עמדת "הקשת" בעניין מרדכי ואנונו

יוסי דהאן

אתמול יום ו`  התקיימה ישיבת מועצת הקשת, (המועצה כוללת את כל חברות וחברי הקשת ולה כפופים שאר המוסדות) המועצה החליטה כי בנושאים בהם קיימת מחלוקת בין חברי הקשת, כגון נושא ואנונו,  עמדת התנועה תקבע על ידי המועצה ולא על ידי המזכירות או ועדת הדוברות.

כיוון שחברות וחברי המועצה יצאו להשתתף בהפגנה מול משרד הביטחון שמטרתה למחות על הכאתו הברוטלית של הבמאי דוד בן שיטרית על ידי מאבטחי משרד הבטחון, נדחה הדיון על עמדת הקשת למועד מאוחר יותר.

כפי שהדברים עומדים כעת, הקשת לא גיבשה עדיין עמדה רשמית בנושא ואנונו.

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. דודי מחלב

    מזכירות הקשת קיבלה את החלטתה בענין וענונו , נושא אידאולוגי לעילא, באופן שגוי. מזכירות הקשת היא הגוף המבצע, מועצת הקשת היא הגוף המוסמך להחלטות אידאולוגיות. קרתה פה תקלה, שיפוט שגוי של חברי המזכירות.
    כפי שכתב יוסי דהאן ענין וענונו יידון במועצת הקשת , ועד אז אנא הפסיקו להספיד את הקשת ולבשר על מותה המוקדם.
    גם בנושא זה יש חילוקי דעות, הקשת היא גוף פלוראליסטי ודמוקרטי והחלטה בענין וענונו תידון באורח דמוקרטי ובכובד ראש. ובכלל הפסיקו להדביק לקשת כל מיני עמדות שלא היו ולא נבראו, כמו למשל שהקשת בעד מדינה חילונית דמוקרטית, שקר גס עקרונות הקשת דוגלים בשתי מדינות. ובהזדמנות זאת , מהו המקור לעמדה שמביעם אנשים כמו פרופ' דוד אוחנה ואחרים כאילו הקשת רואה בכל היהודים המזרחים מה שקרוי יהודים ערבים, עוד שקר גס. מספר אנשים קטן מקרב חברי וחברות הקשת דוגל בעמדה זאת. ובכלל התפתחה כאן אופנה נלוזה להדביק לקשת כל מיני עמדות, בלי בדיקה של העובדות ובלי חשיבה ואחריות.

  2. יונתן לרנר

    בן דרור מעלה נושא חשוב מאד.

    הדיון איננו על וענונו אלא על הקשת המזרחית.

    האם הקשת מבקשת להיות ארגון הפועל לתיקון עוולות חברתיות בתחומים מוגדרים או שהיא מבקשת להיות ארגון פוליטי שמעוניין ליטול חלק בויכוח הציבורי ובתהליכי קבלת ההחלטות בכל נושא שיבחר לעצמו (מפלגה?)

    אני ממליץ מאד לאנשי הקשת לקיים את הברור הזה לפני שהם מקבלים החלטה בנושא וענונו, הגרעין או בכל נושא אחר.

    ממה שלמדתי בחודשים האחרונים מהאתר הזה, יש כאן אנשים שיש להם נטיה להביע דעה ולהשפיע בנושאים רבים מאד. אינני יודע מה תפקידם הרשמי בקשת אבל הם משפיעים מאד על מה שמתרחש כאן. לאנשים אלו יש נטיה לראות את הכל דרך המזרחיות כולל את ענין הגדר, הגרעין וכד'. לעניות דעתי, תופעה זו פוגעת בקשת כל עוד היא מבקשת להופיע כארגון הפועל לתיקון עוולות חברתיות – ראשית, מתעמעמת ההבנה של מטרות הקשת ושנית, ההדבקה של המזרחיות לכל נושא שהוא יוצרת סימני שאלה גם על הפעילות שהיא בליבה המרכזית של הקשת.

