לצומחים ולמקצצים בשמחה

אני קורא את הכתבה המצורפת שפורסמה היום במעריב
ושואל את עצמי האם מדינת ישראל מסתכלת ויכולה להשוות את עצמה
למדינות המפותחות.
אני שואל מי באמת נהנה מכל קיצוצי המס, ואיך מרבית העם "קונה" את ההסברים
שהנה עוד מעט, עוד מעטגם הוא יקבל איזה עצם,
אחח איזה קשר בין ידע לכוח ובין חוסר ידע למצב הקיים.
מדוע כתבה כזו תמיד תסתתר בדפים האחוריים ובמקום זה אני אקבל כתבת שכר על בקהאם אהובתו ?!

הנה הכתבה:

" ישראל לא זוכה להרבה שיאי עולם, אבל ב-2004 יש לה סיכוי מצוין לעלות לצמרת המפוקפקת של טבלת האבטלה במדינות המפותחות עם אבטלה של כ-11.3 אחוזים. בכך נשאיר מאחור אפילו את ספרד שהובילה (עם בלגיה) עד כה את מצעד האבטלה.

למרות השיפור הניכר בתחזית הצמיחה, בפעילות הכלכלית במשק והיציאה מהמיתון, מספר המובטלים בישראל יגדל ב-2004 בכ-20 אלף איש, ויגיע בסוף השנה לשיא של 305 אלף. כך משוכנעים מומחים בממשלה.

שיעור האבטלה בישראל יגיע בסוף השנה ל-11.3 אחוזים – הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות בעולם. ואיך המצב בחו"ל? האבטלה בארצות-הברית עומדת כיום על פחות מחצי מאשר בישראל: 5.6 אחוזים בלבד, וגם בבריטניה וביפן המצב סביר: 4.8 וחמישה אחוזים בהתאמה. באירופה המספרים קשים יותר: שיעור האבטלה הממוצע של המדינות באיחוד האירופי מגיע ל-8.8 אחוזים. 8.4 אחוזים באיטליה, 9.6 בצרפת, 10.3 בגרמניה ו-11.2 בספרד.

לאיציק,
זה שהאוצר ואחרים משתמשים במלים מקובלות כמו "צמיחה" כדי להסתיר את העוולות הרבות שהם עושים ורוצים להמשיך ולעשות, לא אומר שאנחנו צריכים להדחף להתנגדות לאותן מלים.
כמו שזה שהרבה מדי ישראלים משתמשים במילה "שלום" כדי לעשות את ההפך מזה – לא אומר שאני אתנגד לשלום.
צמיחה יכולה להוות בסיס שנותן יותר סיכוי לצמצם פערים ומעלה אתרמת החיים של כולם (ולא רק את הממוצע), אבל כמו כל תנאי שמאפשר משהו – זה לא אומר שכל צמיחה תהיה טובה, זה תלוי במה ביביהו ושות' רוצים לעשות ובזה אין לנו שום ספקות: הם רוצים חברת פערים גדולים, כשההשגיות היא המבחן היחיד למהותו של האדם, חברה שבה השנאות רבות (מתוך הכעסים והמצוקה) וקל לשסות בה אחד בשני (קודם כל בערבים).
כדי להשיג זאת הם רוצים "להגמיש את שוק העבודה" – כלומר להפוך יותר ויותר מאיתנו לפועלים זולים חסרי יכולת התמודות, ל"חסל מונופולים" כלומר להכנסי את כל המערכות לשוק שבו בעלי ההון ינצחו.
"לבטל את תרבות הקיצבאות" כלומר לחסל את מדינת הרווחה ועוד…ועוד… לא ארחיב כדי לא להלאות את כל הקוראים..
הענין שנתניהו ושות' משתמשים במושגים "חיוביים" כמו צמיחה אינה צריכה להפתיע – כי ככה זה פוליטיקה, העובדה היא שבכל מעשיו אלו הוא לא עשה שום צמיחה!!!
מה שנתניהו עשה מ1996 – זה מ י ת ו ן.
המיתון שנתניהו דוחף אליו בכל כוחו מזה 8 שנים (ולא צריך להתבלבל, אמנם הוא בתפקידי המפתח לענין הכלכלי רק 5 שנים מה 8,אך זה הספיק כדי לשים אותנו ב8 שנות מיתון נוראיות) הוא שמאפשר לו – יותר מדברים אחרים – לפגוע גם במדינת הרווחה, לפגוע עוד ועוד בכח המאורגן של העבדוה וכו'.
אם היתה צמיחה, יש להניח שליותר אנשים היה יותר כח להתנגד.

כלומר, מדיניות מרושעת כמו של נתניהו, תמיד יש מי שרוצה לעשות, וכך גם מדיניות הפוכה…
אך כאשר יש צמיחה וביקוש לעובדים, יש יותר כח לעמוד על שלך וזו אחת הסיבות שצמיחה נותנת יותר סיכוי לצמצום פערים.
לא רוצה להלאות ולהרחיב כאן על הקשר בין צמיחה לצמצום פערים, אפשר בהזדמנות אחרת, אבל: חשוב לי בעיקר להדגיש שלא ניפול למלכודת שאם האוצר אומר צמיחה אז אנחנו נגיד נגד.
עדיף לומר:
א. נראה אותכם, 8 שנים אומרים לנו שתכף יש צמיחה… בינתיים הבאתם רק נזקים.
ב. גם כשתהיה צמיחה, לא ניתן לכם להמשיך להרוס את האנשים והחברה בחסותה.
חג שמח