אמר ראש הוועדה סזיפוס

הפעולה הזו היא אינה פשע מלחמה. לא במובן החוקי-משפטי של המושג. אך היא פשע מוסרי כלפי הישראלים והפלסטינים כאחד: זהו מעשה שלא יקרב במילימטר את קץ הסכסוך, ויגביר את המות בשני הצדדים.
כמו בימי ימית, שרון לא סתם יוצא מהרצועה. הוא משאיר אחריו אדמה חרוכה. פעם אלה הם יישובים מחוקים, ופעם קציר דמים. נהרות הדם הזורמים בעזה אינם מים עומדים. הם יזרמו לכאן וישטפו את הרחובות.

ד"ר שורק. צא מנקודת הנחה שהקורא יודע את המיתוס של סיזיפוס. אין צורך בהוספת כותרות לסרט: התמונות מספרות את הסיפור. אמרתו של ד"ר שטיינץ היא בבחינת אוקסימורון, והדברים ברורים. נוסף לכך, נימת הזילזול, "ח"כ הנכבד" ו"הד"ר לפילוסופיה", לא ממש מוסיפות כבוד לדברים שאתם אומרים. הרי אי אפשר להאשים את שטייניץ בטיפשות. אני יכול להעיד על עצמי שאני פולט שטויות מעת לעת. ולטעמי, מי שטוען שאינו עושה כן משקר את עצמו.

בדרך כלל תולים בבני ובנות התרבות הערבית והמוסלמית יצר נקם טבוע. זהו יצר פרימיטיבי, טוענים. זאת, למרות שלא אחת ראינו את שליחיה של מדינת היהודים "המתקדמת" יוצאים במחולות נקם פרועים יותר מכל דמיון.
בהמשך לכך, כשחושבים על איך מונעים הידרדרות נוספת, בתקווה שאנחנו לא מצויים כבר בנפילה חופשית, מיד עולה בדעתי מנגנון הסולחה שקיים בחברה הערבית "הפרימיטיבית". מנגנון שמאפשר לחברה להתגבר על כל עוול ועל כל פשע מבלי להיכנס לסחרור הרסני של נקמה. עיקרו הוא בהסכמה חברתית על עונש ופיצוי לא הרסניים.
לצערי לא עולה בדעתי שום מנגנון מקביל בחברה היהודית-הישראלית?
המנגנון הישראלי היחידי שמאפשר לצאת ממציאות אלימה הוא כוח בלבד ולא הסכמה חברתית. אילו היה מדובר במדינת אזרחים הרי שאפשר היה לראות בחוקיה ובכוח שהיא מפעילה כדי לשמור על הסדר תוצאה של הסכמה חברתית, אבל אין מדובר אלא בהסתתרות הכוח הנקמני של המדינה היהודית הגזענית מאחורי הרעיון הפסאודו דמוקרטי – "הרוב קובע" או מדויק יותר "הרוב היהודי קובע".

זוהי מתנת החג לעניי ישראל, אלו ממילא לא יכולים לנסוע במכוניות פרטיות שאין להם, ועתה כל נסיעה באוטובוס כרוכה בסכנת חיים. זוהי מתנת החג לאזרחי ישראל. שטרית וביבי יענונו בכיס , כשם שפרעה עינה את בני ישראל, ומופז ושרון גורמים לנו לחשוש לצאת מהבית.

מעניין אם בצד הפלשתיני עולות מחשבות- כיצד יגיבו הישראלים על רתנקשות בשר ממשלה או כיצד יגיב צה"ל על פיצוץ אוטובוס מלא נוסעים חפים מפשע, או האם רצח אזרחים ישראלים הכרוך בסגר וחנק כלכלי על השטחים משתלם לנו. הלוואי והמדיניות הפלשתינית הייתה מתנהלת תוך התחשבות בהשלכות עתידיות המכוונות לשלום אזורי. אפשר לחשוב שאלמלא ההתנקשות ביאסין הטרור יפסק או אפילו יפחת.

