חזרה לכור ההיתוך, החזון על פי טאוב

יוסי דהאן

המאמר של גדי טאוב כל כך הרגיז אותי, עד שהטלתי על עצמי את העונש להפסיד משחק בגביע האלופות ולהדפיס את כולו למען קוראי האתר.

המאמר מחייב תגובה ארוכה ומפורטת יותר, אבל מה שאני יכול לומר מקריאה והדפסה של המאמר, זה שהסוציולוגיה שלו מופרכת, שההיסטוריה של החברה האמריקאית והישראלית העולה ממנו קריקטוריסטית, שמושג "רב התרבותיות" שלו הוא דחליל קש שאין לו שום קשר לתפיסות של רב תרבותיות מורכבות כשל, בין היתר, מייקל וולצר, יוסף רז, וויל קימליקה, ננסי פרייזר צ`ארלס טיילור ואחרים, ושחזון כור ההיתוך שטאוב מציע לנו הוא חור שחור פוליטי, חברתי ותרבותי.

לקריאת המאמר לחצו כאן 

בא/ה לפה הרבה?

במשך 14 השנים שחלפו מאז עלה העוקץ לאוויר, מאות כותבות וכותבים פרסמו פה טקסטים בכל נושא שבעולם, כאשר מה שמחבר ביניהם הוא מחשבה מקורית וביקורתית. נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שנים, תוך יצירת שפה ושיח, חדרו בסופו של דבר לתודעת הציבור הרחב. הקהילה שנוצרה סביב האתר מאתגרת אותנו מדי יום מחדש – כאשר אנחנו נוכחות שהחיבורים הנרקמים כאן בין תרבות לפוליטיקה, בין האקדמיה לשטח, אינם טריוויאליים בכלל.

אחד הדברים המרגשים שקרו לנו השנה הוא הקמתו של העוקץ בערבית, שעם קהל הבאים בשעריו – לצד הפלסטינים אזרחי ישראל ופלסטין – נמנים גם קוראות וקוראים ממדינות ערב השונות.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו פונים כעת לעזרתכםן, קוראינו וכותבינו. בואו לקחת חלק בפרויקט יוצא הדופן הזה, ואנא תרמו לנו. כל תרומה יכולה לעזור לנו להתקיים ולהתפתח. תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.

  1. מתיתיהו שמואלוף

    אני חייב לפתוח ולומר שלצערי הכרתי את הטקסט של טיילור (שנמצא עכשיו באתר של הקשת וכל הממהר יכול להורידו !) רק במדרש הקשת האחרון, עם ההרצאה הדיון המרתק שהיה בנושא עם דודי מחלב, אך לשמחתי, לאחר שקראתיו אני כבר לא יכול ללכת אחורה ולחשוב על הגבלת התודעה שלי על ידי השארת דימויים כאלו ואחרים בחברה בה אני חי ובה יתחנכו ילדיי.
    חשבו לעצמכם לרגע מה המשמעות של המילה מזרחי? האם היא טובה או רעה ? האם היא מרחיבה או צרה ?
    האם היא בעלת קונוטציות שליליות או חיוביות ? מה היא מסמלת ? מה היא סימלה בעבר ? ומה היא מעוררת בכל דיון שהיא עולה ?
    לאחרונה ניסיתי ליצור בפורומים של במה חדשה דיונים בנושא זהות מזרחית חדשה ולא הצלחתי להשתלט על הדיון ומה גם שחטפתי כל כך הרבה כעסב. חשתי כי הנושא כה מפגר וקשה שבסוף החלטתי שלא לדון בו ברבים בפורומים כאלו, אלא רק בדיון מסודר .