    לכן, מנקודת מבטי כמי שנחשף לקשת דרך האתר הזה, הברור בדבר תעודת הזהות של הקשת חיוני ביותר להמשך דרכה.

  3. איריס

    יונתן, שלום,
    ממה שכתבת אני מבינה שאתה רואה פעילות לתיקון עוולות חברתיות כפעילות לא פוליטית. פוליטיקה, להבנתי, היא מדיניות. למדינת ישראל יש מדיניות. בתחום החברתי, למשל, שאותו אתה רואה כלא-מדיני, איך אמורה הקשת להשפיע?
    או שאולי אתה מגדיר פוליטיקה באופן אחר? איך?
    בברכה
    איריס

  4. מירב אלוש לברון

    כמה הערות נוספות בהמשך לדבריו של חברי דודי מחלב ובהמשך לעדכון של יוסי דהאן וגם בהמשך לבן דרור ימיני:
    1. המזכירות טעתה כאשר החליטה לתת לאופיר עבו מנדט להוציא הודעה לעיתונות מטעם הקשת בנושא כה רגיש, מבלי שיתקיים דיון מקדים בעניין. המזכירות טעתה עוד יותר כשלא ביקשה לראות את ההודעה עצמה, בשל העובדה כי מדובר בנושא רגיש ושנוי במחלוקת בקשת. בהכירי את הנפשות הפועלות בה ברור לי כי היתה בזה טעות בשיפוט ו"התחלקות" בלבד אך יש להפיק ממנה לקחים.
    2. לדובר הקשת ישנה עצמאות וסמכות. הוא אינו מריונטה של גוף סמכותי אחר , אך מדובר בסמכות מוגבלת ומאוזנת בכל מיני סייגים, שלא הוקפדו לעניות דעתי במקרה הנדון.
    3. הפרסום בY-NET איננו מכת מוות לקשת אך הוא בוודאי לא הועיל לה במיוחד. ניסוחים כמו "הקשת מקדימה את המזרחים" שהושמעו למיטב זכרוני בתגובה לבן דרור על-ידי מתיתיהו שמואלוב הינם ניסוחים יהירים ופטרוניים משהו. כמי שחברה בשבע השנים האחרונות בקשת ונמנית ברוב הזמן עם פעיליה המרכזיים אני יכולה לומר שרוב חבריה וחברותיה לא רואים עצמם כ"בני האור" של הציבור המזרחי "החשוך" ( גם לא במקרה שמקבלים את העובדה שהמזרחים הם ימנים "חשוכים" כי הם תוצר של דיכוי וכו' וכו'). הפרסום לא הועיל לה משום שמתוך 210 התגובות שעליהן עברתי אחת אחת, היה רוב מוחלט של תגובות עויינות. רובן – באו ממזרחים, אשר רבים מהם העידו על עצמם כי נחשפו לקשת ולפועלה והפכו לאוהדים שלה. הקשת איננה מעוניינת באהדה זו לשם הגדלת כוחה האלקטורלי שכן כידוע איננה מפלגה פוליטית. אבל, וזהו, אבל גדול לדעתי, לאהדה הזו ישנה משמעות בכל הנוגע לטיפוחה של תודעה מעמדית ולחיזוקה של מחאה חברתית, שהקשת היא גורם מדרבן ומעורר שלה. זוהי הערה צדדית גם ליונתן לרנר ששאל איך מגדירה עצמה הקשת או משהו בדומה לזה(דרך אגב,אני תוהה כבר הרבה זמן – האם אתה אותו יונתן לרנר שהכרתי בפרוייקט התרחישים למדינת ישראל???)-
    4. הקשת הדמוקרטית המזרחית איננה נאבקת למען צדק חברתי כי זוהי ברירת מחדל שלה או בגלל שזהו הנושא שסביבו אין מחלוקת בקשת. הקשת , מה לעשות, רואה ברמיסת הזכויות החברתיות היומיומית ובדיכוי הכלכלי ובפריחתו המתמדת של הניאו-ליברליזם הכלכלי את הרעה החולה בחברה הישראלית. כמובן שפוליטיקת הזהויות שמאפיינת את החשיבה האינטלקטואלית של הקשת ושאלת הזהות, המהווה נקודת מוצא מרכזית לפועלה, מרכזיים ביותר בעיני חבריה. אך, המציאות מוכיחה שפעולות ישירות בתחום זה של הזהות לא נעשו על-ידי הקשת עד היום, למיצער, לא באופן רציני, וזאת לעומת פעולות ברורות המאורגנות סביב מאבק מוסדר ומתוכנן ורחב היקף, בתחום הצדק החלוקתי. מישהו שמע לאחרונה על מאבק של הקשת למען הכרה של מוסדות המדינה בשונות התרבותית של המזרחים או בתביעה לחלוקה צודקת יותר של כספים ממסדיים בתחום התרבות? התשובה היא לא. מדוע? זהו נושא מעניין מאוד ומורכב שלא ארחיב עליו פה את הדיון. אשמח אם הוא יעלה פעם ב"העוקץ".