מה לעשות? שטייניץ אכן צודק. המלחמה בטרור היא אכן סזיפית במובן זה שאין הכרעה חותכת ובוודאי לא נצחון. הטרור הפלשתיני ימשך כל עוד קיימת ישות ציונית יהודית במזרח התיכון, וחיסולו של יאסין זה או אחר מקסימום יפחית או יגביר- כל אחד לפי השקפתו- את עוצמת הטרור, ובוודאי לא יכריע אותו. על-כן המאבן בטרור הוא סזיפי.

יובל כותב שאין קורלציה בין חיסולים לפיגועי התאבדות.
נניח.
אבל יש קורלציה בין שלטונו של שרון לבין מספר הרוגים, פצועים ופיגועי התאבדות ופיגועים אחרים.
קורלציה זו נחשפה בנתונים שהתפרסמו באתר של משרד החוץ הישראלי כאשר זה היה בשליטתו של ביבי. מספר הפיגועים ומספר ההרוגים בפיגועים קפץ עשרות אם לא מאות מונים מהרגע שבו שרון הפך להיות ראש ממשלה. המצב הפך לגרוע מזה שהיה בתקופת שלטונם של רבין, פרס, ביבי וברק.
שרון הוא אחראי מרכזי למותם של מאות אזרחים ישראלים שלא לדבר על אלפי בני אדם לא יהודים חסרי אזרחות בפלסטין.

ממתי הם באים ללוויות? …

כל מילה – אבן בסלע.
מצטרפת ותומכת –
איריס

רק שתי הערות קטנות לדבריך, יובל: "חמאס חלש טוב לכולנו, וחמאס בלי השיח' יאסין הוא חמאס חלש יותר".

אין לי הכרות אינטימית עם התרומה המעשית-טקטית של השיח' יאסין לארגון החמאס, אבל שמעתי לא פעם על החשיבות של השיח' בתור סמל ומקור סמכות. בתור כזה, ניתן לראות את השיח' יאסין כאילו צבר חשיבות ומשקל נוסף כשאהיד. מאחר ועד לערוב ימיו נשאר השיח' יאסין מזוהה עם ארגון החמאס, נראה לי אך טבעי שהחמאס יהיה בעמדה הטובה ביותר לעשות שימוש בזכרו ובמורשתו – בין אם לצבירת אהדה, למחוייבות מוסדית לדרכו או בדרכים אחרות – בדומה אולי לשימוש שנעשה בזכרו של רבין לתועלות פוליטיות כאלו ואחרות (בין אם הועילו או לא). כך שלדעתי קשה לקבוע שהחמאס "בלי השיח' יאסין" יחלש. התנצלותי מראש אם אני רק מצהיר את המובן מאליו.

מבלי להרבות בשבח על ארגון טרור רצחני כמו החמאס, הקביעה שחמאס חלש טוב לכולנו מניחה אלטרנטיבה. כמו בשדה הפוליטי בישראל (ובעצם איפה לא) גם בפלסטין לא חסרות טרפות וגם נבלות לא. יותר משאני יכול לקבוע אם עתיד לצמוח טוב או רע מרצח השיח' יאסין, אני חושב שיש במעשה המגונה הזה כדי להתיר את דמם של אנשי ציבור בכירים (בישראל כמו בפלסטין), כלומר בכמה מובנים "עליית מדרגה" (כפי שנוהגים לומר) בסכסוך האלים הזה. אני מקווה שלא תעלה השאלה במה זך יותר דמם של בכירים בציבור על פני דמם של אזרחים מן השורה (בלא כלום כמובן, תשובתי), העניין הוא עוצמת הפגיעה בריבונות הזולת.

ולאלו שלא רואים בהתנקשות בשיח' יאסין רצח, הרשו לי להתריס ולשאול מהו ההבדל המשמעותי בין ההתנקשות הזו להתנקשות בחיי רחבעם זאבי או להתנקשות אפשרית (חס וחלילה) בחיי שרון? השיח' יאסין אחראי לרציחות רבות של אזרחים חפים מפשע, וכך גם פוליטיקאים ואנשי צבא רבים ישראלים. אני מקווה שמקובלת עלינו ההשקפה שגם לפושע נתעב בעליל מגיע משפט הולם וזו אינה דרכה של מדינה לחסל חשבונות עם מי שאינה חפצה ביקרו.

