קצת על שכר מנהלים

איציק ספורטא

בערב החג פורסם בה"ארץ" מעין מוסף מיוחד על שכר מנהלים. שכר גבוה של מנהלים הוא תוצר לוואי ברור של המהפכה הניאו-ליברלית, כך גם הטיעונים המצדיקים אותו. בעת לימודי בארה"ב נחשפתי לתופעה על כל צדדיה, כבר בסוף שנות השמונים היו שטענו ששכר המנהלים הוא מעבר לכל מידה. אחד מאלו היה יועץ לשכר מנהלים בשם גרף קריסטל אשר פרש ממלאכת היעוץ שלו כדי להיאבק בתופעה. כמו רבים וטובים הוא לא בדיוק הצליח והאינפלציה בשכר מנהלים בארה"ב עלתה כפורחת. 

יחד עם העלייה הזאת בשכר רבו הטיעונים התאורטים המצדיקים אותו. אחד המרכזיים היה הצורך לתגמל מנהלים אשר גורמים לביצועים טובים של ארגונים, במחקרים סטטיסטיים נמצאו לעיתים הקשרים הללו בין ביצוע לשכר ואז נראה היה שהכל תקין. אותם אנשים לא שמו לב או לא רצו לשים לב לכך שהקשרים הללו היו מתקיימים גם אם השכר היה נמוך בתשעים אחוז מהשכר אותו בדקו כל עוד היחס בין השכר לביצועים היה נשמר. בנוסף נטען שיש לתגמל מנהלים כיון שאין הרבה מהם, הטיעון הבסיסי של תחרות. אחרים ביקשו להוכיח שלהגיע למשרת מנהל בכיר כרוך בתחרות עזה בין מספר מועמדים ומי שמנצח צריך לקחת את כל הקופה כמו בטורנירים של טניס או גולף (תאורית הטורניר). טיעונים אלה נראים מוזרים כיון שמבט שטחי בטבלאות השכר לעומת הביצועים מראים בברור שאין קשר ביניהם. כל פעם נקבע סף חדש לשכר שהופך לגטימי באמצעות הטיעונים של שוק חופשי, ביצועים וכיוצא באלה.  צריך גם לשים לב כיצד מוגדרים ביצועים, כאשר ביצועים נגזרים ממחירי המנייה תהיה נטיה לשפר ביצועים אלה לעומת ביצועים אחרים. 

כיון שדעתם של חלק מהחוקרים לא הייתה נוחה מניתוחים אלו החלו לבדוק את התהליך שבו נקבע השכר, בלי הפתעות רבות נמצא שמה שמסביר חלק ניכר משכרם של מנהלים הוא מי קובע אותו. נמצא שועדות השכר מורכבות ממנהלים בחברות אחרות וברגע שהם קובעים שכר גבוה הם יודעים שגם שכרם יהיה כזה. הקשרים החברתיים והמערכת הסגורה של קובעי השכר מייצרת באופן עקבי תשלומי שכר הולכים וגדלים. בארץ אפשר לראות בבירור שקשרים חברתיים, שבחלקם הם תולדה של עבודה משותפת במגזר הציבורי או הבטחוני, קובעים לא מעט את מיקומו של המנהל. עוד תופעה טיפוסית היא בעלים שלוקחים שכר מופרז על חשבון הרווחים, ראו הנימרודים בהכשרת היישוב. יש להדגיש שהאוכלוסיה הזו הומוגנית, רק שתי נשים נמצאות בין מאה מקבלי השכר הגבוה ביותר, ערבים לא מצאתי, ומזרחים בה מעט יחסית למשקלם באוכלוסיה.

ישנם עשרות אם לא מאות מאמרים אקדמאים בנושא רוב הטיעונים נמצאים בתפזורת במאמרים שפורסמו בה"ארץ". השאלה החשובה יותר היא מה אפשר לעשות כדי לעצור את האינפלציה הזאת. השיקולים אינם רק שיקולים כלכליים אלא גם שיקולים הקשורים לצדק חלוקתי. כמו בהרבה דברים אחרים גם אם השכר מופרז יטענו אבירי השוק החופשי שאין הרבה מה לעשות. איתן רף טען שבנק לאומי אינו בית תמחוי וששכר המנהלים בבנק הוא מוסרי. יפה לשמוע מיו"ר בנק שנמצא בבעלות מדינת בתי התמחוי טוען טיעונים כאלה.

