דוגמה אישית בבקשה

אני נוטה להסכים שחיסולו של יאסין הוא לא דבר חכם. אך הסבר לי בבקשה מדוע חיסולו מנוגד לחוק הבינלאומי, ומדוע אינו מוסרי?

הרי בפניך הפוסט בצורת טיעון
הקדמות ומסקנה
1. קיימת הסכמה שההתנקשות תביא בעקבותיה לפיגועים שיגרמו לקורבנות בנפש (הקדמה עובדתית)
2. ההחלטה על ההתנקשות התקבלה על ידי חברי הקבינט ששיערו שקיימת הסתברות גבוהה מאד שחלק מאזרחי ישראל עתידים לאבד את חייהם או להפצע כתוצאה מהחלטה זו (הקדמה עובדתית)
3. מן הראוי שמקבלי החלטות ישאו באחריות לתוצאות החלטותיהם (הקדמה ערכית)
4. מקבלי ההחלטות אינם נמנים בדרך כלל בין קורבנות הפיגועים כיוון שהם זוכים להגנה מן המדינה ובני משפחותיהם, (מתוקף מעמדם הכלכלי והחברתי, מקום מגוריהם ונסיבות נוספות) אינם משוטטים ב"אתרי פיגוע" (הקדמה עובדתית)
5. מן הראוי שהנשיאה בנטל "המלחמה הסיזיפית בטרור" תהיה שוויונית (הקדמה ערכית)

מסקנה
6. לכן מן הראוי שכביטוי לקבלת אחריות לתוצאות החלטותיהם ונשיאה שוויונית בנטל ישתחררו מקבלי ההחלטות מההגנות להם הם זוכים.
ועוד הקדמה, הפוסט הזה לא נכתב מלכתחילה כטיעון מוסרי תקף, אלא כמשהו אחר. אולם על פי דרישתך אני מנסה לנסח אותו מחדש ככזה.
5 מן הראוי

בכל פעם אחרי שממשלת ישראל פוקדת על טייסי הצבא הישראלי "המובחרים" או על חיילי יחידה "מובחרת" אחרת לבצע מעשה שטות מהסוג שביצעו אתמול ואלה ממלאים אחר הפקודות כמו רובוטים חסרי כל שיקול דעת, יוצאים דוברים שונים ומסבירים את מטרות המעשה האומלל. אחת המטרות היא תמיד למסור מסר לפלסטינים.
עכשיו אומר יעלון, ערפאת ונסרללה מבינים שזה מתקרב אליהם. הפעולה אתמול, אומר צחי הנגבי, נועדה להבהיר שאין עוד חסינות למנהיגי הטרור.
אתם מבינים? הצבא הישראלי עוסק בתקשורת, בהעברת מסרים, בהבהרה של רעיונות.
מוות והרס הם פשוט אמצעי התקשורת.
אבל, מה לעשות? הפלסטינים כאלה מטומטמים. הם לא מבינים. ישראל הרסה להם באלפים בתים, חממות, שדות, בנייני ציבור. היא הרסה את הרשות, את מנגנוני השמירה על הסדר. היא גנבה מהם כסף, הרגה אלפים ופצעה עשרות אלפים. השפילה מאות אלפים, והם עדיין לא מבינים.
מה יהיה הסוף? מתי הם יבינו? אולי מדובר בפגם גנטי מולד שאין להתגבר עליו?
מה הפלא שחלק מאותם פוליטיקאים ששולחים אנשים למות ולהרוג כדי פשוט להסביר לכמה אנשים כמה משפטים פשוטים, מתפתים לתיאוריות גזעניות, שהרי איך אפשר להסביר טמטום קולקטיבי כזה גדול אלא באמצעים גנטיים. כנראה שלפלסטינים יש פגם גנטי ובגללו, לא משנה כמה מאמצים, חיים וכספים שישראל מקריבה כדי להסביר להם, והם עדיין לא מבינים.
זה בסך הכל פרוייקט חינוכי, לעזאזל. ישראל מקריבה מדמה כדי להסביר לפלסטינים ואלה כפויי טובה, לא מבינים. המשך הפעולות מאותו הסוג רק מלמד על האמונה שיש לשרון, ליעלון ולמופז ביכולתם של הפלסטינים להבין, בסופו של דבר, למרות הפגמים והליקויים הצרובים בהם.

