סתם יום של חול (2)

איציק ספורטא

מדינת ישראל הידועה בציבור כדמוקרטיה מתגלה לאחרונה כגן עדן למיוחסים. יש לנו ראש ממשלה שיש כנגדו טיוטת כתב אישום בנושאים חמורים, ופתאום כדי להעמידו לדין צריך הוכחות מ"פלדה". בכך כמובן יש עירוב תחומים בין התביעה הכללית למערכת השופטת. לא די שמיוחסים זוכים לשימועים שבהם פרקליטיהם המכובדים זוכים לאוזן קשבת אצל היועץ המשפטי, צריך גם איזו הוכחה מזן מיוחד כדי להעמידם לדין. ביום ראשון פרסם השופט העליון לשעבר זמיר מאמר בנושא. בינתיים לא רק מיוחסים זוכים גם לבניהם מעמד מיוחד, ראו מקרה גלעד שרון, היוצא ובא בבתי המשפט בלי לקיים את הצווים שניתנו כבר יותר מפעם אחת. אסור גם לחפש בביתו של אותו גלעד כיון שזה גם ביתו של ראש הממשלה. לראש הממשלה יש לפחות שלושה בתים, הרשמי בירושלים שנראה מיום ליום כמו מבצר בלב העיר, החווה בת אלפי הדונמים בדרום, ועוד ביית  בירושלים המזרחית שבו ביקר איזה פעמיים בעשור האחרון. הוצאות הביטחון לחווה נעמדים בשמונה מליון שקל, ממש גרושים לעומת המיליונים המסתובבים בחשבונות הבנק של בן שלי מוצלח גלעד. לא רק שאנו משלמים על כך מערכת האכיפה אינה יכולה לפעול שם.

המקובל אבו-חצירא גם הוא זכה ליחס מיוחד כאשר נחתם איתו הסכם פשרה על ידי רשויות המס, במקום תשלום של 100 מליון שקל הוא נתבע כעת לשלם עשרים מליון שמתוכם חמישה מליון יתרמו.  זאת לדעת כאשר מישהו תורם בחלק מהמקרים התרומה האמיתית היא חצי מהתרומה בפועל כיון שעל תרומות אין משלמים מס, כך שמי שתרם מליון שקל תרם בעצם חצי מליון והציבור תרם את החצי השני.  מה זה בינינו 80 מליון שקל, אנחנו מבזבזים את זה על גרעינים בסוף השבוע.

מספנות ישראל החברה הכושלת שהופרטה מתגלה פתאום כמכרה זהב. נמכרה ב-42 מליון שקל וכעת היא מונפקת בשווי של 400 מליון. למאות מיליונים יש נטייה טבעית להתגלות לאחר שהחברה מופרטת כל עוד היא בידי הממשלה היא  שווה כלום יומיים לאחר שהועברה לידי מנועי הצמיחה היא הופכת למשהו אחר.

גילוי, כדי להגיע לרמת חינוך כמו בפינלנד, הראשונה בעולם צריך להשקיע כסף. שם משקיעים 5000 דולר בתלמיד וכאן רק 2000. מזה שנים כל מיני מומחים בעיני עצמם טוענים את הטענה המופרכת שכסף זו לא הבעיה, ובישראל אנו משקיעים יותר מבכל מדינות העולם. והנה פתאום מגלה אברהם טל  שכדי לייצור מערכת חינוך שוויונית וטובה צריך גם כסף. חשוב להזכיר זאת בעיקר לנוכח מבול הדו"חות המנסים להציל את מערכת החינוך בישראל, בעיקר הדו"ח העתידי של וועדת דוברת שמונתה על ידי שרת החינוך וכמעט בוודאות לא יציע להכפיל את תקציב החינוך.