    הנה כמה דברים שאמר צ'ארלס טיילור על הקשר בין הכרה וזהות:

    "הטענה היא שהזהות העצמית מעוצבת בחלקה באמצעות הכרה או העידרה, ולעיתים באמצעות הכרה שגויה
    (misrecognition) מצד האחרים, כך שלאדם או לקבוצה עלול להיגרם נזק אמיתי,
    עיוות אמיתי, אם החברה הסובבת אותם משקפת תמונה מצמצמת, משפילה או מבזה שלהם. העדר
    הכרה או הכרה שגויה עלולים לפגוע ואף להיות צורה של דיכוי, הם עלולים להביא לכליאתו של אדם
    במצב כוזב, מעוות ומצמצם של הוויתו".

    עכשיו חשבו לרגע כיצד חשים המזרחים, כשהתמונה שהם רואים בבוקר היא
    אותו דימוי מזרחי, שלילי, פעם אחר פעם …

    עם הזמן עלתה האליטה המזרחית ואנטלקטואלים מזרחים החלו להתיר את צבת הלאומיות
    אתניות שבה המזרחים היו לכודים ונולד השיח המזרחי החדש, שאחד מחידושיו הוא הדיון
    הרב תרבותי, דווקא בגלל השבטיות הגואה במדינה שאין בה שום מערכת לארגן
    את הפוליטיקה של הזהות.

    קראתי את המאמר של גדי טאוב פעמיים ולא האמנתי שזה המסר בפסח שעובר להמונים
    על רב תרבותיות. יתרה מכך הרגשתי שגדי מדבר באוויר, מבקש כור היתוך, מבקש שנטמע
    תרבותית. מכנה את מדינת ישראל כמדינה רב תרבותית,…שיש בה ריבוי תרבויות
    אבל אין בה רב תרבותיות אפילו לא במובן המינימלי של המילה.
    שלא לדבר על רב תרבותיות רדיקלית שלא רק עוסקת בתרבות וייצור תרבות אלא בחלוקת
    משאבים לכל התרבויות מדבר על דיכוי של אפריקאים אמריקאים מבלי לדבר על העבדות
    מדבריו השתמע כי האפריקאים האמריקאים החלו באלימות בשנות ה-70
    כי הם לא היו סבלניים כלפי המשטר, (מה עם הדיכוי האכזרי של המשטר ?
    מה עם מדיניות ההפרדה הגזעית שהמשיכה עד שנות החמישים ? מה עם רצח קינג ?
    ההתעלמות ממלקולם איקס-אחד מהמבקרים הראשונים את האירופצנטריות האמריקאית
    מה עם הגטאות של השחורים בארה"ב ? האם הייתה ועד יום יש להם אפשרות אמיתית להחלץ ממנו )
    אבל הוא התעלם מההיסטוריה ושכתב אותה בשטחיות.

    טוב הזמן קצר והמלאכה מרובה וזו רק תגובה קצרה,
    אם היה לי זמן הייתי רושם מאמר תשובה.
    שבוע טוב
    מתיתיהו

  2. יהודה שנהב

    למה נדמה לי שקראתי את כל הטקסט הזה כבר בעבר בהכלאות שונות? ועל מה בדיוק יוצא הכותב להגן היום?

  3. דני זמיר

    הנצחון של מונקו על ריאל. במובן מסוים גם של צ'לסי על אסנל, אבל שם זה כסף על כסף. בקיצור, שום דבר לא מצדיק להפסיד ערב כזה בגביע האלופות… ובנימה יותר רצינית, אני מבין שהטענה המרכזית של טאוב היא שלא ניתן להקיש מהמודל האמריקאי לזה הישראלי לענין הזהות הרב תרבותית של החברה. עקרונית זה נראה לי נכון. אם הטענה שהזהות "הישראלית" היא במפורש אירופאית-אשכנזית, אז הטענה נראית לי לא נכונה. אם יש בכלל זהות ישראלית מגובשת דיה היא מצבור רב של מסורות נוהגים, ומוזיקה רבת השפעות שמילותיה עברית.
    לילד שגדל למשפחה "מזרחית" ולילד שגדל במשפחה "אשכנזית" יש בדרך כלל אותם גיבורים תרבותיים כי אחרי כל משפט שאנחנו אומרים בעברית יושב ג'וני בוי עם כובע מצחה הפוך של הניקס, מכנסי שלושת רבעי ונעלי נייק. הבעיה שלנו היא שטיפת התודעה ע"י התרבות הצרכנית התאגידית ולא "כור היתוך אשכנזי דמיוני" שמפוברק פה חזור ושוב.

