מי לחיים ומי למוות

יוסי דהאן

קשה למצוא מקרים נוספים, אולי להוציא את חילוץ בני הערובה מאנטבה, בו היה קונצנזוס לאומי תקשורתי רחב כל כך לפעולה צבאית ישראלית. הפרשנים הצבאיים נשמעים הבוקר כמו הקהל המוטרף של "מכבי" באיצטדיון יד אליהו בשבוע שעבר.

מבקר הטלוויזיה של "מעריב" חנוך דאום מסכם את רוח הקונצנזוס הצבאי-פוליטי הזה, מגדיר את הקריטריון המדוייק לחיסולים אישיים ומוסיף מספר מילות הרגעה לקראת יום העצמאות של מדינת ישראל:

"השאלה מה גורר מה, חיסול גורר פיגוע או פיגוע גורר חיסול, היא שאלה בלתי פתירה אבל בעיקר בלתי רלוונטית: אנשים כמו רנטיסי ואחמד יאסין צריכים למות משום שהם רעים ליהודים, ולא פחות מכך, רעים לפלשתינים. כדי שקולם של מנהיגים פלשתינים מתונים כדוגמת סרי נוסייבה יישמע, קולם של מרצחים כרנטיסי חייב לידום. כדי שמישהו יוכל להתייחס לפלשתינים כאזרחים הראויים למדינה, ההנהגה הרצחנית של החמאס חייבת לחפף את עצמה מכאן לעולמי עולמים. ולכל מי שחושש כעת מפני התגובה הנוראה צריך לומר: פיקחו עיניים, היו זהירים, ובעזרת השם וכוחות הביטחון, כשם שאת הפסח עברנו בשלום למרות חיסולו של יאסין, כך גם את יום העצמאות נעבור בשלום, למרות חיסולו של רנטיסי". 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. ד"ר יחיעם שורק, מכללות בית ברל וסמינר הקיבוצים

    עמנו, המה-זה-ליברלי/הומניטרי/סובלני …, מגלה חדשות לבקרים, מקדמת התנ"ך ועד הפלמ"ח ועד …, את האתנוצנטריות סביב הצימאון לדם. מעמלק ועד המן ומני אז ועד עתה, בליווית טקסי וודו פיזיים ווירטואליים, מתגלה אותו צימאון לדם היריב-האויב. באיזו קלות מרוטבת עסיס דיוניסיי אנו מדביקים את הכינוי "בן מוות" למאן דהוא. בטוחים שעם חיסולו-רציחתו יקומו תחתיו אחרים, שגם אותם נרצח, גם את יורשיהם ואת בני יורשיהם (ומי בכלל מתייחסת לפתפת"ת: פיגוע-תגובה-פיגוע-תגובה וחוזר חלילה). ל"ג בעומר מתקרב, ואבוי לנו, מתמעטות בובות הוודו אותן נשרוף בטקסיות כוריאוגרפית שבטית-פרימיטיבית. עם סגולה.

  2. מנשה

    ורק האזרח הקטן, שנוהג להתנייד ממקום למקום באמצעות האוטובוס, כי אין לו כסף או מקום חניה שמור, יסבול. הוא זה שיפחד מכל עולה לאוטובוס, ואפילו יפתח עמו בשיחה כדי לעמוד על מבטאו. "האחרים", האחרים ימשיכו לסוע במכוניותיהם המהודרות והמאובטחות… הם לא מגיעים לשוק או למקומות הומי אדם

  3. א.נ

    להוכיח שעמנו צמא דם כבר מתקופת התנ"ך, ולשם כך לגיים שלל דימויים מתרבויות אחרות: בכחוס, דיוניסוס ווודו? דומה שהשנאה העצמית כבר העבירה חלק מאיתנו על דעתו. באתר זה כבר הייתה הפניה לדבריו של אדם שץ, שהמליץ על מוסר הנביאים כמודל מכונן לעם היהודי. פשענו וחטאנו, אבל למה צריך לשפוט את אבותינו? מה אלפיים שנים אינן מספיקות כדי להבין שזה קצת אנכרוניסטי לייחס להם צימאון דם?

  4. תוכי ושמו מוקי

    (ל"ת)