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. tush

    אם מישהו תורם מליון שקל, הרי שהוא מקטין את ההון שלו במליון שקל.
    אם הוא לא היה תורם אותם הוא היה נניח משלם מס ונשאר לצורך העניין עם חצי מליון – לא?
    לא ברור לי כיצד הוא מרוויח מהתרומה.
    מצד שני – אם הוא מוציא מליון שקל שהולכים למטרה ציבורית,הרי שאותו חצי מליון שהוא לא משלם כמס , מגיע ל"יעדו" בצורת התרומה ולכן אני לא מבין מדוע הציבור הוא זה שמשלם.

  2. אודי

    מהקישור במושא המספנות משתמע שעברו כמעט 10 שנים מאז ההפרטה של המספנות,וניתן להבין שהחברה שיפרה מאז את התוצאות העסקיות שלה.האם זה לא נדבך לגטימי בעליית שווי מניותיה?

  3. איציק ספורטא

    אכן מי שתורם מאבד מהונו את מחצית הסכום, כיון שהחצי השני אינו שייך לו אלא למדינה. אם כך האדם תורם בפועל חצי מן הסכום. זו העובדה, השאלה כיצד מסתכלים על כך. נניח שמישהו תורם להקמת פסל הייתי רוצה שיכתב שחצי מהסכום נתרם על ידי האדם עצמו והחצי השני על ידי הציבור בישראל. בעת שמקצצים מיליארדים מהתקציב לנושאים חשובים טוב לדעת זאת. בכלל אפשר לפתח את הדיון גם בבדיקה למי ומה תורמים? כמה זה חשוב לחברה? האם אי אפשר למצוא שימושים אחרים לאותו חצי ששיך לציבור? וכו'.

    מספנות ישראל כמו הרבה חברות ממשלתיות אחרות שעוברות לידי אנשי עסקים נמכרה בנזיד עדשים, לא בגלל מה שהיא אלא כיון שחשוב להפריט כי הממשלה לא יודעת לנהל. כיון שכך יש נסיון להעביר בעלות על החברות האלה כמעט בכל מחיר. כעת מנסים למכור באותה דרך את בנק דיסקונט ובנק לאומי. כיון שחברות אלה שייכות לאזרחים היה טוב אם היו מלווים את האידאולוגיה המפריטה בחלוקה של המניות לאזרחים במקום למכור אותם בזול לאנשים שתוך זמן לא רב הופכים אותם למוצלחות ואז נשמעת הטענה, מה אתה רוצה הם השביחו את החברה? כן אבל הם גם קיבלו רשיון לפתוח נמל כדי להיאבק בעובדי הנמלים. והם גם קיבלו קרקעות שלא נלקחו בחשבון בעת המכירה, ועוד.

  4. פחזנית

    אברהם טל נמנה על משרתי המדיניות ה"סוציאלית" של האוצר. הוא נוהג לכתוב בארסיות על הצורך ב"רפורמה וייעול", על עוצמתם המופקרת של ועדי העובדים, על המובטלים המדומים, ועל חשיבותו של החמצן (בנקים) לבריאות האדם.
    והנה, קרא ידידנו בניו-יורק-טיימס אודות הצלחות מערכת החינוך בפינלנד, וגילה שתלמיד פיני "עולה" פי 2.5 מתלמיד ישראלי, בניגוד מוחלט לשקרי האוצר לאמור: "הוצאות המדינה לחינוך גבוהות בהרבה מהמקובל בעולם". סתירה זו, שבכוחה לבלבל כל קורא נבון, הביאה את אברהם טל לסיכום הבא: "כדי להגיע להישגים פיניים בחינוך אכן דרושים רפורמה וייעול, אך בלי תקציבים זה לא ילך". פירוש רש"י לדבריו: העובדות לא יגרמו לי לחדול מקריאתי הנצחית לרפורמה וייעול (כלומר פיטורים), אך יתכן ש…כדאי לתקצב את הנושא כראוי.
    רשימה זו של טל ב"הארץ" הזכירה לי את גראוצ'ו מארכס שאמר פעם למישהו: "אלה הם עקרונותי. לא מוצא-חן בעיניך? יש לי גם אחרים".