מעבר לגדר, או להרי החושך

בדרך כלל אני חוזר וכותב בנושאים כלכליים חברתיים בצד הזה של הגדר הנבנית. היום החלטתי לחצות את אותה גדר ולדווח על מצבם של הפלסטינאים בעזה והגדה המערבית. מי שאוסף נתונים באזורים אלו היא הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של הרשות הפלסטינאית. לאחרונה פורסמו שני דוחות האחד נוגע לשיעור העוני, והשני, סקר כח אדם.

בסקר העוני נבדקו שני מדדים, עוני יחסי ועוני אבסולוטי, למשפחה של 6 נפשות קו העוני היחסי הוא 1800 שקל (בישראל קו העוני ל-6 נפשות הוא 5927 שקל), והאבסולוטי 1482 שקל. כמו כן הם בדקו עוני על בסיס צריכה ועל בסיס הכנסות. כאשר הם בחנו את שיעור העוני על פי צריכה הם מצאו ש-35.5% מן המשפחות מצויות מתחת לקו העוני. 44.7% בעזה ו- 30.9% בגדה המערבית. במחנות הפליטים השיעור מגיע ל-50%. כאשר הם בדקו את שיעור העוני על פי הכנסות נמצא ששיעור העוני הוא 67.6%. כמו במספרים הקודמים בעזה השיעור גבוה בהרבה מן הממוצע, 77.5% לעומת 62.6% בגדה המערבית. כמו כן יש להזכיר שהכלכלה הפלסטינאית הפסידה שליש מערכה במהלך שלוש השנים האחרונות.

מספר המובטלים* ברשות הפלסטינאית בסוף 2003 היה 287000. מספר זה מייצג את אלו שאינם עובדים ואינם מחפשים עבודה באופן פעיל. זאת אומרת שמספר זה מייצג גם מובטלים וגם את העובדים המיואשים (בישראל אין בנמצא מדד רשמי שכזה). מספר זה מייצג שיעור אבטלה של 32.3%. השיעור הוא 35.1% בעזה ו-31% בגדה המערבית. כאשר בודקים רק את אלו שלא עבדו וחיפשו עבודה באופן פעיל השיעור יורד ל-26.3% (השיעור הזה בארץ הוא 11%) שיעור האבטלה הזה היה 10% לפני פרוץ האינתיפאדה.  השכר הממוצע בגדה המערבית הוא 72.5 שקל ביום ובעזה 55.3 שקל אלו שעובדים בישראל ובהתנחלויות משתכרים 127.5 שקל ליום. בחודש ממוצע העובדים בגדה משתכרים 1776 שקל לחודש, בעזה 1178 שקל ובישראל 2830 שקל. מי שעובד בשכר הממוצע בגדה במשפחה שבה שש נפשות נמצא מתחת לקו העוני.

*מסמך ארוך, 14 עמודים.