אכן אכן. צודק יובל ב. בטענתו שהמציאות המורכבת יותר מ"טובים" ו"רעים".
לשיטתו של יובל ב. נראה ששרון עדיף מוסרית על פני יאסין כי נראה לו שמטרתו הטקטית של שרון אינה רצח אזרחים בעוד שנראה לו שמטרתו של יאסין היא בדיוק זו – רצח אזרחים.
ראשית יש לשאול, האמנם? סביר לטעון שמטרתו הטקטית של יאסין היתה רצח אזרחים, אבל כיצד אפשר לקבוע שמטרתו הטקטית של שרון אינה רצח של אזרחים? שרון וחבריו אמרו יותר מפעם אחת שמטרתם היא להכניע את האוכלוסייה הפלסטינית ולא רק את ארגוני הטרור הפלסטינים. פגיעה באוכלוסייה אזרחית כדי שזו תפעיל לחץ על ארגוני טרור או על ממשלות לשנות את מדיניותם היתה מאז ומעולם הטקטיקה המוצהרת של שרון, מאז קיבייה דרך רצועת עזה, לבנון וכיום בכל השטחים הכבושים.
שנית, כיצד קובעים מי פחות מוסרי? האם רק לפי המעשים או שמא גם לפי מגוון האפשרויות שמתוכן הוא בוחר מה לעשות? בהנחה שבפני איש עשיר וחזק עומד מגוון רחב לאין ערוך (מזה שעומד בפני איש עני) של אפשרויות למלא את צרכיו, האם גניבה של איש עני שקולה לגניבה של איש עשיר? האם אפשר להעמיד אותן זה מול זה באופן פשוט וישיר? אין בשאלות הרטוריות שלי משום הצדקה ולו במעט של הפעולות הרצחניות, הנקמניות והמטומטמות של החמאס, אלא רק כדי להבהיר שמעשיו של הצבא הישראלי אינם גרועים פחות מאלה של החמאס ואם כבר, גרועים יותר מכיוון שבאמתחתה של ישראל מצויות אופציות רבות יותר לפעולה מאשר באמתחתם של קבוצות לא מאורגנות חסרות נשק ותשתיות כלשהן.

לעתים מביאים דוגמאות נדירות כדי לערער על טענה מבוססת היטב, כמו למשל מזרחים עשירים ומפונקים כדי לערער על דיכוי ואפליית מזרחים בישראל. במקרים אחרים מביאים דוגמאות כדי להדגים טענה מבוססת היטב בנתונים, כמו למשל אישה מזרחית שגורשה עם ילדיה מבית הדיור הציבורי שבו היא נולדה לאחר שהוריה מתו בגלל שהם גרו בדירה מתוקף היותם זכאי משרד השיכון. במקרים אחרים, כמו במקרה הנידון, ממציאים דוגמא שאין לה כל קשר למציאות. גברים מכוערים לא אונסים בגלל שהם מכוערים. על סמך מה אתה קובע את זה? ובכלל, מה זה גבר מכוער?
אין טעם בדוגמאות שהן פרי הדמיון בלבד ואין להן קשר למציאות.
לעומת זאת, יכול להיות קשר הדוק (אם כי אין הכרח שיתקיים קשר כזה) בין היותם של אנשים עניים לבין הידרשותם למעשה גניבה כדי להביא מזון לפיהם ואין בידם דרכים לגיטימיות לכך.

אחד הדברים שמאפיינים את השמאל הציוני בישראל הוא דרישתו גם לחיות במדינה שבה יש לו זכויות יתר מתוקף היותו יהודי, אבל לא זו בלבד אלא גם להיות מוסרי, ואם אי אפשר להיות ממש מוסרי, לפחות להיות מוסרי יותר מ"הערבים", ואם כבר אי אפשר מ"הערבים" אז לפחות מהחמאס.
לבריאות, יובל. אם חשוב לך כל כך שמדינתך, למרות פשעי המלחמה שהיא מבצעת, תישאר מוסרית בעיניך, שיהיה.

