• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

זהות ועבדות

איציק ספורטא

שני מאמרים ארוכים במוסף הארץ עררו את תשומת ליבי. האחת, ראיון עם א.ב. יהושע ובריחתו מהזהות הספרדית מזרחית, והשנייה שעוסקת בשפחות המין המוברחות לארה"ב. שבה כבר לא מדובר על זנות, וסחר בנשים, אלא על חטיפה של נשים צעירות, לעיתים ילדות, ויצירת מעמד חדש של עבדות מין. עבדות המצויה במרכז הדמוקרטי, ליברלי, קפיטליסטי של העולם. בתחילה חשבתי לכתוב רק על הסופר המדחיק. אבל איני יכול להתעלם מן הזוועה המתוארת במאמר השני.

מזמן לא קראתי טיעונים כה קלושים בשבח כור ההיתוך הציוני בארץ, אבל ההוגה ומורה הדרך יהושע משבח את התפיסה (שמפרותיה נהנית החברה הישראלית עד היום), המוחקת, מרדדת והופכת כל דבר שאינו מודרני כביכול לחסר ערך. יהושע מקבל את הררכיית התרבויות כמובנת מאליה תיאורו את הספרדיות כ"משפחתיות דביקה", הערצתו את המודרניות, המודלים האשכנזים שהעמיד בפניו כאידיאל, כולם מתארים חיים של בריחה מתמדת פיזית ואחרת מהתרבות ממנה צמח. הרצון להשתייך להגמוניה בכל מחיר, חוסר המחויבות, למיעוט כפי שהוא קורה לו, לקהילה ממנה צמח מהווה לגבי תיאור של אומללות מתמשכת ברמה האישית. מעבר לכך, ברמה הציבורית, אדם שתקוע בכור ההיתוך אינו יכול אלא לקדש את המצב הקיים של הריבוד התרבותי חברתי בישראל, וכפועל יוצא להאשים את מי שאינו רוצה להתנכר לעצמו ותרבותו בחוסר מעש שמנציח את מצבו. באמצעות טיעון זה שולל יהושע מעצמו את האפשרות לתרום לדיון החברתי בישראל. כי כדי להשתלב צריך להדחיק, לדבריו, כל שריד של מה שהיה ולבחור זהות חדשה, כאותו מיתוס של צבר היוצר עצמו בעצמו מהחלל ריק.  

אבל כל הדיון על זהויות בישראל מתחמק מדיון מעמיק בעוול המשווע, בעבדות החדשה ישנה של נשים צעירות הבאות ממדינות חופשיות כביכול. וכרגיל מדובר באוקראינה ומולדביה, מדינות ששוחרו מהשלטון הקומוניסטי הרודני, ונפלו לפחת של שלטון השוק. ולא רק, בארה"ב הנסחרות באות גם מקסיקו ומדינות דרום אמריקה האחרות שברבות מהן יש שלטון דמוקרטי. מחירה של אישה הוא עשרות דולרים בלבד, מחיר שעולה ככל שמתקרבים לעולם ה"מפותח", וככל שיותר סוחרים שמים עליה את ידם. במאמר המזוויע שתורגם, מהניו יורק טיימס, מדובר לא רק על זנות אלא על סחר בנשים שדומה לסחר בבני אדם שהיה חלק אינטגראלי מהעבדות של לפני מאות שנים. נשים וילדות, ומעט ילדים, מוצאות עצמן כבולים נפשית ופיזית לסוחרים שאונסים, מכים ולעיתים הורגים. חיי היום יום שלהן מלוות אימה ואונס מתמידים. זה לא קורה באיזו מדינת עולם שלישי אלא בארה"ב. קשה לי אפילו להעלות על הדעת כיצד אותם סוחרים וסוחרות ואותם אמריקאים, ובמקומות אחרים אירופאים יכולים בכלל להעלות על הדעת לעשות מה שהם עושים. פתאום כל הדיון על זהויות, על עוני על שוויון מחוויר לעומת האימה השולטת על חיי עשרות אלפי נשים אם לא יותר. במלחמה בעיראק השקיעו מאות מיליארדי דולרים. מתי ישקיעו את הריבית של יום אחד על סכום זה כדי לעצור את הזוועה?

כנראה שיעניין אותך גם: