עוד קצת סבא טוביה*

חזקי ואמצי ואל תוותרי.
זה חשוב!
לפחות ביעור חמץ כבר עשית –
בברכה
איריס

אין פלא שדבריה הנוקבים של דורית נפלו על אוזניים ערלות ואולי גם מזרחיות (אם חיון זו היא כאותו עורב לבן שטבעה ויקי שירן – ראו רשימתה של שוש מימון). חברות ההפצה האלה הרי בטוחות שהן מעשירות את ילדי ישראל בחוכמה רבה, ידע אינסופי ואפילו באהבת הזולת. למעשה, מדובר לא אחת בשטיפת מוחותיהם של ילדינו בזבל אנטי דמוקרטי, אנטי שוויוני, שמרני,לא אחת גם גזעני ופעמים רבות מידי שובניסטי קיצוני (זר כי יגיע הנה עלול לחשוב שכלל לא התרחשה בישראל מהפיכה פמיניסטית). כמוב,ן ש"ובזכות" הגודש "הנפלא" הזה מתמלאים כיסיהם של בעלי החברות האלה במטבעות לרוב כשילדי ישראל מוצפים בחומר מעוות.

סבא טוביה הוא רק רצה הקרחון. כמי שנחשפה בשנה האחרונה למוצרים האלה אני יכולה להעיד כי מדובר בתופעה רחבת היקף המוצאת ביטוי בהרבה מאוד קלטות וידיאו, רבות מהן, "שוברות קופות", שאפשר למצוא כמעט בכל בית בישראל. אני מודה שכמו דורית מצאתי עצמי לא אחת מתפתה למרכולת הויזואלית ורוכשת לבני הפעוט קלטות וידיאו, שבעת צפייתי בהם עימו מתגלות כחתול בשק. אז, אני מתחילה לברור בקפדנות ולשים בצד כל מה שנראה בעיני פסול לצפייה. מרוב שנתקלתי בכל כך הרבה חומר מצנוזר מצאתי עצמי מנסחת בקביעות את נקודות התורפה ומארגנת חומר שבהחלט ראוי למחקר (כמובן גם לתחקיר עיתונאי כהצעתו של מישהו כאן) .
כדאי לציין שגם ערוץ הילדים "הופ" המשווק ככמוסה מרוכזת של זוך ונאיביות לא חף מכל אותן הטיות שהזכרתי לעיל. אומנם, ניתן למצוא בו, כמו גם בקלטות מסוימות, גם איכויות וברגעים מיוחדים ונדירים, כמו למשל, ביום המשפחה, שיקוף של רב תרבותיות מעודנת, אך יש עוד הרבה מה לשפר.

אותו ערוץ ילדים, המבשר לנו ההורים בג'ינגל קבוע, שילדינו הצופים בו "גדלים בידיים טובות", מוכר לנו שוביניזם טהור וקפיטליזם בלתי מרוסן בכיסוי של "החלום הישראלי הוורוד". את המודל המובהק ל משפחה שיש לשאוף אליה מייצג שבט הקונצונים, בוקר וערב, ללא לאות, עם גיחות קבועות במשך היום. משפחת הקונצונים הזאת מהווה את התא המשפחתי המושלם (אבא, אמא, בן ובת), היא בורגנית ואשכנזית בבירור, חיה בבית מאובזר ומושקע. צפייה ביקורתית במעללי המשפחה הזו מעלה דמות אב פטריארכלית, שובינסטית. האבא ממוצב בתכנית כדמות המשכילה, לעיניו משקפיים אינטילגנטיות וכאילו מתוחכמות, הוא שיוזם את מבחני הפתע לילדיו ומרביץ בהם חוכמה. הוא סמכותני, רחב כתפיים, בעל קול עמוק. הוא גם בעל הכישורים הטכניים, שכן תמיד הוא שנוהג במכונית המרשימה (מה שמלמד אותנו שהוא גם בעליה, קרי, בעל הרכוש) ואשתו, עדויית המחרוזות המקושקשות, תמיד לצידו, לא אחת, מביטה בו בעיניים כלות. אפילו מברשת השיניים שלו הינה בעלת סטטוס מיוחד, שכן היא הכי גדולה, בגלל שהוא אוכל הכי הרבה, כהסברה הדבילי של אשתו. היא – כנראה מסתפקת במועט, כשהיא אוכלת (כיאה לאשה שצריכה לשמור על גזרתה?) ומברשת השיניים שלה, היא קטנת מידות, כשל ילדיה הרכים. הילדה, אומנם לעגנית משהו כלפי אחיה ומצטיירת כחכמה ממנו, אך גם היא לא מצליחה להיחלץ מגורלה ומייעודה, שכן היא עסוקה כל הזמן באיסוף קישוטים ובובות. כמובן, שאי אפשר לבוא אליה בטענות שהרי המודל האימהי שיצרו עבורה הוגי התכנית (הבטוחים בוודאי שהם גאונים וחלוצים) הוא של אשה כנועה שכאשר עולבים בה היא (תחזיקו חזק) שותקת ושומרת בשקט בלב, על-פי עדותה. אני לא מבינה איך לא קפצו עד היום פמיניסטיות מאורגנות כנגד הגועל הזה. הן כנראה היו עסוקות בהגשת עתירה לבג"צ עבור חיילת קרבית זו או אחרת.

כל זה הוא רק מקצת המלאי שברשותי מהקונצונים ובכלל, ועוד לא הזכרתי את פים פם פה המושמע בקביעות בגני ילדים ומבטיח לנו הבנות היפות חיי תרדמת של 100 שנה עד לבוא הנסיך, התעשרות מהירה במטה קסם אחד לעניי וחלכאי העולם ועוד כהנה גדולות ונצורות, וגם לא הרחבתי על "הלו, הלו אבא", השובניסטי וכל מיני קלטות עם פיות עוצרות נשימה וכוכבות טלוויזיוניות שנויות במחלוקת כמו מיכל ינאי עטויית הבלונד המפואר, ועוד ועוד.

אפשר לסכם ולומר שהשוק הייעודי הזה גדוש בערכים של תרבות קפיטליסטית, בקידוש של "הלובן" ובהיעדרו המוחלט של גיוון מעמדי, שלא להזכיר איזשהוא כיוון ביקורתי רך על הסיבות לריבוד מעמדי. אין – למיצער – במלאי שברשותי, ולו קלטת אחת בה המבוגר/ת הוא פועל או פועלת. ההורים הם תמיד בעלי מקצועות חופשיים ונותר רק לשער מה עובר במוחו של ילד או במוחה של ילדה, נניח מאופקים, שאביה, נהג אוטובוס ואימה, פועלת בבית חרושת כלשהו (יש עוד כאלה?) כאשר היא/הוא צופים בחלום הוורוד שמרצד בתעתוע אינסופי על מסך הטלוויזיה שלהם. ומה איתם? לאבא ואמא שלהם כנראה אין זכות קיום עבור בעליו של הופ.