"מי אתה מרדכי ואנונו?"

יוסי דהאן

אתמול צפיתי בסרטו המרתק של ניסים מוסק "מי אתה מרדכי ואנונו?", מוסק, בתחקיר מדוקדק ומעקב ארוך שנים, מתחקה אחר מסלול חייו של ואנונו מעליית המשפחה ממרוקו לארץ ועד היום. אין תשובה לשאלה "מי אתה מרדכי ואנונו?", מי האיש? מה הניע אותו בחייו? מדוע חשף את "סודות הגרעין" של ישראל? הסרט מציג את דמותו המורכבת והחידתית של ואנונו  ובמאי הסרט פורש בפני הצופים אפשרויות מעניינות שונות.

מה שעולה בברור מן הסרט זו תחושת הנקם של הממסד כלפי מעשיו של ואנונו – במושג "ממסד" הכוונה, בין היתר, למערכת המשפט, לזרועות הביטחון הגלויות והחשאיות והתקשורת הישראלית. תקשורת שמן הראוי שהתנהגותה, כזרוע תעמולה מתמסרת מרצון של הממסד הביטחוני, תיחרט כאות קלון על מצחם של הדן המרגליתים והאברמוביצ`ים,  שזוכים להיות מוצגים בסרט במלוא עליבותם העיתונאית.

מערכת הביטחון על כל זרועותיה, התביעה המשפטית והשופטים, החליטו שעונשו של מרדכי ואנונו יהיה איבוד שפיותו שיוביל לבסוף אולי להתאבדותו, אין דרך אחרת להסביר כליאה אכזרית ובלתי אנושית של אדם למשך 18 שנים, מתוכן 12 שנים בבידוד מוחלט. הפרוייקט הביטחוני- המשפטי הזה לא צלח, בעוד שבוע אמור מרדכי ואנונו להשתחרר מכלאו.

האיש הרע בסרט הוא שמעון פרס, "אבי פצצת האטום הישראלית" ומי שכיהן כראש ממשלת הרוטציה בעת חטיפתו האלימה של וענונו מאיטליה. כמה אירוני ומפלצתי,  שמעון פרס – האיש שרצה לחסל את מרדכי ואנונו –  הגיבור המרוקאי משכונה ד` בבאר שבע,  זכה בתחילת השבוע לתואר "יקיר העדה המרוקאית" מארגון בשם "הפדרציה של יוצאי מרוקו", ארגון שגולת הכותרת של פעילותו רבת השנים היא אירוח פוליטיקאים לגלגול מופלטות בחגיגות המימונה. 

מרדכי ואנונו נחשב לגיבור עבור רבים בעולם, בארצות הברית, אוסטרליה, נורבגיה ומדינות אחרות, ארגונים, סופרים ואנשי רוח הפכו אותו לגיבור המאבק בנשק הגרעיני. ארגונים ואנשים אלו נאבקו למען שחרורו במשך כל שנות מאסרו.  לאחר הקרנת הסרט הקריא גדעון ספירו, הלוחם הבלתי נלאה מ"הועד למען שחרור מרדכי וענונו ולמען מזרח תיכון חופשי מנשק גרעיני, ביולוגי וכימי", מברק תמיכה בואנונו ששלחה לקראת הקרנת הסרט, הסופרת ההודית הפעילה במאבק נגד תוצאות הגלובליזציה הכלכלית – ארונדטי רוי.

מאיר ואנונו, אחיו של מרדכי, שהקריב את חירותו במאבק למען אחיו ונרדף על ידי שלטונות הביטחון הישראליים, ציין בדיון שהתקיים לאחר הקרנת הסרט, כי ניתן להסכים או להתנגד למדיניות הגרעין של ישראל, אבל במדינה דמוקרטית אין זכות למנוע דיון ציבורי בשאלה מרכזית בעלת השלכות קיומיות, ביטחוניות, חברתיות, כלכליות, בריאותיות וסביבתיות כמדיניות הגרעין. בישראל זה אפשרי. מרדכי ואנונו ניסה, בין היתר, לעשות מהלך אזרחי ודמוקרטי אמיץ – לפתוח את הדיון הישראלי והעולמי בשאלת מדיניות הגרעין של ישראל ועל כך הוא שילם מחיר כבד.

הסרט החשוב והמעניין הזה יוקרן בשבת הקרובה בשעה 21:00 בערוץ 8.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אדם קלין אורון

    אני מתנצל שהתגובה הראשונה שלי באתר החיוני והמרתק הזה היא דווקא ביקורתית, אבל בכל זאת, וללא שראיתי את הסרט:
    הטענות כנגד ה"טיפול" שקיבל ואנונו לגיטימיות, העיסוק בדיון לגבי הנשק הגרעיני בישראל מקובל, אך מדוע לערבב את היותו של ואנונו מרוקאי? האם ההאשמה המרומזת שפרס רדף את ואנונו בגלל עדתיותו היא באמת במקום? והאם חגיגות המימונה – על כל האבסורד נוטף-הסוכר שבהן – לא תרמו בכל זאת ללגיטימיות של המרוקאים בספירה הציבורית? ויתרה מכך – האם שתי טענות אלו בכלל קשורות לנושא המרכזי?

    במלים אחרות, וכיוון שנראה לי שואנונו נרדף כיוון שהעז לערער על הנרטיב המיליטריסטי השלט בארץ, ולא כיוון שהוא שחום-עור, הטענות בנושא וההשתלחות (הלא רלוונטית, גם אם מוצדקת) בפדרציה רק מחלישות את הטענות האחרות הנזכרות.

  2. מרקו מרציאנו

    האם תודעה חברתית- ואפילו מזרחית יכולה ללכת בד בבד עם התנגדות מוסרית ואזרחית למעשיו של וענונו, או שמא יש התנגשות? ארשה לעצמי גם להציע תשובה. לדעתי תודעה חברתית, התנגדות למדיניות הכלכלית הדרווינסטית של הממשלה הנוכחית ומאבק לשוייון- אלה אינם חיבים להתלוות לעמדות המערערות את ביטחון המדינה, או לעמדות התומכות בשלום עם השפלשתינים בכל מחיר. כללי המשחק במזרח התיכון, אם כל הצער, לא מאפשרות פרקטיקות הומניות להשקטת המצפון.