אדם שץ, העורך הספרותי של המגזין "The Nation" ועורך הספר "Prophets outcast: A century of dissident Jewish writing about Israel and Zionism", ספר הכולל מאמרים ביקורתיים של ציוניים ואנטי ציוניים על ישראל, מסביר מדוע להיות יהודי משמעותו לאמץ את האידיאליים המוסריים של הנביאים, את הערכים הקוסמופוליטיים של ההשכלה המחייבים לבקר את ישראל כמדינה שהיא ההיפוך הגמור מזה. ואולי, מהרהר שץ, צודק גיבורו של פיליפ רות בספר "Operation Shylock", כל העסק הזה של החזון הציוני לא הוביל לשום מקום.
בחוברת החדשה של "Philosophers` Magazine", סר ברנרד קריק שעמד בראש ועדה ממלכתית בבריטניה ליצירת תכנית לימודים לאזרחות (מעין ועדת קרמניצר עליה השלום, שמסקנותיה טמונות עמוק במרתפי משרד החינוך) משרטט את תכנית הלימודים לאזרחות העתידית הבריטית. המלצות ועדת קריק קובעות כי חינוך לאזרחות צריך לכלול חינוך לאחריות חברתית ומוסרית, מעורבות קהילתית ואוריינות פוליטית. לא פטריוטיזם ולא מורשת בריטית. רק ידע, כישורים וערכים הנחוצים לאזרח בחברה דמוקרטית.
Debra Satz and Rob Reich שני מרצים לפילוסופיה באוניברסיטת סטנפורד מספרים במאמר מעניין ב"Dissent" על פרוייקט לימודי מיוחד שלהם. מזה שלש שנים הם מלמדים נשים מכורות לסמים, אסירות לשעבר הנמצאות בתכנית גמילה ושיקום, לימודים הומניים. טקסטים על צדק חברתי של אפלטון, קאנט מיל ואחרים. הם מספרים על התובנות הייחודיות של אוכלוסיית הסטודנטיות הללו לטקסטים הנלמדים, תובנות שאינן עולות מאוכלוסיית האליטה הסטודנטיאלית של סטנפורד. הם גם מסבירים את חשיבותם של לימודים הומניים.
Trevor Phillips יושב ראש הועדה הבריטית לשוויון גזעי, אמר לפני שבוע כי בריטניה צריכה לשים קץ לרב תרבותיות, רב תרבותיות יוצרת פרוד, הגיע הזמן לאמץ "ערכים בריטיים" (מעין גרסת גדי טאוב מעודנת). נוכח "המלחמה בטרור" והשפעותיה על האוכלוסייה המוסלמית בבריטניה והויכוח הסוער על הגירה המתקיים בימים אלה בבריטניה, האמירה של פיליפס עוררה סערה, השבועון "Observer" שאל אזרחיות ואזרחים בריטים מה דעתם על רב תרבותיות.
לאחר שאדם שץ מונה את כל הרעות החולות של ישראל, אותם "הרווחנו" ביושר יש להודות, הוא שואל לגבי הפלסטינים:
But haven't the Palestinians committed vile acts of terror? Do they not share some of the blame for the current impasse? Have they not been terribly misled?
The answer to all these questions is yes. Since their expulsion and dispersion in 1948, the Palestinians have suffered a terrible ordeal and, much like the Jews, they have been in many ways hardened, not ennobled, by the experience.
ואני שואל ברצינות האם בדיוק זה היה "החל משנת 48"? האם לחוסר הנכונות של הפלסטינים להידבר עם הישוב היהודי יש רקע קודם ל48? ואם כן מהו? להיתלות בנקודת זמן גורלית, ללא בדיקת הרקע שקדם לה, ולהציע פיתרון פרגרפי, ניראה לי חובבני.