לפני כמה חודשים, בבום התקשורתי של שרי אריסון, הרגשתי שמפריטים לי את הנשמה. פגשתי את סיגל, חברה טובה מהמסע בהודו, בחורה ירושלמית מחוייבת חברתית ופוליטית, שעוסקת זה זמן רב בפרוייקטים של אמנות וקהילה. היא בישרה לי, כולה זורחת, שהנה גם המיינסטרים בישראל מתחיל להבין. הנה גם שרי אריסון, בעלת ההון המצליחנית הבינה שהמהפיכה היא פנימית. עכשיו בטח יהיה שלום. אום שנטי אום.
בימים ההם, לפני הירידה למיאמי, שרי אריסון הפכה בין לילה למורת הדרך הרוחנית הלאומית. מדוע? כי אבא שלה היה איש עשיר מאוד שתרם מזמנו ומרצו להפרטת נשמתה של המדינה, ומימן פרוייקטים הרסניים סביבתיים וחברתיים כגון, כביש חוצה ישראל. הגיוני ששרי אריסון מצאה את דרכה לתורות המזרח. בוודאי עשתה מעשים טובים בגלגולה הקודם כדי להוולד כביתו של מיליארדר, למי שמאמין שאבא עשיר עושה טוב לנשמה. אום שנטי אום.
שרי אריסון חייבת להאמין שהשלום הוא פנימי ושעל כל אדם לדאוג לעצמו בלבד. אם היא תחשוב אחרת היא תבין את עצמת הסבל העצומה שאביה גרם, והנזק העצום לחברה הישראלית שהיא היתה שותפה לו באמצעות ההפרטה. קשה לחיות עם אחריות כזאת. אום שנטי אום.
הביקורת החברתית על האמירה שהשלום הוא פנימי טוענת שזוהי קודם כל אמירה של אלו שיש להם, אלה שמתנערים מחובתם המוסרית והפוליטית להיות שותפים לצמצום הפערים בארץ. זו ביקורת נכונה בעיני, אבל היא רק חלקית. אלו שמפסיקים לקרוא עיתונים כי עושים רק מדיטציה, הם אלו שבוחרים להתנתק מהחברה, ולרוב הם אלו שיש להם את האופציה לעשות את זה כי אין להם אחריות משפחתית או קהילתית.
אבל מה שהכי הפחיד אותי בדיבורים האלה, הוא שאנשים חושבים שהם אשמים אישית במצבם. שאין לקושי הכלכלי, החברתי, התרבותי והרוחני שלהם קשר למדיניות פוליטית ולקריסת המערכות הקהילתיות. שהכל תלוי בגורל ואין דברים כמו אפליה וגזענות ולכן גם לא צריך זכויות. הדיבורים האלה מייאשים את המיואשים והמוחלשים ופוטרים את החזקים מאחריות.
הצעתי לשרי אריסון: בואי, אם יש לך מספיק כוחות רוחניים, נלך יחד לסיור בשכונות בירושלים, בבתי ספר המקצועיים לאבטלה, במפעלים ובעסקים קורסים, בחצרות האתיופים ובכפרים. תספרי לילדים שלא יכולים לסיים בגרות או ללמוד אמנות כי השלום מתחיל בתוכם. תגידי לעובדים שפוטרו בדימונה שלא יתאגדו לדרוש את הזכויות שלהם, אלא יעשו יוגה. תגידי לאמהות החד הוריות בקטמונים שהתחילו להפעיל קואופרטיב קהילתי להפסיק ובמקום זה להתחיל לעשות רייקי. כי לא צריך שינוי חברתי, הכל רק אישי.
סיפרתי לחברתי, שבנחלאות, עיר גנים וגילה מודבקים על תחנות האוטובוס סטיקרים "תשובה – הנשק של העם". זאת דרך אחת למנוע את ההפרטה של הנשמה.