  4. matityaho

    למה נדמה לי שהטקסט הזה עוד יחזור בעתיד ?

  5. פרי

    הפסדת אחלה משחק

  6. סמי כנפו

    לפעמים נדמה שדיונים ואלבורציות שמצדדים בתפיסה כזו ובהיפוכה אין להם כמעט תפיסה במציאות, שהריי, תפיסות מלומדות מהאקדמיה יש בהן לא מעט דמיון… לגבי ההשוואה שנעשית בין החברה הישראלית והאמריקאית, לא נראית לי עיניינית, למה? מפני שבמציאות הישראלית אני יכול במצב מסוים להיות השחור ובמצב מסוים אחר הלבן מה שלא יכול לקרות לאמריקאי בין אם הוא שחור או לבן! דבר אחר, סיר ההיתוך מתבשל כל העת, אם במציאות התרבותית כלכלית ישראלית או האוניברסלית ואם להצטרף לתבשיל או לא זו בחירה של האינדיבידואל ,עובדה היא שישנם אלה המזוהים עם מוצאם האתני או\ו עם תרבות המקור מבית אבא ואוחזים בה כשכל חידוש אחר נמצא מאיים, ואלה שכל עיניינם כלכלית ותרבותית הוא לשדרג לחדש ותרבות המקור מבחינתם היא כמו ספר היסטוריה שמונח על המדף הכי גבוהה…ישנם גם אלה שמצליחים לשלב בין לבין לפי נטיות ליבם ורוחם.. לא ברורה לי הגישה האבסולוטית של האם נכון או לא נכון כור ההיתוך, למצדדים ברב תרבותיות אני מכיר אנשים בני גילי שחיים בירוחם או בדימונה כמו שחיו אבותיהם ממרוקו שם הם לא בכור ההיתוך הם אפילו לא בסלט פירות, הם מבחינתי בכדרה שקדחה..כך שלדעתי אין דרך אחת עדיפה על האחרת, יש לעשות צדק לפי שורת השכל הישר, אפלייה מתקנת, כבוד וקבלת השונה, ומימלא העולם המערבי ניראה כמו כור היתוך אחד גדול עם סלט פירות לקינוח..

  7. צחי

    יוסי,
    אתה יכול לשים את האצבע על מה שהרגיז אותך בדיוק במאמר ? מה דעתך בשאלה שעולה מן המאמר לגבי המשותף בחברה הישראלית ? כיצד אתה מגדיר את מה שצריך (אם בכלל) להיות בחלק הזה ?

  8. תשובה לצחי

    "ישראל, אולי כדאי להזכיר, היא חברת מהגרים, זה סוג נדיר מאד של חברה, שהדוגמה הבולטת שלה היא ארצות הברית".

    ובכן, ישנה קבוצה מסויימת באוכלוסייה שאיננה מהגרת, שגדי טאוב שכח, כמו שהוא תמיד שוכח אותה, ואלה הערבים. איפה בדיוק המקום שלהם בכור ההיתוך הציוני? איך אפשר בכלל לדמיין כור היתוך ציוני שיכלול אותם בפנים? מה פירוש
    "אצלנו מדינת כל אזרחיה זאת שלילה של התוכן המאחד"? ערבי שרוצה שיכירו בו כשווה אמור לסתום את הפה ולהכיר בתוכן המאחד של טאוב? כאילו יש פה דיברו על פערים, בעצם יש פה סתימת פיות.

