של ייעוץ פילוסופי. על לו מרינוף, פרופסור לפילוסופיה בניו יורק, יזם של מתן שירותי ייעוץ פילוסופיים.

אתה מדוכא, אל תצלצל לפסיכולוג והמנע מלקחת את הכדורים שהפסיכיאטר רשם, התקשר למרינוף, כמה תובנות פילוסופיות יוציאו אותך מהדיכאון. מרינוף מכשיר יועצים פילוסופיים ופועל להביא לכך שאנשים שעברו ייעוץ פילוסופי יזכו להחזר כספי מחברות הביטוח. כמה מעמיתיו של מרינוף, (נולד בקנדה, היה בקיבוץ ועשה את הפוסט דוקטורט שלו באוניברסיטה העברית) מכנים אותו שרלטן. מהומה בתעשיית הייעוץ הפילוסופי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. matityaho

    חשוב לציין לקוראים שלא יודעים שהניו ריפבליק הוא עיתון ניאו-שמרני שלא נותן זכות תגובה.
    אבל ממוריס הנוכחי ביקורת היא רק מחמאה.

    ואנחנו עדיין מחכים לשמוע את דעותיו על המזרחים במדינה.

    שבוע טוב

  2. א.נ

    עם כל הכבוד, להערתך — "אני מניח שלעמדות החשוכות של מוריס על העולם המוסלמי ועל טרנספר אין כל השפעה על כתיבתו האובייקטיביסטית" — אין על מה להישען. ראשית, מוריס נשען על עובדות. וההגמדה שאתה עושה לשיטתו אינה במקומה. מיותר לציין שמוריס העמיד את הקוראים על ההבדלים המתדולוגיים שבין שיטתו שלו, ובין זו של אילן פפה. כלומר, הוא מיצב את הקורא באשר לאופן בניית התיזה של השניים. בעוד שאילן פפה נשען על האמונה שלכל צד יש את הנרטיב שלו, משתדל מוריס להישען על מקורות הנסמכים על חומרים ראשוניים ומשניים. כך שלטענה שלך כאילו מוריס מגדיר עצמו כ"אובייקטיביסט" אין ממש רגליים. קשה לי להאמין שמוריס היה בוחר בהגדרה כל כך בעייתית. לכל היותר הוא היה משתמש בביטוי "שואף לאובייקטביות". בהתחשב בעבודה שמסקונותיו בספרו "בעיית הפליטים" מטילות את האשמה על שני הצדדים (וזאת בניגוד למה שנהוג היה לחשוב בשעת כתיבת הספר) מצביעה על כך. העובדה שהגיע למסקנה שלא הייתה תוכנית אב לגירוש ערביי פלסטין ב 48 ,מסקנה שמגובה בעובדות, אינה גורעת ממחקרו.

    זאת ועוד, היציאה חוצץ כנגד שיטתו הפוסטמודרנית של פפה מגובה מצדו של מוריס, בשלל הטעויות שפפה שתל, במתכוון או שלא במתכוון, במחקרו. וקריאה של מאמרו של מוריס אכן מצביעה על כך שעבור פפה העובדות הן דבר שאפשר לכופף אותו (דבר המצביע על יושרו האינטלקטואלי).

    כיצד בדיוק הגעת לכך שמוריס יש "דיעות חשוכות" על העולם המוסלמי? לטעמי, מוריס הצליח לשרטט קווים לבעייתיות של החברה המוסלמית בצורה בהירה וללא שמץ של דיעה חשוכה. מעמדה של האישה המוסלמית הוא ללא שיעור נמוך מזו של המערבית ( וזה עדיין לא אומר שבחברה המערבית מעמדה טוב. ולעניות דעתי זה לא מה שהוא טען). במדינות ערב, ואין הכוונה למדינות המוסלמיות, אין דמוקרטיה אחת – וזו עובדה ולא דיעה חשוכה. המיעוט ששוכן בהן אינו נהנה משיוויון מלא – וזו עובדה ולא דיעה חשוכה.

    לבסוף, אף אחד מאיתנו אינו "טבולא רסה". כולנו ניגשים לעשייה כלשהי עם אמונות ודיעות אותן רכשנו ברבות הזמן. אמונות ודיעות אלה משפיעות על מושא החומר איתו אנו מתעסקים. השאלה המהותית פה, לטעמי, היא האם אנחנו מודעים לכך. כלומר, נגזרת פה שאלת המודעות. מכאן שהשאיפה לאובייקטיביות היא אפשרית! היא אינה וודאית, היא אינה אמת צרופה — היא מודגשת ע"י המילה "שאיפה". שאיפה זו אינה דבר מטאפיזי. היא נסמכת ע"י מתודולגיה מסויימת. כך שעבור היסטוריון "אלוהים אכן נימצא בפרטים". מכאן שחשוב שאלה,הפרטים, יהיו מסוג מסויים ומדוייקים. שיטתך, לעקוץ בלפסיס של דבריך, אינה מובנת לי כלל וכלל. עושה רושם שאתה עושה זאת רק על מנת שתהינה תגובות. ובכן, הצלחת.

  3. יוסי דהאן

    איך בדיוק הגעתי לכך שלמוריס יש דיעות חשוכות? הגעתי לכך מקריאת הראיון הארוך שהוא נתן לארי שביט ב"הארץ" לפני מספר שבועות. יש שם מבחר די מגוון של דיעות ועמדות כאלו. מוריס, חזר בו שבוע לאחר מכן, בקול חלוש משהו, מחלק מהאמירות הללו.
    מפתיע אותי שאתה אומר שמוריס הוא לא אובייקטיביסט. אתה כותב "מוריס נשען על עובדות", פרוש אחד של המושג אובייקטיביסט בהסטוריה הוא שדברי הכותב מתארים את המציאות "כפי שהייתה". אני לא מאמין בזה, אני גם לא מאמין שכתיבת הסטוריה יכולה להיות לגמרי נטולת ערכיות. נכון יש פער בין העמדה של מוריס לעמדה הפוסט מודרניסטית של פפה. ובין הסטוריה המתיימרת להיות אובייקטיביסטית לבין הסטוריה פוסט מודרניסטית ישנן עוד עמה אפשרויות.

  4. א.נ

    ראשית, שלום. שנית, הייתי מצפה ממך שכשאתה מעיד על מישהו שהוא מחזיק בדיעות חשוכות היית מפנה את הקוראים למקור ממנו הגעת למסקנה. לא כולם מצויים בשיג ושיח שמתקיים על גבי עיתון הארץ. שלישית, אני לא ממש משוכנע שבני מוריס מגדיר עצמו כ"אובייקטיביסט". ראה, הרי לאף אחד פה השמש לא זורחת מהכתף. כולנו, יודעים שהמונח אובייקטיביות הינו בעייתי. מוריס מדבר על "אמת היסטורית", שמצויה כשלעצה, אליה יש לשאוף כהיסטוריון. הוא מאמין שכחוקר הדבר ניתן לביצוע. ליתר ביטחון אני מביא את הציטוט המדוייק:
    My own view was that while historians, as citizens, had political views and aims, their scholarly task was to try to arrive at the truth about a historical event or process, to illuminate the past as objectively and accurately as possible. I believed, and still believe, that there is such a thing as historical truth; that it exists independently of, and can be detached from, the subjectivities of scholars; that it is the historian's duty to try to reach it by using as many and as varied sources as he can.

    כך שאני לא יודע אם הוא מגדיר עצמו כאובייקטיביסט. את זה צריך לשמוע ממנו. אם הוא אכן בוחר בהגדרה זו, אזי הוא בחר בכובע בעל שוליים רחבים, רחבים מידי, להתהדר בו. מה גם שכובע זה ממזמן לא אופנתי. מכל מקום, אני מודה שיכול להשתמע מדבריו שהוא כזה.