    שיהיה ברור – לכותבת אין דבר נגד פוליטיקת הזהויות בתמכונת שפוייה שלה או נגד עיסוק בזהות מזרחית. אפילו עבודת הדוקטורט שלי עניינה זהות מזרחית. אבל אני בהחלט סבורה שכרגע יש נושאים בוערים יותר עבור המזרחים, למשל, פרנסה והזכות לחיות בכבוד.
    4. נדמה לי לעיתים קרובות כי נעשית השטחה של הדיון בשאלת הזהות. סתם דוגמא – הרבה מזרחים רדיקליים פה מגינים בחירוף נפש על ויל קימילקא (אני באופן אישי יכולה להסתפק גם בו בהתחשב במציאות של הדמוקרטיה הישראלית) – אבל לו היו הם קוראים אותו היטב אני בטוחה כי הרדיקליות שלהם לא היתה מסתפקת בו. בואו נזכיר כי קימילקא הוא ליברל שקורא קריאה ביקורתית את הדמוקרטיה הליברלית, אבל ההסדרים שהוא מציע למיסוד הרב-תרבותיות אינם מספקים, עד כמה שדעתי משגת, את אלו המצדדים בהכרה גורפת יותר של המדינה בשונות. קימילקא הוא ב"מיין סטרים" של הרב-תרבותיים. גם על זה אפשר יהיה להרחיב בהזדמנות אחרת.
    5. הקשת הדמוקרטית המזרחית שיהיה ברור לכל אלו שנבהלו מהפרסום ב- Y-NET איננה תנועה אנטי יהודית (כמו וענונו למשל).
    6. רוב חבריה של הקשת אינם רואים עצמם כיהודים ערבים. המורכבות הרבה של פוליטיקת הזהויות עצמה וההיברידיות הרבה שמאפיינת היום מזרחים רבים גם איננה מאפשרת לדעתי בטווח הקרוב מימוש של יהודיות-ערביות. כיום, לדידי, זוהי קטגוריה תיאורטית בלבד, מתודה תיאורטית לשמו של המחקר העיוני. אינני רואה סיכוי רב שהקטגוריה הזאת תשתלט פתאום על נפשם של מזרחים-מזרחיות בני דור שני או שלישי ותהפוך ממתודה תיאורטית לעובדה אמפירית עבורם.
    7. שתי מדינות לשני עמים – זהו העיקרון שהוסכם עליו בקשת כפתרון לקונפליקט העקוב מדם בין ישראל לפלשתינים, ולא "מדינה דו לאומית". אני בטוחה כי המיעוט שתומך במדינה דו לאומית בקרב ישראלים זהה למיעוט שתומך בה גם בקרב הפלשתינים, למרות ייאושם הגובר מהמשך הדיכוי והכיבוש.
    8. נחזור בסיפא לעניין שפתחתי בו ברישא: הפרסום ב- Y-NET הפריע לי לא רק בגלל הכתרת גיבורים מזרחיים בשם כל אחד ואחת מחברי וחברות הקשת מבלי שיישאלו על כך. הפריע לי גם ההסבר החמקמק והסיבובי הזה שקשר באופן מלאכותי משהו וגם קצת מצחיק בין פעולתו האוניברסלית של וענונו לבין הכתרתו כגיבור מזרחי. האם מעתה נגדיר כמזרחי כל מי שנוקט פעולה אוניברסלית שנראית בעינינו צודקת? יש בזה רידוד של האוניברסליזם מצד אחד, וגם – שימו לב – פגיעה בעצם התביעה להכרה בשונות!!! אמור מעתה: "כולנו – מזרחיים"! בלשונו של דודי מחלב – די, דחילקום. יש לי מספיק חברים וחברות אשכנזים "אוניברסליים", שלא מוכנים שאכתיר אותם בשם מזרחיים (אגב, גם לא בשם אשכנזיים) ! מה עליי לעשות איתם? להקריא להם איזשהוא טקסט מניפסטי? לערוך להם ברית מזרחית בעלת ניחוח אוניברסלי משכר??? להסביר להם שהם בתודעתם מזרחים פוליטיים, אך בהוויתם – הם סתם אוניברסליים מודחקים, שיום יבוא והם יגלו בגילוי נרעש את מזרחיותם הנרכשת?
    9. . נפשו של וענונו ורוחו נרמסו בכלא. ישראל נוהגת בו היום כמו מדינה טוטליטרית. שליחתו לצינוק היתה לא מוסרית ולא צודקת . היא היתה ברברית. אבל – מצטערת – וענונו לא גיבור שלי. מה לעשות – הוא פשוט לא עושה לי את זה. ההסבר המורחב יותר יחכה לדיון של הקשת.

