עצומה בעניין לב גרינברג

יוסי דהאן

אל ראשי מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, נשיאי האוניברסיטאות, רקטורים, וחברי חבר הנאמנים של המוסדות להשכלה גבוהה

אנו החתומים מטה פונים אליכם בדאגה עמוקה לנוכח דבריה הבוטים של השרה לימור לבנת בעניינו של הד"ר לב גרינברג מאוניברסיטת בן גוריון ותביעתה מהנהלת המוסד לנקוט נגדו צעדים בגין מאמר שכתב על שלטונה של ישראל בשטחים הכבושים.

בין אנשי הסגל בכל האוניברסיטאות מצויים רבים הסבורים שממשלת ישראל מבצעת בשטחים פשעי מלחמה וכי הפשעים האלה אינם "חריגים" אלא תוצאה של החלטות פוליטיות וחלק ממדיניות כוללת. בין אנשי הסגל בכל האוניברסיטאות מצויים רבים הסבורים כי אי-אפשר עוד להסתפק במונחים המקובלים כדי לתאר ולהסביר את הדרך שבה פועלת ממשלת ישראל נגד האוכלוסיה הפלסטינית ואת תנאי האסון המתמשך שבו שרויים הפלסטינים כתוצאה מן המדיניות הישראלית.

אנו מכירים בכך כי חובתו של כל מי שסבור כך היא לזעוק ולהזעיק, לפנות בכל דרך לדעת הקהל בארץ ובעולם, לאזרחי ישראל, ליהודי התפוצות ולקהילה הבינלאומית. חובתם של אנשי אקדמיה לעשות זאת כפולה, שכן היוקרה התרבותית והמעמד החברתי שממנו הם נהנים נועדו לאפשר להם להתבונן במציאות באופן ביקורתי, משוחרר מלחצי השלטון ומקולות ההמון. 

אנו סבורים כי חובתכם, כמי שמופקדים על מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, לאפשר לזעקה המוסרית שמשמיעים היום חוקרים ומורים במוסדות להשכלה גבוהה להישמע. חובתכם לתרום ליצירת תנאים שבהם יאזינו לזעקה הזו במקום שינסו להשתיקה. ברור שהביקורת הנוקבת הכלולה בדבריהם של ד"ר גרינברג ועמיתיו מקוממת רבים, אולי גם אתכם, ודווקא משום כך חובה עליכם להגן על מי שמשמיע אותה.

אנו מביעים הערכה להנהגת אוניברסיטת בן גוריון, שלא נכנעה ללחצים שהופעלו עליה. ברוח זו 

אנו קוראים לכם להוסיף להדוף בתוקף ניסיונות של שרים, פוליטיקאים ואנשי שררה מחוץ לאוניברסיטאות – ולעתים אף בתוכן – להטיל מורא על אנשי רוח, חוקרים ומורים במוסדות להשכלה הגבוהה. אנו תובעים מכם שלא לשתף פעולה בשום דרך עם מעשים ודיבורים שנועדו לפגוע במעמדם של ד"ר גרינברג ועמיתיו לדעה באוניברסיטאות השונות או להצר את צעדיהם.

חברות וחברי סגל באוניברסיטאות מוזמנים לשלוח את תמיכתם בעצומה לכתובת האי מייל של עדי אופיר – adiophir@post.tau.ac.il

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. החמור של סעדה

    עם כל הכבוד ללב גרינברג, שהעניין המזרחי באמת קרוב לליבו, אני, לצערי, נמנה על אלה שמדברים את השפה של "קולות ההמון", ביטוי שהמציא בעצומה הפרופ' עדי אופיר. הקולות האלה לא נושאים חן בעיני הפרופ' . אני ממש שמח שהפרופ' אופיר חושב, שה"המון" כמוני מפריע לו, כמו שהוא כותב, "להתבונן במציאות באופן ביקורתי". מוזר בעיני, שפתאום ה"יוקרה התרבותית והמעמד החברתי מהם נהנים אנשי אקדמיה", כמו שכותב הפרופ' אופיר, צריכים להזיז לי ולחברים שלי בשכונה. אף אחד מאיתנו, ה"המון", לא בחבר'ה של הפרופסור. אולי חוץ חוץ מפרופסור אחד, שבנה וילה כשחזר לגור בשכונה. "זעקה מוסרית" כותב הפרופ' אופיר על הציוצים הפוסט-ציוניים שיוצאים מהשכונה שלו בבניין גילמן. לעומת זאת, ה"המון" בשכונה שלנו, שכנראה מפחיד את הפרופ' אופיר (תראו מה כתב סמי ליום העצמאות על "השד העדתי האשכנזי"), חושב שה"מוסר" הזה הוא שמור לאשכנזים חילוניים ותיקים בלבד. במיוחד אם אם התחתנו עם תימניה חמה או מרוקאית עצבנית. או אולי שימצא לי הפרופ' אופיר חמורים כמוני בין העמיתים במחלקה שלו.
    חבל שאלה הם האנשים שיצאו להגן על לב גרינברג. חבל גם למצוא מדי פעם שמות של מזרחים בעצומות של אלה מה"יוקרה התרבותית והמעמד החברתי שממנו נהנים…" . לזכותו של הפרופסור מהשכונה שלי יאמר, שהוא לא חותם על עצומות.