הסברתי לה שמניסיוני, כל שינוי חברתי או פוליטי חייב לכלול בתוכו שינוי אישי של שמשתתף בו. החיפוש אחרי תשובות לשאלות, בין אם דרך יצירה ואמנות, חיפוש רוחני או פעילות פוליטית מגיעים מאותו מקום. בו אדם מחפש את דרכו האישית ואת הקהילה אליה הוא שייך. אף אחד לא מוצא את הקהילה שלו בהבטחות סרק ובשיווק. אלו כלים ריקים. כל השינויים הגדולים בעולם נעשו על ידי אנשים שהייתה להם אמונה רוחנית, מלבד מחויבות חברתית ופוליטית עמוקה.
למרות כוחה האדיר של התקשורת בעיצוב מחשבותינו, שינויים חברתיים אמיתיים לעולם לא עובדים דרך תקשורת או שיווק בלבד. לוחמה פסיכולוגית כנגד הציבור איננה עובדת לכשעצמה. היום כל מערכות החינוך והרווחה מסכימות שקריסת המוסדות המקומיים, הקטנים והאינטימיים בשכונה ובקהילה גורמים לפגיעה אדירה בבני אדם. חברתית, פגיעה כלכלית, תרבותית ורגשית. יש דור שלם של ילדים שאינם יודעים לתקשר עם העולם. דור הבדידות שנמצא רק בתוך עצמו.
תשובה היא הנשק של העם והרי הצלחתן של ש"ס והתנועה האיסלמית לפני שהם הפכו להיות מותגים תקשורתיים, נבעה מאותו הקשר קהילתי, תחושה של שייכות, כוחה של הקבוצה, הרבה מעבר למתן השירותים או הצדקה. כח קהילתי הוא הנשק של העם.
שרי אריסון פספסה. היא פשוט לא הבינה. תורות המזרח מכוונות את המחפש לתרגול ולמודעות גבוהה, שמבטלת את האדם כנפרד מהסביבה שלו. התרגול נועד להביא את האדם לראות מעבר למחשבותיו שלו בלבד. הוא מוצא בתוך עצמו אהבה גדולה לכל חי, ופועל להקל על הסבל בעולם. הפוך לגמרי מהאגואיזם הרוחני של שרי.
השינוי מתחיל בכל אחד משום שהפוליטי הוא אישי. אלפי סטודנטים ובני נוער בארץ הבינו שהם רוצים לחיות אחרת, והאלטרנטיבה היא לפעול קהילתית, להתאגד בקבוצות רוחניות שפועלות בשכונות וקהילות ולהפסיק את הסלט האידיאולוגי הזה שהתחיל בדור שלום ונגמר בהפרטת הנשמה.
לאחר ששרי מיצתה את ההפרטה הפיסית של מערכות ומוסדות ששמות על בני אדם תוויות מחיר, היא עברה למערכה הבאה – ההפרטה של הנשמה.
איזה מזל ששרי נסעה למיאמי ועימה כספי הנדבנות, מעניין אם היא חזרה אחרת, אולי צנועה יותר. אום שנטי אום.
עו"ד יעל ברדה היא מחטיבת זכויות האדם במכללה האקדמים למשפטים וממייסדות ארגון "מהפך"
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
מילים כדורבנות כתבת, חזק ביותר.
תמיד מעסיקה אותי השאלה הנבואית הבאה: האם יתכן שינוי חברתי לנוכח התעצמות הפערים והשיעבוד הכלכלי הגובר, או הסימום התרבותי האסקפיסטי הנתמך על ידי ערוץ שתיים, ידו תהיה לעד על העליונה במשך עידנים?
מעניין לציין שהויכוח הזה התעורר בתוך הבודהיזם כבר במאות הראשונות לספירה (ע"ע מהאיאנה).
זה לא ש"שרי אריסון פשוט לא הבינה את תורות המזרח", אלא שיש הרבה תורות ב"מזרח" . ובכלל, גם היה דבר כזה שנקרא "תורות המזרח", לא נראה לי שהויכוח צריך להיות על מהי הפרשנות הנכונה להן. הרבה יותר משכנע הניתוח שלך את ההשלכות של הפרקטיקה המסויימת של אריסון ודומיה – בלי קשר אם היא נאחזת בתורות שמקורן במזרח או בצפון הרחוק.
חבל,הרסת לי את האשליה הנעימה מ"באדולינה",עכשיו אני שוב מרגיש מידה של אחריות על סבלו של העולם….