המדריך לפילנטרופ הצעיר

עוד מוצר אמריקאי, הפילנטרופיה העסקית, משתלטת על השוק. 

השבוע התקשרו לחבר טוב שלי, פעיל חברתי ותיק ואיש חינוך לפגישה במגדל עזריאלי בקרן הון סיכון. ישבו סביבו ארבעה צעירים, רובם סמנכ"לים של כל מיני דברים מתקדמים והציעו לו לעזור להם לעשות משהו חברתי. לא עוד איזו עמותה, לא סתם להתעסק בחינוך של ילדים, בטוח שלא בבית תמחוי. לא לחשוב בקטן, אלא חשיבה עיסקית אגרסיבית. לתת כמו התאגידים באמריקה, במקצועיות שמגיעה להשגים. הם רוצים סטרט אפ חברתי.

מאז תחילת שנות התשעים, בעקבות ההפרטה המואצת, שנגסה בפה מלא גם בשירותים החברתיים ובעיקר בחינוך, קמו מאות ארגונים ועמותות כדי לעשות שינוי ולקדם תכניות שונות, מבתי ספר דמוקרטים למצוינות, דרך המוקד לזכויות מובטלים, לעמותות לעידוד יזמים צעירים. חלק קטן מהארגונים הם ארגונים ליצירת הד ציבורי והשפעה בנושאים פוליטיים שונים, חלקם ארגונים משפטיים והרב הגדול הן עמותות הנותנות שירותים היכן שמערכות המדינה קורסות.

בשכונת הקטמונים בירושלים למשל, קיימים כל כך הרבה פרוייקטים חברתיים, המיועדים לעידוד מנהיגות, פיתוח מצויינות וטיפוח התחרות,  שרק התיאום בין כל המערכות השונות דורש את רב הזמן של בעלי המקצוע.

הפילנטרופיה הזאת יוצאת מתוך נקודת הנחה שהאוכלוסיות המוחלשות במדינה הם מסכנים. מסכנים שצריך לעזור להם ולרב הם לא יודעים מה טוב עבורם. תראו איך הם חיים. תראו מה זה. התפיסה הזו יוצאת מנקודת הנחה פטרונית שאנשים עניים אשמים במצבם. אין להיותם עניים, או חסרי השכלה גבוהה שום קשר למדיניות חברתית וכלכלית או לאפליה התרבותית שהתקיימה במשך שנים. העניים אשמים במצבם. הפילנטרופ המסורתי נותן מכספו כפעולה של נדיבות לב שראויה להערכה ודורשת כי כולם יודו לו על אופיו המצויין והאחריות החברתית אותה הוא מפגין. בין אלו נכללים למשל מיקל שטיינהרט שעשה מיליונים בוול סטריט ונותן בעיקר לילדים בסיכון.

הפילנטרופ המתקדם אינו מעוניין בצדקה בלבד, הוא רוצה לפתח מערכות חברתיות הפועלות ביעילות ובצורה עסקית. ברור לו כי אנשי המקצוע בשירות הציבורי  אינם עושים את עבודתם והסיבה לרב היא בזבוז, העדר תחרותיות והמנעות מטופשת מחשיבה עסקית של תוצר ורווח. הפילנטרופ המתקדם הוא אדם ערכי שרוצה להעניק לא רק מכספו, אלא גם מהידע שהוביל אותו להצלחה, ולהפוך להיות דוגמא אישית לכל. סיסמאתו שלו היא "תראו, אם הצלחתי, כולם יכולים להצליח, רק תחשבו כמוני". דוגמא לכך הוא אראל מרגלית שבכספו קורים דברים נפלאים בירושלים, כמו תיאטרון המעבדה המופלא ותוכנית לשינוי קהילתי שעשויה גם לעבוד. הבעייה היחידה שלה היא שמי שמפעיל אותה היא קרן הון סיכון.

המודל המשוכלל של הפילנטרופ הוא הפילנטרופ האקטיביסט. הוא יורד לשטח, הוא הולך ללכלך את הידיים. בטח שהוא יכול להיות אוטנטי עם העניים. בטח שהוא יכול להיות קשוב ומבין. הוא יורד לשטח לדבר עם האנשים. ובעזרת כספו מוקמים פרוייקטים אדירים, עתירי תקציב וידע, נבנים משרדים יפים והעובדים במערכות החינוך והרווחה שלו מקבלים משכורות יפות וגם ביטוח מנהלים. לרב אלו גם אנשים שעוזבים את המערכת הציבורית בגלל הכבוד והתנאים. לאט לאט הוא מתחיל להיות מעורב יותר עם הגורמים המקצועיים, שמהנהנים בראשם לכל מילה שיוצאת מפיו של האיש שאינו רק מצליחן, אלא גם נדבן, חלום אמריקאי של ממש. שנה אחר כך הוא חושב למשל, לרוץ לראשות עיר, למה לא? הרי יסייעו לו כל מי שכספו נתן לילדיו חינוך, או עבודה מעניינת או תחזוקת השירותים הקהילתיים. דוגמא מצוינת לכך היא ניר ברקת וקבוצת BRM שאפשר לאמר עליו שהוא אדם מקשיב, אבל השאלה היא למי. טשטוש המסרים הפוליטי שלו נוסח דור שלום הוביל למצב שבו אי אפשר להבדיל בין עסקים ונושאים חברתיים.