  2. סוקרטס המובטל

    וואללה, אהבתי את הקטע על מעמדם המיוחד של אנשי הרוח הפטריקים מול המוני הפלבאים.
    יש לנו פטריקים במשרד האוצר, ביבי ושטרית, ועכשיו יש לנו פטריקים באקדמיה, גרינברג ואופיר.
    וההמונים ימשיכו לסבול. הם מטומטמים שלא אוהבים לעבוד (לפי שטרית) ולא מסוגלים לחשוב (לפי אופיר). וכך הם צריכים את הרועים הרוחניים כדי שיובילו אותם להצלחה כלכלית (ביבי/שטרית) ולתחייה רוחנית (גרינברג/אופיר).
    מה אני אגיד לכם, הרבה זמן לא קראתי פמפלט ירוד כל כך שמוכיח שאין שום הבדל בין דורשי זכויות היתר לעשירים בתחום הכלכלי לבין דורשי זכויות היתר בתחום האקדמאי.
    גרינברג יכול לכתוב מה שהוא רוצה בכל מיני עיתונים בעולם אבל שלא ידרוש אחר כך חסינות בגלל המעמד המיוחד שלו. שיספוג ביקורת. שיתמודד. שישלם מחיר. שלא יסתתר לנו תחת המטרייה של מורמים מעם. הם יודעים לגייס את עצמם הפטריקים האלה רק כשמדובר ביצירות הרוחניות שלהם. לא ראינו אותם מתגייסים נגד הפשעים הכלכליים של שטרית וחבריו. לא ראינו אותם קמים כשזרקו לפח את זכות השביתה.
    הפמפלט הנאו-גזעני הזה של הפרופסור הפוסט-מודרניסט הזה הוא עוד בקשה כוחנית לזכויות יתר. אין לי בעיה עם מה שאמר גרינברג, הבעיה שלי היא רק עם מה שעולה מהדברים של אופיר. מאות עובדים פוטרו בגלל שנאבקו על זכויות עובדים ולא ראינו את העדי אופירים אומרים משהו. לנאבקים האמיתיים ידוע מראש שיש מחיר. מי שרוצה להיאבק על דעתו שידע שיש מחיר ושלא יתבכיין בפוזה של "מגיע לי" כי אני שווה יותר.

  3. יהודה שנהב

    המרחב הציבורי והפוליטי בישראל אלים דיו. חבל שהכותבים (וחבל גם שבעילום שם) מפעילים אלימות מילולית באתר שמטרתו להעלות נושאים של צדק חברתי, חמלה, סובלנות וביקורת על אלימות המוסדות השלטוניים. עוד יותר חבל לי שאלימות וולגרית כזו מופעלת על על אדם מיוחד במינו כמו עדי אופיר. עדי אופיר לא זקוק להגנתי. זכויותיו רבות. אינטלקטואל מעורב שמוכן לשלם מחיר ומשלם אותו כל הזמן. הוא אחד האנשים המרכזיים ביותר במאבק נגד הכיבוש, ושלא כמו השמאל האשכנזי הציוני הוא עוסק באופן קבוע בקשר בינו לבין דיכוי המזרחים. צניעותו של עדי היא מופת. אהבת האדם שלו ידועה בקרב כל מי שמכיר אותו מקרוב. הכתיבה עליו היא מרושעת, קנטרנית, ואינה מצביעה על גדלות לב. מה הנהלת החשבונות הקמעונאית הזו? אז מה אם החליק וכתב "המון". יש מישהו בינינו שאינו מחליק? האם זה מצדיק את המתקפה המרושעת הזו? האם עדי אופיר הוא באמת האויב שלכם?