מי שצדק חלוקתי לנגד עיניו צריך לבחון הן את התמונה הבין דורית והן את התמונה העכשווית. המעבר הבין דורי של נכסים מחייב מס ירושה פרוגרסיבי שבו אלו שמשתכרים מליונים רבים בשנה יחזירו את חלקו לציבור. הסיכוי שזה יקרה בישראל הוא מינימלי אבל יש להזכיר זאת חזור והזכר.  בנוגע לכאן ועכשיו יש למסות מיסוי יתר הן את החברות והן את היחידים המשכנעים את עצמם שהשכר המופרז מגיע להם. בעלי מניות מוסדיים ואחרים צריכים לדרוש דין וחשבון בנושא, ואזרחים סתם צריכים לבחון את היחס בין שכרם של מנהלים לשכר עובדים ולפעול היכן שהיחסים הללו לא סבירים. יחסי שכר של 38 (שופרסל) או 50 (בנקים) נראים לי לא סבירים.

כמו בנושאים רבים שכר מנהלים הוא רק סמל לשינויים חברתיים הנגזרים מתפיסת עולם כלכלית נייטרלית, כביכול, וזה מחייב אותנו לבחון את הנושא לא רק מן הפן שממנו הוא נובע אלא גם בקונטקסט הכללי.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יוסי לוס

    צריך להראות כמה שיותר קשרים בין השכר המוגזם של מנהלים לבין העוני הגובר. להראות שאין האחד יכול בלי השני. שאין עושר בלי עוני. אלה הם שני הצדדים של אותה המציאות החמדנית והעיוורת.

    בערב החג עיינתי באחד המוספים של מעריב ושם קראתי ראיון עם יו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה. להפתעתי הגמורה קראתי שם שנחמה סבור שעבודה מאורגנת היא הכרחית וחוזים אישיים הם הרסניים. כמו כן, הוא הודה שלמרות "תנאי הפרישה" המעולים שבנק הפועלים הקציב ל- 900 עובדיו המפוטרים, רבים מהם עדיין לא מוצאים את עצמם. ולכן הוא הבטיח שבעתיד הבנק יימנע ממדיניות של פיטורים ללא הסכמת העובדים.
    מהו השכר של שלמה נחמה?

  2. סמי כנפו

    מקוממת אותי השתיקה שלנו האזרחים .. חדשות כמו שכר המנהלים, בנקים, חברות סלולריות וכד. מקוממת באותה מידה התגובה הפופוליסטית של איש המכירות לשעבר של מטבחי רים נתניהו שמציע להקים עוד בנקים בשביל התחרות במקום לפנות בנימוס למפקח על הבנקים שזה יעשה בסמכותו כדי לפחות לתגמל את ייתר עובדי הבנק וזאת כדי שאנחנו לפחות נהנה מיחס יותר סובלני אם כבר, ולא הפער המגוחך של 4000 שח פקיד בטלר לעומת 300000 .. כאילו שיש תחרות בין מפעילי הסלולר ,הכבלים, רשתות השיווק…. כולם מתאמים מחירים מימלא, תחרות עלאק…בדיחה טובה(בטח יש לנתניהו חבר אמריקאי שמחכה לפתוח בנק חדש בישראל)

  3. ברטולט ברכט

    גותאמה הבודהה לימד
    את תורת גלגל התאווה, אליו נקשרנו, והמליץ
    שנשליך את כל התשוקות וכך
    ללא-מאוויים ניכנס לתוך האין, שהוא כינה נירוואנה.
    יום אחד שאלו אותו תלמידיו:
    איך הוא אין זה, המורה? כולנו היינו רוצים
    להשליך את כל התשוקות, כפי שהמלצת, אבל תגיד לנו
    האם האין שבו נתמזג
    הוא משהו כמו להיות-לאחד עם כל היצירה
    כשאתה שוכב במים, בגוף קליל, בצוהריים
    כמעט בלי מחשבות, עצל במים, או נופל בתרדמה
    כמעט בלי-דעת שמשכת את השמיכה לישרה
    ושקעת מהר, האם האין גם
    שמח כזה, אין טוב, או שהאין שלך
    אינו אלא אין, קר, ריק וחסר-משמעות.
    זמן רב שתק הבודהה, ואז אמר בנחת:
    אין תשובה לשאלתכם.
    אבל בערב, כשהם הלכו
    ישב עדיין תחת עץ-הלחם ואמר לאחרים
    לאלא שלא שאלו, את המשל הבא:
    לאחרונה ראיתי בית. הוא בער. את הגג
    לקקו הלהבות. ניגשתי וראיתי שבפנים
    היו עדיין אנשים. נכנסתי בדלת וקראתי להם
    שהאש על הגג, על כן דרשתי מהם
    שייצאו בחיפזון. אבל האנשים לא נראו
    ממהרים. אחד שאל אותי
    כשהחום כבר חרך את גבותיו
    איך זה בעצם בחוץ, האם לא יורד גשם
    האם רוחות נושבות, האם יימצא להם בית אחר
    ועוד כגון אלה. מבלי להשיב
    יצאתי החוצה. אלה, חשבתי בלבי
    צריכים להישרף לפני שיפסיקו לשאול.

