רבות נכתב על דו"ח מבקר המדינה שתוך יום יישכח ויצטרף לדוחות הקודמים על המדף או בין קבצי המחשב. רציתי להתייחס לפרט אחד והוא תמותת פגים בבתי חולים. נמצא שבמערכת הבריאות המפוארת שלנו תמותת הפגים גבוהה מבמדינות המערב. כמו כן בעוד שהייתה עלייה של 65% במספר הפגים שדורשים טיפול ב"סורוקה" מספר המיטות נשאר זהה. כך אנו הופכים ליעילים מאוד. כמובן שזוהי יעילות כלכלנית המוגדרת באמצעות תחשיב כספי שלא תמיד קשור לביצועים האמיתיים של המערכת.
לפני ימים מספר פורסם דו"ח על מצבם של אזרחי ישראל הערבים, הפער בין יהודים לערבים או מעבר לכל פרופורציה. לא פעם ציינו כאן הפערים בחברה הישראלית בלי להתייחס לשיוך הלאומי. בדירוג הישובים של הלמ"ס נמצא שבארבע מתוך עשר האשכולות שבהם המצב הוא הטוב ביותר אין אף יישוב ערבי. בשלושת האשכולות בהם המצב הכלכלי חברתי הוא הגרוע ביותר 70% מן הישובים הם ערבים. תמותת תינוקות גבוהה פי שתיים מאשר באוכלוסיה היהודי (8.2 לעומת 4.1 לאלף). תחולת העוני של ילדים גבוהה גם היא פי יותר מ- 2.5 (54.4% לעומת 20.4% ). תחולת העוני בכלל גבוהה פי 3.1 מאשר בקרב הציבור היהודי. בכל מדד שנבדק נמצא שהפערים הם בלתי נסבלים. כמובן ששתי האוכלוסיות המושוות אינן הומוגניות וישנם פערים גדולים בקרב כל אוכלוסיה. ידוע שמצבה של האוכלוסיה הבדווית גרוע מהממוצע באוכלוסיה הערבית. גם כך המצב המיוצג במספרים הללו דורש שינוי מיידי. בלי תוכניות חומש ברקיות (4 מיליארד בחמש שנים), בלי מסיבות עיתונאים אלא פעולה מתמדת לשינוי.
וועדת חוק חוקה ומשפט מעבירה לכנסת הצעת חוק שכוללת העלאה של אחוז החסימה לשני אחוז. למה? כי רוצים בכנסת רק מפלגות גדולות. למה? כי כך תהיה המערכת יציבה. למה? כי יציבות היא שם המשחק. שימו לב שיציבות הופכת למילת המפתח גם בפוליטיקה וגם בכלכלה. ככל שהמצב הופך נזיל יותר ובטוח פחות לאזרחים מנסים לייצר באמצעים מלאכותיים יציבות כביכול. אם תתקבל הצעת חוק זו מפלגה תוכל לזכות לייצוג בכנסת רק אם תגיע לשלושה מנדטים. כבר היום הכנסת הפכה למוסד של אומרי הן שמייצרים כותרות רק באמצעות ויכוחים בנושאים משניים.
ובידיעה קצרה ואופטימית, לטעמי, שמתפרסמת ביום הסטודנט הממוסחר של אוניברסיטת תל אביב. סטודנטים מכל האוניברסיטאות הגישו עצומה לאוניברסיטאות הדורשת להפסיק העסקתם של עובדים דרך חברות כ"א ובמקום זה להעסיקם ישירות. דרישה חשובה שהלוואי ותצליח, טוב לראות סטודנטים שלא מתעניינים רק בשכר הלימוד.
הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
ההצעה להעלות את אחוז החסימה היא בהחלט צעד להשגת "יציבות". גם נועם חומסקי מתייחס למושג "יציבות" (בספר "אוטופיה להמונים") ומגדיר אותו כך: "עוד מונח שימושי בשיח הפוליטי, שתרגומו הנכון הוא 'כל מה שמועיל לאינטרסים של בעלי הכוח'".
ולגופו של עניין, לו ישבו בכנסת עוד 10 מפלגות קטנות, עם סדר יום משלהן, היה קשה לקיים את ההפקרות השלטונית המבטלת כל דבר מפני "הטרור" או ה"מצב" (מחוללי "אי-יציבות" מובהקים). כך אולי היה ניתן ביטוי לנושאים מוזנחים כמו פגים, בדואים, זקנים, סביבה, זכויות בעלי-חיים, וכיו"ב.
העובדה שאנשים משתמשים במושג בצורה מניפולטיבית לא הופכת אותו בהכרח לשלילי. יציבות היא באמת דבר טוב – היציבות שיש ביחסי ישראל מצרים היא מבורכת לעומת חוסר-היציבות ששרר פעם על הגבול, גם העובדה שמחיר הלחם והגבינה לא עולה כל יום טוב בהרבה מהמצב ששרר בשנות השמונים.
גם יציבות פוליטית היא דבר טוב, השאלה באיזה מחיר. אחד המשטרים היציבים בעולם הוא המשטר הסורי, ובכל זאת מעט מאוד אנשים היו בוחרים לחיות בסוריה. מצד שני – איטליה מספקת לנו דוגמה למשטר דמוקרטי מאוד לא יציב, ואף על פי שהוא דמוקרטי הוא לא ממלא היטב את תפקידיו.
לעניין אחוז החסימה – הייצוג היחסי בכנסת מוגבל ממילא בכך שיש 120 חברים ולא יותר (אף על פי שהאוכלוסיה גדלה מאוד בשנים האחרונות ונעשתה מגוונת יותר), וכמו כן תמיד קבעו סף של אחוז או אחוז וחצי לנציגות בכנסת – סף שנעשה משמעותי יותר ככל שגדלה האוכלוסיה. העלאת אחוז החסימה לא חייבת להביא לביטול מפלגות, אלא יכולה להביא ליצירת קואליציות – רשימות משותפות – עוד לפני הבחירות, דבר שהוא לא רע בהכרח. בכל מקרה, במצב הקיים אחוז החסימה לא צריך להיות יותר משלושה מנדטים.
הפתרון הטוב יותר לדעתי הוא יצירת שלטון מקומי משמעותי יותר ועם סמכויות רבות יותר. באופן הזה, קבוצות מיעוט יוכלו לנהל את חייהן באמצעות נציגים ברשויות המקומיות, ובכנסת יהיה להן ייצוג באמצעות קואליציות שיגבשו מסגרת ארצית משותפת.