קווים לדמותו של קפיטליסט ישראלי

אין לי מושג איך לכתוב את זה קצר ולעניין. מקווה שלא יצא ארוך, ומקווה שמישהו יענה לי.
מצד אחד, די ברור לי שלא ייתכן מצב בו איש אחד למשל צובר הון ששולט במדינה שלמה, שקונה שטחים נרחבים והורס אותם במדינות אחרות, שמעדיף לייצר כלי נשק על פני אוכל. שיש לו הרבה יותר ממה שהוא צריך גם כדי לחיות את החיים הכי מפנקים. כשמדובר במפעל לייצור טילים למשל, אז ברור לי שאין הצדקה. אבל אין clear cut.
גם לפני המון המון שנים היו אנשים שנשארו מאחור. שהיו פחות מוכשרים לתקופה בה חיו. וייתכן שגם אז הם מתו מרעב.
ואז אני מגיעה ל "מצד שני". ההתקפה על בעלי ההון היא כה גדולה (ואת זה אני דווקא מבינה!), ומהאדם הקטן מבקשים לתרום ולתרום, עד שמי שנמצא באמצע כבר מרגיש רע אם הוא הצליח לגמור את החודש בלי מינוס ואפילו קנה אופניים חדשים.
אם אני מוכשרת, ויצרנית, למה הקפיטליזם גורם לי לחשוב שאני חלק ממנו ?
כשברור לי שביני לבין מחזיק המניות העיקרי במקדונלד'ס אין ולו חצי דבר ?
אני מקווה שתבינו מהטקסט המבולבל הזה מה מפריע לי. יש לי עוד הרבה מה לכתוב אבל זה נראה לי נובע מאותה נקודה.

תודה.

עכשו אני יותר מבולבלת.
מה, איך.
אדם עובד. רוצה להנות. ואז זה מגיע לנקודות שבהן הוא לא יודע מתי זה טוב לו ומתי הוא משרת גורמים שלמעשה פועלים להזיק לו.
מן ערבוייה של איך פרום, עם איין ראנד. בלגן.