  9. צחי

    יוסי,
    שאלתי לא היתה צינית. היא גם לא באה מתוך הסכמה עם גדי טאוב. השאלה שלי היא מהו הגורם המאחד את מדינת ישראל העתידית. אין שפה שיכולה להיות מאחדת כמו במדינות לאום אחרות, אין תרבות משותפת, וכו'. מה, אם כן, יגרום לאנשים החיים תחת המסגרת המדינית המתקראת בינתיים ישראל לרצות להיות שותפים בה ביחד ?

  10. מתיתיהו

    תרבות היא לא מוצר מוגמר אלא תהליך.
    וכדי ליצור תהליך של שינוי,
    חייבים לפעול בכמה תחומים:
    1. בכיוון של שינוי כלכלי למשל השקעה בחלשים, בחינוך לגיטמציה לשינוי
    כל משכורות הבכירים במשק ליחס מסוים ממשכורת מינימום ועוד.

    2. בכיוון של שינוי פוליטי למשל ממשלה שתתן מקום לקול הערבי והמיזרחי רדיקלי – ראה מאמרו של מאדג'
    אל חאג' על מקום הפלסטינים כיום בחברה.
    כך ישראל תייצר שיח דמוקרטי שיכלול וייתן גימציה לכל הזהויות ועוד'.
    3. בכיוון של שינוי תרבותי למשל תהיה אוניברסיטה ערבית גם ליהודים
    ישתנו ספריה ההיסטוריה ויכללו נשים, מזרחים ופלסטינים בצורה חיובית ומפרה.
    והכי חשוב ישתנו תהליכי קביעת מדיניות כלפי רב תרבותיות –
    ראה מאמרם של שנהב ויונה למשל על רב תרבותיות בישראל -חלק ממנו ניתן לקרוא באתר של הקשת הדמוקרטית
    המיזרחית.

    והרשימה ארוכה…אבל המחשבה בכוון מפרה…

  11. יהונתן אורן

    אם תרבות היא לא מוצר מוגמר אלא תהליך, מה ההצדקה להתבססות על העבר בעיצוב הזהות ולא על העתיד? למה לא לאמץ גישה תכליתנית, כמו שמציע ד"ר טאוב במאמרו?

    חוץ מזה, אני לא מבין משהו. בשם מה אתה מנסה לכפות ערכים שנובעים מהזהות שלך על אנשים שזהותם שונה? למשל, שינוי ספרי ההיסטוריה, השקעה בחלשים ועוד.
    אני רוצה לכפות את התביעות האלה בשם עקרונות ליברליים או בשם "הטוב הכללי". אבל אתם דוחים את שניהם. אז בעצם, מי אתה שתכתיב מה יכתב בספרי ההיסטוריה של "האשכנזים"?

  12. מתיתיהו

    אני לא דוחה את ה"טוב הכללי" אבל לצערי ה"טוב הכללי" כיום הוא רעיון לאומי חד מחשבה וצר אופקים.

    לגבי התכליתניות בדברי טאוב, הרשה לי לצטט אותו-
    " אם שם הרב-תרבותיות פוגעת אט אט ברשת הביטחון שמתחת לרגלי החלשים, אצלנו היא פוגעת מהר, חד
    וכואב, מפני שאנחנו כבר מפוצלים מאד. מספיק להסתכל על הכנסת. כמה קל לפגוע בתקציבי הרווחה כשאף אחד
    לא מייצג יותר מסקטור, ואף לא חושב על הכלל ככלל? כל המפלגות מייצגות רק סקטור חד-תרבותי קטן, אבל את
    ה"אנחנו" לרוחב, אף אחד לא מייצג. אז אפשר להתווכח על תוכנו של כור ההיתוך, ואפשר לתת קול שווה לכל
    הקבוצות בעיצובו, אבל האמת היא שבלעדיו אין דבר כזה ישראל".