    מעבר לזה, אני נוטה לקבל את עמדתך שכתיבה היסטוריה לא יכולה להיות חפה מערכיות. ומיותר לציין שהשיטה הפוסטמודרנית בעייתית. אני אישית מעדיף את ההצמדות לעובדות ולמקורות רבים ככל האפשר, מתוך אמונה שהם מעלים, אם לא את האמת, אז חלקים גדולים ממנה.

    לבסוף, שבוע טוב, ובכלל טוב. (תמיד נעים לומר)

  5. דבי

    א.נ., אולי תואיל ותסביר מהו לשיטתך אובייקטיביסט?
    כי אם התיאור שלך את בני מוריס והציטוט שהבאת מדבריו אינם אפיונים של אוביקטיביזם, אני באמת לא מבינה מה כן.
    ממש עוררת את סקרנותי הפעם.

  6. יוסי לוס

    כמו דבי, גם אני לא ממש מבין.
    מוריס טוען הן שיש אמת היסטורית מנותקת מכל עמדה ערכית ומכל דעה, והן שהיסטוריון טוב יכול להגיע אליה. אני מניח (למרות שהוא לא אומר זאת במפורש בקטע המצוטט) שהוא לא רואה בעצמו היסטוריון בינוני או גרוע. מה עוד צריך?

    יתירה מזאת, המגיב האנונימי נתלה לכל אורך הדיון באופן שמוריס מגדיר את עצמו. "מוריס לא מגדיר את עצמו כאובייקטיביסט". נו אז מה? הגזענים הגדולים ביותר של דורנו ושל הדורות הקודמים לא הגדירו את עצמם כגזענים. מה זה אומר? שהם לא גזענים?
    אם משהו גדול כמו פיל, יש לו חדק כמו פיל, יש לו רגליים כמו של פיל והוא מריח כמו פיל, כנראה שמדובר בפיל גם אם הוא לא אומר את זה על עצמו.

    לכן, מחקר שטוען לאובייקטיביות הוא מחקר יומרני ומטעה שלא לומר שחצני ושקרני. אין מחקר שמסוגל להציג באופן מלא וממצה ובמידה הראויה והמתאימה את כל העובדות שכוננו ולו אירוע היסטורי יחיד. מכיוון שכך גם אין לנו יכולת לקבוע את מידת הריחוק של העובדות המוצגות ממלוא העובדות הדרושות כדי להציג את האירוע. לא זו בלבד שאי אפשר אף פעם להפריד אירוע מסוים מכל מה שהתרחש לפניו ומכל מה שבא אחריו אלא באמצעים מלאכותיים ומקריים.

    האם זה אומר שהכל מותר וכל עבודה היסטורית של שרלטן היא בעלת אותו ערך? לא ולא.
    כל האמור לעיל לא נועד להכשיר כל שרץ ולא בא על רקע של קקפוניה של קולות אלא על רקע של השתקה של קולות והתרה של קולות בודדים בלבד. לכן, ראשית יש להכיר בעובדות החיים הללו כדי שבאמת אפשר יהיה לעשות עבודה היסטורית טובה וראויה. יש לצאת מהתמימות האובייקטיביסטית שמאפיינת בדרך כלל את בעלי הכוח ואת בעלי הקול. ושנית, יש להיות צנועים יותר. אם לא מודעים למגבלות של העבודה ההיסטורית אי אפשר לנוע בתוכן בחופשיות ולעשות את הכי טוב שאפשר. ההיסטוריון יכול להירגע. הוא לא צריך לצאת במרדף אחר האמת ההיסטורית. אם הוא יעשה את עבודתו בכנות ובהגינות מקצועית כלפי המין האנושי בכלל, כך שבכל עבודה הוא ירחיק את אופק הסתכלותו מהאינטרסים של השבט שלו ולא יצמצם אותה (כפי שקרה למוריס), הוא לבטח ימצא את האמת ההיסטורית. לא בגלל שיש אחת כזו אלא בגלל שהוא ייצר אותה מתוך ראייה רחבה ככל שהוא הצליח מתוך תקווה שבעבודה הבאה הוא ירחיב את אופקיו עוד יותר. אין עבודה היסטורית שלא תעורר ויכוחים ולא תעורר אי הסכמה ולא תתגלגל ותשנה צורה. אלה הם טבעם של הדברים והגיע הזמן להתבגר ולהכיר בעובדות החיים כדי להתחיל לייצר רעיונות רעננים של ממש שאולי יביאו לנו גם קצת שחרור ולא עוד דיכוי.

