רציתי לשתף את קוראי ה"עוקץ" בחוויה חינוכית טראומתית שעברתי אתמול ביום עיון שנערך לסיכום ארבע שנים לפעילות "הפרוייקט ההוליסטי", בכמה שכונות בירושלים. את הפרוייקט ההוליסטי מריצה "החברה הירושלמית למרכזים ומנהלים קהילתיים בירושלים", יחד עם "הקרן לירושלים" (בעבר השתתף גם המיליונר ואיש המחשבים ניר ברקת שפרש משום שרץ לבחירות לראשות העירייה). בכנס השתתפו ועדות חינוך שכונתיות שאמורות לייצג את האינטרסים של שתושבים ומיוחד של תושבי השכונות שילדיהם נכשלים בבתי הספר.
הפרוייקט ההוליסטי העמיד בזמנו את המטרה של מיגור העוני. הדוברים בפנל דברו על הכנת הילדים לחיים, קרי, ניתן להסתפק גם בפחות מתעודת בגרות. "מי אמר שצריך רק תעודת בגרות. יש גם ערכים בחיים". וקראו לתושבי השכונות למלא את החלל שמותיר בית הספר. כשהגיע זמן הקהל להגיב אמרתי שמי שקורא ל"הכין את הילדים לחיים", בעצם דן אותם לחיים של מובטלים או של חוטבי עצים ושואבי מים שהרי היום גם מזכירה פשוטה צריכה לפחות בגרות אם לא תואר ראשון. שבירת מעגל העוני חייבת להתחיל בהשכלה. בקיצור כל המיליונים שמשקיע הפרוייקט הם זריית חול בעיניים. אם רוצים "דיאלוג" בין התושבים לבית הספר שיציידו את התושבים במומחים שיעזרו להם להיות ביקורתיים, אחרת לא מדובר בדיאלוג בין שווים.
החוויה הטראומטית הייתה לא רק מכך שחברת המתנ"סים הפכה בעצם למשת"פית של מערכת החינוך הדכאנית, לזה אולי אנחנו רגילים. (למרות שיש בחברת המתנ"סים פרוייקט "פל"א" שהוא דרך חינוך נכונה לדעתי, הפרוייקט הזה משום מה לא הופעל כאן). ואולי גם רגילים לזה שמארגני הפרוייקט ממשיכים בדרך של "יותר מאותו דבר". במקום ליצור "באסטה" נוספת עצמאית, מול הבאסטה של בית הספר, הם מצטרפים אליו, או מעבירים את האחריות לתושבים, במקום ללמד אותם איך לדרוש מבית הספר להיות אחראי על תפקידו לתת הזדמנות שווה באמת, לכל ילדי השכונות.
החוויה הקשה העיקרית הייתה שכמעט כל חברי ועדות החינוך שדיברו התנגדו לגישה שלי וביטאו הערצה לפרוייקט שהביא הרבה כסף לשכונות. עצוב לראות שבמקום ממנו צריכים לצמוח ביקורת ומאבק למען הילדים החלשים בלימודים, ממשיכה חברת המתנ"סים יחד עם בית הספר ויחד עם העירייה (מנח"י) להוביל את תושבי השכונות (עיר גנים, קטמון ח` ט`, שטרן, וכו`), אל דרך שממשיכה לדרדר את החלשים. ואח"כ מתפלאים שלמרות כל המיליונים שמושקעים בשכונות אלו, ממשיך לצמוח שם דור שלישי לעוני.
מיכה רחמן, עובד קהילתי בירושלים וחבר "הקשת הדמוקרטית המזרחית".
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
אני מכירה תנועה שנותנת "תרבות מזרחית"-אמהות, משפחה, הכנסת אורחים וכו…- תנועה "נהדרת" -ש"ס…. לאן יגיעו בוגרי "אל המעיין"? – הרי תנועה זו מנציחה את העוני, העליבות והבורות. רק תרבות לא מספיקה כדי לשבור את מעגל העוני וחוסר השיוויון. נקבל מקסימום : " עניים שמחים".
השכלה היא המפתח. אין צורך לזנוח את הצבע , התרבות והשמחה למען ההשכלה. ככל שיותר מזרחיים יהיו יותר משכילים, בעלי עמדה, משפיעים- כך יצאו יותר ממעגל העוני והאי-שיוויון.
ואם עוזרים- אז לעזור נכון. לתת לאלה שיכולים מילגות לימודים וקיום ברוחב לב- כך שיוכלו לפרנס עצמם בכבוד בעתיד. לתת תשתית נכונה של השכלה והתפתחות לילדי הגן. רק כך נוכל להגדיל את מעגל הזרחים המשכילים שחשים בנוח עם תרבותם ושוברים את מעגל העוני.
אז אל תספרו לי, מזרחית גאה ומשכילה, שמספיק שאהיה גאה בתרבותי. אני גאה עוד יותר כשאני רואה מזרחי ששבר את מעגל העוני, אדם משכיל שלמד באוניברסיטה, גר בשכונה טובה, ומפרנס את משפחתו בכבוד מבלי להזדקק לעזרה.