    רב תרבותיות היא מושג שונה מהוגה להוגה. יש כאלה שרואים ברב תרבותיות מקום תרבותי צר של מוצרי ידע מוגמרים וחגיגית השוני ויש כאלה שקושרים את רב תרבותיות לחלוקת משאבים מחודשת וחיזוק תרבויות מוחלשות
    ושינוי תהליכי ייצור וכינון ידע.
    בארץ ישראל אין ולא הייתה רב תרבותיות בשני המקרים. בוא נבחן את שני ההגדרות הללו על רגל אחת:

    1. במקרה של רב תרבותית שעוסקת במוצרי ידע מוגמרים בוא ניקח למשל את הספרות או תחנות הרדיו, שם קשה לראות כיצד מוצרי הידע המוגמרים הללו כוללים את האוכלוסיות בו במדינה בבד ושומרים על חיבור לישראליות, כחלק ממסורת דמוקרטית ולא כחלק מלאומיות שמדירה את האוכלוסיות שהיא רוצה (תחשוב על מוזיקה ערבית בגל גלץ או על סופר ערבי שזוכה בפרס ספיר).

    2. רב תרבותיות שאותה אני אכנה רדיקלית שהיא מדברת על חלוקת משאבים מחודשת ועל שינוי תהליכי ייצור וכינון ידע, גם לא קיימת בארץ. ההפך קיים ריבוי תרבויות ללא רב תרבויות. החלשים נותרים חלשים ונשארים בתוך תרבות העוני שלהם. הדמוקרטיה היא אתנוקרטיה. ותהליכי כינון וייצור הידע נשמרים לשכבות החזקות בשלטון.

    בארץ יש מה שנקרא רב תרבותיות פולקלוריסטית, יש מימונה ויש חגיגת כל החגים, אבל המימונה מצליחה להעביר את ההיסטוריה האכזרית של הסלקציה שעברו המהגרים ממרוקו ? (או למשל למנוע את תרבות העוני בעיירות הפיתוח) האם חגיגית כל החגים בחיפה של "הדו-קיום" מעביר את ההרגשה של תושבי העיר הפלסטינים שעברו אותם בתוך שבוע התרעה לואדי ניסנאס בטיהור אתני (תאור מזוויע של התהליך הקפאקאי בספרו של תום שגב 1949 הישראלים הראשונים) ומאז הם בגטו בעיר …. ולצערי אותם מרוקאים ופלסטינים שמאכלסים את השכבות התחתונות יכולים להסתפק ברב תרבותיות פולקלוריסטית שכזו ?

    אני אומר לך מה מפריע לי בגדי טאוב, ולמה אני מתחבר בדבריו (באופן שטחי-כדיון בפורום ולא כמאמר דעה)
    אני מתחבר בגדי טעוב לרעיון שצריך לחשוב על הרווחה של על התושבים של המדינה!

    אבל אני ממש לא מתחבר לשלילה של הזהות שלי ושל אחרים, תחת זהות אחרת. רב תרבותיות כפי שאני רואה אותה, (בהמשך לרב תרבותיות רדיקלית שאותה תאירתי על חוקר בשם מנינג והיא מזכירה את הדמוקרטיה הקונסציונאלית שכתב עליה קנדי אחד בשם ארדנט פליג'ארט) קוראת להעלאת הפוליטיקה של הזהויות וגם למחשבה שהיא לא אירופוצטנרית.