  5. פחזנית

    אל לה ל"קשת" לקבוע דעה בעניין גיבורים מרוקניים או פושעים תימניים. בעניינים אלה יבחר כל אחד את עמדתו. על "הקשת", לעניות דעתי, לקבוע עמדה רק בעניינים כגון:
    * היחס לואנונו לפני-במשך-ואחרי כליאתו.
    * הפגיעה בזכות הציבור בנגב לדעת על הנעשה בחצרו האחורית.
    * חתימה (או לא) של ישראל על אמנת אי-ההפצה, וכיו"ב.
    אישית, לאחר שצפיתי בסרט אודותיו, אני מלאת התפעלות ממאיר ואנונו. חבל שהאנרגיה החיובית האדירה האצורה באיש הקטן הזה השתחררה בדרך שהביאה עליו 18 שנות מאסר, והתנכלות שעדיין אין רואים את סופה. איבדנו כנראה שותף אמיץ (ויוצא דופן במקצת) למאבק על הצדק והשלום בארץ האומללה הזאת.

  6. סמי כנפו

    אני קורא כאן עמדות נגד מדיניות העמימות בנושא הגרעיני של ישראל מאנשי הקשת ועוד עמדות בנושאי חברה, ופוליטיקה שדומות מאד להכרזות שנשמעות מפי וענונו,לדעתי, הקשת לא צריכה להביע עמדה אחידה בנוגע למידת ההזדהות של חבריה עם האיש וענונו ומעשיו..
    הייתי מציע שתעשה הצבעה בין החברים שאת תוצאותיה יש לפרסם כמות שהן ולבקש נציג מקבוצת המזדהים ונציג מהלא מזדהים שינמקו את הצבעתם בהרחבה.. זאת ועוד, הייתי מפרסם עמדות אלה בהרחבה על גבי אחד העיתונים היותר פופולריים במדינה שיבואו כמשקל נגד כל אותן כתבות שממלאות את העיתונים בימים האחרונים של עיתונאים קטנים ומסורים למפקדיהם לשעבר….ולא הייתי מסתפק במסירת הודעה רזה, לדעתי הקשת צריכה לתת את הדעת על מקרה וענונו ולא להידחף לקונצנזוס כפי שמציע ימיני הנדחף..

  7. matityaho

    מצטער, אם יצא מדבריי, שאני מדבר בכל לשון שהיא על הקשת הדמוקרטית המזרחית, או בשמה.
    דיברתי את דעותיי הפרטיות.