  4. פחזנית

    ראו מה קורה לכם:
    השם "לב גרינברג" עושה לחמור של סעדה את מה שעושה סמרטוט אדום לשור של פדרו. החמור ישר קופץ ומתחיל לספור את הפרענקים באקדמיה, כדי להיווכח בפעם ה-100 שמספרם קטן מדי. סוקרטס לעומת זאת דווקא שונא אליטות, ולא נתקררה דעתו עד שאמר שוב את שכולנו יודעים על שביתות, על מאבק, ועל זכויות העובדים.
    קשה להאמין, לאור ההתלהמות הזו, שכל מבוקשם של אנשי הסגל האקדמי הוא [א] שלימור תניח להם לחשוב ולומר את מה שבלבבם ו-[ב] שהיא תניח למעסיק שלהם (האוניברסיטה), ותפסיק לאיים באמצעותו על מטה לחמם. מה כל כך מקומם כאן לעזאזל?
    * למען הגילוי הנאות: אינני, מעולם לא הייתי, וככל הנראה לעולם לא אהיה חברת סגל אקדמי.

  5. מתיתיהו

    תסלחו לי שאני מחזיר שוב את מרדכי וענונו לסיפור, אבל אותו גיבור מזרחי, לא זכה למידת חמלה
    כשיצא מהכלא הציוני-אשכנזי.
    היום בשיחה פרטית סיפרה לי חברתי הטובה י. על כמה ילדים יהודים שמאז האינתיפאדה האחרונה
    פיתחו עור עבה שלא חודר בו שום רגש או חמלה כלפי סבל הזולת ומצדם לא היה אכפת שיעלה
    משטר דיקטטורי.
    היום בדיוק קבלתי את כתב העת תיאוריה וביקורת שערך עדי אופיר על שנת 48 ויש בו המון חמלה
    בבחירת הכותבים והכתבות והכתוב.
    ודווקא בימים כאלו, אבקש שננסה לחשוב על המושג חמלה ועל רגש ואני מצטרף לקריאתו של יהודה
    להפסיק לירות לכל הכיוונים (גם מילים…).

    באופן קצת שירי אבקש
    שנפגין קצת
    חמלה (פלסטין)
    אמפטיה (נרטיב מזרחי)
    הזדהות (עוני)
    השתתפות (הפגנות)
    ויתור (שטחים)
    ותרנות (תנו לנרטיב של 48 להדהד גם ביום העצמאות)
    חנינה (ומחילה למרדכי)
    סליחה (על מה שנכתב)
    צער (על העט המהירה)
    רחמים (על הממהרים להאשים)
    רחמנות (על חסרי החמלה)
    ועוד ועוד מושגים שאבדו מן השיח הסוציאל דמוקרטי המקומי….

  6. תלמידה מאוכזבת

    מדוע לא כתבת מכתב? מדוע לא ארגנת עצומה? כל שאת זקוקה לו הוא מחשב וחיבור לאינטרנט (ואת זה כנראה ברוך השם יש) ולא משרה באוניברסיטה
    לא חבל על בזבוז אנרגיות בצורה כל כך לא פרודוקטיבית?

  7. סמי כנפו

    רואים את זה יפה מאד במעורבות הפוליטית. כמו הדמויות שמגיעות מה'המון' לפעילות פוליטית כך גם אנשי אקדמיה, אלה ואלה נתונים בידי אנשי הכוח והשררה שמגיעים בדרך כלל ממחנות צבאיים, מעולם העסקים הדורסני, ונסיכים בירושה ..שיודים לאחוז בדעתם ולא מרפים.
    אנשי אקדמיה \ ונציגי ההמון גם כשכבר מגיעים להשתתף במשחק הפוליטי ניראה מהר מאד שוכחים מאיפה הגיעו ומצטרפים לאותו ריקוד עיוור, המחאה צריכה להיות הרבה יותר עיקשת ובוטה מצד ההמון כלפי הממסד רק כדי שלא נתפלא על סתימת פיות ביום מעונן אחד…