    באמת, ידידים
    למי שהקרקע עוד לא לוהטת עד שירצה
    להמירה בכל קרקע אחרת, ובלבד לא להישאר, לו
    אין לי מה לומר. כה אמר גותאמה, הבודהה.
    אבל גם אנחנו, לא עוד עסוקים באומנות הסובלנות
    כי-אם עסוקים באומנות האי-סובלנות, בהציענו
    הצעות רבות, ארציות, ובלמדנו בני-אדם
    שישליכו מגבם את מענייהם האנושיים, סבורים שלאלה, אשר
    לנוכח מהומת המפציצים המתקרבת של ההון עדיין ממשיכים לשאול
    מה חושבים אנו על הא, ואיך מתארים את דא
    ומה יקרה לפנקסי-החיסכון ולמכנסי-השבת שלהם אחרי ההפיכה
    אין לנו הרבה מה לומר.

    גלות המשוררים, שירי סוונדבורג, 1935-1938, עמ' 147-148

  4. ברטולט ברכט

    1
    שרי הממשלה אומרים לעם בלי-הרף
    כמה קשה לשלוט. בלי השרים
    היתה החיטה צומחת אל-תוך האדמה במקום כלפי-מעלה.
    אף חתיכת פחם לא היתה באה מן הכורים
    אלמלא היה הקנצלר כה נבון. בלי שר התעמולה
    שום אישה לא תיכנס להריון. בלי שר המלחמה
    אף-פעם לא תבוא מלחמה. אכן, אם השמש תזרח בבוקר
    בלי רשות הפיהרר
    מוטל בספר, ואם אפילו, הרי
    במקום הלא-נכון.

    2
    באותה מידה קשה, כפי שאומרים לנו
    לנהל בית-חרושת. בלי בעל-הבית
    היו החומות נופלות והמכונות מחלידות, אומרים.
    אפילו לו יכלו ליצור אי-שם מחרשה
    היא לא היתה אף-פעם מגיעה לשדה-חריש בלי
    המלים המחליקות שהבוס כותב לאיכרים: מי
    מלבדו יכול היה להודיע להם, שיש מחרשות? ומה
    היה קורה לאחוזה בלי בעל-אחוזה? בלי ספק
    היו זורעים שיפון במקום שכבר שתלו תפוחי-אדמה.

    3.
    אילו היה קל לשלוט
    לא היה צורך בהשראת איש-רוח כמו הפיהרר.
    לו ידע הפועל איך לשרת את המכונות
    והאיכר ידע להבחין בין מחרשה ללוח-אטריות
    לא היה צורך בבעל-בית-חרושת או בעל-אחוזה.
    רק מפני שכולם כל-כך מטומטמים
    נחוצים אחדים, שהם כל-כך פקחים.

    4
    או שמא העניין הוא בזה
    שכה קשה לשלוט רק מפני
    שהניצול והעורמה דורשים לימוד?

    גלות המשוררים, שירי סוונדבורג, 1935-1938, עמ' 154-155

  5. רמי

    אולי פשוט צריך להפריט את הבנקים (אני יודע שהפרטה היא מילה גסה בעיני הקוראים של אתר זה) וכך לא יהיה צורך להתבכיין על שכר מנהלי הבנקים – הם יקבלו כמה שהבעלים חושב שמגיע להם בלי קשר למדינה.

  6. גל לוי

    ההצעה להפריט, אני מתכון?
    ואם הם יופרטו, וחלקם כבר הופרטו, האם המשכורות לא באות על חשבון הצרכנים של השרות הבנקאי, זה אתה ואני ועוד כל מיני?
    הבעיה בכל הדיון הזה, שההתעסקות בשכר המנהלים קצת מסיטה את הדיון מעיקרו. בניגוד למה שהשתמע באחת התגובות, שכר העובדים בבנקים לא נורא נמוך יחסית למשק, כך שהשאלה העיקרית לטעמי נוגעת לאופן בו הבנקים מתנהלים למול ציבור הלקוחות, שאין לו הרבה בררות אלא להשתמש בשירותיהם.

  7. עזרא דלומי

    ישנה טעות נפוצה ולפיה שכר גבוה במגזר הפרטי הוא עניינים של הבעלים בלבד. יש להם – שישלמו. סליחה, זה בבל"ת. גם בעל עסק פרטי עושה את רווחיו ממה שהוא מוכר לנו. אם הוא אמור לשלם למנהל מאות אלפי שקלים בחודש, בסופו של דבר המחיר ייכלל בתוצרת שאנחנו קונים. מרכיב ניהול נמוך יותר בעלויות יאפשר, לפחות תיאורטית, מוצרים יותר זולים. זה לא עניין שמסתיים בין הבעלים למנהלים, יש לו השפעה על הכיס שלנו. שכר העתק שמשלמים למנהלי בנק הפועלים הפרטי, יעיק על הלקוחות בדיוק כמו השכר המשולם למנהלי בנק לאומי ודיסקונט הממשלתיים. גם זה וגם זה בא לביטוי בגובה העמלות שאנחנו משלמים.