  8. פחזנית

    בתגובתי (למעלה) התכוונתי כמובן למרדכי ואנונו, לא למאיר.

  9. דוד

    כדאי לקרוא את התגובות לכתבה בy net. מבהילה הבהלה שהמדינה יצרה אצל אנשים לגבי וענונו. אלום, לפחות מבחינה טקטית כדאי לקשת לשמוע את הקולות של המאוכזבים

  10. matityaho

    כרגע אנסה לדון בנושא הזהות של מרדכי וענונו ולא דווקא בדיון הדמוקרטי סביב הזכויות שנרמסו או סביב הגרעין שהם נושאים רחבים שלעצמם.

    כותב דן אוריין מתוך הספר הנפלא "הבעיה העדתית בתיאטרון" הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2002. ספר שהוא לדעתי חובה בספריה המזרחית של כל אחת ואחד:

    "רוב דמויות המזרחים המופיעות בדרמה העברית ובתאטרון הישראלי מגלמות את אותם סטריאוטיפים הפעילים עד היום במציאות החברתית החוץ-תאטרונית. דימוי סטראוטיפי הוא לרוב תוצר של ייחוס תכונות לאנשים, בעיקר בשל השתייכותם לקטגוריה מסוימת. אדם המעריך את הזולת בדרך סטראוטיפית מסווג אנשים לקטגוריות על פי מוצא, מין, גיל, מקצוע, מעמד חברתי כלכלי ואפילו מראה חיצוני. הוא מאמץ את ההערכה המקובלת בתרבותו, באשר לתכונות המאפיינות את האנשים השייכים לקבוצה המתוייגת וחשוב יותר, הוא מתעלם מההבדלים האינדיבידואליים ומכליל תוכנות אלו לגבי כל האנשים השייכים לקטגוריה המסוימת. עמוד 26.

    עניין מיוחד אני מוצא בסיום ההצגה – בו מוצע פתרון לבעיה חברתית, ניתן בטוי לאי-היכולת להתמודד אתה, או מורגש ניסיון להתחמק ממתן הפתרון. לפתרון העלילה (או להעדר פתרון) יש לפיכך חשיבות בהקשר של הדיון האידיאולוגי. הצגת עימות יכולה להיות מכוונת לכמה אפשרויות: כביטוי של רצון פייסני (כמו ברוב הצגות הקונפליקט שבין אשכנזים למזרחים); או כהכרה בכך שפתרון אינו אפשרי (המתאיינת בסוף פתוח סתום או פסימי. או להפך ברצון להחריף את חומרת הקונפליקט כדי לגייס את הצופים למאבק המוביל לפתרון כוחני בו מנצח אחד מהכוחות הנצים.

    למדתי מצ'ארלס טיילור (מופיע באתר של הקשת) על הקשר המרתק בין זהות להכרה תודה לדודי ומדרש קשת הקודם.

    לקחתי את הסמל הזהות שלט שנכתב עליו "מרדכי וענונו אתה הגיבור המזרחי שלי" והלכתי להצגת תיאטרון טלוויזיונית. חישבו על כל תמונה בטלוויזיה ובמיוחד על אירועים טעונים ככאלו (בחטין מדבר על כך המון וגם האנתרופולוג ויקטור טרנר) כהצגה. ידעתי שהזהות של מרדכי וענונו הינה מושפלת בכל דרגותיה ונדבכיה, מזהות המזרחית, המרוקאית, ועד לכל שאר הזיהויים שלו – אמרו שהוא שפל, הולך עם בלונדיניות, רודף בצע, בוגד, לא יוצלח, תימהוני, מחפש את עצמו, אויב, ועוד המון ביטויים שניתן למצוא בתגובות להודעת התמיכה של הקשת (ואני כרגע לא דן אם היה מחטף או לא) ובכל שיחה היום בעיר.