    רק לדוגמא – אתמול נכתב בעיתון שנתפסו ערבים ישראלים. אתה מבין כשזה "האחר" נתפס משתמשים במקף,
    אבל אם היה נתפס אשכנזי ישראלי לא היו רושמים.
    לגבי אירופצנטריות, השווה את מאמרו של פרופ' איתן גלבוע במעריב למאמרו של ד"ר גיא בכור.
    גלבוע מדבר על אפקט הדומינו שממשלות שיהיו מעורבות בכיבוש עיראק ייפלו כמו ספרד וזה שהמלחמה עוזרת לגורמים איסלאמים קיצוניים, כלומר הוא מדבר על חיזוק מצד אחד ומצד שני החלשת הדמוקרטיה הליברלית.
    מאידך החוקר השני, ד"ר בכור שהוא מזרחן, גזעני, מדבר על הברבריות והברוטליות שמתעוררת בקרב העם העיראקי, כאילו עם העירקי במקורו נולד אלים וכד', ומדבר על הסכנה שגם אנו נישטף בגל של ברוטליות שכזו, ושוב הוא מפספס שהעם העיראקי קם נגד הכובש שלו ו…

    אני פלורליסט מטבעי ויכולים להיות כמה הגדרות ל"טוב הכללי" שהוא לא היה ולא יהיה עדתי. אבל אני לא מוכן
    שהזהות שלי לא תהיה לגיטימית ויותר מכך אני לא מוכן להמשיך ל"שכתב" את ההיסטוריה.

  13. דור לוי

    אחרי ששמעתי אותו ואחרים בכנס לזכרו של העיתונאי אריה כספי, ואולי בעפ הדברים נשמעים אחרת.

    אנסה לנסח בדברי את מה שהבנתי ככוונתו:
    בואו נעזוב לרגע את הויכוחים על אשכנזים, ספרדים, ערבים, נשים חרדים וכו'.
    בבקשה נסתכל בשורה התחתונה – חלוקת המשאבים במסגרת התקציב.

    הסקטוריאליות, כנגדה הוא פונה, גרמה לכך שניתן היה לשחד בנזיד עדשים כמה שרים.
    כל אחד בעבור הסקטור עליו הוא אחראי או זה ששלח אותו. סהכ חולקו כ 300 מיליון שח בליל התקציב.
    מה זה לעומת 300 מיליארד הקף התקציב הכולל?

    כשאנחנו עוסקים בויכוחים האלו, אנחנו מפספסים את העיקר, את חלוקת הכסף הגדול למקורבים.

    גם כשדיבר על ארהב הוא הזכיר כדוגמא את השמחה הרבה,
    שבה אישר הימין השמרני בתי ספר בספרדית.
    בכך הוא תרם לכך שלימוד האנגלית באותם בתי ספר יוחלש.
    בוגריהם יתקשו אחכ להתקבל לאוניבסיטאות הטובות.

    ובנקודה הזו, אני מסכים לדברים.
    לא נפסיק לדבר, אבל נמצא את המכנה המשותף הרחב ביותר, שיוכל לגבש אותנו לפעולה.
    סיפר לי חכ (לשעבר) ערבי על שיתוף פעולה עם בני אילון ממולדת.
    אני מאמין שאפשר לגבש נושאים וצעדים ספציפיים, כאלו שניתן לנסח בהצעות חוק פשוטות וישימות,
    עליהם ניתן לגבש קונסנזוס רחב ככל האפשר.

    דור לוי
    קהילת רפורמה כלכלית בתפוז
    http://forums.tapuz.co.il/reforma

  14. יהונתן אורן

    רוב המטרות שלך נשמעות ראויות, ואני מסכים איתן. כמה הערות:

    1. גם לדעתי יש בעיה עם האתנוקרטיה הישראלית. אני לא מאמין שדמוקרטיה קונסנזואלית היא פתרון. בעיניי, היא דרך לדכא את הפרט בשם האינטרסים של הקבוצה. אני לא מתעלם מקיומן של קבוצות מובחנות באוכלוסיה, אבל לא רואה סיבה לתת לכך ביטוי באמצעות הסדרים פוליטיים פורמליים. בסופו של דבר, אתה משכפל את המבנה המעמדי למבנה פנימי בתוך הקבוצות השונות, רק עם פחות יכולת לפרט להשתחרר מהן.

