לצומחים ולמקצצים בשמחה
חול המועד פסח הוא זמן נהדר לפוליטיקאים, הבכירים שבהם מתראינים כאילו אין מחר ובעיות היום יום נעלמות בפקקי התנועה. אבל מה לעשות היום יום מעבר לפינה. קראתי בעניין את התחזיות של האוצר בנוגע לצמיחה השנה, כי כידוע צמיחה היא הבסיס שממנו תבוא לנו הישועה. רק מה הכותרות מסתירות את המצוקה הגדולה שתמשיך לפגוע בחלקים רבים באוכלוסיה.
על פי העקרונות שנקבעו באוצר תקציב השנה הבאה יהיה נמוך ראלית מתקציב השנה הנוכחית. אם כך בשנה הבאה נזכה לקיצוצים נוספים בתקציב. לא צריך להזכיר מי נפגע יותר מקיצוצים שכאלה. כך שכל הדיבורים על צמיחה, גביית מס גבוהה יותר וכל אלה יהיו טובים למי שיש לו וחסרי משמעות למי שאין. מטרת הצמיחה אינה להוריד את ממדי העוני אלא אלא להוריד מיסים ואולי להוריד את החוב אבל לא חס וחלילה להגדיל שרותים, ולשפר את מערכת החינוך, הבריאות והרווחה. כאשר מבינים זאת לא מופתעים ממסעי התקשורת הטוענים כמה טוב אף שהרע נמצא בכל מקום.
תאמרו אבל יווצרו מקומות עבודה ואז לא יהיה עוני, כי מי שעובד לא עני. היום אמירה זו אינה נכונה כיון שחמישים אחוז מן העניים נמצאים משפחות שיש בהן לפחות עובד אחד. אל תתרשמו גם מהכתבים הכלכליים התומכים בהקטנת כוחם של העובדים בטענה שבישראל לעובדים עוצמה רבה יותר מאשר בחו"ל (אברהם טל, מאמרים יום שישי 9/4/2004), אולי ההיפך הוא הנכון. מספר העובדים המאורגנים ואלו העובדים בהסכם קיבוצי בעיקר השני נמוך מאשר ברוב ארצות אירופה. אבל מתאים לתקוף את העובדים ולצמצם כוחם כדי שהעובדים האחרים ישתקו ויקבלו את מתת החסד של המעסיקים הגאוניים. למשל, העיתון העשיר והנפוץ במדינה הודיע שהוא מבטל את ההסכם הקיבוצי עם עובדי ההפצה שלו. אם אפשר למה לא לעשות זאת, וזכורה השביתה האחרונה באותו עיתון שנתמכה על ידי העיתונים האחרים ובעיקר על ידי כתבי הכלכלה.
איני רוצה להרחיב אלא רק להזכיר שהעתיד הכלכלי של רבים, שבחול המועד נעלמו מהתודעה, לוט בערפל, ועלינו להתריע על כך ולפעול בנדון.
נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.
כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!
תודה רבה.
אני קורא את הכתבה המצורפת שפורסמה היום במעריב
ושואל את עצמי האם מדינת ישראל מסתכלת ויכולה להשוות את עצמה
למדינות המפותחות.
אני שואל מי באמת נהנה מכל קיצוצי המס, ואיך מרבית העם "קונה" את ההסברים
שהנה עוד מעט, עוד מעטגם הוא יקבל איזה עצם,
אחח איזה קשר בין ידע לכוח ובין חוסר ידע למצב הקיים.
מדוע כתבה כזו תמיד תסתתר בדפים האחוריים ובמקום זה אני אקבל כתבת שכר על בקהאם אהובתו ?!
הנה הכתבה:
" ישראל לא זוכה להרבה שיאי עולם, אבל ב-2004 יש לה סיכוי מצוין לעלות לצמרת המפוקפקת של טבלת האבטלה במדינות המפותחות עם אבטלה של כ-11.3 אחוזים. בכך נשאיר מאחור אפילו את ספרד שהובילה (עם בלגיה) עד כה את מצעד האבטלה.
למרות השיפור הניכר בתחזית הצמיחה, בפעילות הכלכלית במשק והיציאה מהמיתון, מספר המובטלים בישראל יגדל ב-2004 בכ-20 אלף איש, ויגיע בסוף השנה לשיא של 305 אלף. כך משוכנעים מומחים בממשלה.
שיעור האבטלה בישראל יגיע בסוף השנה ל-11.3 אחוזים – הגבוה ביותר מבין המדינות המפותחות בעולם. ואיך המצב בחו"ל? האבטלה בארצות-הברית עומדת כיום על פחות מחצי מאשר בישראל: 5.6 אחוזים בלבד, וגם בבריטניה וביפן המצב סביר: 4.8 וחמישה אחוזים בהתאמה. באירופה המספרים קשים יותר: שיעור האבטלה הממוצע של המדינות באיחוד האירופי מגיע ל-8.8 אחוזים. 8.4 אחוזים באיטליה, 9.6 בצרפת, 10.3 בגרמניה ו-11.2 בספרד.
אחת הבעיות המרכזיות בהתמודדות עם "תחזיות כלכליות" היא המדדים השונים שמחושבים בדרכים מיסתוריות, אבל נחשבים מקודשים כאילו עליהם עומד העולם. לכן עליי לקרוא: יש כלכלן באולם? אולי מישהו שעבר בחוג לכלכלה או בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה יוכל להסביר איך מחשבים את התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג)? צמיחה, עד כמה שהבנתי היא שינוי בשיעור התוצר הלאומי הגולמי, אבל איך מחשבים את אותו "תוצר" ומאיפה אוספים את הנתונים על-אודותיו?
לאיציק,
זה שהאוצר ואחרים משתמשים במלים מקובלות כמו "צמיחה" כדי להסתיר את העוולות הרבות שהם עושים ורוצים להמשיך ולעשות, לא אומר שאנחנו צריכים להדחף להתנגדות לאותן מלים.
כמו שזה שהרבה מדי ישראלים משתמשים במילה "שלום" כדי לעשות את ההפך מזה – לא אומר שאני אתנגד לשלום.
צמיחה יכולה להוות בסיס שנותן יותר סיכוי לצמצם פערים ומעלה אתרמת החיים של כולם (ולא רק את הממוצע), אבל כמו כל תנאי שמאפשר משהו – זה לא אומר שכל צמיחה תהיה טובה, זה תלוי במה ביביהו ושות' רוצים לעשות ובזה אין לנו שום ספקות: הם רוצים חברת פערים גדולים, כשההשגיות היא המבחן היחיד למהותו של האדם, חברה שבה השנאות רבות (מתוך הכעסים והמצוקה) וקל לשסות בה אחד בשני (קודם כל בערבים).
כדי להשיג זאת הם רוצים "להגמיש את שוק העבודה" – כלומר להפוך יותר ויותר מאיתנו לפועלים זולים חסרי יכולת התמודות, ל"חסל מונופולים" כלומר להכנסי את כל המערכות לשוק שבו בעלי ההון ינצחו.
"לבטל את תרבות הקיצבאות" כלומר לחסל את מדינת הרווחה ועוד…ועוד… לא ארחיב כדי לא להלאות את כל הקוראים..
הענין שנתניהו ושות' משתמשים במושגים "חיוביים" כמו צמיחה אינה צריכה להפתיע – כי ככה זה פוליטיקה, העובדה היא שבכל מעשיו אלו הוא לא עשה שום צמיחה!!!
מה שנתניהו עשה מ1996 – זה מ י ת ו ן.
המיתון שנתניהו דוחף אליו בכל כוחו מזה 8 שנים (ולא צריך להתבלבל, אמנם הוא בתפקידי המפתח לענין הכלכלי רק 5 שנים מה 8,אך זה הספיק כדי לשים אותנו ב8 שנות מיתון נוראיות) הוא שמאפשר לו – יותר מדברים אחרים – לפגוע גם במדינת הרווחה, לפגוע עוד ועוד בכח המאורגן של העבדוה וכו'.
אם היתה צמיחה, יש להניח שליותר אנשים היה יותר כח להתנגד.
כלומר, מדיניות מרושעת כמו של נתניהו, תמיד יש מי שרוצה לעשות, וכך גם מדיניות הפוכה…
אך כאשר יש צמיחה וביקוש לעובדים, יש יותר כח לעמוד על שלך וזו אחת הסיבות שצמיחה נותנת יותר סיכוי לצמצום פערים.
לא רוצה להלאות ולהרחיב כאן על הקשר בין צמיחה לצמצום פערים, אפשר בהזדמנות אחרת, אבל: חשוב לי בעיקר להדגיש שלא ניפול למלכודת שאם האוצר אומר צמיחה אז אנחנו נגיד נגד.
עדיף לומר:
א. נראה אותכם, 8 שנים אומרים לנו שתכף יש צמיחה… בינתיים הבאתם רק נזקים.
ב. גם כשתהיה צמיחה, לא ניתן לכם להמשיך להרוס את האנשים והחברה בחסותה.
חג שמח