עובדי חברות כוח אדם באבו גרייב

יוסי דהאן

פול קרוגמן בעל טור ב"ניו יורק טיימס" מנתח את מדיניות ממשל בוש בעירק, הוא מסביר כיצד עירק הפכה לשדה ניסויים של האידיאולוגיה הכלכלית של הימין החדש בארצות הברית. מדיניות הכוללת הפחתת מיסים, הורדת מכסים ותעריפים והזמנת משקיעים זרים לשלוט בכלכלה העירקית (בעיקר תאגידים הקשורים לסגן הנשיא צ`ייני תאגיד "הליברטון"  ותאגיד "ברינג פוינט" המקורב לאחיו של הנשיא).

צעד משמעותי במהלכים אלו היה הפרטה של פונקציות של השלטון לקבלנים פרטיים, הממשל האמריקאי לא הסתפק בהפרטה של תפקידים אזרחיים אלא גם הפריט פונקציות צבאיות. על פי דיווחים עיתונאיים חלק מהחוקרים בכלא אבו גרייב שבו עונו שבויים עירקים היו עובדים של שתי חברות פרטיות. עובדים אלה אינם כפופים לחוקי הצבא ומשוחררים מכל מרות או כפיפות למפקדי הצבא.

מסתבר שהמדיניות הכלכלית של בוש בעירק מלבד היותה מושחתת גם הוכחה כמזיקה וטפשית. 

בא.ה לפה הרבה?

נושאים שהתעקשנו עליהם לאורך שני עשורים של "העוקץ", תוך יצירת שפה ושיח ביקורתיים, הצליחו להשפיע על תודעת הציבור הרחב. מאות הכותבות והכותבים, התורמים מכישרונם לאתר והקהילה שסביבו מאתגרים אותנו מדי יום מחדש, מעוררים מחשבה, תקווה וסיפוק.

כדי להמשיך ולעשות עיתונות עצמאית ולקדם סדר יום מזרחי, פמיניסטי, צדק ושוויון, אנו מזמינות אתכם/ן להשתתף בפרויקט יוצא הדופן הזה. כל תרומה יכולה לסייע בהגדלת הטוב שאנחנו מבקשות לקדם. יחד נשמן את גלגלי המהפכה!

תודה רבה.

donate
כנראה שיעניין אותך גם:
תגובות

 

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.

  1. אלון מרכוס

    בעניין עיראק כדאי לקרוא את מאמר המערכת של "הארץ" כדי להיוכח שוב שהניר סובל הכל. בטח כשמדובר
    בתעמולה ימנית שמרנית:

    "כוחות הקואליציה, והמדינות ששלחו אותם לעיראק, נקלעו לשלב מסוכן שצפוי בכל כיבוש: התכתשות אלימה בין
    אזרחים לצבא הגוררת את הכובש למאבקי יוקרה והפגנת עליונות. זה השלב שבו עלול גם כובש בעל כוונות
    טובות לאבד את הלגיטימציה להמשך שליטתו. אין טעם לבחון מחדש את הצידוקים למלחמה נגד עיראק. מנגד,
    מותר להניח כי כוונתן של ארצות הברית ובריטניה היא אכן לבנות משטר ייצוגי בעיראק, לשקם את כלכלתה
    ולפתח איכות חיים טובה לאזרחיה."

    http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=425167

    אם לא הייתי יודע שתום פרידמן חבר מערכת הארץ עוד הייתי חושב שארי שביט כתב את מאמר המערכת,
    אבל אולי התבלבלתי וזה להפך. על כל פנים אחד מהם עוד עלול בטעות לחשוב שנתתי לו מחמאה.