    2. אני לא חושב שהמימונה היא דרך להעביר את "ההיסטוריה האכזרית של הסלקציה שעברו המהגרים ממרוקו". השאלה אם אתה רוצה לשנות דברים, או להתפלש בעוולות העבר.

    3. הבעייה של אפליית והדרת הערבים בישראל היא בעיה קשה. מצטער, אבל לא לכל בעיה קשה יש פתרונות פשוטים (כמו שמצביע כאן מר זמיר בחכמה. לא אחזור על דבריו).

  15. אייל בן משה

    הרבה כבר נאמר, אך עוד כמה דברים.
    ראשית אני חייב להגיד שאני מסכים עם הקריאה הכללית של טאוב, היינו סולידריות חברתית, אך צריך להזכיר לו, כי הוא אולי לא רואה טוב שזה מה שכולנו רוצים ואף פועלים לקראתו. מאז קום המדינה, כל האירגונים המזרחיים שקמו קראו לכולם להצטרף אליהם, לא פסלו אף אחד, כמובן צריך להדגיש שהקריאה הייתה רק יהודים(חוץ מהפנתרים) שזה פחות או יותר מתאים למחשבה של טאוב.
    אבל עוד כמה דברים שאולי שאר הדוברים לא התייחסו אליהם.

    "מה שקרה מכאן ואילך היה תרגיל באלגברה פוליטית ומשפטנות יצירתית. האידיאליסטים האמריקנים התגייסו כדי לביית את הזעם השחור ולהפוך את הניסיון של השחורים להגדיר את עצמם בניגוד לכלל ולחלק מן הכלל. איך עושים את זה? נפרד אך שווה? המממ … לא נשמע טוב. את זה כבר ניסינו. מנוגד אך נפרד" לא, זאת הרי הבעיה, לא הפתרון. מנוגד אך שווה? כמעט. נפרד … אך לא מנוגד? זהו זה, בינגו? כך נולדה הרב-תרבותיות – במקום יחידים שהם כלל אחד וקואליציה של קבוצות. "סלט פירות", במקום "כור היתוך."
    כל הגימגומים האלו מקורם בגזענות. האקדמאים הלבנים הנמצאים באותם מוקדי כוח באקדמיה שוב מחליטים על גורל השחורים. אני בטוח שכוונתם היא טובה, אבל כל העניין הזה להגדיר אותם, הוא פטרנליסטי, מקורו בחשיבה מקובעת.
    אני מניח שלטאוב זה נראה מאוד טבעי הישיבה הזאת של ליברלים לבנים שעוסקים בבעיית זהות של שחורים, פה מתחילה הבעייה.

    "זה היה בלוף, כמובן. כל קבוצה תגדיר את עצמה בנפרד, והמקף יחבר. אבל זה רק תרגיל רטורי שנועד להעלים את ה"מנוגד" ולנפנף בנפרד בלי להפריד בעצם. הרב-תרבותיות האמריקנית היא חד-תרבותית עם קישוטי פולקלור. היא רב-תרבותית, רק אחרי שכל התרבויות הסכימו, בעצם, על כל מה שחשוב על ערכים ומוסר. אמריקה לא תסבול אף חד-תרבות בתוכה שהיא לא דמוקרטית, לא קפיטליסטית, לא מכירה בשוויון בפני החוק, או פוגעת בזכויות של נשים. שום תרבות לא תורשה לעמוד בניגוד לדת הג'פרסוניאנית."