יובל ב. היקר,
מעודי לא חשבתי, לא אמרתי בעל פה ולא כתבתי ש"טרור זה בסדר" אם או בלי "מצד שני". יתירה מזאת, באחת התגובות הקודמות שלי במעלה הדף הזה שבו אני כותב כרגע, כתבתי "אין בשאלות הרטוריות שלי משום הצדקה ולו במעט של הפעולות הרצחניות, הנקמניות והמטומטמות של החמאס". מדוע אתה מכניס מלים לפי ואז מתווכח אתן (ולא אתי)? מדוע אתה ממציא את הויכוח הזה במקום להתמודד עם הטענות שלי?

טענותי הן (ואנסה להיות בהיר ותמציתי): פעולותיה של ממשלת ישראל אינן מוסריות יותר מפעולותיו של החמאס, למרות שמטרתו המוצהרת של החמאס היא הרג אזרחים, מכיוון שבידי ממשלת ישראל עומדות אופציות רבות לאין שיעור מאלה שעומדות בפני החמאס.
ממשלת ישראל שולחת את חייליה לבצע פעולות שידוע לה היטב מלכתחילה שימותו בהן אנשים חפים מפשע. זאת, בניגוד לפעולות של החמאס ששולח את אנשיו לבצע פעולות בו ידוע מראש שימותו אנשים חפם מפשע. ההבדל היחידי שאפשר להניח אותו בין שני אלה, ואפשר רק להניח אותו כי אין לנו גישה ישירה למוחם הנקמני של שרי ממשלת ישראל או של מפקדי החמאס, הוא ששרי ממשלת ישראל אינם רוצים להרוג אנשים חפים מפשע. הבדל זה אינו נתון במציאות אלא נתון במוחו של מי שמבקש לדמיין זאת, ובמקרה זה אתה הוא האיש שמדמיין ששרי ממשלת ישראל אינם נקמנים, אינם רוצחים ואינם מבקשים את נפשם של חפים מפשע. אריק שרון אחראי למותם של אלפי, או עשרות אלפי, אנשים חפים מפשע במסגרת הקריירה הצבאית והמדינית שלו "בשירות" מדינת ישראל. האם באמת אתה סבור שמותו של ילד פלסטיני מזיז לו את קצה השערות שבאפו? האם שנתם של צחי הנגבי, אביגדור ליברמן, אפי איתם או לימור לבנת נודדת בגלל איש פלסטיני אחד שמת על לא עוול בכפו?

אולי ההבדל בינינו הוא שהמושג שהמחשבה שלך נעה סביבו הוא "הצדק", ולכן אתה עוסק בשאלה "בצד מי יש יותר צדק?" ואילו המושג שסביבו המחשבה שלי נעה הוא "אחריות", והשאלה היא "מי נושא באחריות?" והתשובה שלי היא ששני הצדדים נושאים באחריות, ומי שנושא ביתר אחריות הוא הצד שיש בידיו יותר אפשרויות. לפני שאתה ממציא שוב דברים שלא אמרתי, תקרא שוב את המשפט שכתבתי פעמיים כבר ואל תאשים אותי שאני מסיר אחריות מהצד הפלסטיני: הפעולות של החמאס הן רצחניות, מטומטמות ונקמניות.
שיהיה לך כל טוב, יובל ב.
אני מתנצל על כך שאני גורם לך אי נחת בהתעקשותי לנפץ את דמותה המוסרית של מדינתך.

אני לא יודע מה חושב שרון על האזרחים הפלסטינים שמתים – לצורך העניין בוא נניח שזה לא מזיז לו. בכל זאת, ואתה ציינת זאת בעצמך, השאלה היא מה האפשרויות העומדות לרשות כל צד. ברור לך שאם שרון אכן חפץ לפגוע באזרחים פלסטינים כפי שהחמאס חפץ לפגוע באזרחים ישראלים, עומדות בידיו אפשרויות רבות לעשות כן בצורה יעילה יותר ועובדה שהוא לא מנצל אותן. אני בהחלט לא טוען שכל מעשיה של ישראל היו מוסריים, אבל אף דבר שעשתה ממשלת ישראל מרבין ועד שרון (תקופת פיגועי ההתאבדות של החמאס) לא השתווה בחוסר מוסריותו לפיגועים של החמאס. אם אתה סבור שהיה מעשה כזה, בבקשה, אשמח לקבל דוגמה.