    מול כל אלו העמדתי את ההפך, אמרתי הוא לא בוגד ולא אויב ולא מתנצר ולא מכר את עצמו הוא גיבור מזרחי שלי.
    כלומר גם בן אדם מכובד, גם מזרחי מכובד (שזאת הבנייה כפולה ומשולשת בחיוביות שלה, דווקא בשל המיקום המיוחד שכל נטוע בחוויה המזרחית של דיכוי על סמך כל המזרחים שיוצאים מהכלא ונשכחים אל מול הכחדת הזכרון הלאומי, וגם אל מול הרעיון שמזרחי באופן כללי יכולה להיות קטגוריה מכובדת, וגם להזכיר לקהל הישראלי שהגיבור הזה הוא שלנו, בתוך קונטקסט רב תרבותי ולא אתנו-צנטרי של מזרחיות אחת ושלטת ואף בקונטסט של היברדיות שכן וענונו כבר בחר לגור בחו"ל ואף התנצר שכך המשטר בפעולת החטיפה הגדיל את גבולות האזרחות והזהות היהודית – ואני מדגיש יהודית כפי שכתב על כך סעיד במאמר שבו השווה בין הגלות היהודית לגלות הפלסטינית ומאר שהיהודי הוא הגולה היהודי כיום בשל מצבו). אפילו אם וענונו פָשע הוא עמד בעונשו ואפילו בהגבלות שנתנו לו לאחר מכן,

    המילה "שלי" הייתה ביטוי סובייקטיבי. אמרתי לממסד ולכל הצופים יש לי בתור אדם פרטי אפשרות לבחור את הזהות שלי, אני לא רק הבנייה חברתית. אותו ממסד ששלח את ההמונים והסית את ההמונים השקטים מול מסכי הטלוויזיה ודרך שאר אמצעי התקשורת. והם נאלצו לחשוב לרגע על אפשרות אחרת. לא רק אפשרות רחוקה שכל העולם תומך בו והוא גיבור אוניברסילי אלא מתיתיהו, אדם פרטי, הגיע לתיאטרון כפרוטגיניסט ואמר שלדעתי העלילה שגוייה ויש לה סוף אחר, ולא סוף אומלל, סוף של קורבן, או של חוטא, בוגד אוייב ועוד… אלא סוף של קונפליקט, שקשור גם לקונפליקט עדתי,תרבותי, שקשור להגמוניה הציונית-אשכנזית, שקשור לקונפליקט שלא נגמר. ולא ייגמר.

    על עף היעדרות השלטון והדיון הציבורי הפתוח בבעית השלטונות (על משקל בעית העדות) . ישנה בעיה קודם כל שהיא בעית זהות. כי כל הטרראם הזה לא התרחש מחוץ לגבולות דיון על זהות. אלא דרכה.
    אני לא מנבא סוף טוב, כיוון שבעלילה שאני השתתפתי כפעיל אקטיבי, עם השלט ודעתי, הייתה רוויה באלימות, שנראתה כמו עומדת על סף התפרצות. הדבר הנורא היה שההתפרצות היא לכיווני, כלומר אותם אנשי הרוח שינסו לעמוד בפרץ בעית הזהות, ובעית ההסתה וההבניה החברתית של זהות שלא ניתנת להתרה, הם שישלמו את המחיר.

    ולמחיר יש כמה מעגלים :
    1. מחיר פנימי מהשתלחות של כוחות פנימיים שיאמרו, די אל תעורר את בעית הזהות, תן לנו להתרכז בבעיות אחרות, (וייצגו מבלי שידעו את ההגמוניה, כשחקן אלמוני, כמו ילד מזרחי שמכבה לאימו את הרדיו שהיא שומעת אום כולתום) וינסו לפלוט אותי מהשיח.

    2. בעיה ממעגלים קרובים אבל חיצוניים -שיאמרו "הוא לא אותנטי" ו "הוא לא מייצג את הרוב המדוכא", ו " הוא ואחרים גורמים למכת מוות".