לעומתו הפילנטרופ האופנתי רוכב על גלים של מסכנות אופנתית, פעם חינוך טכנולוגי ופעם שימור סביבתי. מכיוון שיש יותר ממיליון וחצי עניים (וסוף סוף בשנה האחרונה גם התקשורת החלה לשים לב) הטרנד עכשיו הוא הטיפול ברעב. בתי התמחוי הם הצדקה המשגשגת ביותר והם הולכים ומשתכללים, במיוחד כאשר כדי לגייס כסף עבורם עושים מסיבות ענק שרק עלות הקייטרינג בהן יכלה לבנות בית ספר או שניים, כמו אחת המסיבות שקיים ארגון לתת.

הבעייה בתרומת העסקים לקהילה היא  אותה בעייה עתיקת יומין, שבעל המאה הוא בעל הדעה. בדיוק בשביל זה המציאו את הדמוקרטיה וזנחו (אולי בטעות) את הרעיון של מלך שנתיניו תלויים בו לעבודתם, מחייתם תרבותם וגם האמנות שלהם. אם אתם זוכרים, הרעיון בדמוקרטיה היה כדי שכל האזרחים יוכלו להיות שותפים בקבלת החלטות המשפיעות על חייהם. מה לעשות שחלק מההחלטות החשובות ביותר דורשות משאבים?

 ברגע שחברות עסקיות ממנות באופן ישיר שירותים חברתיים, נפגעת הדמוקרטיה. שכן רק מי שהוא בעל קשרים ויכולת גיוס כספים מקבל מימון ואלו בדרך כלל דווקא החזקים יותר. אבל לא זאת הבעייה המרכזית. נוצר מצב שבו אנשי עסקים הופכים ישירות לקובעי מדיניות. מי יקבל חינוך ואיזה, איפה תהיה תרבות ומאיזה סוג ואיפה יהיו גנים ציבוריים. וחלקכם מרימים גבות, נו מה רע בזה?

שינוי חברתי זו עבודה קשה, שוחקת, בדרך כלל כפויית טובה. אנשי השטח האמיתיים, בעלי החזון, שיש להם הידע, שמאמינים להם התושבים בשכונות ובעיירות, הם לא אלו שיוצרים קשרים עם איילי הון וחברות עסקיות. הם האנשים שמגיעים לשכונה ויודעים הכל על כולם. וזה גם מעניין אותם, באופן אישי. אנשי שטח שיודעים לעורר אהדה וליצור שינוי חברתי לא רוצים להיות מנכ"לים של עמותות ולגייס כספים, מוכרים את מרכולתם ומשווקים, הם רוצים לחנך ולהיות שותפים לחיים ולגורל התושבים.

בניגוד לדעה הרווחת, רבים הם אנשי האמונה, בעלי היכולות, הרצון והכח לשנות, הם רק לא תמיד מוצאים את דרכם בין העמותות והקרנות. כל מי שעובד בשיווק או בפרסום יודע שמה שחשוב זה לדבר שפה של כל קבוצה, לפצח את הקודים, להבין את הלינגו המיוחד שלה. העניין הוא שזה עובד כשרוצים למכור משהו, אבל לא כשרוצים שאדם ימצא כוח מתוך עצמו לשנות את חייו שלו ושל סביבתו. אז הכל עובד על שותפות גורל, חזון משותף הרבה אימון וקצת אמונה.

התארגנות אזרחית וקהילתית היא אולי הדבר הכי חשוב בעולם כדי ליצור סולידריות, אבל כדי שזה יקרה, אנשים צריכים למצוא את קולם שלהם, בכל גיל ובכל מקום. שיווק אגרסיבי של מה שבאמריקה קורא לו הצלחה רק מביא לעוד ניכור ועוד חרדה.

לפני חודש בהודו, על גדות נהר הנרמדה היתה הפגנה משך כמה שבועות של 3 מיליון איש נגד הבנק העולמי, הפילנטרופ הגדול ביותר בעולם. הם רוצים שהפילנטרופ הזה ילך הביתה, כי הוא משרת רק את עצמו. רוצים למנוע שם פרוייקט ענק של סכרים שהולך לשרת את הערים ולפגוע בכמה עשרות מיליונים של כפרים, להציף את בתיהם ולהפוך אותם לפליטים. אנשים רוצים לקבל החלטות על עצמם בעצמם.

גם בארץ לאט לאט נוצר גם סוג חדש של פילנטרופ, הפילנטרופ המגניב והמקשיב. שרואה את עצמו כחלק מגורל משותף. הוא לא עושה מסיבות ענק לגיוס כספים, אלא עובר בעצמו שינוי, הגדרה מחדש של הדברים שחשובים לו בחיים.

הפילנטרופ המגניב אולי מבין שהוא לא תורם כדי להרגיע מצפון, או להראות כבן אדם רגיש חברתית. אולי הוא מבין שהצלחה היא לא רק עניין אישי, ושיכול להיות לו הכל, אבל אם הוא חי בבועה של מטר ועשרים ולא מכיר אף אחד שלא שירת איתו בסיירת צנחנים, אז אולי החיים פשוט לא מספיק מגוונים. אולי הוא מבין שהעולם הולך ומתפרק סביבתית וחברתית בעיקר בגלל גריפת רווחים ופערים עצומים בין עשירים ועניים. הפילנטרופ המגניב יודע שכדי לעשות שינויים, עדיף להתייעץ עם האנשים ולא שיצטופפו סביבך יסמנים שמחייכים אליך ומהנהנים בהסכמה.

יעל ברדה היא עורכת דין בחטיבת זכויות האדם במכללה האקדמית למשפטים וממייסדות תנועת "מהפך".