• WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.49.37
    אקטיב אגרסיב
    על פועלם הטוב של הלוחמות והלוחמים לשינוי חברתי
  • WhatsApp Image 2024-05-19 at 12.56.14
    השאלון
    יוצרות ויוצרים מתארחים בסלון הספרותי של העוקץ

בגנותה של הריאקציה

איתי אפשטיין

ד"ר טאוב שלום וברכה,

כשקראתי את מאמרך (אנחנו לא סלט פירות – גדי טאוב, ידיעות אחרונות, 5.4.2004) התעוררה בי תחושת אי-נחת חריפה. מקוממת במיוחד הייתה הפיסקה הבאה, שככל שאני משיג, נחשפות בה הנחות היסוד למהלך שאתה מבקש לעשות: "[…] יש משהו מקומם מוסרית בכל העסק הזה. מפני שהאותנטיות של המחאה היא אמריקנית, לא מזרחית ודוברי ההשקפה הזאת מייבאים לכאן משהו שלא בא משכונת המצוקה, אלא את הרב-תרבותיות שבאה מאוניברסיטאות אמריקאיות יוקרתיות. הם שייכים, בקיצור לאליטה חדשה שהביא לכאן תפישת עולם מפרידה ומפוררת, והקבוצות החלשות בחברה הישראלית הן הנפגעות הראשיות שלה.`

לו הייתי סבור שעשית שימוש במושג `אותנטיות` מתוך בורות, ניחא. רבים לא קראו מעולם את פאנון, סעיד, באבא או ספיבק. ואילו בליבי אין ספק שאתה ודאי בקיא בסוג הספרות הזו, שניתן לכנותה פוסטקולוניאלית, הלא כך?

השימוש במושג `אותנטי`, באופן שבו אתה עוסק בו, חושף את ערוותך הדמגוגית. זהו ניסיון פשטני, אנכרוניסטי, ללכוד את המזרחים ביחסים א-סימטריים של ידע/כוח. דהיינו, להציב אותם באופן שמשרת את מטרותיך האידיאולוגיות. הרי לדידך `מחאה מזרחית אותנטית` או `מזרחים אותנטיים משכונות המצוקה` לא יכולים להיות, מעצם `מהותם`, בוגרי מיטב האוניברסיטאות בעולם, המסוגלים לכונן מאבק על שיח וחברה. לא, לדידך ד"ר טאוב,  הם צריכים `להבעיר צמיגים`. זה סוג הפעולה החברתית שלא מערערת את השיח ההגמוני שלך. חלילה שלא ינסו ליישם את `הרב-תרבותיות שבאה מאוניברסיטאות אמריקאיות`, זה עשוי להצליח.   

אני סבור שדבריך לא נכתבו מתוך בורות כי אם מתוך זדון, בזעם משחית. ההתקוממות המוסרית שלך היא התקוממותו המוסרית של האדון הקולוניאלי, שעה שהוא נבוך: הילידים שוב אינם  (ומעולם לא היו) ילידיים. דבריך, בהם אתה מבקש לשמר או לייצר סולידאריות חברתית נעדרים כנות. אתה אינך מבקש סולידאריות כי אם הגמוניה ציונית-אוקסידנטלית. אתה מבקש לשמר את יחסי הכוח המוטים. אתה, בפשטות, ריאקציונר.

ולכל מען דבעי: הבה נכונן סולידאריות חברתית של אמת. על יסוד תיקון עוולות לאומיים, אתניים, מגדריים ומעמדיים. גבולות החברה הישראלית שלך, ד"ר טאוב, חופפים את גבולותיה של הציונות הלאומנית: ללא פלסטינים, ללא מהגרי עבודה, ללא ניצולי שואה, עם נשים ומזרחים מודרים. אני מבקש להרחיב את גבולותיה של החברה ולכונן  סולידאריות שיסודה דמוקרטיה רדיקלית. כזו שתיטיב עם המוחלשים ולא עם המחלישים.

שלמי תודות לד"ר גדי פרודובסקי ולדודי מחלב, שבמסגרת סמינר מחקרי שנתי  `כור ההיתוך`, שניתן בעלמא מכללה עברית ביררנו סוגיות אלו לעומקן.  

בברכת חג-חירות שמח, איתי אפשטיין.

איתי אפשטיין, בוגר "עלמא" מכללה עברית  ומנחה תוכניות לימודים קהילתיות.

כנראה שיעניין אותך גם: