מילקוט הכזבים של "הקוסם"

יוסי דהאן

 החוקר אלון אטקין מ"מרכז אדוה" חושף היום עוד אחד משקריו של שר האוצר. הנה חלק מניתוח התפלגות תשלומי המיסים לפי עשירונים:

"שר האוצר בנימין נתניהו טוען כי "10% מתושבי ישראל משלמים 90% מהמסים" (הארץ, 18.3.03; ושוב במסיבת עיתונאים ב-4.4.04). טענה זו משמשת אותו ורבים אחרים, כדי להצדיק את הורדת המס על עבודה, ובעיקר כדי להצדיק את העובדה שהורדת המס בעקבות המלצות ועדת רבינוביץ` היטיבה בעיקר עם בעלי שכר גבוה. אלא שהטענה אינה נכונה, ולא ברור על מה היא מתבססת.

מסמך זה בא לאמוד את התפלגות תשלומי המסים (ותשלומים נוספים של הציבור) לפי עשירונים. האמידה כוללת את כל התשלומים שניתן ליחסם למשקי הבית – תשלומים ישירים ותשלומים עקיפים.

הנתונים במסמך זה מתייחסים לשנת 2001.

הממצאים העיקריים
  1. המסים הישירים, המוטלים על הכנסה מעבודה, משולמים ברובם על ידי שלושת העשירונים הגבוהים. המסים העקיפים, המוטלים ברובם על תצרוכת, משולמים על ידי כל העשירונים, ברמה זו או אחרת.
  2. כאשר מחברים את כל המסים, ישירים ועקיפים כאחד, עולה כי בשנת 2001, העשירון העליון שילם כ-47% מכלל המסים, העשירון התשיעי שילם כ-17% והעשירון השמיני כ-10%. שאר המסים שולמו על ידי כלל האוכלוסייה.
  3. העשירונים התחתונים משלמים בעיקר מסים עקיפים.
  4. בעשירון העליון, כ-88% מהמסים הנגבים הם מסים ישירים ורק כ-12% הם מסים עקיפים. בעשירון השביעי החלוקה בין מסים ישירים למסים עקיפים היא כמעט מאוזנת: מחצית למסים ישירים ומחצית למסים עקיפים. בעשירון התחתון, למעלה מ-90% מהתשלומים הם למסים עקיפים; זאת, מכיוון שעשירון זה כמעט שאינו משלם מס הכנסה, ומרבית תשלומיו למסים ישירים הם לביטוח לאומי ומס בריאות.
  5. העשירון העליון שילם ב-2001 כ-47% מכלל המסים שנגבו מהציבור; אם נוסיף על כך את המסים שלא ניתחנו, מפאת מחסור בנתונים, יגדל חלקו של העשירון העליון, בהערכה סבירה, לכ-50% מכלל המסים. זהו שיעור גבוה – אך נמוך באופן משמעותי מן הנתונים שבהם נקב שר האוצר."

לקריאת המסמך של אלון אטקין בשלמותו  לחצו כאן

כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. משה

    שר האוצר טוען תמיד שהחלשים חיים על גבם של העשירים. הם לא משלמים מיסים, הם לא עובדים או עובדים במשרה חלקית, לכן עול הישלומים נופל על שכבה קטנה יחסית. המסמך של אלון אטקין ושל אחרים שעסקו בנושא ולאור המשכורות האסטרונומיות הניתנות בישראל לקומץ קטן של אנשים, קשה להבין על מה מלין שר האוצר. כאשר אדם אחד מקבל משכורת שנתית של 3 מליון שקל מכספי הציבור מדוע שלא ישלם מיסים גבוהים. לאור המסמך של אטקין הוא אף משלם הרבה פחות ממה שחשבנו לפני כן. המשכורות האסטרונומיות בישראל הן שערוריה בפני עצמה והתבטאויות שר האוצר כלפי החלשים הן שערוריה אחרת. תפסיק להתטפל בחלשים שלם משכורות הוגנות ותקבל גם מהם מיסים, אדוני שר האוצר!!!

  2. דני זמיר

    לנתניהו יש דרך והשקפת עולם, שנולדו וטופחו ישירות בבתי צמיחה וחממות של דרוויניזם חברתי. המבחן של השקפות עולם אלו לא צריך לנבוע מתוצאתן בטווח הקצר, ולמען האמת (שאולי תרגיז מישהם) היא לדעתי לא צריכה להבחן על בסיס תוצאות בכלל. תפיסות כלכליות חברתיות צריכות להיות מושתתות על ערכים גם אם בחשבון הכולל הן עשויות להביא לתוצאה פחות טובה. לכן, גם אם יתברר (בניגוד למה שידוע לי) שפערי שכר מגדילים את הצמיחה, עדיין הייתי חושב שהדארויניזם החברתי הוא פסול מכל וכל, בגלל שהערכים החברתיים הבסיסיים שאני מאמין בהם גורסים שחברה ראויה צריכה להתבסס על סולידריות, מניעת ניצול והוגנות.
    על אחת כמה וכמה שהמציאות מביאה למיטב ידיעתי למיתאם הפוך שבו הגברת השוויון היחסי בחלוקת המשאבים והשכר מגדילה את הצמיחה….
    התעלול של נתניהו לא מפתיע. כשמה שחשוב הוא המטרה, מה זה משנה מה עושים בדרך אליה (משקרים, גורמים לאנשים להרגיש כשלון, משסים אותם זה בזה – ראו אשכולות ההתייחסות ל" טאוב" למשל), וכך חוזרים לתחילת תגובה זו באופן מעגלי ולא מפתיע, חזרה לנקודת ההכרעה: האם אנחנו מתווכחים איזו חברה אנחנו רוצים לקיים כאן, או שאנחנו מתווכחים איך משיגים את התוצאה הכי טובה בעיני מי שאני חפץ ביקרו (למשל קרן המטבע העולמית).
    יאללא הפועל ירושלים – מלחמה!

  3. רן רביב

    השאלה המרכזית העומדת בפנינו עם כל פרסום כזה היא איך הופכים אותו לחלק מהשיח הציבורי בישראל. [בפנינו- בפני השותפים בתפיסות הסוציאל דמוקרטיות של מקימי האתר]. הבעיה החמורה היא לא, שהרוב מאמינים לנתניהו, אלא שהרוב משוכנע שאין בכלל ויכוח. בנוגע לויכוח הסוער על דבריו של טאוב המתנהל באתר מזה כמה ימים, אני חושב שהוא, חשוב ככל שיהיה, מסיט את עיקר דיון לשלאות שאינן תוקפות את הטוטאליטריות כלכלית השלטת בישראל בעשורים האחרונים.

  4. פחזנית

    אני מצטרפת לדני זמיר ולרן רביב. הבה נניח לזמן מה למאמרו של טאוב, ולענן האבק שהתרומם בעקבותיו, ונשוב לטפל בסכנות העיקריות – הכיבוש, ועושק אזרחי המדינה.
    הערה: דני זמיר צודק בהציגו את המשוואה שוויון=פריון (צמיחה), כך לפחות סבורים חוקרי מכון ון-ליר. מחקרם (פרטים בסוף) בדק את רמת השוויון בשנה מסויימת ב-70 מדינות, עקב אחר הצמיחה הכלכלית ב-20 השנים שאחריה, ומצא מתאם מרשים בין השוויון של היום והצמיחה ב-20 השנים הבאות.

    * "האם שוויון מפריע לצמיחה", שנת 2000, מאת שמואל שי, מומי דהן, איל דביר ונטליה מירוניצ'ב.