  7. א.נ

    דבי, שלום! סקרנות היא דבר חשוב. ולשאלתך. "אובייקטיביסט" היא מילת שם עצם, שמתארת אדם הדוגל באובייקטיביזם. אם נדמה את השדה המחקרי לציר, אזי מצדו האחד נימצא האובייקטיביזם ומצדו השני הפוסטמודרניזם. באמצע יתכנו, וקיימים, דרגות ביניים של תפיסת עולם. אף לא אחד מהזרמים אינו טוען כי "אמת היסטורית" אינה קיימת כשלעצמה. אולם, בעוד הפוסטמודרניסט מוותר מראש על השגת האמת, שהרי לדידו קיימות אמיתות רבות כלפי מאורע כלשהו (הכל בעיניי המתבונן), הרי שהאובייקטיביסט מאמין כי ניתן להגיע לחקר האמת ללא משוא פנים: ללא האמונות והדעות אותן רכשנו במשך הזמן.
    כעת, אני לא מכיר את בני מוריס. יתכן והוא אובייקטיביסט על פי הגדרתו הוא. אולם מדבריו משתמע כי הוא "חותר" לאובייקטיביות. אפשר לחתור לאובייקטיביות מבלי להיות אובייקטיביסט, ובכך להימנות על דרגות הביניים בשדה המחקרי האמור לעיל. זוהי כמובן עמדה צנועה יותר מאובייקטיביסט. כוונתי היא ש"ההתוויה" שנעשתה פה מצריכה בדיקה. אם הוא, מוריס, היה מגדיר עצמו בשם העצם האמור, הייתי ממלא פי מים. מוריס, אינו חי בבועה וסביר להניח כי הוא יודע דבר או שניים בחייו. יחד עם זאת, אני מודה – שוב – שמשתמע מדבריו שהוא כזה. אני מקווה שהובנתי.

  8. אבי

    אמנם הויכוח שלכם כבר כמעט בן שנה, אך בכל זאת, אני מציע להשתמש במונח "אובייקטיביזם" כהלכה.
    אובייקטיביזם הוא שמה של הפילוסופיה של אין ראנד. יש לפילוסופיה הזו מאפיינים קשיחים מאוד ואני לא בטוח שבני מוריס היה רוצה להתייחס אליהם, לא כל שכן, לעמוד בהם.
    אני מציע להשתמש במונחים הבאים:
    הסטוריון שרוצה לדעת מה היה באמת הוא, בפשטות, הסטוריון.
    מי שלא רוצה לדעת מה היה, רוצה "לשלוט בשיח העכשווי" או חושב שאין טעם בכלל לנסות ולגלות מה היה, הוא כידוע, פוסטמודרניסט. ככזה, אין טעם לקרוא לו הסטוריון, כך שפתרנו את בעיית ההבחנה בין השניים בלי להתשמש במונח "אובייקטיביסט" שמקומו לא כאן.

    על הסטוריונים שהם גם אובייקטיביסטים, אפשר לקרוא כאן:
    http://www.e-mago.co.il/e-magazine/milhistory.html

    תודה.