דו קרב כלכלנים, על הלוחם האמיץ באקדמיה ומה רע בשיבוט

יוסי דהאן

באתר "Uncommon Knowledge" ניתן לצפות בראיונות ועימותים בנושאים שונים כגון מעמדו של בית המשפט, הגירה ממקסיקו, נשק גרעיני (לא אצלנו בצפון קוריאה), וכן עימות מעניין בין כלכלנים על המדיניות הכלכלית של בוש. מימין ניצב הפרופסור לכלכלה מהארוארד רוברט ברו שהוא גם בעל טור במגזין "Business Week" ומשמאל פול קרוגמן, פרופסור לכלכלה בפרינסטון, ובעל טור ב "New York Times". ויכוח מעניין וחד בין אוהד התומך בהורדת מיסים וממשל מוגבל לבין תומך במדינה המעניקה שרותים חברתיים נרחבים לאזרחיה והמחלקת את הנטל באופן שווה. אין סיכוי שתצפו בויכוח כזה בארץ, בין היתר, כיוון שהאקדמיה הישראלית אוסרת על אנשים מסוגו של קרוגמן להכנס בשעריה. בינתיים תצטרכו להסתפק בצמד שטרסלר את פלוצקר.

מאמר ביקורתי של Eyal Press במגזין "Nation" על Daniel Pipes הכותב על מדיניות חוץ, טרור ואסלם, פיפס הפך לדמות פופולרית לאחר ארועי 9/11 לאחר שהחל בקמפיין כנגד אקדמאיים אמריקאיים "שונאי ארצם" ומתנגדי ישראל. פיפס הקים אתר בשם "Campus Watch" שמטרתו לעקוב אחר אקדמאיים אמריקאיים "אנטי פטריורטים", (בישראל יש זרם שלם מקרטיסטי שאימץ את הפרקטיקה והאידאולוגיה של פייפס). יחד עם אקדמאי אחר, מרטין קרמר, הוא יצא במסע נגד המחלקות למזרח תיכון באוניברסיטאות האמריקאיות בטענה שהן מוטות אידיאולוגית והפרופסורים המלמדים בהן הם בעלי גישה אנטי-אמריקאית. בקונגרס דנים כעת בחקיקה שתביא "להצגת מגוון הדיעות" במחלקות ללימודי מזרח תיכון. 

מאמר מעניין מאד של הפילוסוף Michael Sandel על הנדסה גנטית בבני אדם, סנדל בוחן טיעונים שונים בעד ונגד פרוצדורות רפואיות כגון החלפת שרירים, חידוש זיכרון, בחירת מין, שינויים בגובהם של של בני אדם ופרוצדורות התערבותיות גנטיות אחרות. סנדל פוסל את הטיעונים המוכרים נגד התערבות שכזו, ומציע נימוקים אחרים מעניינים, חלקם בעלי השראה דתית,  נגד ההתערבויות הללו. 

בא/ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך 16 שנות קיומו של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים התורמים מכשרונם לאתר והקהילה שנוצרה סביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

על מנת להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, ועל מנת להמשיך ולפתח את האתר בערבית, שעם קוראיו נמנים רבים ממדינות ערב, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם.

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. א.נ

    יוסי ואיציק, חג עצמאות שמח ובעיקר תודה. יוסי, תודה על הקישורים בנושא פילוסופיה ובכלל. איציק, תודה על ההבהרות בנושאים כלכליים-חברתיים. תודה על האתר שמאפשר לגולשי "העוקץ" להביע דעות, להקשיב לדעות. ישר כוח!

    כמו כן, חג עצמאות שמח לכל גולשי "העוקץ" . אורי

  2. גלעד

    מעניין ששניהם מסכימים שנטל מס של 70% הוא גבוה מדי וגם פול קרוגמן, האוחז בדעות "חברתיות" טוען שנטל מס בין 20%-40% הוא סביר.
    להזכירך – נטל המס הישיר במדינת ישראל מגיע לכ-60%
    גלעד

  3. איציק ספורטא

    אתה מבלבל בין נטל המס למס שולי. מס ההכנסה השולי הגבוה ביותר יהיה ביולי 49% , עוד 5% מס בריאות, והיתר ביטוח לאומי. למס הבריאות יש תקרה של 4 פעמים השכר הממוצע, כך שגם מי שמשתכר 300000 שקל לחודש משלם כאילו קיבל את הסכום עד התקרה, כך שהוא משלם רק חצי אחוז מן השכר למס בריאות.

  4. גלעד

    האם תוכל להפנות אותי להשוואת מיסוי בעולם המערבי ?
    אני חושב שההשוואה הנכונה היא מיסוי עקיף ומיסוי ישיר.
    תודה,
    גלעד

  5. דרור

    הם לא פרוגרסיביים בארץ. גם מי שלא עובד חייב בהם, אבל יש תקרה שמגנה על העשירים מ"תשלומי יתר".
    אגב, את נטל המס צריך לחשב כנגד השירותים שהמדינה מעניקה. אבא שלי נוהג לומר שהוא משלם מסים כמו בשוודיה ומקבל שירותים כמו בבנגלדש. זו אולי הגזמה, אבל אילו תשלומי ביטוח הבריאות הממלכתי היו מכסים את כל הוצאות הבריאות שלי, זה היה תשלום סביר ואפילו זול. הצרה היא שתמורת המס הזה אני מקבל שירותי בריאות חלקיים, ונאלץ לממן את היתר מהנטו שלי.