  8. יהונתן אורן

    אני מבקש להזכיר שיצירת הגבלות ממשלתיות על יחסי המסחר פוגעת בחירות האזרחים. זה לא אומר שאני לא תומך בהגבלות מסוימות, אבל משונה לי שאותם אלו שזועקים מול שלילת החירות "התרבותית" בידי המדינה והליברליזם ובעד פלורליזם תרבותי, הם אלו שמוכנים לפגוע בקלות בחירויות ממשיות אחרות.

  9. דור לוי, קהילת רפורמה כלכלית בתפוז

    קצת חשיבה מקורית בקשה…
    האם נהיה בתוך הויכוח שלנו בינינו לבין עצמנו או שנציע הצעות קונקרטיות מה אפשר לעשות בצורה שגם תועיל לכלכלה ויהיה קשה לתרץ התנגדות לה. תוכלו לראות דיון בנושא בשרשור הבא:
    http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=865&msgid=29982958
    אם תרצו אתם מוזמנים לחתום בהמשך על העצומה.

    העתק מכתב גלוי שנשלח עכשיו.
    הנדון:הצעה בנושא תקרות להכרה בשכר
    תפוצה:חברי וועדת הכספים – הכנסת
    יושב ראש הוועדה לפניות הציבור- חבר הכנסת ישראל אייכלר
    ===============================================================
    בעקבות שכר הבכירים בבנקים וחברות ממשלתיות וציבוריות אחרות,
    פורסם על הכוונה להגביל בחוק את שכר הבכירים.
    בהצעות כאלו יש בעייתיות באספקטים הכלכליים והמשפטיים כאחד.

    אני מתכבד בזה להציע הצעה חלופית, שדומה לה מופעלת במשק האמריקאי.

    ההצעה מפורטת במאמר(מצ"ב), בו אני רומז לכך שתגמול בעלי שליטה,
    מתבצע לצורכי תכנון מס בדרך של רישום שכר ולא באמצעות דיבידנד להון.
    הדבר מקרין על שכרם של כל בכירי החברות גם אם הם אינם בעלי שליטה.
    כך נוצר עיוות ברמות הבכירות בשוק העבודה.

    שיקולי תכנון המס מקטינים את תשלום הדיבידנדים,
    מקטינים הצגת רווחים ופוגעים באיתנותן של החברות ובמניע להשקיע בשוק ההון – זה העיוות בשוק ההון.
    ע"י תיקון פשוט, של הגדרת תקרה להכרה בהוצאות שכר לעובד הבודד עבור חברות בע"מ, ניתן לצמצם עיוותים אלו.
    תוספת גבייה לאוצר המדינה בהיקף של מיליארדי שקלים היא רק הבונוס.

    במאמר מוצגים בקצרה ניתוח כלכלי ופרסומים תומכים, התייחסות לתקדימים ואספקטים משפטיים מהארץ ומחו"ל,
    התייחסות לפשטות התפעול של ההצעה מהבחינות החשבונאיות, כח אדם ומחשוב בהשוואה לרפורמות עד כה.

    המאמר המלא מפורט במאמרי קהילת רפורמה כלכלית באתר האינטרנט תפוז בכתובת:
    http://users.tapuz.co.il/reforma/הקשר%20שבין%20הלימון,%20הלימונדה%20והעוגה%20הלאומית.pdf

    סטיגמה מקובלת היום, היא שפעילות למען החברה, פוגעת במגזר העסקי ולכן בכלכלה.
    המאמר מציג דוגמא לשיטת חשיבה שונה שבה, חשיבה כלכלית נכונה יכולה לייעל את הקצאת המשאבים במשק,
    לעודד את הכלכלה והחברה כאחד, בסינרגיה שבה השלם גדול מסכום חלקיו.
    שלטון שיאמץ פתרון זה ויממן בגבייה הנוספת רפורמה של הקטנת עלות העבודה יוכיח ראייה כלכלית וחברתית נבונה!

    זהו מכתב גלוי – תוכנו ותגובות שיתקבלו יפורסמו בפורום רפורמה כלכלית בתפוז בכתובת:
    (תצורף לדוא"ל)
    ניתן להגיב עליו בקישור המצורף.

    תפוצה:
    * חברי וועדת הכספים – הכנסת
    * יושב ראש הוועדה לפניות הציבור- חבר הכנסת ישראל אייכלר

    בברכה
    דור לוי
    מנתח מערכות וכלכלן
    מנהל קהילת רפורמה כלכלית בתפוז
    http://forums.tapuz.co.il/reforma