שני מבטים על האמריקאים בעירק

יוסי דהאן

שתי תיאוריות על המתרחש בעירק, תיאוריה אחת מוצגת בקריקטורה היומית של דודו גבע ב"הארץ" – האמריקאיים כמשחררים הגדולים של מטורפים מתאבדים, או אם להשתמש בפראזה ממאמרו של גדי טאוב, האמריקאים כשליחי הדמוקרטיה הבאים לשחרר את אנשי העולם השלישי "מהכלוב", כלשונו, (אבל אולי בכל זאת, כדאי לא להסתפק בתיאוריה של טאוב, ולברר מה סוברות וסוברים אזרחי צ`ילה, גואטמלה, ניקרגאואה, ועוד כמה  שוכני כלובים במדינות אחרות, על משחרריהם הדמוקרטים מה C.I.A).

תיאוריה אחרת על המתרחש בעירק, עולה מדיווחה של נעמי קליין (No Logo) מבגדד.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. יהונתן אורן

    לא הבנתי. מה זה משנה מה סוברים אזרחי המדינות האלה? הרי הם תחת דיכוי התודעה ודריסת הזהות. גם אם הם יחליטו שהם מעדיפים את הדרכים האמריקאיות, תמיד הטענה תהיה שזה מכבש הדיכוי הקולוניאליסטי. אנחנו יודעים מה הם *צריכים* לסבור, וזה מספיק.

    (כן, אני יודע שהנקודה כבר הובנה).

  2. פחזנית

    השאלה איננה מה סוברים אזרחי צ'ילה, גואטמלה, ניקרגואה, ועיראק?
    השאלה היא האם *הזמינו* אזרחי מדינות אלה את האמריקנים לארצם?
    מלאכי הדמוקרטיה, ההומניזם והחירות מאמריקה אינם "מסייעים" לכל אחד. הם יבואו אליך (גם בלי הזמנה) רק אם ניתן להפיק ממך תועלת. ברואנדה ובסודאן, ארצות מוכות ג'נוסייד, לא תמצא את המיסיונרים מ-USA. לאחרונה למדנו שגם החברים מאירופה "מתקשים" להבין בזמן אמת מה מתרחש כשהמצ'טות מונפות.

  3. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    נשמע כמו, הולך כמו ומקרקר כמו נודניק טרדני וטרחני, אכן זה הוא – אני ושכמותי שמחינו, ייללנו, צרחנו אל מול אותה קואליציה דורסנית-כובשנית שפיתחה ארה"ב לקראת הפלישה לעיראק. אכן אמרנו לכם ש"אמרנו לכם" כי המיסיונריות האמריקאית (או אם תרצו: "המעשה הצופי להעביר בכפייה את הישישה מצד אחד של הכביש לגדתו המולית") אינה אלא כיסוי להעלאת הרייטינג של הנשיא, למצוץ את בארות הנפט העירקיות, לנצל את הכוח החשמלי המופק מגעש נהרותיה של עירק, לקדם חברות אמריקאיות-אילי תעשיה ונדל"ן וחברות כו"א, להפגין את עוצמתו של הדוד סם, להיפטר מאמל"ח שפג תוקפו ועוד כהנה וכהנה. המיסיונריות הכופה והמאנסת צרובה בדמה של ארה"ב מרגע ייסודה (עיינו ערך אינדיאנים). מיסיונריות מסוג אחר מקופלת בהערצת הכנסיות האוונגליסטיות את ארץ ישראל ובעיקר את גורמי הימין (כמה שיותר לאומני), בבחינת צדיקים, מלאכתם נעשית בידי אחרים. נייחל כי ג'ון קרי יזכה בנשיאות וישים קץ לפיאסקו המקברי שמתחולל בעירק. ואגב, מדוע שלא יאמץ את הסיסמה ה"מעין-ברקית" – "נחזיר את הבנים הביתה", ולו כגימיק אלקטורלי?!