    3. המעגלים החיצוניים – הם ינסו לפסול כל דיון לגיטימי בנושא של זהות ויתרעמו על סהרוריות היוצרים בשיח. כאילו לא נכתבו עשרות ומאות מאמרים על זהות, על נרטיב של אנשים וקבוצות, על איך האדם לוקח במאה העשרים ואחת את הרשות לעמוד בחזרה מול הכוחות שהשתלטו על זהותו ולדרוש את חופשיות תודעת ההמונים. הרי לפני המאה ה-17 האדם לא יכול היה בכלל לבטא את זהותו, כנפרדת מזהות דתית ועם זאת בפרוץ המהפכה הדתית והתעשייתית הוא החל לבטא את עצמו אך בד ובד השלטו מנגונים חזקים יותר שרק דרכם יכלו לדבר על עצמם האנשים ואת זה אני מבקש לפרק ואני עושה זאת במודע ושוב לא כדי לטעון לאיזה עולם שבו אתה מקובע לתוך הזהות שלך אלא כדי להראות את כבוד הזהות ולדאוג לעולם שבו אנשים יוכלו לנוע בתוך הזהות שלהם כמטילים שמביטים מבחוץ על זהויות אחרות, אך נותנים לעצמם גם את המרווח לשנות את הזהות ביחס לכל המקומות שהם מבקרים בהם.
    לקחתי את המטפורה האחרונה שוב מסעיד שכתב על אוניברסיטה שבו כל זהות יכולה להיות חופשייה ולא זהות קטגורית כמו זו שהגדיר בתחילה דן אוריין במציאות הישראלית.

    למזלי אני מוקף ידע, למזלי הגעתי למקום בו נהירים לי עובדו, אף מעבר לשמם, אלא מתוך האינטואיציה שלהם,
    ומאבק הזהות היה ונשאר בעיצומו. לדעתי הוא זה שיוכל לחלץ את ההכרה המטושטשת ומלאת הטיות והסתות
    והבניות חברתיות שגויות. השאלה היא באמת, מדוע, נדחית הפעילות בשדה הזהות ? ומהו הגורם המדכא מבפנים
    את האינטלקטואלים שהיו אמורים דווקא במאה הזאת, ששיח הזהות כה רחב ומגוון, לשאת את פועלו ?

  11. מתיתיהו

    אני בוחר לצטט מהספר הנפלא "הבעיה העדתית בתאטרון הישראלי " (מאת פרופ' דן אוריין, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 2004) עוד הערה שמחזקת את ההערה שלי על פוליטיקה של זהויות במרחב תהליכי התרבות בישראל (תרבות לפי דעה שאימצתי מ בורדייה, אינה מוצר מוגמר, אלא מרחב שבו ישנם רעיונות ומחשבות שיוצרים מנגונונים שבהם נוצרים היוצרים, ובמקביל באותו המרחב גם נוצרים מנגנוני ההתקבלות של היצירות אצל הקהל) :

    "ברפרטואר הישראלי של שנות התשעים בולט מעין ז'אנר של ביוגרפיות תיאטרוניות. זהו ז'אנר "ריאליסטי" המופשע אולי מהדוקו-דרמה הטלוויזיונית. ייחודן של הביוגרפיות באיפיון הפרטני של הדמויות המונע סטראוטיפיזציה ומאפשר בניית דמות בעלית ייחוד, בעיקר שהמדובר בדמות מרכזית והצגת תפיסה מורכבת יותר של הקבוצה או של הרעיון שזו מייצגת.
    על הבמות מועלים סיפורי חייהם של אלזה לסקר-שילר, קסטנר, פולארד, אברהם "יאיר" שטרן, גורודיש, . גם סיפורי חייהן של דמויות מזרחיות זוכים לעיצוב תיאטרוני וביניהן נמצא את זוהר ארגוב, מרדכי וענונו ואריה דרעי.
    מאלפת היא היא ההשוואה בין הדמויות האשכנזיות לדמויות המזרחיות שנבחרו כדי לספר את חייהן בתאטרון. בין האשכנזים נמצא משוררת, לוחם מחתרת, מרגל ציוני, גנרל. ואילו המזרחים הם זמר שהתאבד בשל התמכרותו לסמים, פוליטיקאי שסרח וטכנאי שנידון למאסר בעוון בגידה. (אוריין, 198).