    עוד הנחה גזענית. לא-לבנים, לא יכולים להיות דמוקרטים, אלא אם כן הם שמים "מייק אפ". דמוקרטיה היא ערך מערבי(נוצר באירופה על ידי לבנים בני תרבות), וכל המאמץ אותה הופך מיידית ללבן(בשפה גסה).
    אם אני מבין נכון את טאוב, ברגע שאני מחצין ואולי מקצין את תרבותי המזרחית/ערבית, אני מייד מוציא שברייה ומתחיל לשחוט אנשים ברחוב. כלומר אם תהייה כאן רב תרבותיות ממוסדת, אשכנזים שירצו לעבור בשכונות מזרחיות, יצטרכו ללבוש שכפ"צ. וקצת בחזרה למאמר, תתגלע שנאה וניכור בין הקבוצות, אם אשכנזי ירצה כפית סוכר ממזרחי הוא עלול לקבל טריקת דלת. נראה לי קצת מוגזם. אני מאמין שברגע שאתה לא כופה על אנשים תרבות אחידה, הם ירגישו יותר משוחררים להתקרב אחד לשני. ולתובנה העיקרית של טאוב, מזרחים/ערבים, לא מה משנה מה יהיה, לעולם לא יכולים להיות דמוקרטים כל עוד הם נשארים מזרחים/ערבים, כי ערביות היא פיגור גנטי.

    "אם שם הרב-תרבותיות פוגעת אט אט ברשת הביטחון שמתחת לרגלי החלשים, אצלנו היא פוגעת מהר, חד וכואב, מפני שאנחנו כבר מפוצלים מאד."
    בואו נשאל מתי באמת היינו מאוחדים?
    כוונתו של טאוב טובה, אך הוא מתעלם מהמציאות הישראלית בחמישים שנה האחרונות.
    ועוד שאלה. מקום המדינה, מי היו אותם חלשים, תמיד באופן קבוע? ולמה?
    יש תשובות לזה, ולא תשובות בסגנון של "הייתה טעות", "נעשה עוול", אלא מדיניות מכוונת של כל הגורמים הממשלתים.

    אני מברך את טאוב על היוזמה, ואשמח להצטרף, רק שיפתח את העיניים.

  16. מתיתיהו שמואלוף

    יהונתן אני מאוד שמח שאתה מסכים איתי
    לגבי הטענה של שימור תרבויות וקיבוען – אני לא מבין כיצד הוצאת את זה מדבריי
    המערכת שאני ייצור אם יום אחד אני יהיה במערכות של קביעת תהליכי ייצור תרבות
    תהיה מערכת כזו שיוצר רשת דינמית לפי התרבות הקיימת ולפי ערכים אוניברסליים
    של צימצום אי שוויון דרך רב תרבותיות ודמוקרטיה קונסציונאלית, אבל מאידך
    המערכת היא לא מוחלטת היא תהיה ברת שינוי ובעל משתנים שידאגו להשתנות.

    אני מאוד אוהב להביא דוגמאות כי בנושאים הללו השיח תמיד מתעופפת ולאנשים
    במיוחד לא מהאקדמיה אין לפעמים במה להאחז, אם כך אני אומר אם מחר
    אקח דוברים מזרחים ודוברים פלסטינים וכד' בועדה לקביעת תקצוב הוצאות תרבות
    ואני אקח דוברים מהשטח עצמו למשל סטודנטים מתוך דימונה וערערה
    ואעבוד דרך החלטה של תקצוב הישובים ערערה ודימונה לתקציב תרבות
    בשנה הראשונה בסכום שווה לפי עקרונות אי שוויוון שמרכז אדווה יעביר לי.
    אז אוכל לתת לפי בקשת הדוברים ופעילויות שהם יבקשו
    עד סכום מסוים. ואוכל לתת למי שייקח לעצמו את העבודה מסגרת
    שבה הוא יוכל לפעול והוא יחליט כיצד הוא רוצה לפרוס את הכסף.
    אבל למשל אוכל למסור לו שכל שנה התקצוב יהיה שונה ויירד משנה לשנה,
    כדי לא ליצור תלות.

    אבל הרעיון החשוב כאן הוא שאנו נסכים על מערכת כזאת כי החלק היישומי
    הוא כבר אחרי שהחלטנו שאנו מסכימים על שינוי שדה התרבות במדינה.