  8. דודי מחלב

    קראתי וחזרתי וקראתי את שתי הרשימות ולא מצאתי בהן אלא דברי הבל נפסדים והטלת רפש לשמה. אינני יודע איזה היגיון פוליטי או מוסרי הביא את החמור ואת סוקרטס לכתוב כך. פרופ' לב גרינברג לא צריך להוכיח מאומה. פעולתו נגד הכיבוש, למען צדק חברתי , וכן גם מאבק בענין המזרחי ארוכת שנים. את חברי פרופ' גרינברג אני מכיר עוד מימי קמפו"ס ירושלים, מזה למעלה מעשרים וחמש שנים. האמינו לי הרבה מהמתקראים בעיני עצמם "מזרחים אותנטיים" מחוירים לעומתו באיכפתיות ובעשייה החברתית-פוליטית. ומה בדיוק יש לכם נגד האיש הטוב והחכם פרופ' עדי אופיר. גם הוא אינו צריך להוכיח לכם מאומה , עדי מייסד כתב העת תיאוריה וביקורת עקבי במאבקו נגד כל העוולות , כולל הענין המזרחי. ואתם חושבים שזה מקרי שמחליפו כעורך תיאוריה וביקורת פרופ' יהודה שנהב , הוא מזרחי??? ובכלל מה זה הסגנון היורד לרמת רכילות בגובה ביבים. מה איכפת לכם אם אנשים נשואים לתימניה או מרוקאית, מה איכפת לכם איזה בית בנה הפרופ' שחזר לשכונה. עשו לי טובה חיסכו ממני רכילות זולה זאת. תתביישו לכם, אתם רק גורמים נזק ולא מועילים במאומה. העובדה שאופיר וגרינברג אינם מן המיליה שלכם לא עושים אותם ליריבים בודאי לא לאויבים. לא על דברי הבל והטלת רפש משוללי כל יסוד תהיה תפארתכם.

  9. דני זמיר

    אפשר לקבל הפניה למאמר של גרינברג ?

  10. פחזנית

    תוכל למצוא את מבוקשך באתר "הגדה השמאלית".

  11. סמדר לביא

    גם לפרופ' עדי אופיר, גם לכב' השרה לימור לבנת. וחבל שהשרה מנצלת את היותה ברשות המבצעת כדי לנסות ולמנוע את חופש הביטוי הזה. חבל גם על כל ההתכסחויות בעניין כאן. במיוחד באתר אינטרנט – אחד מהמקומות הבודדים בהם אפשר להימנע מצנזורה, לטוב ולרע. חופש ביטוי הוא זכות אזרחית.
    שבוע טוב.

  12. שלומית בנימין

    לפני כמה חודשים התפרסם בעיתון הארץ ראיון ארוך עם בני מוריס פרופ' להיסטוריה באוניברסיטת באר שבע. מוריס שטח בראיון את משנתו הגזענית והתבטא בחריפות בכל הקשור לפלסטינים. בין היתר הוא אמר כי הטעות של בן גוריון היתה שלא 'גמר את העבודה' בשנת 48' ולא גרש/הבריח את כל האוכלוסייה הערבית מישראל. אחר כך הוא הציע פתרונות של 'גידור' עבור מי שנשארו עד היום בישראל. אם לא די בכך הוא הוסיף והשמיע גם את הגיגיו האוריינטליסטים בכל הקשור בתרבות הערבית ובפלסטינים בפרט.
    תלי תלים של תגובות נכתבו בשבוע שלאחר פרסום הכתבה בעיתון הארץ ובאתרים באינטרנט. לעומת זאת, קולה של לימור לבנת, שמיטיבה עכשיו לצעוק כנגד גרינברג ההומניסט, לא נשמע . הוא לא נשמע אז, והוא לא נשמע גם עכשיו. לא מפתיע.
    בניגוד לכמה מהכותבים כאן, קראתי את העצומה, אני שמחה עליה ותומכת בכל הכתוב כולו.
    אני חושבת שלאנשי אקדמיה, ואפשר להוסיף עליהם גם אנשי רוח כמו למשל סופרים, צריכה להיות אפשרות להתבונן על המציאות, ממרחק מה, ולכתוב באופן ביקורתי ומשוחרר מלחצים של השלטון וההמון.
    ההתקפות שהושמעו כאן בעניין זה נראות לי יותר כמו ניסיון לייצר איזושהי סוג של אותנטיות מלאכותית. חבל, דווקא ההערות המתלהמות מחבלות במאבק המזרחי ובמאבק החברתי, ונשמעות יותר כמו סיסמאות שהפכו לקלישאות.
    אני אשמח לחתום על עצומה בנושא שתהיה פתוחה לציבור הרחב.

  13. יגאל

    לב גרינברג שותף, למיטב ידיעתי, לקריאה הגלויה להחרמת סטודנטים ואקדמאים ישראלים בחו"ל.
    בתור שכזה, המקבל שכר ממקום שממומן (לפחות בחלקו) מכספי ציבור, יש בכך סטירת לחי ויריקה לבאר ממנה הוא שותה, ובפרט שמדובר באקדמאים!

    מה הקשר לשאר הדברים? לא חסרים אקדמאים אחרים הנושאים את דגל הסכסוך והכיבוש, שלימור לבנת לא מבקשת לפטרם.