יוסי דהאן ממש הוציא לי את המלים מהפה. רק רציתי להרחיב טיפה את המעגל. ארבע קטגוריות משתתפות במלחמה הזו שמתנהלת בינינו לבין הפלסטינים בשלוש וחצי השנים האחרונות: פוליטיקאים, קציני צבא וחיילים, מתנחלים ואזרחים רגילים. כל שלוש הקטגוריות הראשונות מוגנות במידה זו או אחרת. על הפוליטיקאים שמחליטים על החיסולים מגינים אנשי היחידה לאבטחת אישים (אתמול נמסר שהאבטחה עליהם תוגברה); על הקצינים הבכירים מגינה גם יחידה מיוחדת בצה"ל (וגם עליהם, כך נמסר, הוגברה השמירה לאחר חיסולו של יאסין); החיילים מסתכנים מאוד, אמנם, אבל הם נעים בכלי רכב משוריינים ושוהים בעמדות מבוצרות ומבוטנות; המתנחלים חיים מאחורי גדרות, ילדיהם נוסעים באוטובוסים ממוגני ירי על חשבון המדינה ויחידות צבא מאבטחות את הישובים שלהם ואת הדרכים אליהם. ורק קטגוריה אחת – קטנה, לא חשובה – של 5.5 מיליון תושבי מדינת ישראל (בלי מתנחלים וחיילים), נשארת למעשה ללא הגנה, חשופה לחלוטין. חשופה כשהיא שולחת בבוקר את ילדיה לבית הספר באוטובוס, חשופה כשהיא נכנסת למרכז קניות, חשופה שהיא הולכת ברחוב. 5.5. מיליון התושבים האלה שומעים חדשות, מבינים לא פחות מבוגי יעלון או מראש אמ"ן שחיסול יאסין פירושו פיגוע(ים) קרוב(ים) וכואב(ים), והם מרגישים מוזנחים, מופקרים.
ייתכן שיש לכך פתרון. את גדודי הצבא המוצבים בנצרים ובעפרה אני מציע לפרוש בכפר סבא ובחיפה, את היחידה לאבטחת אישים אני מציע לפרוש ברחובות ירושלים. צריך לפחות יחס שווה. אם מחליטים שכדי להגן על 350 אלף תושבי תל אביב צריך שני גדודים, צריך להקצות שני גדודים לשמירה על 350 אלף תושבי ההתנחלויות והשכונות היהודיות במזרח ירושלים. לא יותר, לא פחות. תושבי תל אביב אולי לא שווים יותר מתושבי ההתנחלויות, אבל לא פחות.

ובכן, בזמן ששאלתי נחלקה לשניים – נדרשת לשאלת המוסר ולשאלת החוקיות – אתה בחרת להשיב על סוגיית החוק הבינלאומי. יחד עם זאת יש לי מספר תהיות. אולם ראשון ראשון, אחרון אחרון. ראשית, זה שמזכ"ל האו"ם וג'יק סטרו הביעו מורת רוח מהפעולה זה עדיין לא עושה אותם צוררי ישראל. פונקציונרים מסוגם יכולים להיות מוטים מתוקף התפקיד אותו הם ממלאים. זו יכולה להיות דאגה לשלום האזור והעולם, זה יכול להיות חשש שמא האלימות תגיע למגרש הביתי שלהם וכו' וכו'
שנית, קשה לי להתייחס למה שאתה כותב מאחר וחסרים לי המקורות עליהם אתה נשען מחד, ומאידך דברים שעבורך הם חד משמעיים יכולים לקבל פרשנות אחרת בבית משפט. אתה כותב "בין השאר אמנת ז'נבה". האם החמאס חתום על אמנה זו? האם אמנה זו מדברת על מצבי מלחמה שונים (ובכללם מצב בו האויב מנהל מלחמת טרור וגרילה), או שהיא מדברת על מצב לחימה קלאסי בו יש מדינה מול מדינה צבא מול צבא. תסכים איתי שחלו מספר תמורות בהגדרת המלחמה, והאופן שבו היא מתנהלת בעשור האחרון.
מכאן שאמרתך " אוסר על הריגה של בני אדם (גם במסגרת הזכות להגנה עצמית) אלא אם כן הם מעורבים ישירות ונמצאים במהלכם של פעולות התקפיות עוינות" היא קצת נזילה. מה פירוש מעורבים ישירות? אחמאד יאסין היה מעורב באופן עקיף? אדם שמתווה את אופי המלחמה (ללא גבולות) ואת דרכי הפעולה (ללא חוקים) מעורבותו עקיפה? על פי השקפה זו, מה דינו של מצביא שנמצא בעמדה חולשת על עמדת הקרב (זה יכול להיות גם בור במרכז ת"א לצורך העניין). הוא לא יורה אפילו ירייה אחת. הוא בסה"כ נותן פקודות. אפשר כמובן לדרדר את הדיון לרמה הדמגוגית ולטעון מה דינו של היטלר בשעת מלחמת העולם השנייה, הוא בטח לא ירה בשעת הקרבות. בכפוף לנאמר עד כה, מהו מהלכה ומשכה של פעילות התקפית?
האם אחמד יאסין היה "חשוד" בפעילות עויינת? אני חושב שהוא היה נפגע אם היו מצגים אותו כחשוד. אפשר לומר שמעשיו נעשו לאור השמש ומכאן, בין השאר, סוד הצלחתו.
לבסוף, תסכים איתי שכל המצב הזה הוא אבסורדי. נקלענו אליו מתוקף היותנו כובשים, ושולטים בעם כנגד רצונו. אין צורך להיתלות בחוק בינלאומי, שאני לפחות מתקשה להבינו, ובסוגיות מוסריות שאין להן התחלה ואין להן סוף. אפשר, וצריך, לצאת כנגד הכיבוש מהטעם הפשוט: הכיבוש משחית.